[לא, א]
וילך -
הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו: ואתה תנחילנה אותם.

ולפי דעתי: כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב.

[לא, ב]
לצאת ולבוא -
במלחמה.
והטעם: כי אילו לא הייתי מת עתה, אין בי יכולת להלחם ואין לכם צורך למי שיעזור אתכם, כי השם ישמיד הגוים גם יהושע, והעד מה שראיתם בעיניכם במלחמת סיחון ועוג/

[לא, ה]
ועשיתם להם -
לשבור מצבותם.

[לא, ו]
חזקו ואמצו -
אחר שתדעו שה' הולך עמכם בכל מקום שתלכו להלחם.

[לא, ז]
חזק ואמץ -
גם כן אמר משה ליהושע שהוא הפקיד עליהם: כי אתה תבוא את העם הזה. ענין את כמו עם.

[לא, ט]
ויתנה אל הכהנים בני לוי -
שהם מורי התורה.

ואל כל זקני ישראל -
הסנהדרין, או טעמו כמו: ויצו משה וזקני ישראל:

[לא, י]
מקץ שבע שנים -
תחילת השנה.

[לא, יב]
למען ילמדו -
כל השנה, ג"כ השבת.

וגרך -
אולי יתייהד. וכאשר ישמעו ישאלו וילמדו, מי שאינו חכם והבנים שהם קטנים.

[לא, יד]
קרבו ימיך למות -
כי לכל אחד יש לו עתים קצובות וכבר פירשתי זה.

וילך משה -
ממחנה ישראל, כי שם היה ובא אל מחנה השכינה.

[לא, טו]
וירא ה' באוהל -
הידוע, הטעם: כי עמוד הענן היה על הפתח והשם היה נראה באהל וזהו הכבוד.
ודבור: ואצונו, זהו: ויצו את יהושע בן נון, במצות השם יתברך, על כן אמר: אשר נשבעתי להם ואחר כך פרשת: הנך שוכב עם אבותיך, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
וכן פרשת: ויהי ככלות משה לכתוב, דבקה עם: ויכתוב משה את התורה הזאת.

[לא, טז]
וקם העם הזה -
לא יתכן היותו דבק עם אשר לפניו, כי מה טעם העם הזה וזנה?!

וטעם וזנה –
לצאת במחשבתו מתחת רשותו.

אחרי אלהי נכר הארץ -
ידענו כי השם אחד והשנוי יבוא מהמקבלים והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם בחכמה. ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב: את משפט אלהי הארץ, על כן אמר יעקב: הסירו את אלהי הנכר והפך המקום הדבק בעריות, שהם שאר. והמשכיל יבין.

וטעם בקרבו –
שב אל נכר, כאילו אמר: וזנה אחרי אלהי עם נכר, שהם אלהי הארץ.
והקרוב כי בקרבו שב אל הארץ, כי נמצא לשון זכר, כמו: ולא נשא אותם הארץ,
נעתם הארץ.

[לא, יז]
ועזבתים -
כלם.

והיה -
כל אחד לאכול לאויב.

[לא, יח]
וטעם הסתר אסתיר –
שאם יקראו אלי לא אענם.
והמשל: כאדם שלא יראה ולא ידע מה יעשה. וכן מנהג לשון לדבר בכפל ובעלי הדקדוק יבינו זה.

כי פנה -
היא הרעה הגדולה כאשר פירשתי, שאין למעלה ממנה:

[לא, יט]
כתבו לכם -
מצוה שיכתוב אותה משה, גם כל מבין לכתוב.

ולמדה -
הטעמים הקשים שיבאר להם.

שימה בפיהם -
שידעוה בגרסא.

ומלת ולמדה, גם שימה זרה, כי המשפט להיות ה"א ולמדה קמוץ ותחת הדל"ת פת"ח קטן.

לעד בבני ישראל -
דבק בטעם עם כי אביאנו.

גם יתכן להיותו מובדל, בעבור וענתה כטעם לא תענה ברעך כאילו השירה עונה לאשר יאמרו: למה מצאתנו כל זאת.

[לא, כא]
לפניו -
כמו נגדו, והטעם: שלא יזוז העד ממנו, רק עמו יהיה תמיד.

כי ידעתי את יצרו -
כי אילו לא הייתי יודע את העתידות, כבר ידעתי מה שעשו עד היום הזה.

[לא, כב]
ביום ההוא -
שלא איחר הדבר.
ויתכן שהיה יום מותו אחר מכתב דברי התורה, כי השירה כתב משה עמה.

[לא, כד]
עד תומם -
דבק עם דברי.

[לא, כה]
ויצו משה את הלוים -
דרך קצרה, כאילו אמר הלוים הנזכרים, שהם הכהנים ולא כל הלוים, כי אינם נוגעים בארון.

וטעם נושאי ארון ברית ה' –
בצווי, וכן רבים.

[לא, כו]
והיה שם בך לעד –
עם כל ישראל ידבר והכהנים בכללם, כאשר דבר לישראל.
וטעמו: הראובני והגדי לבדם, כאשר פירשתי.

[לא, כז]
ואף כי אחרי מותי -
גם כי ידעתי אחרי מותי כי כן אמר לי השם, וקם העם הזה אחר שתשכב עם אבותיך, וזהו אחרי מותי.

[לא, כט]
וטעם וקראת –
כמו: וחטאת עמך ושם מפורש.

חסלת פרשת וילך