פרק כב, א
לא תראה את שור אחיך וגו' והתעלמת מהם. דרשו רז"ל (ברכות יט):

פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו.

ויש לפתרו בדרך שאמרו רז"ל (אבות ד כג): ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, ואין חילוק בין קלקול בגופו או בממונו, הכל אחד אם הוא בענין שאי אפשר להצילו ולהשיב את נדחו, על זה אמר: לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים, כשהם נדחים לגמרי, כגון טובעים בנהר וכיוצא בהם. והתעלמת מהם, צריך אתה לעשות את עצמך כלא רואה, אמנם השב, רצה לומר אם יש בהם כדי השבה, שאינן נדחים לגמרי אלא אפשר לך להשיב את נדחם, אז תשיבם לאחיך, חייב אתה להשתדל לראותו כדי להצילו.

פרק כב, ב
ואם לא קרוב אחיך וגו' והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. רז"ל אמרו (ב"מ כז) דרשהו אם הוא רמאי, ומכל מקום אותו קאי על השור או שה, כי היה לו לומר עד שיבקש אחיך אותו, אלא שיבא אחיך וידרוש בדרישה וחקירה, והיינו ע"י סימנים, עד שיתברר לך שבאמת הוא דורש אותו, זה השור ולא אחר, וממילא שמעינן שצריך לדרוש אם אינו רמאי. אבל המקרא אינו יוצא מידי פשוטו, כמו שפירש הרא"ם שאותו קאי על אחיך. ומה שכתוב לא תוכל להתעלם אחר שאמר ומצאתה דאתי לידיה משמע (שם כז), לפי שהדבר מסור ללב, שאם יבא אחיך וידרוש ויאמר: שור בסימן זה וזה נאבד לי, וישיאך יצרך להתעלם ולהורות היתר לעצמך שמא ראה אותו אצל חבירו, או תרצה להטיל דופי בסימניו כדי להפטר ממנו בדיני אדם, מכל מקום לא תוכל להתעלם מפני עין שלמעלה הרואה ומכיר בתחבולותיך.

פרק כב, ז
למען ייטב לך והארכת ימים, לשון זה נאמר גם אצל כבוד אב ואם בדברות שניות. ולשון למען ייטב לך משמע שממילא נמשך לך טובה מזה. והנה בכבוד אב ואם הדבר פשוט, שאם תכבד אביך ואמך אזי ממך יראו בניך וכן יעשו גם לך כשיגדלו, וכן כשיראו בניך שלוח האם בעופות ילמדו קל וחומר, שאם אתה נוהג כבוד במולידין אפילו בבעלי חיים, קל וחומר שינהגו כבוד במולידיהן. ושכר שניהם אריכות ימים, לפי ששני מצות אלו מחזיקים האמונה בחידוש העולם, כי כמו שיש סבה לכל סבה ומשתלשל הדבר עד הסבה הראשונה יתברך, כך כל נולד יש לו מוליד עד המוליד הראשון יתברך, ואליו ראוי לחלוק כבוד, ומכבודו יתברך חלק לכל המולידין המשתלשלים מאתו יתברך מסבה לסבה. על כן הזכיר בכל מקום שמירת השבת אצל מצות כבוד אב ואם, כי השבת הבא לזכר חידוש העולם גורם לקיים מצות כיבוד אב ואם, להוציא מדעת מאמיני הקדמות האומרים שאין לעולם שום התחלה והכל מחויב המציאות, ולפי סברתם הנבערה אין יתרון למוליד על הנולד, ואנחנו מאמינים שהמוליד הראשון יתברך חלק מכבודו לכל המולידים המושפעים מאתו יתברך, וזהו טעם כיבוד אב ואם ושלוח הקן.

ומטעם זה סמך המצוה למצות כי תבנה בית חדש ואמרו רז"ל (תנחומא תצא א):

אם קיימת מצות שלוח הקן תזכה לבנות בית חדש.

מה ענין זה לזה?
אלא לפי שמצות שלוח הקן מביאך לידי אמונת חידוש העולם שהקב"ה בנאו וחדשו, על כן מדה כנגד מדה תזכה גם אתה לבנות בית חדש, וזהו יסוד האמונה, וכתיב (חבקוק ב ד): וצדיק באמונתו יחיה. כי ע"י האמונה הוא דבק במקור חיים, על כן שכרו אריכות ימים, ולכן דרשו (בד"ר ו ב) על שלוח הקן פסוק אורח חיים פן תפלס (משלי ה ו).

פרק ב, ח
כי תבנה בית חדש וגו' כי יפול הנופל ממנו. מלשון רז"ל (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפל, כך תיבת ממנו שב אל הנופל. ואמר זה, כדי שלא תאמר וכי המעקה מבטלת הגזירה כאשר זה ראוי ליפול?
על כן אמר שאין הדבר כן, כי אתה לא תשים דמים בביתך, כי מי שדמיו בו וראוי ליפול - למה יהיה זה בביתך?
ומכל מקום הראוי ליפול לא ינצל על ידי המעקה, כי יפול הנופל – ממנו, מנפשיה נפיל, אפילו במקום מישור, אבל אם לא תעשה מעקה, אז יפול ממך ולא ממנו מעצמו, וה' רצה שהוא עצמו יפיל את עצמו כי מידו היתה זאת לו.

ויש אומרים:
ממנו - שב אל המעקה, כי הראוי ליפול יפול אפילו מן המעקה, ואין המעקה מצלת כי אם הבלתי ראוי ליפול.
ורז"ל אמרו (תנחומא תצא א):

אם קיימת מצות מעקה תזכה לכרם.

מה ענין המעקה אל הכרם?
אלא לפי שהיין מפיל את השכור, כדמסיק בילקוט: מה הגפן בוצרין אותו והוא שותק, ואחר כך משקין לאדם ומפילין אותו כו' עיין סוף פרשת וישב (מ קמו), לפיכך דווקא אחר עשיית המעקה המצלת מן הנפילה תזכה לכרם, ולא קודם לכן, כי יפול הנופל ממנו, רמז לדבר כי יפול הנופל סוף תיבת עולה למספר יין. ותדע כי פרשת שלוח הקן מתחלת בכ"ף ומסיימת במ"ם, דהיינו בין הכל סמ"ך, וכן פרשת מעקה וכרם, מתחילות בכ"ף ומסיימות במ"ם, על שם סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמה יד), כי בשלוח הקן הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות ועלה ונפל ומת היכן אריכות ימיו של זה?
וסמכו ה' ליתן לו אריכות ימים לעולם שכולו ארוך (חולין קמב) ובעשיית מעקה, סמ"ך לכל הנופלין הראוין ליפול, ובלא תזרע כרמך כלאים, שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (ברכות כב), ועל ידי זה יגרום לו תוקד אש (קידושין נו). אמנם כשאינו זורע על זה האופן, סמך ה' לכל הנופלים במפולת יד. וקרוב לזה פירש הר' יעקב בעל הטורים ומתוכו תראה מה שהוספתי משלי.