פרק י, ו
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. פירש רש"י: והלא בהר ההר מת כו', יש בענין זה כמה ספקות:
א' הוא, אם הכוונה להודיענו שחזרו לאחוריהם מהר ההר למוסרה, היה לו לומר שנסעו מהר ההר לקדש כו' עד מוסרה, ולמה משמיט כל המסעות ולא זכר כי אם זה שנסעו מבארות בני יעקן מוסרה?
ב', למה נאמר כאן בארות בני יעקן ובפרשת מסעי לא הזכיר לשון בארות?
ג', כאן מסיק שחזרו לאחוריהם ח' מסעות, ובפרשת חקת פירש רש"י חזרו ז' מסעות?
ד', שם מת אהרן פירש רש"י שעשו שם הספד למה דווקא שם במוסרה ולא קודם לכן? ה', מה תלמוד לומר ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי זה אינו מענין התוכחה?
ו', משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים למה פרט חנייה זו שביטבתה יותר מכל שאר חניות?
ולמה הזכיר כאן נחלי מים ולא הזכיר זה בפרשת מסעי?
ז', מה שנאמר: בעת ההיא הבדיל את שבט הלוי הבדלה זו היתה בתחילת מ' ומה ענינה לכאן?
ח', מה שנאמר: ולברך בשמו עד היום הזה. על איזו יום הוא מראה באצבע לומר כי הוא זה, אשר עליו אמר עד היום הזה וכי מכאן והלאה לא הובדלו?
ט', מה שפירש רש"י בני לוי החזירום, מנין לו לרש"י לומר כן?
ואם קבלה נקבל.
י', מה שפירש רש"י ללמדך שקשה מיתת הצדיקים כשבירת הלוחות, והלא כל פרשה זו מדברת מלוחות שניות. ומה שכתוב אשר שברת, לא לפסוק זה נסמכה מיתת אהרן.
י"א, מה שפירש רש"י שקשה יום זה שאמרו נתנה ראש לפרוש ממנו כיום שעשו בו העגל, עגל מאן דכר שמיה, כי לא הוזכר בכל הפרשה.

ועתה הט אזנך ושמע, והנני מבאר כל זה בהצעה קטנה אשר כבר זכרנו בפרשת חקת (כ ב) שבמיתת מרים חסרו המים כי כל צדיק דומה למעין המתגבר, כדאיתא באבות (ו א) ומי שאינו מספידו כראוי אינו מרגיש בהעדר מקור מים חיים, על כן דין הוא שיכזבו מימיו, וכך קרה להם במיתת מרים, שנאמר (במדבר כ א) ותמת שם ותקבר שם. כי שם תהא קבורתה מיד, ונשכחה תיכף כמת מלב. ולא נאמר בה ויבכו אותה, זה ראיה שלא הספידוה, על כן חסרו המים. כמו כן עתה בפטירת אהרן היו יראים מחסרון המים, שלא יקרה להם כאשר קרה בפטירת מרים, ועוד יעלה על ראשם מורה של מלך ערד, ומיראה הוצרכו לחזור אחוריהם. ובתוך חזרה זו היה ג"כ מורא מים עליהם, פן יחסר מהם הבאר, על כן עשו חניה בכל מקום שמצאו שם מים, אע"פ שבהליכה לא עשו חניה במקומות המים, לפי שהיה המסע קצר, מכל מקום בחזרה עשו חניה שם, כי החזרה היתה אחרי מות אהרן.
והנה בין מוסרה ובין בני יעקן, היה מקום אחד שנקרא בארות, לפי שהיו שם בארות הרבה, ולא היה רחוק מן בני יעקן עד שהיו אנשי בני יעקן שותים מן אותם הבארות, ועל כן נקרא המקום בארות בני יעקן, רצה לומר בארות של בני יעקן, וזה ראיה שהיה בארות סמוך לבני יעקן, והיה המסע קצר לעשות שם חניה, לפיכך כשהלכו לפנים ולא לאחור, הלכו בפעם אחת ממוסרה לבני יעקן, ולא עשו חניה בבארות, כי היה המסע קצר מלעשות שם חניה, ואז לא היה מורא מים לנגד עיניהם. אבל כשחזרו לאחוריהם אחרי מות אהרן מיראת מלך ערד, עשו חניה גם בבארות, כי היו יראים אולי פתאום יפסק הבאר כדרך שפסק במיתת מרים, על כן מנה ח' מסעות בחזרה, אבל בהליכה לא היו כי אם ז', ועל כן לא מנה בחזרה לאחור כי אם ויסעו מבארות בני יעקן מוסרה, כי לא בא להודיע כי אם דבר חידוש זה שעשו חניה בבארות, מה שלא עשו בהליכה.
וכאשר באו למוסרה, מקום שלא היה בו מים כל צרכם, והיו יראים מן חסרון הבאר, הלכו והספידו את אהרן כאילו שם מת, כי אמרו שבזכות ההספד ינצלו מן חסרון הבאר, ובזה חטאו שלא נתנו אל לבם להספידו קודם לכן, לפי שבטחו במקום בארות ויטבתה ארץ נחלי מים שהיה לפניהם, והכתוב אומר ויכהן אלעזר בנו תחתיו, שלא היה להם לירא מן חסרון המים בעבור פטירת הצדיק, כי כל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת (ב"ב קטז), ואע"פ שמת אהרן, מכל מקום זכות בנו קיים להצילם מן חסרון המים, ומכלל תוכחותיו - שעדיין עמדו במרדם והיו מחוסרי אמנה, ועשו גם אחר זה חניה ביטבתה, לפי שהיתה ארץ נחלי מים, משמע שלולא זה לא היו עושים שם חנייה.

ומה שכתוב שהלוים החזירום כו', ראייתו ממה שנאמר: בעת ההוא הבדיל את שבט הלוי. ודאי זה נאמר על זמן עשיית העגל, ומהו שאמר עד היום הזה?
אלא כך פירושו: אע"פ שבמעשה העגל נבחרו הלוים, וזכותם שמור לדורי דורות, מכל מקום לא היה צורך באותו זכות כי אם עד היום הזה ולא עד בכלל, לפי שביום זה עשו מעשה טוב, שאף אם לא היו נבחרים לעבודת ה' מאז ומקדם, היה מן הראוי שיבחרו מן יום זה והלאה, והיינו מה שהחזירום לאחור מן אותו דרך עקלתון שהלכו בו. ומדאנו רואין שהשוה השכר של הלוים על מה שעשו עכשיו אל מה שעשו בזמן העגל, שמע מינה שהוקשה יום זה שנתנו ראש לפרוש ממנו כיום שעשו בו העגל.

וכן מה שפירש שקשה מיתתן של צדיקים כשבירת הלוחות, מבואר על זה האופן, כי מדקאמר: ויכהן אלעזר בנו תחתיו. וסמך זה לפרשה זו המדברת מלוחות שניות, שמע מינה שקם אלעזר בנו תחתיו כמו הלוחות שניות, שקמו תחת הראשונים שנשברו, וממילא נשמע שפטירת אהרן דומה לשבירת הלוחות, כי ידיעת ההפכים אחד, ובא להאשימם בתוכחותיו, על שחזרו לאחוריהם מיראה מפני מלך ערד, והיה להם לבטוח שזכותו של אהרן ילחם להם גם במותו, כדרך שמצינו שהארון שבו היו שברי לוחות היה יוצא ובא עמהם למלחמה כך הצדיק הנפטר הדומה לשברי לוחות זכותו יעמוד להם גם במותו, שכן משה לא נענה עד שאמר זכור לעבדיך לאברהם וגו'. ולהצעה זו כל סיפור זה הוא תוכחות עלי עון, וכל הענין מקושר מראשו לסופו.

פרק י, יב
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. רז"ל אמרו (ברכות לג): וכי היראה מילתא זוטרתי היא?
אִין, לגבי משה זוטרתי היא, ומקשים כאן וכי בעבור זה אמר לכל ישראל מה ה' שואל מעמך?
ויש מתרצים, לגבי משה, היינו כשהיו ישראל אצל משה שהיה מדריכם במדת היראה, אז זוטרתי היא. ואני אומר שזהו כוונת הפסוק שאמר: ועתה ישראל. מה הוא ועתה?
אלא לפי שנאמר אחר כך וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ולא ראו את מוסר ה' אלהיכם וגו', וכל הסיפור עד עיניכם הרואות את כל מעשי ה' וגו', כך ביאורו: אלו בקשתי היראה מן בניכם אשר יקומו מאחריכם, אשר לא ראו כל הנוראות אשר עשה ה' למען תהיה יראתו על פניהם. אז ודאי הייתי שואל דבר גדול, כי ודאי קשה להכניס את האדם בעול היראה, כי רב הוא. אמנם ועתה, רצה לומר: הדור הזה אתם ראו (ירמיה ב לא), כי בעיניכם ראיתם כל הנוראות אשר עשה האלהים כדי שייראו מלפניו, וכבר אתם מורגלים במדת היראה. לפיכך ועתה, באשר הוא שם, שאלה קטנה ה' שואל מעמך, וזהו שאמר לגבי משה - זה דור המדבר שהיו בזמן משה, להם ודאי מילתא זוטרתי היא היראה. ומן היראה יבא למדריגת האהבה, זה שאמר הכתוב: ולאהבה אותו. ומסיים: לטוב לך היינו קבול שכר כפירוש רש"י והזכירו בסוף, לומר שסוף השכר לבא מעצמו, ולא שתהיה תחילת כוונת עשייתך לשם קיבול פרס.

פרק י, יד
הן לה' אלהיך השמים וגו', רק באבותיך חשק ה'. במילת רק בא למעט השמים ושמי השמים, שבכולם לא חשק ה' כי אם באבותיך, כדעת חכמי האמת שאמרו: גדולים צדיקים ממעשה שמים וארץ, והסכימו לומר שכולם נבראו בעבור האדם, לא כדעת הרמב"ם שכתב שהאדם עיקר בתחתונים, אבל אין לו ערך עם העליונים.

ולסברת הרמב"ם יש מקום לפרש פסוק זה שכל הסיפור נמשך למה שאמר: ואהבתם את הגר וגו' כי חפץ ה' שתדבקו בגרים, אע"פ שהם נמוכים, מכל מקום ממנו יתברך תראו וכן תעשו, כי הן לה' אלהיך השמים וגו', ועם גודל רוממתו יתברך מכל מקום רק באבותיך חשק ה', עם היותם נמוכים בערך העליונים הקרובים אל ה'.
ועוד נתן מופת שני כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' ואף עפ"כ עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר. ומפסוק זה אמר ר' יוחנן:

כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כו' (עיין מגילה לא).

ומשני הקדמות אלו הוציא התולדה שאמר ואהבתם את הגר.
אך עדיין יש לדקדק, מה שאמר: רק באבותיך חשק ה' ויבחר בזרעם אחריהם, מדעשה ב' חלוקות, ועוד, שהחשק אינו ענין הבחירה, כמבואר למעלה סוף פרשת ואתחנן (ז ז), שמע מינה שמלת רק קאי אשלמטה, ובא לומר שרק באבותיך לבד חשק ה' בחשק ובאהבה גמורה, אבל לא בכם, אלא בחר בזרעם מכל העמים. רצה לומר: בערך העמים אתם נראים טובים, כי לשון בחירה שייך אפילו בדבר שאינו טוב מצד עצמו, זולת שהוא טוב מזולתו, לכך נאמר: ויבחר בזרעם אחריהם בכם. כי חסרון זה תלוי בכם, לפיכך ומלתם את ערלת לבבכם וגו' כדי שתגיעו למדריגת אבותיכם.