פיסקא א
[א, א]
(א) אלה הדברים אשר דבר משה וגו' -
וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד, והלא הוא כתב את כל התורה כולה, שנאמר: ויכתוב משה את כל התורה הזאת (דברים ל"א).
מה תלמוד לומר אלה הדברים?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וישמן ישורון ויבעט (שם ל"ב).

כיוצא בו אתה אומר: דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלם (עמוס אחד).
וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד, והלא מכל חביריו נתנבא, ומה תלמוד לומר דברי עמוס?
שהיו דברי תוכחות, שנאמר: שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון (שם ד'), אלו בתי דינים שלהם.

כיוצא בו אתה אומר: ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה (ירמיה ל').
וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלו בלבד, והלא ב' ספרים כתב ירמיה, שנאמר: עד הנה דברי ירמיהו (שם נ"א).
ומה תלמוד לומר אלה הדברים?
אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה הוי כי היום ההוא עת צרה ליעקב וממנה יושע (שם ל').

כיוצא בו אתה אומר: ואלה דברי דוד האחרונים (שמואל ב' כ"ג) ,מלמד שהם דברי תוכחת, וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד, והלא כבר נאמר: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני (שם).
ומה תלמוד לומר: ואלה דברי דוד האחרונים?
מלמד שהם דברי תוכחות.
ומנין שהיו דברי תוכחות, שנאמר: ובליעל כקוץ מונד כולהם (שם).

כיוצא בו אתה אומר: דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים (קהלת א), וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד, והלא כבר נאמר: וזרח השמש ובא השמש הולך אל דרום וסובב אל צפון, זהו מזרח ומערב.
ואומר: כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא (קהלת א) כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר.

אל כל ישראל -
אלו הוכיחו מקצתם, הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך, אם היינו יושבים בהם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר.

דבר אחר:
מגיד שכנסן משה מגדולים ועד קטנים ואמר להם: כל מי שיש לו תשובה יבא ויאמר.

דבר אחר:
אל כל בני ישראל -
מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות.

אמר ר' טרפון:
העבודה, אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה.

אמר ר' עקיבא:
העבודה, אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים.

אמר ר' יוחנן:
מעידני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי ר' עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר: אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט').

בעבר הירדן -
מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן.

במדבר -
מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר.

דבר אחר:
מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם לאלו, מה פרנסה התקנת להם?!

ר' יהודה אומר:
הרי הוא [אומר]: ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.

דבר אחר:
במדבר -
זה כלל על מה שעשו במדבר.

בערבה -
מלמד שהוכיח על מה שעשו בערבות מואב, שנאמר: וישב ישראל בשטים (במדבר כ"ה).

מול סוף -
מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף, והימרו בתוך הים, והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות.

ר' יהודה אומר:
הימרו בתוך הים והימרו על הים.
וכן הוא אומר: וימרו על ים בים סוף (תילים ק"ו).
יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע, מן מסע למסע מנין?
תלמוד לומר: בין פארן ובין תופל.

[ובין תפל ולבן] -
דברי תיפלות שתפלו על המן.
וכן הוא אומר: ונפשינו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כ"א).
אמר להם: שוטים כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שלא יהא דולריא אוחזתו, אבל אותה טובה שהיטבתי לכם בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני, הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו: אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב') בטובה שהיטבתי לו בה מתרעם לפני, ויאמר האדם האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל (שם ג').

וחצירות -
אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות, אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין, קל וחומר לשאר בני אדם.

דבר אחר:
וחצירות -
ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן כך נענשה במדבר, המדבר במי שגדול הימנו על אחת כמה וכמה.

דבר אחר:
וחצירות -
ומה מרים כשדברה הדבר לא שמעה כל בריה אלא הקב"ה בלבד, שנאמר: וישמע ה' (במדבר י"ב), כך נענשה, המְדבֵּר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה.

ודי זהב -
אמר להם: הדבר הזה, האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם מעשה העגל קשה עלי מן הכל.

היה רבי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה באחרונה הוסיף לו צרה אחת.
אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל!
כך אמר הקב"ה לישראל זו יתירה לכל מה שעשיתם.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים והיו הכל מאשרים אותו. באו גויים וקיבלם, והיו הבריות אומרים: כך היא ווסתן של פלוני לקבל את הכל.
כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן, ודי זהב לעגל.

ר' בנאה אומר:
עבדו ישראל לעבודה זרה הרי הם חייבים כלייה, יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל.

ר' יוסי ברבי חנינא אומר:
הרי אומר במדבר בערבה, אלו י' ניסיונות שנסו אבותינו הקב"ה במדבר, ואלו הם:
ב' בים,
וב' במים,
וב' במן,
וב' בשליו,
ואחד במעשה העגל,
ואחד במדבר פארן,
ואחד במרגלים.

אמר לו: ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה ברבי:
למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע.

כיוצא בו אתה אומר: ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו (בראשית כ"ו).
ואומר ויקרא אותה שבעה (שם).

כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה:
משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל (זכריה ט'), זה משיח שחד לאומות העולם ורך לישראל.

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי:
למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ושמו חדרך.
אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו.
מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק?
שנאמר ודמשק מנוחתו ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד (תילים קל"ב)
אמר לו: מה אתה מקיים: ונבנתה העיר על תלה (ירמיה ל')
אמר לו: מה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה (יחזקאל מ"א)?
שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שקצרה מלמטה, ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק.

וכן הוא אומר: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק (שה"ש ז') וגליות באות וחונות בתוכה, שנאמר: ודמשק מנוחתו.
ואומר: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ישעיה ב').

כיוצא בדבר אתה אומר דרש ר' יהודה:
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מ"א) זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים.

אמר לו ר' יוסי בין דורמסקית יהודה ברבי:
למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לברכים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו, כענין שנאמר: ונתון אותו על כל ארץ מצרים (שם).
(סליק פיסקא)

פיסקא ב
[א, ב]
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע -
וכי מהלך י"א יום לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות, והרי אינו מהלך אלא שלושה ימים, שנאמר: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים (במדבר י').

ר' יהודה אומר:
וכי לשלשה ימים הלכו ישראל מהלך י"א מסעות והלא אינו מהלך אלא מ' יום, כענין שנאמר באליהו: ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום ומ' לילה (מלכים א י"ט) (אחר שאמר אי אפשר חזור לך לענין הראשון.

דבר אחר:
אחת עשר יום מחורב -
אלו זכו ישראל לי"א יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גילגל המקום עליהם מ' שנה, שנאמר: במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה (במדבר י"ד).

רבי יהודה אומר:
אלו זכו ישראל לג' ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלוהיך נותן לך (דברים י"ב).

רבי בנאה אומר:
אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ, שנאמר: היום אתם יוצאים בחודש האביב והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל ארץ הכנעני (שמות י"ג), מיד.

אבא יוסי בן חנין אומר משום אבא כוהן ברדלא:
אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ, שנאמר: עלה רש כאשר דבר אלהי אבותיך לך (דברים א').

[א, ג]
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחודש דבר משה אל כל ישראל -
מלמד שהשנה י"ב חודש, והרי כבר נאמר: בשלשה עשר יום לחודש אדר (אסתר ג').
וכן הוא אומר: ולשלמה י"ב נציבים על כל ישראל . (מלכ"א, ד)
ואומר: ונציב אחד אשר בארץ (שם).

ואיזה זה חודש העבור?
רבי בנאה אומר:
וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה י"ב חודש, והלא כבר נאמר: ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים ל"א), שאין תלמוד לומר: היום, ומה תלמוד לומר היום? היום מלאו ימי ושנותי, מעת לעת.

רבי אומר:
היום מלאו, שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר: והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון ויחנו בגלגל בקצה (יהושע ד') הוצא ומנה שלשים ושלשה למפרע ואתה מוצא שהשנה י"ב חודש.

דבר אחר:
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש -
מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה.
ממי למד?
מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מ"ט.)
אמר לו: ראובן בכורי אתה (שם).
אמר לו: בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.
ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה:
כדי שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו,
כדי שלא יהיה חבירו רואהו ומתביש הימנו,
ושלא יהא בלבך עליו,
[וכדי שיפרש ממנו בשלום]
שהתוכחה מביאו לידי שלום.

וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר: והוכיח אברהם את אבימלך על אודות (שם כ"א).
ומהו אומר: ויכרתו ברית שניהם (שם).

וכן הוא אומר ביצחק: ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם (שם כ"ו)
ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום (שם).

וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: אם רע בעיניכם לעבוד ה' בחרו לכם היום את מי תעבודו אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם ואם את אלהי הנכר אשר אתם יושבים בארצם, ויענו כל העם אל יהושע לא כי ה' נעבוד (יהושע כ"ד).

וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: הנני ענו בו נגד ה' ונגד משיחו, ויאמרו לא, ויאמר אליהם עד ה' בכם היום, ויאמרו עד (שמו"א י"ב).

וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר: ויקרבו ימי דוד למות (מלכ"א ב').

דבר משה אל כל ישראל -
וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות, מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות והכללות והפרטות הגופים והדקדוקים?
תלמוד לומר: ככל אשר ציווה ה' אותו אליהם.
(סליק פיסקא)

פיסקא ג
[א, ד]
אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון -
משל למה הדבר דומה?
למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר.
אמרו לו חיילותיו: תן לנו גלוסקאות חמות.
אמר להם: אני נותן לכם.
שוב אמרו לו: תן לנו גלוסקאות חמות.
אמר להם האיפרכוס שלו: בשביל שהמלך כשר אם לאו, מאין לו רחיים, מאין לו תנורים במדבר?!
כך אמר משה: מוכיחני את ישראל תחילה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון [ועוג] לפנינו הוא מוכיחנו, הוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם, לכך נאמר: אחרי הכותו.

את סיחון מלך האמורי היושב בחשבון -
אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה, שהרי המדינה קשה. ואלו לא הייתה המדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היה, שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.

ואת עוג מלך הבשן -
ואלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה, ואלו לא הייתה מדינה קשה ועוג שרוי בה קשה הייתה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה ומדינה קשה.

בעשתרות -
שהיה קשה כעשתרות.

ואדרעי –
זה מקום המלכות.
(סליק פיסקא)

פיסקא ד
[א, ה]
בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר -
אין הואלה אלא התחלה, שנאמר: הואל נא ולין וייטב לבך (שופטים י"ט).
ואומר: עתה הואיל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך (דה"י א' ט"ז).

וחכמים אומרים:
אין הואלה אלא שבועה שנאמר, ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב').
ואומר: ויואל שאול את העם לאמר ארור העם אשר יאכל עד הערב ונקמתי מאויבי (שמו"א י"ד).

באר את התורה הזאת לאמר -
אמר להם: כבר אני סמוך למיתה, מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו, מי ששמע פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה וישמענה, לכך נאמר: באר היטב.
(סליק פיסקא)

פיסקא ה
[א, ו]
ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר -
אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

רב לכם שבת בהר הזה -
שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה, קבלתם עליכם בו את התורה מניתי עליכם שבעים זקנים ושרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות, עשיתם לכם המשכן וכלים, הא הנאה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה.

פיסקא ו
[א, ז]
פנו וסעו לכם -
זה דרך ערד וחרמה.

ובואו אל הר האמורי ואל כל שכניו -
זה עמון ומואב והר שעיר.

בערבה -
זה מישור של יער.

בהר -
זה הר המלך.

בשפלה -
זה שפילות דרום.

ובנגב ובחוף הים -
זה אשקלון ועזה וקיסרון.

ארץ הכנעני -
זה גבולי כנען, שנאמר: ויהי גבול הכנעני מצידון עד לשע, זו קלדה והלבנון.
אמר להם: כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתכם להעמיד עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה.
ומנין שאין לבנון אלא מלך?
שנאמר: בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז (יחזקאל י"ז)
ואומר: החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה לנו את בתך לבני לאשה ותעבור את חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח (מלכים ב' י"ד), ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון (ירמיה כ"ב).
ואומר: והלבנון באדיר ייפול (ישעיה י').

דבר אחר:
למה קורים אותו לבנון?
שהוא מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם א').

עד הנהר הגדול נהר פרת -
שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל.
משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחוזר וישתחוו לך.

דבר אחר:
נהר פרת - שמפרה והולך עד שכולה מגריפה לגרפו.

דבר אחר:
נהר פרת - שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינות.
הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולינו הולך למרחוק? אמר להם: מעשי מוכיחים עלי, זורעים עלי זריעה עולה לג' ימים, נוטעים בי נטיעה עולה לג' ימים, הרי הכתוב משבחני עד הנהר הגדול נהר פרת, מלמד שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינות.
(סליק פיסקא)

פיסקא ז
[א, ח]
ראה נתתי לפניכם את הארץ -
אמר להם: איני אומר לכם לא לא מאומד ולא משמועה, אלא כשם שאתם נכנסים לארץ אין אתם צריכים כלי זיין אלא קובע דיופטין, ומחלק.
(סליק פיסקא)

פיסקא ח
אשר נשבע ה' לאבותינו -
שאין תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב, כדי אני לענין שבועות אבות הרי כבר נאמר: ערית תעור קשתך שבועות אומר סלה (חבקוק ג').
ומה תלמוד לומר: לאברהם ליצחק וליעקב?
כדי אברהם בעצמו כדי יצחק בעצמו כדי יעקב בעצמו.
משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה ולא נתנה לו אלא כמות שהיא, עמד העבד והשביחה ואמר: מה בידי?
לא נתנה לי אלא כמות שהיא, חזר ונטעה כרם.
אמר: מה בידי?
לא נתנה לי אלא כמות שהיא.
כך כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (בראשית י"ג).
עמד אברהם והשביחה שנאמר: ויטע אשל בבאר שבע (שם כ"א).
עמד יצחק והשביחה, שנאמר: ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים (שם כ"ו).
ועמד יעקב והשביחה, שנאמר: ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו (שם ל"ג).

לתת להם -
אלו באי הארץ.

ולזרעם -
אלו בניהם.

אחריהם -
אלו שכבשו דוד וירבעם.
וכן הוא אומר: השיב את גבול ארץ ישראל מלבוא חמת עד נחל מצרים (מלכ"ב י"ד).

דבר אחר:
לתת להם - אלו עולי בבל.
ולזרעם - אלו בניהם.
אחריהם - אלו ימות המשיח.
(סליק פיסקא)

פיסקא ט
[א, ט]
ואומר אליכם בעת ההיא לאמר -
אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הגבורה אני אומר.

לא אוכל לבדי שאת אתכם -
אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והגיז להם את השליו, ועשה להם נסים וגבורות, ולא היה יכול לדונן, אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.
וכן שלמה אמר: ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך.
ואומר: כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה (מלכ"א ג').
אפשר שלמה לא היה יכול לדון את ישראל, שנאמר בו: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב (שם ה'), ולא היה יכול לדונן, אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינים, מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה ואין בכך כלום, ואם חייב ליטול סלע נוטל שתים, ואם חייב ליטול שתים נוטל ג', ואם חייב ליטול דינר נוטל מנה, אתה אינו כך אלא חייבתי ממון נפשות אתה תובע.
וכן הוא אומר: אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כ"ב).
(סליק פיסקא)

פיסקא י
[א, י]
והנכם היום ככוכבי השמים לרוב -
אתם קיימים כיום.

מכאן אמרו:
ג' [שבע] כיתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו:
כת ראשונה - אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (תילים ק"מ).
כת שניה - אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך (שם ס"ה) בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע (שם פ"ד).
כת שלישי - אשרי יושבי ביתך (שם).
כת רביעית - מי יגור באהליך (שם ט"ו).
כת חמישית - מי ישכון בהר קדשך (שם).
כת ששית - מי יעלה בהר ה' (שם כ"ד)
כת שביעית - מי יקום במקום קדשו (שם).

ר' שמעון בן יוחי אומר:
לשבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבוא,
לחמה,
וללבנה,
לרקיע,
לכוכבים,
ולברקים,
ולשושנים,
ולמנורת בית המקדש.

לחמה וללבנה מנין?
[שנאמר] יפה כלבנה ברה כחמה (שה"ש ו').
לרקיע מנין?
שנאמר: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י"ב).
[לכוכבים מנין?
שנאמר: ומצדיקי הרבים ככוכבים] (שם).
לברקים מנין?
שנאמר: וכברקים ירוצצו (נחום ב').
לשושנים מנין?
שנאמר: למנצח על שושנים לבני קרח (תילים מ"ה)
למנורת בהמ"ק מנין?
שנאמר: ושנים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה (זכריה ד').
(סליק פיסקא)

פיסקא יא
[א, יא]
ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים -
אמרו לו: רבינו משה אי איפשי לנו שתברכנו, הקב"ה הבטיח את א ברהם אבינו, אמר: והרבתי את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כ"ו) ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם י"ג).
ואתה נותן קצבה לברכותינו.
משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים, אמר אם אני מניח את נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבז אותם, אלא הריני ממנה אפוטרופא עד שיגדל, משהגדיל הבן ההוא אמר לו לאפוטרופא: תן לי הכסף וזהב שהניח לי אבא בידך, עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו.
אמר לו: כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי, אבל מה שהניח לך אביך הרי הוא שמור לך.
כך אמר להם משה לישראל: ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, זו משלי יש לכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם - כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב.
(סליק פיסקא)

פיסקא יב
[א, יב]
איכה אשא לבדי -
אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם.

טרחכם -
מלמד שהיו טורחנים, היה אחד מהם רואה שנוצח חברו בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דיינים, לכך נאמר: טרחכם ומשאכם וריבכם.

טרחכם -
מלמד שהיו טורחנים.

משאכם -
מלמד שהיו אפיקורוסים.
הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו.
איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קל וחומר משל בית און, כענין שנאמר: ואון בן פלת בני ראובן (במדבר ט"ז) בידוע שאשתו יועצתו, לכך נאמר: ומשאכם וריבכם, מלמד שהיו אפיקורוסים. והיו רגזנים.

ורבכם -
היה אחד מוציא סלע בשביל ליטול שתים, שתים בשביל ליטול שלושה, לכך נאמר: וריבכם, מלמד שהיו רוגנים.
(סליק פיסקא)

פיסקא יג
הבו לכם -
אין הבו אלא עצה, שנאמר: הבו לכם דבר עצה (שופטים כ').
הבה נתחכמה לו (שמות א).

אנשים -
וכי עלתה על דעתינו נשים, ומה תלמוד לומר אנשים?
וותיקים כסופים.

חכמים ונבונים -
זה ששאל אריוס את ר' יוסי:
אמר לו: איזהו חכם?
אמר לו: המקיים תלמודו.
אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון?
אמר לו: הרי כבר נאמר נבונים.
מה בין נבונים לחכמים?
חכמים דומים לשולחני עשיר כשמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה.
נבון דומה לשולחני תגר כשאין מביאים לו לראות, מביא משלו ורואה.

וידועים לשבטיכם -
שיהיו ידועים לכם, הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר: וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו ואומרים: מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נאמר: וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם.

ואשימם בראשיכם -
יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים ואם לאו אינן ממונים?
תלמוד לומר: ואשימם בראשיכם, אם אני ממנה אותם הרי הם ממונים ואם לאו אינם ממונים.
יכול את גדלתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו אינן גדולים?
תלמוד לומר: בראשיכם.

דבר אחר:
ואשימם בראשיכם -
אם שמרתם את דבריכם - הרי ראשיכם שמורים,
ואם לא שמרתם את עצמיכם - אין ראשיכם שמורים.
מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם.
וכן הוא אומר: בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. (סליק פיסקא)

פיסקא יד
[א, יד]
ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות -
היה לכם לומר רבינו משה ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמידי תלמידך ולא ממך שנצטערת עליהם?!
כענין שנאמר: ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה (שמות ל"ד).
אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שהם מונים אלף חסר פרוטרוט, אם אינו שומע אנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין, לכך נאמר: ותענו אותי, כשהייתי מתעצל הייתם אומרים יעשה מהרה.
(סליק פיסקא)

פיסקא טו
[א, טו]
ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים ואצוה את שפטיכם -
משכתים בדברים אמרתי להם: אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים וריעים חבל נחלתו צאן מרעיתו וכל לשון חיבה.

אנשים חכמים וידועים -
זה אחד משבע מדות שאמר לו יתרו למשה, הלך ולא מצא אלא שלושה אנשים חכמים וידועים.

[ואתן אותם ראשים עליכם] -
שיהיו מכובדים עליכם.
ראשיכם – במקח.
ראשיכם – במכר.
ראשיכם - במשא ובמתן.
ראשיכם - בכניסה ויציאה, נכנס ראשון ויוצא אחרון, לכך נאמר: ואתן אותם ראשים עליכם, שיהיו מכובדים עליכם.

שרי אלפים -
שאם היו אלא תשע מאות ותשעים ותשעה חסר אחד נתפש שר משרי מאות, וכמו כן שרי חמישים ושרי עשרות.

ושוטרים -
אלו המכים ברצועה, כענין שנאמר: ושוטרי הלוים לפניכם (דהי"ב י"ט).
ואומר: והלוים מחשים לכל העם (נחמיה ח').
(סליק פיסקא)

פיסקא טז
[א, טז]
ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק -
אמרתי להם: הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו, אלא הוו מתונים בדין, וכך היו כנסת הגדולה אומרים:
הוו מתונים בדין,
והעמידו תלמידים הרבה,
ועשו סייג לתורה.

בעת ההיא לאמר -
לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור.
מעשה ברבי יוחנן בן נורי ורבי אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים, כך הייתה מדתו של רבן גמליאל, כשהוא נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור, כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור.
נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים.
אמר להם: רבי יוחנן בן נורי ורבי אלעזר בן חסמא, הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור, לשעבר הייתם ברשות עצמיכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור.

שמוע בין אחיכם -
כך היה מדתו של ר' ישמעאל, כשהיו שנים באים אצלו לדון אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם.

ושפטתם צדק -
צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.
זה עוטף בטליתו זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי היא,
זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא,
זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא,
זה מחזיק בשדהו וזה אומר שלי היא.
לכך נאמר: ושפטתם צדק, צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות.

בין איש -
להוציא את הקטן.

מכאן אמרו:
אין דנים יתומים בין איש ובין אחיו ובין גרו.
אין לי אלא בין איש לאשתו בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחבירתה מנין? תלמוד לומר: בין איש ובין אחיו מכל מקום.

ובין גרו -
זה שאוגר עליו דברים.
אמר לו: חרשת בתוך שלי.
והוא אומר: לא חרשתי.
הוא אומר: המית שורך את עבדי,
והוא אומר: לא המית,
לכך נאמר: בין גרו, שאוגר עליו דברים.

דבר אחר:
ובין גרו - זה שכנו.

דבר אחר:
ובין גרו - זה שושבינו.

דבר אחר:
ובין גרו - זה חותנו.
(סליק פיסקא)

פיסקא יז
[א, יז]
לא תכירו פנים במשפט -
זה הממונה להושיב דיינים.
שמא תאמר: איש פלוני נאה אושיבנו דיין,
איש פלוני גבור אושיבנו דיין ,
איש פלוני קרובי אושיבנו דיין,
איש פלוני הלווני ממון אושיבנו דיין,
איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין,
נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע ולא מפני שאינו יודע, מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין.

כקטון כגדול תשמעון -
שמא תאמר הואיל וזה עני וזה עשיר וזה מצוה לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות?
תלמוד לומר: כקטן כגדול תשמעון.

דבר אחר:
כקטן כגדול תשמעון -
שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר, זה בשביל דינר אזכנו ולכשיצא חוץ אומר ליתן לו שאתה חייב לו?
תלמוד לומר: כקטן כגדול תשמעון.

לא תגורו מפני איש -
שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק, משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק, שמעת את הדין ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב, אתה רשאי לשתוק, שנאמר: ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום (זכריה ח').
[איזהו שלום]?
שיש בו משפט אמת, הוי אומר זה ביצוע.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
המעלה את הקטן למקום גדול וגדול למקום קטן, זהו ביצוע.

וחכמים אומרים:
כל המבצע הרי זה מנאץ, שנאמר: ובוצע ברך נאץ ה' (תילים י'), נמצא זה משבח את הדיינים ומנאץ את יוצרו.

דבר אחר:
לא תגורו מפני איש -
שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי?
תלמוד לומר: לא תגורו מפני איש.
וכן ביהושפט הוא אומר: ויאמר לשופטים ראו מה אתם עשיתם כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה' (דה"י ב' י"ט).

כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם-
אמר לו הקב"ה למשה: אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה, שאני מביא עליך דין קשה שתלמיד תלמידך יכול לשמוע ואין אתה יכול לשומעו.
ואיזה זה?
זה דינן של בנות צלפחד.
וכן הוא אומר: ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כ"ז).
וכן הוא אומר: ויגש שאול אל שמואל בתוך השער ויאמר שאול איזה בית הרואה?
ויען שמואל אל שאול ויאמר אנכי הרואה (שמואל א' ט').
אמר לו הקב"ה: אתה רואה, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה.
ואימתי הודיע לו?
בשעה שאמר לו: מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (שם ט"ז).
מהו אומר: ויהי בבואם וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו (שם).
אמר לו הקב"ה: לא אמרת שאני רואה.
אמר לו הקב"ה: אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שם).
(סליק פיסקא)

פיסקא יח
[א, יח]
ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר את כל הדברים אשר תעשו -
אלו עשרה הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.

ונסע מחורב ונלך את המדבר הגדול והנורא ההוא -
בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניכם, עליהם הוא אומר: את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, והלא כבר נאמר דברים קל וחומר, ומה דברים שהן חמורים כבשתים לפניהם דברים שאינן חמורים על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: ונסע מחורב.
(סליק פיסקא)

פיסקא יט
ואומר אליכם -
אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו -
משל למלך שמסר את בנו לפידגוג אחד והיה מחזירו ומראה אותו ואומר לו: כל הגפנים הללו שלך הם, וכל הכרמים וכל הזיתים הללו שלך הם, משיגע להראותם אמר לו: כל מה שאתה רואה שלך הוא.
כך ישראל בזמן שהיו במדבר ארבעים שנה היה משה אומר להם כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר (דברים ח'), כיון שבאו לארץ אומר להם באתם אל הר האמורי אשר ה' אלוהיך נותן לך, ואם תאמרו ועדין לא הגיע זמן, ראה נתן לך ה' אלוהיך את הארץ, אני אומר לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם, עלה רש מיד כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך.
(סליק פיסקא)

פיסקא כ
[א, כב]
ותקריבון אלי כולכם -
בערבוביא ולהלן הוא אומר ותקריבון אלי כל ראשי שבטיכם (דברים ה'), ילדים מכבדים את הזקנים זקנים מכבדים את הראשים, וכאן הוא אומר: ותקריבון אלי כולכם ותאמרו בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים.

ותאמר נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ -
אמר ר' שמעון:
עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים.
אמר להם: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים, עכשיו שאתם נכנסתם לארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש בקשתם לכם מרגלים.

וישיבו אותנו דבר -
באיזה לשון הם מדברים.

את הדרך אשר נעלה בה -
אין לך דרך שאין בה עקמימות, ואין לך דרך שאין בה מקומות, ואין לך דרך שאין בה פרשות.

ואת הערים אשר נבוא אליהן -
לידע באיזה דרך אנו באים עליהם.
(סליק פיסקא)

פיסקא כא
[א, כג]
וייטב בעיני הדבר -
ולא בעיני הקב"ה, ואם בעיניו היה טוב למה נכתב על דברי תוכחות?
משל לאדם שאמר לחבירו מכור לי חמורך זה.
אמר לו: הן נותן אתה לי לנסיון.
אמר לו: הן בוא אתה ואני אראך כמה הוא נושא בהר וכמה הוא נושא בבקעה.
כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר לא בשביל לשאת מעותיו, לכך נאמר: וייטב בעיני הדבר.

ואקח מכם שנים עשר אנשים -
מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם:

איש אחד לשבט -
מה אני צריך לומר ואקח מכם י"ב אנשים?
מגיד הכתוב שלא היה שבט לוי עימהם.
(סליק פיסקא)

פיסקא כב
[א, כד]
ויפנו ויעלו ההרה ויבואו -
מגיד הכתוב שדרך מרגלים לעלות בהר.
וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע: ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים (יהושע ב'), מלמד ששרתה עליה רוח הקודש.
מנין הייתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלושה ימים?
אלא מלמד ששרתה עליה רוח הקודש.

ויבואו עד נחל אשכול -
מלמד שנקרא ע"ש סופו.
כיוצא בו אתה אומר: ויבוא עד הר האלהים חורבה (שמות ג'), מגיד שנקרא ע"ש סופו.

וירגלו אותה -
מלמד שהלכו בה ארבעה אוונים שתי וערב.
(סליק פיסקא)

פיסקא כג
[א, כה-כו]
ויקחו בידם מפרי הארץ -
אמר ר' שמעון:
עלובים בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים, כך נטלו בידם.

ויורידו אלינו -
מגיד הכתוב שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה (במדבר י"ג).
ואומר: ויעלו ויתורו את הארץ (שם).
ואומר: ויעלו ממצרים ויבואו ארצה כנען (בראשית מ"ה).

וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו -
וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה.
מי אמר טובתה?
יהושע וכלב, אעפ"כ ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם.
(סליק פיסקא)

פיסקא כד
[א, כז]
ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת -
מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ואומרים דברים כמתלהמים ומתרגנים כמתלהטים שנאמר: דברי נרגן כמתלהטים (משלי כ"ו), אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן, שנאמר: והם ירדו חדרי בטן (שם).

דבר אחר:
ותרגנו באהליכם -
מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכים כמתלהמים, ונוטלים את בניהם ואומרים להם: אי לכם דווים אי לכם סגופים, למחר יהיו הורגים מהם ושובין מהם ומעמידים אותם בקלון.

בשנאת ה' אותנו -
אפשר שהקב"ה שונא את ישראל והרי כבר נאמר אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א), אלא הם שונאים את הקב"ה, משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך.

לתת אותנו ביד האמורי להשמדנו -
כענין שנאמר וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז').
(סליק פיסקא)

פיסקא כה
[א- כח]
אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר -
אמרו לו: משה רבינו אלו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם.

עם גדול -
מלמד שהיו גבוהים בקומה.

ורב -
מלמד שהיו מרובים באוכלוסיהם.

ערים גדולות ובצורות בשמים -
ר' שמעון בן גמליאל אומר:
דברה תורה בלשון הבאי, שנאמר: שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן (דברים ט'),
אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו והרבתי את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כ"ו) ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ וגם זרעך ימנה (שם י"ג) אינו דבר הבאי.

וגם ענקים ראינו שם -
מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים, כענין שנאמר: לכן ענקתמו גאוה (תילים ע"ג).

[א, כט]
ואומר אליכם -
אמר לו: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה אני אומר לכם.

לא תערצון ולא תיראון מהם –
מפני מה?
כי אני ' אלהיכם ההולך לפניכם.
אמר להם: מי עשה לכם נסים במצרים וכל הנסים האלו, עתיד לעשות לכם נסים כשאתם נכנסים לארץ.

ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם -
אם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר.

(סליק סידרא)