פרק ז, ז
לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם. לשון זה צריך ביאור, כי קשה, מהיכא תיתי לומר מרובכם חשק ה', שהרי באמת המה המעט, ועוד, מהו שנתן טעם ואמר כי מאהבת ה' אתכם. נתן טעם לאהבה באהבה עצמה.
ועוד קשה, חשק בכם ויבחר בכם תרתי בכם למה לי, היה לו לומר חשק ויבחר ה' בכם, ומה בין חשק לבחר?
ועוד יש עיון דק כי בתיבת מרבכם כלל האנשים והמספר בתיבה אחת, ובאמרו כי אתם המעט יצא לחלק ביניהם.
והביאור לכל זה הוא, שראה ה' את ישראל שבאמת אינן שלמים מכל צד, כי עם קשה עורף הוא. אך שהם טובים מן שאר האומות, כי יש בהם ריבוי זכיות יותר מן העמים, ומיעוט עונות מכל העמים, וסלקא דעתך אמינא שמצד שיש להם קצת ריבוי זכיות חשק ה' בהם, כי החשק שייך לומר בדבר הנאהב, ומצד שיש להם מיעוט עונות בחר בהם כבוחר הרע במיעוטו, ושמא יטעו לומר שעל זה האופן מעשיהם רצוים אל ה’ יתברך, קא משמע לן כי מאהבת ה' אתכם. אתם רצוים ומעשיכם אינן רצוים, ולא גרמו לא החשק, ולא הבחירה, וזה שאמר לא מרבכם מכל העמים לפי שמדבר בריבוי זכיות הדבוקים בהם, כלל האנשים והמספר בתיבה אחת לכבודם, ואמר שלא חשק ה' בכם מצד זה המקצת ריבוי זכיות שיש לכם על כל העמים, ויבחר בכם קאי ג"כ על תיבת לא כאילו אמר שגם לא בחר בכם כי אתם המעט, לפי שיש לכם מיעוט עונות על כל העמים כבוחר הרע במעוטו, ולכבודם חלק המספר מן האנשים שלא לחבר אליהם העונות דיבוק גמור, אלא הפריד מהם. לא משני צדדים אלו חשק ה' ויבחר בכם, כי אין דבר קטן כזה מעלה ומוריד, מאחר שבאמת מעשיכם אינן רצויין. כי מאהבת ה' אתכם, כי אתם בעצמותיכם רצויין מצד הגזע שלכם, ומשמרו את השבועה וגו' רצה לומר, זכות אבות היא שעמדה לכם, וזה הרמוז במלת אתכם לומר אתם לבדכם רצויין, אבל מעשיכם אינן רצויין, כמו שכתוב (דברים ט ה) לא בצדקתך וגו'.


פרק ז, יב
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה.
פירש רש"י:

אם המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם תשמעון.

לא רצה לפרש עקב זה מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה), לפי שקשה לו, הלא בפסוק הקודם נאמר ושמרתם את החקים ואת המשפטים. ולמה הזכיר כאן משפטים בלא חקים?
אלא ודאי שלשון עקב כולל החקים, ורמזם בלשון עקב, לפי שהשטן והאומות מונין עליהם מצד שאין טעמם נודע, ובסבה זו בני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב, וזה שאמר אם המצות קלות כו' ועל כן הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חקים, לומר לך, שהחקים שהזהרתיך עליהם למעלה, אולי מצד שבני אדם דשין אותם בעקביהם, לא תהיה זהיר וזריז בהם כמו במשפטים ודינין שתועלתם גלוי וידוע לך, על כן אני אומר שאם גם החקים הרמוזים בעקב אע"פ שבני אדם דשים אותם בעקביהם, מכל מקום תהיה זהיר בהם כמו במשפטים. ואת הוא לשון עם כמשפטו בהרבה מקומות שלשון את משמע כמו עם, וכאלו אמר שתשמעון החקים עם המשפטים, וב' חלקי מצות אלו יהיו שוים בעיניך לכל דבר, כי כמו שאתה נזהר במשפטים כך תהיה נזהר בחקים, ולאידך גיסא, בדרך שיתבאר בסמוך.

וראיה לדברינו ממה שמסיק בילקוט (תתמו):

והיה עקב תשמעון זהו שנאמר (תהלים מט ו): למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. אמר דוד: אין אני מתירא מן החמורות, מפני שהן חמורות, אבל אני מתירא מן הקלות, שמא עברתי עליהם, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, לכך נאמר והיה עקב תשמעון. אמר דוד לפני הקב"ה: גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם יט יב) מה רב טובך (שם לא כ) זה שכרן של מצות קלות עכ"ל.

חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי שאמר הקב"ה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, ואיך אמר דוד ואתה אמרת כו'?
ואיך סמך בעל המדרש זה דבריו לפסוק והיה עקב תשמעון?
ומאי משמע שפסוק רב טובך, מדבר בשכרן של מצות קלות?
אלא ודאי שקשה לו: והיה עקב תשמעון את המשפטים למה לא זכר גם החקים?
ועוד, אם מלת עקב תרמוז אל המצות קלות, היה לו לומר ואת המשפטים כי מלת את אינו מקושר למעלה.
אלא ודאי עקב היינו החקים, והם המצות שהם קלות בעיני ההמון עם, ומלת את הוא כמו עִם, והיינו הך שאמר: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מדתלי החקים במשפטים, באמרו שתשמעון החקים עם המשפטים שוה ודומה להם, ועל זה דרש פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. רצה לומר: המקיים החקים, זהו דבר שהוא נגד בני אדם, שהוא מתנגד אל רוב בני האדם, כי כרובם כן מונין עליהם, והמקיים ודאי אינו מצפה כי אם לשכר עולם הבא, כי בעולם הזה אין תועלת שלהם נגלה כמו שנגלה לכל תועלת המשפטים, והמקיימם חוסה בו יתברך שלא יקפח שכרו, לכך נאמר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. שהם חוסים בך בדבר שהוא מתנגד לבני אדם המונין עליהם, ועל זה מביא: גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. ונזהר הוא לשון זוהר וברירות, כי ע"י שמירת החקים הרמוזים בעקב - המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע לעולם הבא, זה שאמר כאן: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' מסיק בילקוט (תתמז) שישמור לך שכרך לעולם הבא.
וזה שאמרנו שאמר להשוות חקים למשפטים, הוא לשני פנים:
האחד הוא, שכבר אמרנו על הזריזות, לומר: כשם שאתה מזורז בעשיית המשפטים, מצד שבעיניך אתה רואה התועלת, כך תהיה נזהר גם בחקים הרמוזות בעקב. ולאידך גיסא, כשם שהחקים, מאחר שאין תועלתם מורגש לך, ודאי אתה מקיימם לשם שמים, לא לשם הנאתך, כי אין ההנאה מורגשת לך לשעה, כך המשפטים לא תקיים בעבור הנאתך, כי אם בעבור שמצות ה' עליך, כמו שכתוב (תהלים קיט קא,קב) מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני. כשם שהחקים שאני מקיים, ודאי אין כוונתי כי אם למען אשמור חקיך, חקים שחקקת לי, כן ממשפטיך לא סרתי, לא בעבור תועלתי המורגש, כי אם בעבור שאתה הורתני. ועל דרך אמרו רז"ל (תו"כ ויקרא כ קכח) אל יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר כו'.
וזה שאמר סוף פרשת ואתחנן, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם.
פירש רש"י:

בחייו משלם לו גמולו הטוב, כדי לטורדו מן עולם הבא,

וקשה, אם הגוי מקיים איזו מצוה, למה קראו שונאו בשעת קיום המצוה?
אלא ודאי לפי שהגוי, אפילו בשעה שהוא מקיים איזו מצוה מן המושכלות, אינו עושה כי אם בעבור הנאתו המורגשת לשעה, על כן דינו במאי דפסק אנפשיה לקבל שכרו בעולם הזה. אבל אתם לא תעשון כן לה' אלהיכם, אלא ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך, רצה לומר: בעבור שאנכי צויתיך תשמרם, ולא בעבור הנאתך, ואז ממילא יהיו המשפטים והחקים שוים בעיניך. ועל דרך ההיקש אמר: והיה עקב תשמעון את המשפטים ואז ראוי שיהיה הקרן שמור לך לעולם הבא, ושמר ה' אלהיך לך וגו'.
וזה שאמר בסוף הפרשה, כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם, ופסוק זה כולו מיותר, כי כבר נאמר מקודם כי אבד תאבדון. ועוד, למה תלה איבודם באיבוד הגוים?
אלא ודאי שפסוק זה אינו נקשר כלל עם שלמעלה, כי למעלה דבר בעבודה זרה, והיה אם שכוח תשכח וגו', ועל העבודה זרה אמר כי אבד תאבדון, כפל האיבוד, לומר שהעובד עבודה זרה נטרד מן העולם הזה ומן העולם הבא, ואחר כך אמר שיש איבוד אחר שאינו כי אם מן העולם הבא לבד, והוא מי שאינו מקיים העקב המרמז לחקים, לפי שאין תועלתם נגלה לשעה, ואז מסתמא אפילו מה שמקיים מן המצות אינו מקיים כי אם בעבור הנאת שעה, ועליו אמר כגוים אשר ה' מאביד והוא האיבוד האמור למעלה, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, מן עולם הבא. כן תאבדון - מן עולם הבא. ונתן טעם לדבר ואמר עקב לא תשמעון, לפי שלא תשמעון המצוה הרמוזות בעקב, משמע שמי שמקיים מה שרמוז בעקב, אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן שמור לו לעולם הבא, לכך נאמר כאן: ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וזה פירוש יקר.

ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. במלת לך רצה לתרץ מה שנאמר: אשר נשבע לאבותיך. והלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים, וכי בעבור זה לא יקיים ה' את השבועה?
אלא שאם לא תזכה אז ישמור ה' את השבועה, אבל לא לך כי אם לדור אחר, או כדרך שאמר למשה: ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י) ואם תזכה ישמר לך הבטחתו לדור זה.

ומה שנאמר לך כמדבר ליחיד, אע"פ שהתחיל כמדבר לרבים, מכל מקום הזכיר לך, לרמוז גם על שכר עולם הבא ששם עושין מדור לכל צדיק בפני עצמו.

ואמר: ברוך תהיה מכל העמים. ברבתי דרש, כי כל העמים יברכוך כו' על דרך מלאך רע יענה אמן. והקשה מהר"י אברבנאל על זה ואמר מה יתרון לישראל בזה?
ואומר אני, לפי שארץ ישראל עיני ה' דורש אותה תחילה, וע"י אותה דרישה הוא דורש כל שאר ארצות, כי כל הארצות מתמצית א"י שותים, על כן בהכרח יברכו כל העמים את ישראל כי בשלומם יהיה שלום גם להם, וכמו שכתוב (תהלים קיז א,ב): הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו. ולפיכך ואכלת את כל העמים כי משלך יתנו לך. ודווקא אשר ה' אלהיך נותן לך. המסורים תחת ידך, כמו שכתוב כי לחמנו הם (במדבר יד ט), ולא אותן שאינן מסורין בידך, כי גזל הגוי אסור.