פרק יח, ג
וזה יהיה משפט הכהנים וגו'. רוב המפרשים חתרו למצוא דרך לסמיכות פרשה זו לפרשה של מעלה ולא מצאו ביאור מספיק, עיין בספר מהר"י אברבנאל אשר הביא דעות הרבה בזה. ואומר אני לפי שנאמר (בשמואל א' ח יא,יד) זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם וגו' ואת שדותיכם וכרמכם יקח וגו', הורה במלת עליכם לומר שכבר נרמז בתורה משפט המלך ומעשיהו כמו שכתוב: שום תשים עליך מלך. שיהיה מושל עליך בגופך, וקל וחומר במאודך, על כן סמך לפרשת המלך, שמשפטו ליקח הכל בזרוע, אבל משפט הכהנים אינו כן, אלא שכר שירותו הוא נוטל, כמו שכתוב לעמוד לשרת וגו' לא כמה שנאמר: קרח שהם לוקחין דרך שררה כמלך כמבואר במקומו.
ויכול להיות שרמז למלך, שלא יגע בכל אשר זכו הכהנים משלחן גבוה, ומנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהן (עזרא ז כד).
וטעם הזרוע והלחיים והקבה, קרוב לשמוע שהזרוע שכר נשיאת כפיו, והלחיים שכר ברכת כהנים בפה, והקבה כי בזכותו ישלח ה' את הברכה שאוכל קמעא ומתברך במעיו.

פרק יח, ח
לבד ממכריו על האבות. ביאור הדבר שכל כהן יאכל חלקו, ואם יש לו מותרות יכול הוא למכור, וחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו, מה שהוא מוכר. ומה שכתוב על האבות, היינו לתרץ למה ניתן לו רשות למכור המותרות, וכי לא היה נכון יותר ליתן המותרות למי שאין לו די סיפוקו?
על זה אמר על האבות, צא ולמד מחלוקת הארץ, שנחלקה לבתי אבות כפי מה שהיו מרובים באוכלוסין או מועטין בזמן החלוקה, ויכול להיות שברוב הימים ישתנה הענין, שלשבט אחד לא יהיה די סיפוקו, אם יהיה מרובה באוכלוסין יותר ממה שהיה בזמן החלוקה, ולשבט אחר יהיה מותרות אם ימעט הבית מהיות לו אוכלוסין הרבה ממה שהיו בימי האבות אשר עשו החלוקה, אלא ודאי הטעם שאין עושין חלוקה אחרת, כי אם אותה שנעשית בימי האבות, כך הכהנים שעשו אבותיהם חלוקה למשמרות, אע"פ שברוב הימים ישתנה הענין, שלמשמר אחד יהיה בצמצום ולאחר מותרות, מכל מקום יכול הכהן למכור המותרות, לפי שהכל הולך אחר האבות.