פרק יב, ד
לא תעשון כן לה' אלהיכם וגו'. לפי שהאומות בוחרים להם לטעותם ההרים הרמים ועץ רענן, כי אין האלילים מכבדין את , אלא המקום מכבדם, וההולכים אל הטעות דורשים אל המקום יותר מאחר העבודה זרה. ולפי שהמקום סבה גדולה לעבודה זו, על כן נאמר: אבד תאבדון את כל המקומות וגו'. אבל אתם לא תעשון כן לה' אלהיכם שלא אתם תהיו הבוחרים במקום, כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. כי הוא יתברך הבוחר ולא אתם, כי אין כבודו יתברך תלוי במקום, אלא הקב"ה מכבד מקומו, לפיכך לשכנו תדרשו. לא תדרשו אל המקום אלא תדרשו לשכנו איה מקום כבודו, כי הוא יתברך עיקר והמקום טפל לו, ומה שנאמר אשר יבחר ה' ולא גלה את המקום מיד, נתן הרב המורה ג' טעמים בדבר זכרם מהר"י אברבנאל בספרו.
ואומר אני שיש סוד בדבר, כי אפילו לאברהם לא גלה מיד. ואמר: על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב), וקרא שמו ה' יראה (שם כב יד) כי הוא יתברך הרואה ואין אתנו יודע עד מה. וקרוב לשמוע שלכך לא גלהו, שלא ינהגו בזיון בשילה ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה.
ותדע כי המפרשים אמרו שכאן נרמז שילה ובית עולמים, והוכיחו זה מחמת כמה שינויים שראו בפרשה, כי מתחילה אמר על שילה: כי אם אל המקום וגו' לשום שמו שם. משמע שימה בעלמא לפי שעה, והיינו שילה, ואחר כך אמר והיה המקום אשר יבחר ה' בו לשכן שמו שם. לשכן משמע קבע לדורות, בראשון אמר . ובבית עולמים ומבחר נדריכם, והוסיף בו ושמחתם לפני ה', ובראשון לא הזכיר לפני ה', בראשון אמר אתם ובתיכם, ובבית עולמים הוסיף אתם ובניכם ובנותיכם, בשני אמר אשר יבחר ה' אלהיכם בו משמע במקום, ובראשון לא הזכיר בו.
ועל זה קשה לי, הרי בראשון נאמר מכל שבטיכם משמע שגבה הכסף מכל השבטים, והוכיח רש"י זה סוף ספר שמואל (ב' כד כד) ממה שנאמר: שם שקלים חמשים, ובדברי הימים (א' כא כה) כתיב משקל שש מאות, אלא שגבה חמשים שקל מכל שבט ושבט, ועלה לשש מאות, ואם כן בודאי פסוק ראשון מדבר בבית עולמים אשר בנה דוד.
ועוד קשה לי, הלא מימות עולם נבחר המקום של בית עולמים, וראיה מאדם שהקריב שם, והמעשה של עקידת יצחק מוכיח זה, ומהו שאמר אשר יבחר ה' להבא משמע?
ומה שאמר שלשון שימה משמע שימה כל דהו, אין דעתי נוחה בפירוש זה, שהרי נאמר (דברים לא יט): ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וכי צוה ה' לשום התורה בפיהם שימה כל דהו?
ועיין מה שפירש רש"י על פסוק אשר תשים לפניהם (שמות כא א). משמע שאיפכא מסתברא שלשון שימה מורה על דבר קבוע אשר לא יסור לעולם.
על כן אומר אני בהפך זה, ובזה יתורץ הכל, כי מה שנאמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם לשום שמו שם, מדבר בבית עולמים שנגבה מכל השבטים, ואע"פ שהמקום ההוא כבר נבחר מימות האבות, מכל מקום אמר אשר יבחר לשון להבא, לפי שלשון להבא אמר על שסופו לבחור בגביית הכסף שיהיה מכל שבטיכם, לכך לא נאמר יבחר בו מכל שבטיכם, כי בו קאי על המקום, והמקום כבר נבחר. ומה שאמר אשר יבחר, היינו שיבחר הגבייה מכל שבטיכם לשום שמו שם שימה של קבע, לשכנו תדרשו, רצה לומר: דרשו נא מזקנים ונבונים, ויגידו לך כי זה המקום נבחר לקדושה מימות עולם, ובאת שמה - לשון יחיד, כי פסוק זה אזהרה לרבים אזהרה ליחיד, שלא יקריבו בבמה, לא זו רבים שיש לחוש בהם שרצונם להבדל מעדת ישראל, אלא אפילו יחיד שאין בו חששה זו, מכל מקום לא יקריב בבמה. והבאתם שמה וגו', מה שלא אמר מבחר נדריכם, ללמד שיביא מן המובחר, לפי שהוא קל וחומר משילה.
ועוד, שאפילו הבאה כל דהו גורמת לאדם הצלחה במקום קדוש זה ביתר שאת. ואמר ואכלתם שם לפני ה', שאפילו האכילה הגופנית לפני ה' היא, שם וקל וחומר השמחה שהיא בנפש, ואמר אתם ובתיכם, כי מסתמא בירושלים קנו להם, שלמים וכן רבים (נחום א יב) בתים חשובים, ובזה כלל כל בני ביתו.

ואחר כך אמר: ועברתם את הירדן וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו וגו'. משמע שזה מדבר במקום שנבחר סמוך להעברת הירדן, דהיינו שילה. ועליו אמר אשר יבחר בו כי סופו לבחר במקום ההוא, לשכן שמו שם לפי שעה, כי המשכן נקרא בשם זה לפי שהיה לפי שעה. ושמחתם שם לפני ה' דווקא השמחה שבנפש לפני ה' היא, וכל הענין מבואר מעצמו. ומה שחזר ואמר כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. היינו ג"כ שילה שהיה באחד מן השבטים ולא מכולם. ובא הכתוב ליתן לא תעשה בדבר, כפירש רש"י, אפילו בשילה, וקל וחומר בבית עולמים, ואילו לא חזר ואמר כי אם במקום וגו', הייתי אומר מה שאמר השמר לך ליתן לא תעשה בדבר, היינו דווקא בבית עולמים. ופירוש זה אמיתי ונכון.

פרק יב, כ
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר. הורה שאין האדם הומה אחר התאות כי אם מתוך הרחבה יתירה, ואין ארי נוהם כי אם מתוך קופה של בשר (ברכות לב) לכך אמר: כי ירחיב ה' את גבולך. וזה יביאך לידי הסרת מסוה הבושה מעל פניך, עד שתאמר בפה מלא אוכלה בשר. ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים, ולחקור איזהו מקומן של זבחים, והסבה לכל זה הוא כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' כי כל הקרב הקרב ביותר אל מקדש ה' יש עליו מורא מלכות שמים ביותר, כמו שכתוב: ומקדשי תיראו (ויקרא יט כט) רצה לומר: מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא מלכות שמים, אמנם כי ירחק ממך המקום גורם לך שרחוק ה' מכליותיך, על כן כל היום תתאוה תאוה, גם בוש לא תבוש מלומר אכלה בשר, הנני מתיר לך הדבר, וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך. לא בכל עת, כי אם לפרקים בעת התגברות התאוה, וזה שאמר: אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. לפי שנאמר (שם יח יג) כי יצוד ציד חיה או עוף. ואמרו רז"ל (חולין פד) למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה הזאת.
ביאור הדבר הוא, שאם ירגיל האדם את עצמו לאכול מן הבהמות המצויין אתו בבית, שור או כשב או עז, אז כל היום יתאוה תאוה וירגיל עצמו באכילתו דבר יום ביומו, אבל אם לא יאכל עד אשר יצוד ביערות ובמדברות ציד חיה או עוף, שיש לו סכנה וטורח גדול לצודם, אז תשקוט תאותו, כי אין האכילה שוה בגודל הצער והטורח, כי לא לחנם אמר יצחק לעשו: וצא השדה וצודה לי צידה. (בראשית כז ג) וכי לא היה לו בבית דבר הניצוד כבר, ולמה חרד את כל החרדה הזאת לטלטלו במקומות הסכנה?
אלא שהיה מתנהג על פי הדרך ארץ אשר למדה התורה, שלא יאכל בשר כי אם בהזמנה זאת ע"י צידה דווקא, כדי שלא יהיה מורגל בו, לכך נאמר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. רצה לומר אך בתנאי זה, שלא יהיה מורגל בו, ויאכלו כאשר יאכל את הצבי ואת האיל שמסתמא אינו מורגל בהם, כי חיות הנה והם מחוסרי צידה, ומחמת הטורח הוא ממעט באכילתם, כך יאכל אפילו סתם בשר, וזה פירוש יקר ומיושב לשון אך יותר מפירושו של רש"י.

ולפי שמצינו, שבכל דבר הניצוד ממקומות ההפקר יש בו לחוש ביותר שלא יהיה דבר גזול, כי על כן הזהיר יצחק את עשיו שיביא לו מן ההפקר ולא מן הגזל, לפי שאולי הניצוד היו לו בעלים וברח מהם, על כן נאמר כאן וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך ה'. וכי סלקא דעתך שיזבח מן אותן אשר לא נתן לו ה'?
אלא שרצה לומר שיאכל דווקא בהזמנה זאת, כי יצוד ציד חיה או עוף, ויש לחוש בו על הגזל כאמור, על כן אמר אשר נתן לך ה' שאפילו במצודתך, לאפוקי הגזול אינו מאת ה', ועל זה אמר: כאשר צויתיך. והזהרתיך על הגזל, או הזהרתיך שלא תאכל בשר כי אם בהזמנה הזאת.

פרק יב, כה
לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך. פרט כאן לבניך אחריך, לפי שאמרו המפרשים שהדם מוליד אכזריות בגוף האוכל, וטבע האב נמשך גם לבנים ויהיו תולדותיהן כיוצא בהם, לכך אמר כשלא תאכל הדם ייטב לך ולבניך אחריך, שלא יהיה האכזריות קנין דבק בזרעו. ולכך נאמר בסמוך בהכאת עיר הנדחת טף ונשים ביום אחד, שנראה אכזריות גדול, ויש לחוש פן יהיה האכזריות קנין דבק בו ובזרעו, על כן אמר ונתן לך רחמים שתהיה רחמן בטבע על כל פנים על הבריות, ובסבה זו ירחמך ה', וזהו שאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. דהיינו שירבה את זרעך כי גם המה יהיו רחמנים כמותך.