[כט, א]
ויקרא משה אל כל ישראל -
לכרות הברית, על כן אחריה אתם נצבים היום.

וטעם אתם ראיתם. ואחר כך: ואולך אתכם ואחר כן ויצא עוג, כי יש מהם שראו האותות שעשה השם במצרים והם והבאים אחריהם ראו מופת המן, שלא אכלו לחם זולתו, ואלה הבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים.

[כט, ג]
וטעם לב לדעת –
בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא הזכירו האותות שראו.

וטעם נתן –
כי מאתו העלילה הראשונה.
ועוד: כי ראו שלא הוצרכו ללחם ויין.

[כט, ד]
וטעם לא בלו –
פירשתיו.

ומכת סיחון ועוג שהיה קרוב, על כן אתם חייבים לשמור הברית.

[כט, ח]
למען תשכילו -
כמו תצליחו והוא פעל יוצא לשני פעולים, והעד: תעשון, כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל.

חסלת פרשת תבוא


[כט, ט]
אתם נצבים לפני ה' אלהיכם -
סביבות הארון.

ראשיכם -
כמו: האהלה שרה אמו,
והנבואה עודד הנביא,
וכן הוא ראשיכם - שהם ראשי שבטיכם כמו ונירם. והטעם: כי הנשיאים סמוכים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל הזכרים, ואחריהם הטף בזכרים, ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים.

[כט, יא]
לעברך -
שם הפועל. כטעם ויעברו בין בתריו. והנה מלת עבר בחסרון בי"ת להפך:

[כט, יג]
ולא אתכם לבדכם -
רק עמכם ועם הבאים אחריכם, שהם בניכם ובני בניכם.

[כט, יד]
נו"ן ישנו. נוסף.

ואת אשר איננו -
עם אשר איננו, רק יבא אחרינו ואינו כטעם האומרים, כי רוחות הבאים היו שם.

[כט, טו]
כי אתם ידעתם -
יש מכם שראה תועבת מצרים, והטעם: אלהיהם וכלכם ראיתם תועבות הגוים.

אשר עברתם -
אליהם באדום ועמון ומואב ומדין.

[כט, יז]
וטעם פרה ראש ולענה –
כי הראש מזיק השלמים והוא מהחליים המדביקים.

[כט, יח]
וטעם את האלה הזאת –
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה.

והתברך בלבבו -
אמר רבי יהודה הלוי ז"ל:

כי והתברך הוא כמשמעו כאשר ישמע הקללה יתברך בלבבו והוא אומר שלום יהיה לי. כאומר בשמעו החרם חוץ ממני.

למען ספות -
אמר רבי יהודה הלוי נ"ע:

לשון כריתה, כמו: האף תספה. כלומר שיחשוב המתברך לבטל דברי הצדיק, שהוא כנוי במלת רוה עם דבר הצמאה, והנה כנה הצדיק ברוה. כמו: כעץ שתול על מים.
והרשע בצמאה, כמו: כערער בערבה. ויחשוב כי גם ברכתו בלבו תפסיק הקללה.

ויפה פירוש, לולא שמלת רוה תואר השם והיה ראוי להיות רווי את הצמא.

ויאמר רבי יונה המדקדק:

כי טעמו בעבור שיראה שיכלה התם עם הרשע על כן יחשוב בלבו רע.

ואין זה נכון, בעבור שלום יהיה לי.

ולפי דעתי שמלת ספות - לשון תוספת כמו ספות חטאת.
והטעם: שלום יהיה לי, אע"פ שאלך בשרירות לבי כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים ואני יחיד חוטא. על כן כתוב אחריו: לא יאבה ה' סלוח לו כי אז והטעם מיד יכרת, גם זה הפסוק לעד על פירושי במלת ונסלח לו.

והנה ספות כי הרוה תוסיף על הצמאה, ומשל הצדיק ברוה כטעם: כעץ שתול על פלגי מים והרשע בצמאה כטעם כערער בערבה והעד שכתוב בתחלה שרש פורה ראש ולענה והוא במקום צמא.

[כט, יט]
יעשן אף -
ישרפנו אש האף, עד שיראה העשן והנה אם הוא יחיד ימות מיד.
ואם היא משפחה - ורבצה בו כל האלה.
והטעם: שתרבץ האלה במשפחה עד שימחה שמה.
ואם הוא שבט - והבדילו ה' לרעה וכמוהו: והיה לה' והעלתיהו עולה, כאשר פירשתיו.

[כט, כא]
ואמר הדור האחרון -
שהם בניכם, גם הנכרים הרואים את מכת הארץ.

[כט, כב]
גפרית -
תפלה לשם, שתהיה כל ארצה שרופה בגפרית ומלח, כמהפכת המקומות הנזכרים.

ויש מפרשים אומרים:
כי ואמרו כל הגוים שנוי, בעבור שארכו הדברים כמשפט הלשון.

[כט, כד]
ואמרו הקדמונים:
וטעם אלהי אבותם –
שעזבו שידעו הם ואבותם ועבדו אשר לא ידעו:

[כט, כה]
ולא חלק להם -
פירשתיו.

[כט, כז]
ויתשם -
בחסרון נו"ן לנתוש, רק הוא מובלע כמשפט.

וטעם כיום הזה –
דברי המשיבים:

[כט, כח]
הנסתרות -
הטעם: מי שיעבוד עבודת כוכבים בסתר.

לה' אלהינו -
והטעם: כי משפטו ביד השם והוא יפרע ממנו, ואם היתה בגלוי חיוב לנו ולבנינו לעשות ככתוב בתורה.

ויש אומרים:
כי הנסתרות והנגלות הם לה' ואין לנו כי אם לעשות דברי התורה וזה הפירוש בלא ראש ורגל, ומה טעם יש להזכיר כן במקום הזה?!
ובעבור שאמר: וישליכם אל ארץ אחרת, אמר: כי אם תשוב אל ה' אף על פי שאתה חוצה לארץ, השם ישיב שבותך.

ועל דעת רבי יהודה המדקדק הראשון:

כי הוא יניח. והטעם: ימצא מנוחה לנשבים ויתן להם רחמים ואחר כן ישוב ויקבץ: