פרק כג, ה
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.
פירש רש"י:

על דבר העצה שיעצו להחטיאכם.

ודבר זה אינו מפורש במקרא ועיקר חסר מן הספר. גם אין הדעת נותנת להרחיק ב' אומות בעבור שלא קדמום בלחם, אלא ודאי העיקר הוא בעבור שהחטיאום, ודבר זה מבואר במקרא, שלכך לא קדמום בלחם ומים, כדי שיהיו רעבים וצמאים מיגיעת הדרך, ועל ידי זה בהכרח יאכלו מזבחי אלהיהן, וישתו מצרצור יין שלהם המרגילים לערוה, כדמסיק בסנהדרין (קו) כי כל עיף ויגע לא יבקר בין אסור למותר ואוכל ושותה מכל מה שנותנין לו והקב"ה ידע כוונתם על זה האופן, על כן נתרחקו. לכך נאמר: על דבר אשר לא קדמו, רצה לומר על אותו דבר נסתר אשר אליו כוונו במה שלא קדמום. ואע"פ שהנקבות היו עיקר בזנות, מכל מקום עיקר האשמה תלויה באנשים, שדרכן לקדם, והאנשים התחילו בקלקלה, והמה הכריחו בנותיהן לזנות, ומטעם זה החיו בני ישראל הנקבות במלחמת מדין, כי טעו בדין זה שנתרחקו דווקא הזכרים. וזה פירוש יקר יותר ממה שדברו בזה כל המפרשים, והותרו כל הספיקות שהקשו.

פרק כג, ו
ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. לשון זה צריך ביאור כי איך יתכן לומר שהקללה עצמה תהיה לברכה?
אע"פ שבאו במקום הקללות ברכות מעין הדברים שרצה לקללם, מכל מקום אין הקללה עצמה לברכה, גם קשה על מה שאמרו רבותינו ז”ל (סנהדרין קה) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם כו' ומסיק כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות כו', שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה. קללות לא נאמר כו' משמע רק אחת מהם נהפכה לברכה, וקשה מה נשתנה ברכה זו מזולתה?
ועוד, מאי משמע מלשון הפסוק שדוקא בתי כנסיות חזרו לברכה?
והביאור לכל זה הוא, שבלעם קוסם היה, והיה רואה באצטגנינות של ישראל שהיה מורה על כל הדברים הללו שבקש לקללם בו, לא יהיה להם בתי כנסיות כו', לא תהא מלכותם מושכת כו', וידוע שאין הקב"ה משדד המערכה בעבור זכותם של ישראל כי אם במקום שאין שום דרך להסב פני המערכה לטובה, אבל במקום שיש לקיים משפט המערכה ולפתרה על דרך אחר, אזי אין הקב"ה משדדה, דוגמת כוכב ששמו רעה, שהיה עולה לקראת ישראל והיה מורה על דם, הפכו הקב"ה לדם מילה, וכמו שאמרו רבותינו ז”ל (שבת קנו) האי מאן דנולד במזל מאדים להוי טבחא כו' כמבואר למעלה בפרשת בא (י י) וכל הקללות שמנה שם בגמרא: לא תשרה עליהם שכינה, לא תהא מלכותם מושכת, לא יהיה להם זיתים וכרמים כו', בכולם לא היה שום דרך לפרשם לטובה כדי לקיים משפט המערכה וישראל לא יהיו ניזוקין, על כן הוצרך הקב"ה לשדד המערכה מהוראות אלו מכל וכל, לפיכך חזרו כולם לקללה כשחטאו ישראל ולא היה בידם זכות העומד בכחו נגד המערכה.
אבל בהוראת לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא הוצרך הקב"ה לשדד המערכה, כי היה מקום לקיים משפט המערכה שלא יהיה להם בתי כנסיות, אבל לטובתם הוא, והיינו כדרך שפירש רש"י משכנותיך ישראל שהם ממושכנים בעונם, שנאמר (איכה ד יא) כלה ה' חמתו ויצת אש בציון. וזה ודאי טובה גדולה, שיכלה ה' חמתו בעצים ואבנים ואנחנו נמלטנו, כי מי שיש לו משכון ליתן אותו בחובו אינן גובין ממנו נפשות, והיינו הך שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי נוסח הקללה עצמה שהיא לא יהיה להם בתי כנסיות נתהפכה לברכה, כי ע"י שלא יהיה להם בתי כנסיות ינצלו הנפשות, והיינו שאמר בלעם: מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. רצה לומר: טובתכם הוא שהם משכנותיך, ממושכנים עליך ואתה ניצול. ולפיכך לא חזר דבר זה לקללה, שהרי נתקיימה משפט המערכה ולא שודד, על כן אין שייך לומר שתחזור הוראת המערכה לקדמותה כשאין ישראל זוכין.

פרק כג, יד
ויתד תהיה לך על אזנך. במס' כתובות (ה) דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך?
אל תקרי אֲזֵנֶךָ אלא אָזְנֶיךָ, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו, כי הם דומים ליתידות, ותנא דבי ר' ישמעאל (שם ה):

מפני מה אזן כולה קשה ואליה שלה רכה?
שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה שלה לתוכו.

והאליה סוף האוזן על כן הוא רכה כי המשכיל ישמיע לאזנו סופו של המחלוקת, כי כל המחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, וזכירת סופו מועיל לו לנטוש הריב ולעשות את עצמו כאיש לא שומע, אך דברי בר קפרא צריכין ביאור, כי מה ראה על ככה להוציא הפסוק מפשוטו מכל וכל, ואין לו קשר לא למעלה ולא למטה? ומה שדרש אזנך לשון אוזן, הוא דבר שאין האוזן יכול לשמוע.

והקרוב בעיני שראה לדרוש פסוק זה, אמה שנאמר כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. ודרשו רז"ל (ספרי תצא קיט) דיבור רע דהיינו שישמור עצמו מלשון הרע, ובילקוט מביא על זה פסוק בשוט לשון תחבא (איוב ה כא), וטעמו של דבר פירש הרמב"ן, כדי שלא ירבה ביניהם מחלוקת ויכו ביניהם מכה רבה יותר מן האויבים, והיה קשה לבר קפרא, שנאמר: ונשמרת מכל דבר רע. דיבור רע, ולא פירש במה יהיה נשמר ממנו, על כן ראה לומר שפסוק ויתד תהיה לך מבאר מהות השמירה, והיא כדרך שנאמר בשוט לשון תחבא. והיינו שיחביא ויסתיר את עצמו כמסתיר פנים ממנו, ולעשות עצמו כלא שומע, ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבים, ובזה ישקיט הריב. כדרך שאמר חכם אחד: מעולם לא חרפני אדם כי אם פעם אחד, פירוש, שלא השיב למחרפיו, ועל ידי זה השתיקו, שלא חזר לגלות על ערותו שנית, ובזה כיסה את צאתו, דהיינו חרפת קלונו שנמשל לקיא צואה בלי ספק, וזה הוא עיקר כלי זיינו של אדם, כי בשתיקה ינצח, ולא כשישיב לו.
ולהנחה זו יהיה אזנך כפשוטו, כלי זיין, ובוי"ו של ויתד נרמז כל דרוש זה, כי כל וי"ו מוסיף על ענין ראשון, לומר לך שהשמירה מכל דיבור רע של לשון הרע הוא שיניח אצבעו הדומה ליתד לתוך אזנו, וזהו כלי זיינו המצילו משוט לשון. ואמר הכתוב שכדומה לו יש עוד יתד נוסף על סתם כלי זיינו אשר בו יחפור בארץ לכסות צאתו, כך הוי"ו מרבה בכיוצא בו אצבע הדומה ליתד, אשר בו יחפור באוזן לעשות עצמו כלא שומע, ובזה יכסה קלונו וצאתו, כמו שכתוב (משלי יב טז) וכוסה קלון ערום. והאצבע הוא כלי זיינו נוסף על סתם כלי זיינו אשר בהם ילחם בסתם מלחמה שבידים, אבל במלחמה הבאה משוט לשון אין טוב כי אם להחבא באצבע, וזהו כלי זיינו כנגד פי המדבר בלשון הרע, ויורו המורים בחץ שחוט לשונם, ואין כתריס בעדם כי אם השתיקה. ובדרך זה אין צורך לשנות מילת אֲזֵנֶךָ כי היא כלי זיין כפשוטו, וסמך הצלה זו לפסוק המדבר בכיסוי צואה, כי שניהם ענין אחד.

פרק כג, יט
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו'. לפי שגם הכלבים עזי נפש מזנים בפרהסיא, על כן לא ידעו שבעה, כי אבר קטן משביעו רעב, והזונה מצחה נחושה, והרי שניהם שוים בזנות ובעזות, על כן אין נכון להביאם למקום הקדושה, כי שם גדר ערוה, ושם הציץ המכפר על ומצח אשה זונה היה לך (ירמיה ג ג) והמה עדיין בעזותם ובפחזותם קיימים, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם, היינו שינוייהם.

פרק כג, כב
לא תאחר לשלמו גו'. לפי שיצרו של אדם תוקפו בדבר הנדור דווקא, וכל זמן שנדרו עליו אז היצר הרע מתגרה בו ביותר, ואומרים לו: לא דייך מה שאסרה עליך התורה, והבו דלא לוסיף עליה להרבות גרוי של היצר הרע בך. לכך נאמר: לא תאחר לשלמו, שלא לעמוד ימים רבים במצודתו, ולכך נאמר: וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, היינו היצר הרע המחטיאך, אבל אם תאחר לשלמו, אז דרוש ידרשנו ה' מעמך, וכל מה שהקב"ה דורש ממך היצר הרע מסיתך שלא תדרש לו, לפיכך והיה בך חטא ודאי, כי זה היצר הרע ימצא מקום להתגרות בך, ולומר: דבר זה אין עליך חיוב גמור, וכי בעבור דבור כל דהו יהיה חוב עליך לעשותו?
ואחר זה יבא להסיתו ולהדיחו גם מעל שאר מצות ה'. ומה שאמר: והיה בך חטא דומה למה שאמרו רז"ל (שבת קה) לא יהיה בך אל זר זה יצר הרע וציווי של לא יהיה בך, היינו שלא תגרה אותו בנפשך.

דבר אחר:
שאם תאחר לשלמו, כי ירע בעיניך לחסר מממונך תדע כי דרוש ידרשנו ה' מעמך ממקום אחר, ויפסידך כל כך ממון כפי ערך הנדר, והיה בך רושם החטא, וגם הממון לא תרויח ותפסידו ממקום אחר.