[ה, א]
ויקרא משה אל כל ישראל -
כאשר פירשתי להשמיע דברי הברית את הבנים.

[ה, ב]
בחורב -
הוא סיני.

[ה, ג]
לא את אבותינו -
לבדם.

כי אתנו אנחנו -
והטעם: כי גם אתנו כמו: לא יקרא שמך עוד יעקב.
או טעמו: לא כרת עם אבותינו שהיו במצרים, רק אתנו כרת הברית, כי רבים יש במחנה ששמעו הברית מפי השם, על כן אמר: אנחנו אלה, שהם פה והם חיים והעד על יושר זה הפירוש, שאמר: עמכם וביניכם:

[ה, ד]
פנים בפנים -
בלא אמצעי.
והטעם: כאשר ישמיע המשמיע קולו לאחר ופניו אל פניו, ואם לא יראנו.

[ה, ה]
אנכי עומד בין ה' וביניכם -
פירשתיו.

כי יראתם מפני האש -
ואם לא עליתם בהר.

ומלת לאמר –
דבקה עם דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר.

ויתכן להיות פירוש: אנכי עומד בין ה' אחר מעמד הר סיני.
והטעם: שהוא דבר עמכם פנים בפנים, ומאותו היום הייתי אני עומד בין ה' וביניכם, כי יראתם כאשר יפרש.

ולא עליתם בהר -
כאשר עליתי אני: ומשה נגש אל הערפל.
ואל תשים אל לבך, בעבור היות מלת לאמר רחוקה כי כן רבים, והמדבר לא הפסיק הפסוקים ולא הפרשיות, גם אל תשית לב אל המלות, כי הם כגופות והטעמים כרוחות, והכורת בשני כלים זה כמו זה במעשה מעשה אחד הוא, על כן שוא ושקר כי הם אחים וכל שקר שוא, וכבר פירשתי זכור שהוא כמו שמור, והוסיף כאשר צוך ה' אלהיך והטעם: במעמד הר סיני.

[ה, יד]
ושורך וחמורך וכל בהמתך -
פרט ואחר כך כלל, ובתחלה כלל, זה וזה שוה.

למען ינוח -
הוסיף לבאר טעם עבדך ואמתך.

וזכרת כי עבד היית -
והניח עבדך על כן צוך ה' אלהיך לעשות כן ביום השבת, והטעם: למנוחת העבד.

ויש אומרים:
כי העבד לא ינוח והנה השם הוציאך מעבדות וצוך שתנוח, למען תזכור כי היית עבד, ובצווי כבד, כאשר צוך כאשר פירשתי:

[ה, טז]
ולמען ייטב לך -
יש אומרים:
רמז לעולם הבא וסוד העוה"ב ארמזנו בפסוק: אני אמית ואחיה.
ימיך -
באר שיהיו טובים.

דע כי דעת כל הקדמונים, כי הדבור הראשון הוא אנכי ואם יש לשאול למה הפסיק המפסיק לא יהיה לך וכבר פירש עשרת הדברים, כי סמכתי על דעתם רק הישר בעיני שמלת אנכי איננה מהעשרה, כי דבור אנכי הוא המצוה ועיקר המצות, כאשר פירשתי כבר/

[ה, יח]
ומלת חמד בלשון הקדש מתפרשת לשני טעמים:
האחד: גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס, וכך: ולא יחמוד איש את ארצך, כי אם אין פירושו כן, הנה תהיה הארץ רעה ולא בא הכתוב אלא לשבח.

והטעם השני: לשון תאוה בלב ולא תצא לפועל. והנה לא תחמוד בית רעך. הדבור התשיעי.
ולא תחמוד אשת רעך הדבור העשירי. ויהיה בית רעך ואשת רעך נדבקים זה עם זה, או בית רעך כלל והעד שאמר משה בספר הזה שבאר את התורה תחת לא תחמוד אמר לא תתאוה.

ורבים אמרו:
כי אין עון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש, ויש ראיות רבות להשיב עליהן ולא אאריך, רק אראה להם לב חורש מחשבות און,
הטיבות כי היה עם לבבך,
ולישרים בלבותם,
ומשה אמר בסוף: בפיך ובלבבך לעשותו.
ועיקר כל המצות ליישר הלב, ורובם זכר והמזיד והשוגג יוכיחו.

[ה, יט]
את הדברים האלה -
הטעם עשרת הדברים ולא הדבורים.

קול גדול -
שלא שמעו כמוהו.

ולא יסף -
כי זה היה פעם אחת והנה ביאר למה לא יסף והוא ויהי כשמעכם.

[ה, כא]
את כבודו -
מראה האש.

ואת גדלו -
קולות וברקים וקול שופר.

ואת קולו -
עשרת הדברות ויש בדברי יחיד, שדבור אנכי לבדו אמר השם.

[ה, כג]
קול אלהים חיים -
לשון רבים כאשר פירשתי.

וטעם חיים –
על דעתי להפריש בין אלהים ובין הצבא, כי לא יתנועע הוא מעצמו.

[ה, כד]
ואת תדבר אלינו -
כמו: אם ככה את עושה לי, ושם מפורש.

[ה, כה]
היטיבו -
פעל עבר מהשניים הנראים.

[ה, כו]
מי יתן -
אין הכתוב אומר: מי יתן לי, רק מי יתן להם, ע"כ נכתב להם אחר והיה לבבם זה.

ודע כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם, וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותולדותם כפי המערכת העליונה עם השרשים למטה, וכן עם המורכבים וכן כפי תנועתם יום יום ועת ועת, כי לעולם יהיה שנוי כאשר פירש בעל ספר יצירה והחלקים יקבלו מהכללים, כפי תולדותם ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדת, וזה טעם: ויחזק ה' את לב פרעה. ובמקום אחר ויכבד לבו הוא ועבדיו והכל אמת, על כן אומר: ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו ואומר: למה תתענו ה' מדרכך.
ומשה אמר: ובחרת בחיים.
ואחר שהשם לא ימנע טוב, הנה הוא אוהב להיטיב, ואמר הכתוב כלשון בני אדם: מי יתן/

[ה, כז]
לך אמר להם -
הטעם שירד.

[ה, כח]
ואתה פה עמוד עמדי -
הטעם שישוב.
וכן כתוב: ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים.
והנה רוב התורה מסיני נאמרה למשה, רק משה אמרה במדבר סיני ובאותם אחד עשר יום שנסעו מסיני, כפי דעתי.

[ה, כט]
ושמרתם לעשות -
להוסיף ולא תסורו ימין ושמאל:

[ה, ל]
בכל הדרך -
פירוש ימין ושמאל,