[כד, א]
כי יקח איש אשה -
גם הוא חשובה כשרה. [ס"א כשדה]

חן בעיניו -
שהיא הפך תולדתו.

ומצא בה -
ולא יוכל לגלות כי אין לו עדים.
והטעם: או מצא בה, כמו: ומכה אביו ואמו:

[כד, ב]
ויצאה -
שלא תשוב שם. ונודע הדבר שיצאה מהיותה בביתו.

והיתה -
בעולה לאיש.

אחר -
גם אחרון שמות התאר.

[כד, ג]
כריתות -
משנכרתם בעילתם לעולם.

[כד, ד]
הטמאה -
כנגד בעל ראשון.
והנה טעמו טמאה היא לו, בעבור שידעה איש אחר ודגשות הטי"ת בחסרון תי"ו התפעל.
וכן: הכבס את הנגע.

ולא תחטיא -
צווי לישראל.

[כד, ה]
אשה חדשה -
יש אומרים:
בתולה.

ולדעת רבים:
חדשה כנגדו, כי יוכל להשיב אשה גרושה, אם לא נטמאה ועל כן חדשה.

נקי יהיה לביתו -
שלא יהיה עליו עול מלכות.

נקי -
כמו: אי נקי.

למ"ד לכל דבר –
נוסף כמו: והשלישי לאבשלום.

[כד, ו]
לא יחבול רחים ורכב -
אמרו המכחישים:

כי נדבקה זאת הפרשה עם ושמח את אשתו כי רמז למשכב, כי אסור שימנע מן המשכב.

וזה הבל וריק, והביאו ראיה תטחן לאחר אשתי וכבר פירשתיו.

והאמת שהוא כמשמעו, שאסור לאדם שיחבול רחים ותחסר מלת חובל כמו ויאמר ליוסף, אשר ילדה אותה ללוי ורבים כן, כי טעמם ויאמר לו האומר ילדה לו היולדת:

רחים -
שם שנים, ולא יתכן להיותם נפרדים.

ורכב -
היא ההוה במים.

ויש אומרים:
העץ שהוא על הרחים.

ויש אומרים:
כי רחים התחתונה ורכב העליונה.

כי נפש הוא חובל -
כי בו מחית נפשות והסומכים על הסמך הפרשיות איננה טענה, כי כל מצוה עומדת בפני עצמה והסמיכות כדרך דרש.
והסמיכות כדרך דרש. וזאת הפרשה דבקה, כי הזכיר שלא יגזול ענבים לתת אל כליו, וחרמש בקמה, ולקחת אשה והיתה לו, גם לאחר ויצאה מרשותו, והלוקח אשה שישמח בה, לא יהיה עשוק שיצא בצבא, וחבילת הריחים עושק וגם גונב נפש.
וכן: נגע הצרעת שלא ישמרו משפטיה, תזיק הקרובים. וכן לא תעשוק העני בעבוטו והשכיר, והבנים הקטנים שלא ימותו בעון אביהם, והטיית משפט גר יתום וחבול בגד אלמנה, ושכחה בשדה כי היא לעני, וכן לא תעולל, וכן פן יוסיף ונקלה וחסימת השור עשק כי יגע ולא יאכל, והממאן ליבם כדמות עשק, והמחזקת במבושים עושקת, אבן ואבן איפה ואיפה עשק ממש, גם עמלק עשק לישראל.

[כד, ז]
מאחיו -
והוסיף מבני ישראל, כי אדום נקרא אח.

והתעמר -
כחברו.

[כד, ח]
הכהנים הלוים -
שהם מבני לוי.

[כד, ט]
למרים -
הנה ראיה על דרש:
אל תקרי מצורע אלא מוציא שם רע:

[כד, י]
תשה -
מגזרת נשה.

ה"א מאומה –
נוסף כה"א לילה.

לעבוט -
לקחת משכונו.

[כד, יג]
תהיה צדקה -
פירוש שתשקול חבירך במאזני צדק עמך שישכב בעבוטו.

ועל דעת המעתיקים:

כי יש הפרש במקומות בין צדק לצדקה.

וטעם העבוט כבר פירשתיו בפרשה ואלה המשפטים, ושם פירשתיו בשמלתו.

[כד, טו]
ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש -
מצות לא תעשה לחיזוק.

ואליו -
אל שכרו.

הוא נושא את נפשו -
להתפרנס ממנו, על כן השכיר את עצמו.

[כד, טז]
ותועי רוח שאלו:
איך אמר הכתוב: לא יומתו אבות ובמקום אחר אומר: פוקד עון אבות?!
ושאלתם תהו, כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל, ופוקד עון אבות על בנים הוא הפוקד, וכבר פירשתיו במקומו.

[כד, יח]
וזכרת כי עבד היית -
בעבור כן זכר הגר, שלא תטה משפטו ויש מאלה המשפטים שכבר הזכירם לאבות, גם יזכירם שנית לבנים.

[כד, יט]
למען יברכך -
כי נתת משלך במחשבה והשם יתן לך משלו באמת.

[כד, כ]
כי תחבוט -
כמו חובט חטים והוא פעל יחָבֵט קצח בנין נפעל וכן כל אותיות אחעה"ר' כאשר יבנה מהם בנין נפעל ואלה הם: לא יאצר ולא יחסן. ולא יהרג. יעבד בו.

יראה כל זכורך -
כי כן המשפט.

לא תפאר -
לא תחפש הפארות והם הסעיפים.
וכן: ותעש בדים ותשלח פארות. גם הוא כתוב באל"ף. ואם נקרא בוי"ו, וכן: נאדות היין.

[כד, כב]
וזכרת -
דבק עם לגר.