פרק כד, יג
השב תשיב לו את העבוט כבא השמש וגו'. אם כסות לילה הוא כו' (ב"מ קיד) אבל כסות יום הזכיר בפרשת משפטים (כב כה), שנאמר: עד בא השמש תשיבנו לו. ועל צד הרמז הוא מזהיר על העשירים, אשר יצוו ליורשיהם שאחר מותם יחזירו המשכנות לעניים, ועל זה אינן מקבלין שכר כלל, כי אז אין הממון שלהם.
ועוד, שבזמן ההוא הם פטורין מן המצות, והמתים חפשי מהם, על כן הוא מזהירם: עד בא השמש, קודם הערב שמשך תשיבנו לו, וכאן אמר כבוא בכ"ף, רצה לומר: סמוך להערב שמשך וקודם לו תשיבנו, בעודך בר חיוב, ובעוד העבוט שלך. ובפרשת משפטים הארכנו לדבר מזה.
ופשוטו כפל השב תשיב, לומר שבכל יום ויום ישיב לו ואם תאמר: אם כן, הפוכי מטרתא למה לי, אם בכל לילה אני מחזיר לו, ואין אני רק שומר שלו ביום?
על זה אמר: ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך, כי דומה לפני ה' אלהיך כאילו בכל יום ויום אתה נותן לו צדקה חדשה, וזה ראיה שבעל חוב קונה משכון, דאם לא כן - צדקה מנין? (פסחים לא) וכפי הדין יש נפקותא בדבר, שאין העני מוריש העבוט לבניו אם היו עשירים. ובאמרו: ולך תהיה צדקה מיעט היורשים, שאם לא תחזירו כי אם אחר הערב שמשך בעולם הזה, אז לא לך יהיה הזרע לצדקה כי אם ליורשך ואם תחזירו בזמן החיוב בחייך אז יהיה לך כפי הרמז שהזכרנו.

וכפי פשוטו הורה בפסוק זה ענין יקר, והוא כמה שנאמר: מונבז המלך שבזבז אוצרותיו כו' אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת, שנאמר (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך (ב"ב יא), והא בהא תליא, כי לפי שהצדקה מונחת לפני ה' מכון כסאו, על כן הוא לך ואין לזרים, כי אין יד האדם שולטת שמה, על כן נאמר ולך תהיה צדקה ולא לאחרים, ונתן טעם לדבר לפי שהצדקה מונחת לפני ה' אלהיך מכון כסאו ומי יעלה השמימה לקחת אותה מידך.

פרק כד, כ-כא
לא תפאר אחריך, לא תעולל אחריך. רז"ל דרשו (חולין קלא) אחריך זו שכחה. וכפי הרמז הוא מזהירו על גזל עניים, שלא יעזוב חילו ליורשיו אחריו, כדרך שפרשתי אצל לוט, שהיה מצטער על ממונו, ואמר לו המלאך: אל תביט אחריך, כמבואר במקומו, (בראשית יט יז). כך אמר לא תבקש לפאר מה שיהיה אחריך, כי מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו, וכן לא תבקש לעזוב העוללות למי שיהיה אחריך, אלא לגר ליתום יהיה, ואז תראה עולמך בחייך. ואל תדאג לומר: אם לא אשאיר אחרי מאומה לזרעי, מהיכן יתפרנסו?
על זה אמר: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, חסר מכל וכל, כי מה שקנה עבד קנה רבו, ואע"פ כן זכית עכשיו לשדות וכרמים ברצון האל יתברך, הוא ישלח גם מלאכו לפני זרעך אחריך, ויתן להם די מחסורם. ועל כן טוב לך לעשות לצרכך לביתך הנצחי, כי אדם קרוב אצל עצמו יותר מלבניו אחריו, על כן לא יבקש וידרוש במה שיהיה אחריו, כדרך שעושין רוב עשירי דורינו, עושים עושר ולא במשפט, והם אבירי לבב הרחוקים מצדקה, וטוענים שהם עושים כן בעבור בניהם, והמה מאומה לא ישאו בעמלם לעולם הנצחי, אוי לאותה כלימה ובושה.