פרק לד, יב
לעיני כל ישראל. שמעתי אומרים טעם על מה שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד, לפי שכל אותיות השם הגדול יו"ד וי"ו ה"א אם תסמוך אחת מהם אל בי"ת או אל למ"ד יהיה ממנו תיבה אחת שלימה והם בי בו בה, לי לו לה, מה שלא תמצא כן בכל אלפא ביתא שיהא תיבה שלימה מכל השלשה אם יסמכו לאיזה אות, כגון לעשות מן א' אי או אה, שהרי אה אינו תיבה, וכן לעשות מן מ' מי מו, שהרי מו אינו תיבה, והביאור לזה הוא, שבזה נרמז שתבל ומלואה הכל תלוי בו יתברך ושלו הכל. ותואר הבי"ת שהקב"ה מדבר בעדו ואומר בי רצה לומר הכל תלוי בי, ונבראיו אומרים בו, שהכל תלוי בו יתברך. ולשון בו בה היינו דכר ונוקבא שהזכירו חכמי האמת המקובלים, וכן הקב"ה אומר לי תבל ומלואה, ונבראיו אומרים כי לו יתברך תבל ומלואה, וכן לה בדרך שנתבאר, והכל ענין אחד, כי לפי שהכל תלוי בו יתברך, על כן הכל לו יתברך, וזה רמז על אחדותו יתברך, והוא יסוד התורה, ודבר זה הפותח והסוגר. על כן פתח התורה בבי"ת ומסיימת בלמ"ד, להורות כי ה’ יתברך הפותח והסוגר, והכל תלוי בו בשמו יתברך כאמור.
נשלם ספר אלה הדברים,
בעזר יוצר כל יצורים.
העריכה וציון המראה מקומות ביום ב' כסלו תשמ"ח יום הזכרון של אמי מורתי האשה הצנועה מרת רחל ע"ה בת מוה"ר מרדכי זיכרמן ז"ל תלמיד הגאון כתב סופר זצ"ל אשת אאמו"ר מוה"ר ישראל מרמרוש הי"ד נלב'ע ב' כסלו תש"ד ומנו"כ בישוב בארגא פרונד מחוז ביסטריץ נסויד זיבנבירגן תנצב"ה