[יא, י]
ארץ -
אלו שאר ארצות.
וחוצות - אלו מדברות.
תבל - זו ארץ ישראל.
ולמה נקרא שמה תבל?
ע"ש תבלין שבתורה.
איזהו תבלין שבתוכה?
זו תורה, שנאמר: בגוים אין תורה (איכה ב'), מכאן שהתורה בארץ ישראל.
וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם?
עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מלכים ב' י"ח ישעיה ל"ו), אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב כאן אלא אל ארץ כארצכם.
והלא דברים קל וחומר, אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
שוטה היה זה שלא היה יודע לפתות.
משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן, ואני מאכילך בשר דגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי.
כיצד פיתוי?
אומר לה: אביך הדיוט ואני מלך, אביך עני ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל ואני מוליכך בגלגלוטיקא.
ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בו אומר צידונים יקראו לחרמון שריון (דברים ג').
ובמקום אחר הוא אומר: ועד הר שיאון הוא חרמון (שם ד'), נמצא קרוי ד' שמות, וכי מה צורך לבאי עולם בכך?
אלא שהיו ד' מלכיות מתכחשות, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי.
והלא דברים קל וחומר, פסולת ארץ ישראל ד' מלכיות מתכחשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בדבר אתה אומר: ודנה וקרית סנה הוא דביר (יהושע ט"ו).
ובמקום אחר הוא אומר: ושם דביר לפנים קרית ספר (שם) נמצאת קרויה ד' שמות, וכי מה צורך לבאי עולם בכך?
אלא שהיו ד' מלכיות מתכחשות עליה, זו אומרת תקרא על שמי וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים קל וחומר, ומה אם פסולת ערי ישראל ארבע מלכיות מתכחשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

כיוצא בו אתה אומר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים ל"ב).
ובמקום אחר הוא אומר: עלה ראש הפסגה (שם ג').
נמצא קרוי שתי שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך, אלא שהיו שלושה מלכיות מתכחשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל.

הרי הוא אומר: ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גויים (ירמיה ג'), ארץ חמדה ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים שכל מלך ושולטון שלא קנה בארץ ישראל חולאות אומר לא עשיתי כלום.

ר' יהודה אומר:
וכי אחד ושלשים מלכים שהיו לשעבר כולם חוץ בארץ ישראל, אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורות וחויילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום.

נחלת צבי - מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה, כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות.

דבר אחר:
מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה. ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, או קלים לא יהיו שמנים?
תלמוד לומר: ארץ זבת חלב ודבש (דברים י"א), שמנים כחלב ומתוקים כדבש.
וכך הוא אומר: אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעיה ה') מה שור זה אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
או מה שור זה פסול מכל קרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות?
תלמוד לומר: בקרן בן שמן, שמנה היא.
ארץ ישראל לפי שגבוה מכל משובחת מכל, שנאמר: עלה נעלה וירשנו אותה (במדבר י"ג). ויעלו ויתורו את הארץ ויעלו בנגב (שם) ויעלו ממצרים. (בראשית מ"ה).
בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל, שנאמר: וקמת ועלית (דברים י"ז).
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה' (ישעיה ב').
ואומר: כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו (ירמיה ל"א). (סליק פיסקא).

פיסקא לח
לא כארץ מצרים היא -
ארץ מצרים שותה מן הנמוך,
ארץ ישראל שותה מן הגבוה,

ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה,
ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה.

ארץ מצרים גלוי שותה שאין גלוי אין שותה.
ארץ ישראל גלוי ושאין גלוי שותה.

מצרים שותה ואח"כ נזרעת.
ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ארץ ישראל ונזרעת.
ארץ מצרים אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום ונודד שנת עיניו עליה אין לו בה כלום, אבל ארץ ישראל אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים.

משל למלך שהיה מהלך בדרך, ראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק ועוסק בפעולה ומכירים את אבותיו, אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילך, כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן.
מצרים שותה מן הנילוס
ובבל שותה מן הנהר יובל
ארץ ישראל אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להם גשמים.
וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, בשר ודם קונה לו עבדים שיהיו זנים ומפרנסים אותו, אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהיה הוא זן ומפרנס אותם.

וכבר היה רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל כוס לרבי אליעזר ולא רצה לקבל, קיבלו ר' יהושע.

אמר לו ר' אליעזר:
מה זה יהושע, שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש.

אמר לו ר' יהושע:
הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שימש מלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, שנאמר: וישא עיניו וירא (בראשית י"ח).

והלא דברים קל וחומר, אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל ברבי לא ישמשנו?!

אמר להם ר' יצחק:
הנחתם כבוד המקום ואתם עוסקים בכבוד בשר ודם, מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה נשיאים ועננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו?!
אתה אומר לכך הוא אומר: לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל?
תלמוד לומר: כגן ה' כארץ מצרים (שם י"ג).
כגן ה' – לאילנות,
כארץ מצרים – לזרעים.

או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובח שבה?
תלמוד לומר: אשר ישבתם בה (ויקרא י"ח), מקום שישבתם בו, שנאמר: במיטב הארץ הושב את אביך (בראשית מ"ז).
או אינו מקישה אלא לשעת גנותה?
תלמוד לומר: אשר יצאתם משם, כשהייתם שם הייתה בשבילכם מתברכת ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.
וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים באה ברכה לרגלם:
יצחק ירד לגרר באה ברכה לגרר, שנאמר: ויזרע יצחק בארץ (שם כ"ז)
ירד יעקב אצל לבן ברכה ירדה לרגלו, שנאמר: נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם ל').
ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באה לרגליו, שנאמר: ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט).
ירד יעקב אצל פרעה ירדה ברכה לרגלו, שנאמר: ויברך יעקב את פרעה (שם מ"ז).
במה ברכו?
שנמנע ממנו שני רעה, שנאמר: ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וגו' (שם נ'). ואומר: וכלכלתי אותך שם (שם מ"ה), מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר, אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.

רבי שמעון בן יוחי אומר:
אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן.

אמר ר' אלעזר בר' שמעון:
רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי אבא, שזה קידוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם.

וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו, שנאמר: ויגד לדוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים (שמואל ב' ו') והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורן נברא העולם.

אבותינו באו לארץ באה ברכה לרגלם, שנאמר: ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת (דברים ו').

ר' שמעון בן יוחי אומר:
והרי בורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בור אשר לא חצבת כרמים אשר לא נטעת, שעכשיו באת בארץ, מה תלמוד לומר מלאת חצבת נטעת?
זכותך היא שגרמה.

וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה במדבר היו ישראל במדבר היו אנשי ארץ ישראל בונים בתים וחופרים בורות ושיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה.
או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלים ושבעים?
תלמוד לומר: ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מעצמם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם כשהייתם שם הייתה מתברכת בשבילכם, ולא כעכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם, אתה אומר לכך בא הכתוב להקיש ביאתה של זו לביאתה של זה, מה ארץ מצרים לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן?
תלמוד לומר: לרשתה לרשת אותה באים ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאת של זו:
ביאת ארץ מצרים רשות,
ביאת ארץ ישראל חובה,
ארץ מצרים בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ ארץ מצרים.
ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה.
וכן הוא אומר: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה (ויקרא י"ח).
(סליק פיסקא)

פיסקא לט
[יא, יא]
והארץ אשר אתם עוברים בה לרשתה ארץ הרים ובקעות -
או בגנות ארץ ישראל הוא מדבר שמזכיר בה הרים?
תלמוד לומר: ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח.
ועוד שנותן טעם בהר טעם בבקעה שפירות ההר הן קלים, ופירות הבקעה שמנים.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
כשהוא בקעה הרי הוא עושה בית כור, כשהוא הר הרי היא עושה בית כור בצפון, בית כור בדרום, בית כור במזרח, בית כור במערב, בית כור מלמעלה, בית כור מלמטה, נמצא ה' מכופלות, שנאמר: כה אמר ה' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה סביבותיה ארצות (יחזקאל ה'), ובמקום אחר קורא אותו ארץ, כיצד יתקיימו ב' כתובים?
ארץ - שיש בה מיני ארצות הרבה, בית ארצות, בית החולות, בית העפר.

דבר אחר:
הרים ובקעות -
מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר.
אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, ומנין שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה וטעם פירות בקעה לטעם פירות
הר?
תלמוד לומר: ארץ הרים ובקעות.
הרים - הרים הרבה.
בקעות - בקעות הרבה.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
י"ב ארצות ניתנו כנגד י"ב שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ולא טעם פירות של זה לטעם פירות של זה. ואלו הם:
כי ארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ארץ נחלי מים, ארץ חיטה ושעורה, ארץ זית שמן ודבש ארץ אשר לא במסכנות, ארץ אשר אבניה ברזל, על הארץ הטובה. (דברים ח'),
ארץ זבת חלב ודבש (שם יא, ט).

הרי י"ב ארצות נתנו כנגד י"ב שבטים ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה?
תלמוד לומר: ארץ הרים ובקעות, הרים - הרים הרבה, בקעות - בקעות הרבה.

ר' יוסי המשולם אומר:
מנין אתה אומר שכשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים?
תלמוד לומר: ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א), והרי ים אחד הוא, שנאמר: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד (שם), מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים?
מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור ולא העולה מצור לעולה מאספמיא. או לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן, יכול יהיו מים גורשים את העפר ממקום בקעה ותהיה בקעה מחוסרת מים?
תלמוד לומר: ארץ הרים ובקעות, הר לפי משהו בקעה לפי משהו.

וכן הוא אומר: שאלו מה' מטר בעת מלקוש (זכריה ט').
או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהיה גלוי שותה שאין גלוי אין שותה?
תלמוד לומר: למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה.
וכן הוא אומר: אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסבות מתהפך (איוב ל"ז), שהיו עבים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.
או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שותה מי שלחים?
תלמוד לומר: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים (דברים ח').
או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים?
תלמוד לומר: למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים, אף מי שלגים.
וכן הוא אומר: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים (ישעיה נ"ה)
ואומר: כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב ל"ז).
או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים?
תלמוד לומר: למטר השמים תשתה מים, אף מי טללים תשתה.

דבר אחר:
[למטר השמים תשתה מים] -
מה מי גשמים לברכה אף טללים לברכה.
וכן הוא אומר: ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כ"ג).
ואומר: יערוף כמטר לקחי (דברים ל"ב).
ואומר: אהיה כטל לישראל (הושע י"ד).
ואומר: והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב (מיכה ה').
(סליק פיסקא)

פיסקא מ
[יא, יב]
ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה -
רבי אומר:
וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר: להמטיר על ארץ ולא איש מדבר ולא אדם בו (איוב ל"ח), ומה תלמוד לומר: ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה?
כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה.

כיוצא בו אתה אומר: הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (תילים קכ"א).
וכי ישראל בלבד הוא שומר, והלא הוא שומר את הכל, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב י"ב) ומה תלמוד לומר שומר ישראל?
כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם שומר את הכל עימהם.

כיוצא בדבר אתה אומר: והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים (מלכ"א ט').
וכי שם בלבד הם והלא כבר נאמר: עיני ה' [המה] משוטטים בכל הארץ (זכריה ד').
ואומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים (משלי ט"ו), אלא מה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם כל הימים?
כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם הם בכל מקום.
כיוצא בדבר אתה אומר: קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש (תילים כ"ט).

דורש אותה -
ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות.
או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש?
תלמוד לומר: אותה, אותה ניתנה לדרישה ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.

דבר אחר:
ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה -
מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם (דברים יא) ואומר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם (שם).
ואומר: ויתן להם ארצות גויים ועמל לאמים ירשום בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו (תילים ק"ה).

תמיד עיני ה' אלוהיך בה -
וכתוב אחד אומר: המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו (תילים ק"ד).
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
כשישראל עושים רצונו של מקום - תמיד עיני ה' בה ואינן נזוקים.
וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום - המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. וכן לענין מדה טובה.
כאיזה צד?
היו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם להוסיף עליהם א"א שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן בזמנם על הארץ בשעה שהיא צריכה להם.
לענין רעה כיצד?
הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם לסוף, לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם בשעה שאינם צריכים להם, למדברות ולימים, שנאמר: ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו (איוב כ"ד), מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה שלא הפרשתם תרומות ומעשרות מכם את הגשמים.

מראשית השנה ועד אחרית השנה -
מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרה עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.

דבר אחר:
מראשית השנה -
אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסים ובנישואים ובכל מה שאתם שולחים ידיכם אני אברך אתכם.

דבר אחר:
מראשית השנה ועד אחרית השנה -
וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה?
אלא ברשותי הוא ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר: יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך (דברים כ"ח).
ואומר: העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב').
ומנין אף באוצרות?
שנאמר: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה (דברים כ"ח).
ומנין אף בעיסה?
שנאמר: ברוך טנאך ומשארתך (שם).
ומנין אף בכניסה וביציאה?
שנאמר: ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (שם).
ומנין אף באכילה?
תלמוד לומר: ואכלת ושבעת וברכת (שם ח').
ומנין אף כשירד בתוך מעיו?
תלמוד לומר: והסירותי מחלה מקרבך (שמות כ"ג), הם ברשותי ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, לא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.
או אינו אלא לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהיה ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה?
תלמוד לומר: והבאתם אל הבית והפחתם אותו (חגי א).
ואומר: ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה (דברים כ"ח).
ומנין אף באוצר?
תלמוד לומר: ארור אתה בעיר (שם).
ומנין אף בעיסה?
תלמוד לומר: ארור טנאך ומשארתך (שם).
ומנין אף בכניסה וביציאה?
תלמוד לומר: ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך (שם).
ומנין אף באכילה?
[תלמוד לומר:] ואכלתם ולא תשבעו (ויקרא כ"ו).
ומנין לכשירדו לתוך מעיו?
תלמוד לומר: וישחך מקרבך (מיכה ו').
הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
משל למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזונים ומפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו, כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר והם אוכלים ושבעים, וכשאין עושים רצונו של מקום נועל האוצר והם מתים ברעב.
כך ישראל כשהם עושים רצונו של מקום - יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כ"ח) וכשאין עושים רצונו של מקום - וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר (שם יא).

ר' שמעון בן יוחי אומר:
ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים.
אמר להם הקב"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול.
ואם לאו - הרי מקל ללקות בו.
והיכן פירושו של דבר?
הרי הוא אומר: אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי ה' דבר (ישעיה א).

ר' אליעזר אומר:
ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים.
אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה אתם נצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו.
והיכן פירושו של דבר?
הרי הוא אומר: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג').
(סליק פיסקא)

פיסקא מא
[יא, יג]
והיה אם שמע תשמעו אל מצותי -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם (דברים ה'), שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.
אין לי אלא מצוות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה מצוות שנוהגות משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה וב' הלחם ולחם הפנים מנין?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, לרבות שאר מצוות.
אין לי אלא שאר מצוות עד שלא כבשו, משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמיטה ויובלות מנין?
תלמוד לומר: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי.
אין לי להוסיף עליו מצוות אחרות ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה.
וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנאמר: שמעו דבר ה' בית יעקב כי ריב לה' עם יעקב ועם ישראל יתוכח כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ (הושע ד'), אין אמת אין דברי אמת נאמר כאן אמת ונאמר להלן אמת, שנאמר: אמת קנה ואל תמכור (משלי כ"ג שנאמר: חסד ה' מלאה הארץ, (תלים, לג) ואין חסד, אין דברי חסד נאמרים, ואין דעת, אין דברי דעת, שנאמר: נדמו עמי מבלי דעת כי אתה הדעת מאסת (הושע שם).
ואומר: לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה (ישעיה ה').
וכי יש לך קש שהוא אוכל אש?
אלא קש זה הוא עשו שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצוות הוא שולט בהם.
ואומר: מי חכם ויבן זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה (ירמיה ט').
ואומר: כה אמר ה' על שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו (עמוס ב').

וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ורבי עקיבא מסובים בבית ערוד, נשאלו מי גדול תלמוד גדול או מעשה?
נענו כולם ואמרו תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות נ"ד שנה. וליובלות ק"ל. וכשענש ענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם.
ואומר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם.
ואומר: ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו וגו' (תילים ק"ה):

אשר אנכי מצווה אתכם היום -
ומנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם?
שנאמר: דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד (קהלת י"ב).
מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים.
ועוד השומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין, שנאמר: בעלי אסופות, ואין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא).
והשומע מפי סנהדרין כשומע מפי משה, שנאמר: נתנו מרועה אחד.
ואומר: ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו ואיה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעיה ס"ג), ולא עוד השומע מפי משה כשומע מפי הקב"ה, שנאמר: נתנו מרועה אחד. ואומר: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תילים פ').
[ואומר]: שמע ישראל [ה' אלהינו ה' אחד] (דברים ו').
ועוד הרי הוא אומר: עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים (שה"ש ז').
עיניך - אלו הזקנים המתמנים על הצבור.
וכן הוא אומר: כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם עיניהם מראות (ישעיה כ"ט).
בריכות - מה בריכה זאת אין אדם יודע מה בתוכה, כך אין אדם עומד על דברי חכמים. בחשבון - בחשבונות שגומרין בעצה ובמחשבה, והם נגמרים בבתי מדרשות על שער בת רבים. וכן הוא אומר: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק (שה"ש ז').
אם עשיתם את התורה - קוה לאליהו שאמרתי לו: לך שוב לדרכך מדברה דמשק (מלכ"א "ט) ואומר: זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' [הגדול והנורא] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג').

לאהבה את ה' אלהיכם -
שמא תאמר הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר ובשביל שאקרא רבי ובשביל שאקבל שכר. תלמוד לומר: לאהבה את ה' אלהיכם כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.

ולעבדו -
זה תלמוד.
אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש?
כשהוא אומר: ויקח ה' אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב'), וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר, הא למדת לעבדה - זה תלמוד ולשמרה - אלו מצוות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תלמוד קרויה עבודה.

דבר אחר:
לעבדו -
זו תפילה.
זו תפילה או אינו אלא עבודה?
תלמוד לומר: בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.
וכי יש לך עבודה בלב, הא מה תלמוד לומר ולעבדו בכל לבבכם?
זו תפילה.
וכן בדוד הוא אומר: תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תילים קמ"א).
ואומר: ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכין פתיחין ליה בעליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי [ומצלא] ומודי קדם אלהיא כל קבל דהוה עבידי מקדמת דנה (דניאל ו').
ואומר: ובמקרביה לגובא לדנליאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשזבותך מן אריותא (שם).
וכי יש פולחן בבבל, הא מה תלמוד לומר ולעבדו?
זו תפילה, כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תפילה קרויה עבודה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם -
הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם, והלא כבר נאמר: בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ו')? כאן ליחיד כאן לצבור,
כאן לתלמוד כאן למעשה.
הואיל ושמעת עשה עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי, ונתתי מטר ארצכם.
(סליק פיסקא)

פיסקא מב
[יא, יד]
ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ונתתי -
אני לא על ידי מלאך ולא על ידי השליח.

מטר ארצכם -
ולא מטר ארצות.
וכן הוא אומר: הנותן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות (איוב ה').

ר' נתן אומר:
בעתו -
מלילי שבת לליל שבת כדרך שירדו בימי הילני המלכה.
וכל כך למה?
כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם, לומר הרי שכר כל המצוות אלא אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כ"ו).

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש -
ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הכללות כלולות בה?
תלמוד לומר: אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה (קהלת ה').
ואומר: ויתרון אשר בכל היא מלך לשדה נעבד (שם).
מלך - זה שולט באוצרות של כסף ושל זהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה, הא למדת שנתנה ברכה לישראל שכל הברכות כלולות בה.

יורה -
שיורד ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גנותיהם ולעשות כל צרכם.

דבר אחר:
יורה -
שמתכון לארץ ואין יורה בזעף.

דבר אחר:
יורה -
שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום.
וכן הוא אומר: תלמיה רוה נחת גדודיה (תילים ס"ה). ויורה במרחשון, ומלקוש בניסן.
אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר?
תלמוד לומר: בעתו - יורה במרחשון ומלקוש בניסן.
וכן הוא אומר: והורדתי הגשם בעתו (יחזקאל ל"ד).
או מה יורה שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות?
תלמוד לומר: ומלקוש, מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה.
או מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי?
תלמוד לומר יורה ומלקוש, מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה.
וכן הוא אומר: ובני ציון גלו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון (יואל ב').

ואספת דגנך תירושך ויצהריך -
דגנך תרושך מלא ויצהריך מלא.
או ואספת דגנך תירושך ויצהריך ממעיט הפירות?
תלמוד לומר: והשיג לכם דיש את בציר (ויקרא כ"ו) .
מקיש דיש לבציר, מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו, אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.

דבר אחר:
שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש, וכן איוב אומר: וטל ילין בקצירי (איוב כ"ט)

דבר אחר:
ואספת דגנך -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א), שומע אני כמשמעו?
תלמוד לומר: ואספת דרך ארץ דברה תורה, רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
אין לדבר סוף, קוצר בשעת קציר וחורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בשעת הרוח, אימתי למד תורה?!
אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם (ישעיה ס"א), וכשאין עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי עצמם נעשית. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנאמר: ועבדת את אויביך (דברים כ"ח).

דבר אחר:
ואספת דגנך תירושך ויצהריך -
שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף (בראשית מ"ז).
ואומר: וכימיך דבאיך (דברים ל"ג).
מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל.

דבר אחר:
[ואספת דגנך ותירושך] -
דגן כמשמע, תירוש זה היין, כענין שנאמר: והשיקו היקבים (יואל ב') ולא כענין שנאמר: והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ (שופטים ו') אלא כענין שנאמר: כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי (ישעיה ס"ב).
(סליק פיסקא)

פיסקא מג
[יא, טו]
ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
הא מה אני מקיים: ונתתי עשב בשדך לבהמתך?
שלא תהא מצטער למדברות.
אתה אומר כן או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו?
תלמוד לומר: ואכלת ושבעת.
הא מה אני מקיים: ונתתי עשב בשדך לבהמתך, למה נאמר?
שלא תהא מצטער למדברות.

רבי יהודה בן בבא אומר:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
מן התחומים, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.

דבר אחר:
ונתתי עשב בשדך לבהמתך -
זה פשתן.
וכן הוא אומר: מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ (תילים ק"ד):

ואכלת ושבעת –
סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושובעת.
וכן הוא אומר: יודע צדיק נפש בהמתו (משלי י"ב).

דבר אחר:
ואכלת ושבעת -
כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח האדמה.
וכן הוא אומר: ורב תבואות בכח שור (שם י"ד).

דבר אחר:
ואכלת ושבעת -
מן הוולדות, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר (ירמיה ל"א).

[יא, טז]
ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם -
אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך מהו אומר אחריו ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך (דברים ח').
כיוצא אתה אומר: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת ודבש (שם ל"א). כיוצא בדבר אתה אומר: וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק (שמות ל"ב).

וכן באנשי דור המבול שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם: שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, ישאו בתוך וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים היא גרמה להם ויאמרו לאל סורו ממנו (איוב כ"א).
אמרו טיפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכים לו, ואיד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה (בראשית ב').
אמר להם הקב"ה: בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים בה אני אפרע מכם, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (שם ז').

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם, אף הקב"ה פתח להם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (שם).
וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא מרדו בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם (שם י"א) אין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה, שנאמר: וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק (שמות ל"ב), היא גרמה להם שאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם.
מה נאמר בהם?
ויפץ ה' אותם משם על פני האדמה (בראשית י"א).

וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם: ארץ ממנה יצא לחם תחתיה נהפך כמו אש (איוב כ"ח).
אמרו סדום: הרי מזון אצלינו נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו?
אמר להם המקום: בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם, אני משכח אתכם מן העולם.
מה נאמר בהם?
פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם)
וכן הוא אומר]: לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו (שם י"ב)
וכן הוא אומר: חי אני נאם ה' אלוהים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי (יחזקאל ט"ז).

כיוצא בו אתה אומר: וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה (בראשית י"ג) ואומר: ותשקין את אביהם יין בלילה ההיא (שם י"ט).
וכי מאין להם יין במערה?
אלא שנזדמן להם יין לשעה.

וכן הוא אומר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד'), אם כן נתן הקב"ה למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.

וכבר היה רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא נכנסים לרומי שמעו קול המייה של מיפטילון עד ק"כ מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.
אמר להם רבי עקיבא: אתם למה בכיתם?
אמרו לו: ואתה למה אתה מצחק?
אמר להם: ואתם למה בכיתם?
אמרו לו: לא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בשלוה ושאנן, ובית הדום של אלהינו יהיה לשריפת אש ומדור לחית השדה.
אמר להם: אף אני לכך צחקתי, אם כן עשה למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.

שוב פעם היו עולים לירושלם הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים, ור' עקיבא מצחק.
אמרו לו: עקיבא לעולם אתה מתמיה, שאתה מצחק ואנו בוכים.
אמר לו: ואתם למה בוכים?
אמרו לו: ולמה לא נבכה על מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת (במדבר א), והרי שועל יוצא מתוכו עלינו מתקיים על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה').
אמר להם: אף אני לכך צחקתי, שכן הוא אומר: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו (ישעיה ח').
וכי מה עניין אוריה אצל זכריה, מה אמר זכריה?
עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכרריה ח').
ומה אמר אוריה: לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער (מיכה ג' ירמיה כ"ו).
אמר לו הקב"ה: הרי לי שנים עדים האלו, אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלים דברי זכריה בטלים דברי אוריה, שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף עתידים דברי זכריה להתקיים.
ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא עקיבא נחמתנו!

דבר אחר:
ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם -
אמר להם הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה, שנאמר: סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה (שמות ל"ב). ואומר: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים (שמו"א כ"ו).
וכי תעלה על דעתך דוד מלך ישראל עובד עבודה זרה?
אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאלו הולך ומדבק בע"ז.

וסרתם -
מן הדרך, מדרך החיים לדרך המות.

ועבדתם אלוהים אחרים -
וכי אלוהים הוא והלא כבר נאמר ונתון את אלהיהם באש כי לא אלוהים המה כי אם מעשה ידי אדם (ישעיה ל"ז), ולמה נקרא שמם אלוהים אחרים?
שעושים את עובדיהם אחרים.

דבר אחר:
למה נקרא שמם אלוהים אחרים?
שאחרים הם לעובדיהם.
וכן הוא אומר: אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו (שם מ"ו).

ר' יוסי אומר:
למה נקרא שמם אלוהים אחרים?
שלא ליתן פיתחון פה לבאי העולם לומר, אלו הן נקראים על שמם היה בהם צורך, והרי נקראים על שמו, ולא היה בהם צורך.
ואימתי נקראים על שמו?
בימי דור אנוש, שנאמר: ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד'), באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם.
אמר להם הקב"ה: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם על שמי, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא על שמי, שנאמר: הקורא למי הים וישפכם ה' צבאות שמו (עמוס ה' וט').

רבי יצחק אומר:
אלו נפרט שמה של עבודה זרה לא ספקו להם כל עורות שבעולם.

ר' אליעזר אומר:
למה נקרא שמם אלוהים אחרים?
שמחדשים להם אלוהות הרבה, שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, ואם היה של כסף וצריך לו עושהו של נחושת, ואם היה של נחושת וצריך לו עושהו של ברזל, ואם היה של ברזל וצריך לו עושהו של עופרת, ואם היה של עופרת עושהו של עץ.

ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר:
צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שימליכהו עליהם, אפילו קיסם אפילו צרור.

דבר אחר:
למה נקרא שמן אחרים?
שהן אחרים שבמעשיהם, שמי שהם אחרים שבמעשיהם קראום אלהות.

והשתחויתם להם -
להם אתם משתחוים, לי אין אתם משתחוים.
וכן הוא אומר: וישתחוו לו ויזבחו לו (שמות ל"ב).

אחרים אומרים:
אלו לא שתפו ישראל שמו של הקב"ה בעבודה זרה היו כלים מן העולם.

רשב"ג אומר:
והלא כל המשתף שם שמים בעבודה זרה הרי הוא חייב כלייה, שנאמר: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שם כ"ב), אלא מה תלמוד לומר: אלהים אחרים?
מלמד שעשו להם עגלים הרבה.
וכן הוא אומר: גם סגרו דלתי האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו (דה"י ב' כ"ט) וקטרת לא הקטירו] מקטירים היו לדבר אחר, בקודש לא העלו בחולין העלו, לאלהי ישראל לא העלו אבל מעלים הם לדבר אחר.

[יא, יז]
אם עשיתם כן, וחרה אף ה' בכם –
משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקדו, אומר לו: אל תאכל יותר מצרכך כדי שתהיה נקי לביתך, לא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטינף את בני המסיבה, נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה, לא הייתם בטובה היו בפורענות, וחרה אף ה'.

דבר אחר:
וחרה אף ה' בכם -
שומע אני שהם כלים מן העולם?
תלמוד לומר: ועצר את השמים וגו' חמישה מיני פורעניות הם עתידים לבוא עליכם, וכן הוא אומר: חיצי אכלה בם (דברים ל"ב), חיצי כלים והם אינן כלים.
וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו (איכה ד').
נאמר כאן אף,
ונאמר להלן אף חרי,
מה חרי אף האמור להלן חרב,
אף חרי אף האמור כאן חרב.

ומה חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה,
אף חרי אף האמור כאן, דבר וחיה רעה.

ומה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות,
אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות.
נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף חמישה מיני פורעניות הם:
חרב,
וחיה רעה,
ורעב,
ודבר,
ועצירת גשמים,
וגלות.

דבר אחר:
וחרה אף ה' בכם -
ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם, והם קוברים בניהם ובנותיהם.

ועצר את השמים -
שיהו עננים טעונים גשמים ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת.
ומנין אפילו טללים ורוחות?
תלמוד לומר: ונתתי את שמיכם כברזל (ויקרא כ"ו).
או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות?
תלמוד לומר: ואת ארצכם כנחושה (שם):

והאדמה לא תתן את יבולה -
אף לא מה שאתה מוביל לה.
או אינו אלא יהי אילן עושה פירות?
תלמוד לומר: ועץ השדה לא יתן פריו (ויקרא כ"ו).
או ילך לחו"ל ויהיה שרוי בטובה?
תלמוד לומר: והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל (דברים כ"ח)

דבר אחר:
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר -
אחר כל הייסורים שאני מביא עליך אני מגלה אתכם, קשה היא גלות שהיא שקולה כנגד הכל, שנאמר: ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה (דברים כ"ט).
ואומר: והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלוהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי (ירמיה ט"ו).
ואומר: כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמת טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתם (עמוס ז').
ואומר: אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו (ירמיה כ"ב) - זה יהויקים מלך יהודה.
מה נאמר בו?
קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם (שם)
בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה.
מה נאמר בו?
ושינה את בגדי כלאו (שם נ"ב).
נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (שם ל"ו) חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כל המלכים ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארוכה.
ואם תאמר אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק"כ שנה?
אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמדו.

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
גולה אחר גולה.
וכן אתה מוצא בעשרת השבטים גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בשבט בנימין גולה אחר גולה. גלו בשנת שבע לנבוכדנצר בשנת שמונה עשרה בשנת עשרים.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית וקצר קופתו של בעל הבית ולא הקפיד בעל הבית, קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית, עד שגדש קמתו ויצא.
וכן אתה אומר: כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי והאחרון הכביד (ישעיה ח').

רבי שמעון בן יוחי אומר:
משנאמר בהם מהרה, לא גלו אלא לאחר זמן, קל וחומר למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר: מימים רבים תפקד (יחזקאל ל"ח).

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל היו מצויינים במצוות שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים.
משל למלך שכעס על אשתו וחזרה בבית אביה, אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך כשתחזרי לא יהו עליך חדשים.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני היו מצויינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר: הציבי לך ציונים (ירמיה ל"א), אלו המצוות שישראל מצויינים בהם, שימי לךתמרורים (שם) - זה חרבן בית המקדש.
וכן הוא אומר: אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תילים קל"ז).
שיתי לבך למסלה דרך הלכת (ירמיה שם).
אמר להם הקב"ה לישראל: בני ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר: שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה (שם)

דבר אחר:
ואבדתם מהרה -
מהרה אתם גולים ואי אתם נכנסים לארץ טובה כיוצא בה.

אתה אומר, רבי יהודה אומר:
טובה זו תורה.
וכן הוא אומר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד').
(סליק פיסקא)

פיסקא מד
[יא, יח]
ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם -
זו תורה.

וקשרתם אותם לאות על ידכם -
אלו תפילין, אין לי אלא תפילין, ותלמוד תורה שאר מצוות שבתורה מנין?
הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם, לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין, הצד השוה שבהם שהם מצוות הגוף שאינן תלויות בארץ ונוהגת בארץ ובחו"ל ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאים.

רבי אליעזר אומר:
אף החדש.
(סליק פיסקא)

פיסקא מה
[יא, יח]
ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם -
מגיד הכתוב שנמשלו דברי תורה בסם החיים.
משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו.
אמר לו: בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה נזוק, ואם אתה מעבירה הרי אתה מעלה נימי.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני בראתי לכם יצר הרע בראתי לכם תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקים בה אינו שולט בכם, שנאמר: הלא אם תטיב שאת (בראשית ד'), ואם אין אתם עוסקים בתורה הרי אתם נמסרים בידו, שנאמר: ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ (שם).
ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו (שם) ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו (שם).
ואומר: אם רעב שונאך האכילהו לחם (משלי כ"ה), האכילהו לחמה של תורה.
ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו (שם), רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח').
(סליק פיסקא)

פיסקא מו
[יא, יט]
ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם -
בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי בן עקביא.

מכאן אמרו:
כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ואינו מלמדו תורה, ראוי לו כאלו קוברו, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם אם למדתם אותם את בניכם - ירבו ימיכם וימי בניכם ואם לאו - יקצרו ימיכם, שכך דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן לאו.
(סליק פיסקא)

פיסקא מז
[יא, כא]
למען ירבו ימיכם -
בעוהרי זה.

וימי בניכם -
לימות המשיח.

כימי השמים על הארץ -
לעוה"ב.

אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה.

כימי השמים על הארץ -
שיהו פניהם של צדיקים כיום.
וכן הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה').
וכן אומר: לשובע שמחות, פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעוה"ב, ואלו הן: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שם).
יפה כלבנה ברה כחמה (שה"ש ו').
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י"ב).
וכברקים ירוצצו (נחום ב').
למנצח על שושנים לבני קרח (תילים מ"ה).
ויהי כזית הודו (הושע י"ד).
[וכן הוא אומר שיר למעלות] (תילים קכ"א) שיר המעלות אין כתיב כאן אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא.

רבי אומר:
שיר המעלות אין כתיב כאן אלא שיר למעלות ששם מעלה מזו למעלה מזו.
או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו וזו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות?
תלמוד לומר: ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י"ב).
מה כוכבים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות,
אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות,

ומה כוכבים שאין אורו של זה דומה לזה,
אף צדיקים כך.

דבר אחר:
ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה.

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
אלו זקנים.
וכן הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה').
מי גדול האוהבים או המאהיבים?
הוי אומר: המאהיבים על האוהבים.
ואומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, קל וחומר המאהיבים.

[דבר אחר:]
ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד –
מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם,
כך צדיקים רמים ומנוטלים על כל באי העולם.

ומה כוכבים רואים אורם מסוף העולם ועד סופו,
כך צדיקים רואים אורם מסוף העולם ועד סופו.

מה כוכבים פעמים נגלים פעמים נכסים,
[כך הצדיקים פעמים נגלים פעמים נכסים].

ומה כוכבים כתות כתות שאין להם מנין,
כך צדיקים כתות כתות שאין להם מנין.
אם ישראל עושים רצונו של מקום - הרי הם ככוכבים.
ואם לאו - הרי הם כעפר וכן הוא אומר כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכ"ב, י"ג).

דבר אחר:
כימי השמים על הארץ -
שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים.
וכן הוא אומר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' (ישעיה ס"ו).
והרי דברים קל וחומר, ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
כימי העץ יהיו ימי עמי (ישעיה ס"ה).
אין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג').
והרי דברים קל וחומר, ומה אם התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת אחד).
אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא ודור לעולם עומד, ולפי ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית.
וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל (הושע ב')
וכתוב: אשר לא ימד ולא יספר (שם).
כשישראל עושים רצונו של מקום - הם כחול הים ואם לאו - והיה מספר בני ישראל כחול הים ואומר: עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר (ישעיה ל').
ואומר: כי כה אמר ה' העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל (עמוס ה').

[דבר אחר:]
והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים,
כחול הים - זה מספר אדם.
(סליק פיסקא)

פיסקא מח
[יא, כב]
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת -
למה נאמר?
לפי שנאמר: תשמרון את מצוות ה' אלהיכם (דברים ו'), מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד, כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד.
וכן הוא אומר: אם תבקשנה ככסף (משלי ב').
מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם.
או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם?
תלמוד לומר: לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כ"ח), קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ותמורתה כלי פז.

היה ר' שמעון אומר:
רק השמר לך ושמור נפשך מאד (דברים ד').
משל למלך שצד צפור ונותנו ביד עבדו, אמר לו: הוי זהיר בצפור זה לבני, אם אתה איבדתו לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אובדת את נפשך.
וכן הוא אומר: כי לא דבר רק הוא מכם וגו' (שם ל"ב).

רבי שמעון בן יוחי אומר:
משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם, אחד מצרף דינר ואוכל ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא שאין בידו כלום, זה שמצרף דינר ומניחו נמצא עשיר לאחר זמן.
כך תלמידי חכמים למד ב' או שלושה דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת ב' וג' פרשיות [בחודש], נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר: וקובץ על יד ירבה (משלי י"ג).
וזה שאומר היום אני לומד, היום אני שונה, למחר אני שונה, נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר: נרדם בקיץ בן מביש (שם י').
ואומר: מחורף עצל לא יחרוש (שם כ').
ואומר: על שדה איש עצל עברתי (שם כ"ד) - זה שקנה שדה כבר, ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם ואומר: הואיל וקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם, מנין שסופו נקרא עצל?
תלמוד לומר: על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב.
ולמה נקרא שמו חסר לב?
על שקנה שדה וכרם ולא עמל בהם.
ומנין שסופו להניח שנים ושלושה דברים בפרשה?
[שנאמר]: והנה עלה כולו קמשונים (שם).
ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא?
שנאמר: כסו פניו חרולים (שם).

ועוד הוא אומר: וגדר אבנים נהרסה (שם), מתוך שראה שאין עומדת בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר הטמא ופורץ גדרים של חכמים.
מה עונשו של זה?
בא שלמה ופירש עליו בקבלה: ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י'), הא למדת שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
הרי הוא אומר: נפש שבעה תבוס נופת (משלי כ"ז), זה תלמיד שלא למד מתחילתו.
ונפש רעבה כל מר מתוק (שם), לא היה אלא מי שלמד.

דבר אחר:
נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה, כך ת"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.

ר' יהודה אומר:
תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שהוא סופג את הכל, שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו, זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
הרי הוא אומר שתה מים מבורך (משלי ה '), שתה ממים שבבורך ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים.

ר' עקיבא אומר:
הרי הוא אומר שתה מים מבורך, בור תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו, לא היה) אלא מה שבתוכו, כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר לא שנה אלא מה שלמד.

ונוזלים מתוך בארך (משלי שם), מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולומדים הימנו.
וכן הוא אומר: יפוצו מעיינותיך חוצה, (שם) נמשלו דברי תורה למים.
מה מים חיים לעולם,
אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (שם ד').

ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו,
כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש (תילים י"ט).

ומה מים חנם לעולם,
אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה).

ומה מים שאין להם דמים,
אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר: יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה (משלי ג')

אי מה מים אין משמחים לבו שלמד,
אף דברי תורה אין משמחים לבו?!
תלמוד לומר: כי טובים דודיך מיין (שה"ש אחד).

מה יין משמח,
אף דברי תורה משמחים את הלב, שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב (תילים י"ט).

ומה יין אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח,
אף דברי תורה כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר: בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה (איוב י"ב).

ומה יין א"א לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים בכלי חרש,
כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.

או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף,
אף דברי תורה כן?!
תלמוד לומר: לריח שמניך טובים שמן תורק שמיך (שה"ש אחד).

מה שמן יפה לראש ויפה לגוף,
אף דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף, שנאמר: רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג') ואומר: כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (שם א).
ואומר: תתן לראשך לוית חן עטרת תפארתך תמגנך (שם ד').

נמשלו דברי תורה לשמן ודבש.
וכן הוא אומר: ומתוקים מדבש ונופת צופים (תילים י"ט)

דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת -
מנין אתה אומר שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ומקיימו, שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו?
תלמוד לומר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוות הזאת.
או אינו אלא לפי ששונה ראשונה ומשכחם, כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו?
תלמוד לומר: והיה אם שכוח תשכח (דברים ח') אין אתם מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים (משלי כג).

וכתוב במגילת חסידים:
אם תעזבנו יום יומים אעזבך.

דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת -
שמא תאמר ישנן בני הזקנים ישנן בני הגדולים ישנן בני הנביאים?
תלמוד לומר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה.
וכן הוא אומר: תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל"ג), כוהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב.

וכן הוא אומר: אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל (שם כ"ט).
מה אלו לא היו במעמד זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת מישראל.
ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו לא הייתה תורה משתכחת מישראל, ואומר: דבר בעתו מה טוב (משלי ט"ו), דבר שאמר זה שקול כנגד הכל.
הרי הוא אומר ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו (עמוס ח'), דבר היתר שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה הוא.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
עתידה תורה שתשתכח מישראל.
והלא כבר נאמר: כי לא תשכח מפי זרעו (דברים ל"א)?
אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר, ולא ימצאו דבר ברור.

דבר אחר:
כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת -
שמא תאמר הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה?
תלמוד לומר: כי לא דבר רק הוא מכם (שם ל"ב), דבר שאתם אומרים ריקם הוא, לא ריקה הוא אלא מכם, כי הוא חייכם ואורך ימיכם (שם), שלא תאמר למדתי הלכות די לי?
תלמוד לומר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד מדרש הלכות ואגדות.
וכן הוא אומר: למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (שם ח'), זה מדרש.
כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (שם), אלו הלכות ואגדות.
וכן הוא אומר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (משלי כ"ז).
ואומר: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (שם כ"ג).

ר' שמעון בן י וחי אומר:
אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין?
תלמוד לומר: גם אני, לרבות אביו שבשמים.

אשר אנכי מצווה אתכם לעשותה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שמור תשמרון את מצוות ה' אלהיכם (דברים ו'), שומע אני כיון ששומע אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה?
תלמוד לומר: לעשותה, תשוב לעשותם.
למד אדם תורה הרי בידו מצווה אחת,
לימד ושמר הרי בידו ב' מצוות,
לימד ושמר ועשה אין למעלה הימנו.

לאהבה את ה' אלהיכם -
שמא תאמר הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעוה"ב?
תלמוד לומר: לאהבה את ה' אלהיכם למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבא.
וכן הוא אומר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד').
ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאושר (שם ג').
ואומר: תתן לראשך לוית חן (שם ד').
לוית חן - בעוהרי זה.
עטרת תפארת תמגנך - לעוה"ב.
ואומר: אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד בעוהרי זה (שם ג').

ר' אלעזר בר' צדוק אומר:
עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן.
וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר שנשתמש בכלי בהמ"ק וכלי חול הוו, נעקרו חייו מן העוהרי זה ומן העה"ב, המשתמש בכלי שבו נברא העהרי זה והעה"ב על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העהרי זה ומן העה"ב.
(סליק פיסקא)

פיסקא מט
ללכת בכל דרכיו -
אלו דרכי הקב"ה, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד).
ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג').
וכי היאך אפשר לו לאדם לקרא בשמו של הקב"ה?!
אלא מה המקום נקרא רחום וחנון,
אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל.

מה הקב"ה נקרא צדיק, שנאמר: צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תילים קמ"ה),
אף אתה הוי צדיק.

הקב"ה נקרא חסיד, שנאמר: וחסיד בכל מעשיו,
אף אתה הוי חסיד.
לכך נאמר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.
ואומר: כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג).
ואומר: כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז).

ולדבקה בו -
וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו, והלא כבר נאמר כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא (דברים ד')?!
ואומר: כורסיה שביבין דגור וגלגלוהי נור דליק (דניאל ז')?!
אלא הדבק בחכמים ובתלמידים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת.
וכן הוא אומר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תילים ס"ח).

דורשי רשומות אומרים:
רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו, ואם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי.
(סליק פיסקא)

פיסקא נ
[יא, כג]
והוריש ה' -
ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש.

את כל הגוים -
שומע אני כמשמעו?
תלמוד לומר: האלה.
אין לי אלא אלה הגוים, מנין לרבות מסייעיהן?
תלמוד לומר: האלה מלפניכם, שתהיו אתם גדלים והולכים והם מתמעטים והולכים.
וכן הוא אומר: מעט מעט אגרשנו מפניך (שמות כ"ג)
ואומר: לא אגרשנו מפניך בשנה אחת (שם), דברי רבי יצחק.

אמר ר' אלעזר בן עזריה:
לפי שישראל צדיקים הם למה הם יראים מן החיה, והלא כבר נאמר: כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך (איוב ה').
ואם תאמר למה יגע יהושע כל אותה היגיעה?
אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם: מעט מעט אגרשנו מפניך.

וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם -
גדולים בקומה ועצומים בכח מכם אף אתם גדולים ועצומים אלא שהם גדולים מכם.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור הוא, זה גבור, שהלה גבור הימנו.

דבר אחר:
מכם -
למה נאמר עוד, והלא כבר נאמר: שבעה גדולים ועצומים מכם (דברים ז').
ומה תלמוד לומר מכם?
מלמד שהאמורי מז' עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל.
וכן הוא אומר: ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב').
(סליק פיסקא)

פיסקא נא
[יא, כד]
כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה -
אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר: מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת ומה תלמוד לומר: אשר תדרוך כף רגלכם?
אמר לו: כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו הרי הוא שלכם.
או אינו אלא רשות בידם לכבש חו"ל עד שלא יכבשו את הארץ?
תלמוד לומר: וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם, ואח"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו"ל, אלא משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאים לכבש חו"ל, הרי שכבשו חוץ לארץ מנין שמצוות נוהגות שם?
הרי אתה דן נאמר כאן יהיה,
ונאמר להלן יהיה,
מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות שם,
אף להלן מצוות נוהגות שם.

ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצוות נוהגות שם?
אמרו: דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה משיכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חו"ל, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש.
אמר לו הקב"ה: סמוך לפלטירין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?!
הרי שכבשו בחו"ל ומנין שכנגדו בים הרי היא שלהם?
תלמוד לומר: מן המדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם (יהושע א).
והמדבר גבולכם מן הנהר הגדול נהר פרת,
מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם, אם כיבשתם את הנהר יהיה גבולכם והנהר גבולכם, ועד הים הגדול מבוא השמש.
עד הים גבולכם ואין הים גבולכם, אם כיבשתם יהיה גבולכם.
וכן הוא אומר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול (במדבר ל"ד) יהיה גבולכם.

נמצינו אומרים:
כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד כזיב לא נאכל ולא נעבד,
עולי מצרים נאכל ולא נעבד, תחום ארץ ישראל, ועד מקום שהחזיקו עולי בבל - פרשת אשקלון חומת מדבר שרשך דור חמת ועכו מגיאתו וגיאתו עצמה סברתה ובית זניתא קצרא דגלילא קנייא רעייא מצי רעבתה כמותה דכריין נהוראתה דיתר נחלה דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא דבתא כרכא דכר סנגרא מיסף ספנתא נקבתה רעיון תרנוגלא עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום ביצרא משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זיזרא ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון ודרך גדולה הולכת למדבר.
(סליק פיסקא)

פיסקא נב
[יא, כה]
לא יתיצב איש בפניכם -
אין לי אלא איש, אומה או משפחה אשה בכשפיה מנין?
תלמוד לומר: לא יתיצב איש בפניכם, לא יתיצב מכל מקום.
אם כן למה נאמר איש?
אפילו כעוג מלך הבשן.

פחדכם ומוראכם -
הרי אם מפחידים הם יראים הם, אלא פחדכם - על הקרובים, ומוראכם - על הרחוקים.
וכן הוא אומר: ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו' וכן רחב היא אומרת: שמענו אשר הוביש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל (יהושע ה).
ואם תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים, והלא כבר נאמר: וישלח יהושע בן נון מן השטים שני מרגלים חרש לאמר (שם) והרי יריחו הייתה בכלל, ולמה יצתה?
שהיתה קשה כנגד כולם.

כיוצא בו אתה אומר: ויפקדו מאנשי דוד י"ט איש ועשאל (שמו"ב ב').
והלא עשאל היה בכלל ולמה יצא?
מגיד הכתוב שהיה קשה כנגד כולם.

כיוצא בדבר אתה אומר: והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה (מלכים א' יא), והלא בת פרעה הייתה בכלל ולמה יצאת?
מלמד שהוא מחבבה יותר מכולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולם.

אמרו:
ביום שנתחתן שלמה עם בת פרעה ירד גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי וביום שהעמיד ירבעם ב' עגלים עמד רמולו ורמולו ובנו ב' כרכין ברומי.

[פחדכם ומוראכם] יתן ה' אלהיכם -
למה נאמר?
לפי שנאמר שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוהיך (דברים ט"ז), שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולים להשתחוות מי משמר לנו את ארצינו?
אמר להם הקב"ה: עלו ושלכם אני שומר, לפי שנאמר: ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות (שמות ל"ד), אם בעיניו אינה חמורה, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו?!

וכן הוא מוצא בישראל כשהם עושים רצונו של מקום, מה אמר נעמן לו לאלישע: ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה (מלכי"ב ה').
והרי דברים קל וחומר, ומה אם עפר הרי הוא מתיירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו, לכך נאמר: יתן ה' אלהיכם על פני כל האדמה אשר תדרכו בה.

כאשר דבר לכם -
והיכן דבר?
את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל הערים (שמות כ"ג).
(סליק פיסקא)

פיסקא נג
[יא, כו]
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה -
לפי שנאמר: החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה (דברים ל').
שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהם שנרצה?
תלמוד לומר: ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך (שם).
משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופה קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם: שאתם רואים שביל זה שתחילתו מישור, בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים, ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור.
כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים ושלשה ימים, הם מצליחים בעולם הזה וסופו לדחות באחרונה, שנאמר: כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כ"ד).
ואומר: הנה דמעת העשוקים (קהלת ד').
ואומר: הכסיל חובק את ידיו (שם).
ואומר: דרך רשעים באפילה (משלי ד').
והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעולם הזה, בשנים ושלשה ימים מצטערים וסופן לשמוח באחרונה, שנאמר: להטיבך באחריתך (דברים ח').
ואומר: טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז').
ואומר: כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב (ירמיה כ"ט).
ואומר: אור זרוע לצדיק (תילים צ"ז).
[ואומר]: אורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד').

ר' יהושע בן קרחה אומר:
משל למלך שעשה סעודה והזמין כל האורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דיעה, כיון שראה שאין בו בו דעה אחז את ידו והניחה על המנה היפה.
וכן הוא אומר: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (תילים ט"ז).
יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודים ומקלסים שאין חלק יפה כחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלם, וכן מודים ומשבחים על כך.
וכן דוד הוא אומר: חבלים נפלו לי בנעימים (שם)
ואומר: אברך את ה' אשר יעצני (שם).
(סליק פיסקא)

פיסקא נד
ברכה וקללה -
הברכה - אשר תשמעון,
והקללה - אם לא תשמעון.

כיוצא בו אתה אומר: הלא אם תטיב שאת (בראשית ד') – ברכה.
ואם לא תטיב שאת (שם)– קללה.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
מי לחשך אמרה תורה כל פעל ה' למענהו (שם טז)

[יא, כח]
והקללה אם לא תשמעו -
נמצינו למדים שלא ציווה משה אבינו את ישראל אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל הנסים שנעשו, לכך נאמר: במשה אחרי הכותו (דברים א).

וסרתם מן הדרך -
מדרך חיים לדרך מות.

מן הדרך אשר -
צויתי אותם ללכת אחרי אלוהים אחרים.

מכאן אמרו:
כל המודה בעבודה זרה - ככופר בכל התורה כולה,
וכל הכופר בעבודה זרה - כמודה בכל התורה כולה.
(סליק פיסקא)

פיסקא נה
[יא, כט]
והיה כי יביאך -
אין והיה אלא מיד.

כי יביאך -
קבל עליך מצווה האמורה בשכר שתבוא ותירש.

ונתתה את הברכה על הר גריזים -
וכי בא הכתוב ללמדך שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל, והלא כבר נאמר: ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ונתתה את הברכה על הר גריזים (דברים כ"ז), שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות?
אלא להקיש קללות לברכות.
מה קללות בלוים
אף ברכות בלוים.

מה קללות בקול רם,
אף ברכות בקול רם.

ומה קללות בלשון קודש,
אף ברכות בלשון קודש.
ואלו ואלו עונים אמן.

ומה קללות בכלל ופרט,
אף ברכות בכלל ופרט.

ומה קללות אלו ואלו עונים אמן,
אף ברכות אלו ואלו עונים אמן.
הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גריזים, ובשעת קללות אל הר עיבל.
(סליק פיסקא)

פיסקא נו
[יא, ל]
הלא המה בעבר הירדן -
מעבר הירדן ואילך, דברי רבי יהודה.

אחרי דרך מבוא השמש -
מקום שחמה זורחת.
ולהלן הוא אומר: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י"ב).
מה אלון האמור להלן שכם,
אף אלון האמור כאן שכם.

אמר ר' אלעזר בר' יוסי:
אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום, שכתבתם אצל אלוני מורה, אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים, אנו למדנו מגזירה שוה שנאמר: הלא המה בעבר הירדן.
ולהלן הוא אומר: ויעבר אברם בארץ וגו'
מה אלון מורה האמור להלן שכם,
אף אלון מורה האמור כאן שכם.
אתם במה למדתם?

ר' אליעזר אומר:
לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר: הלא המה בעבר הירדן, הסמוכים לירדן.

אחרי דרך מבוא השמש –
מקום שחמה שוקעת.

בארץ הכנעני -
לא היה אלא מן החוי.

היושב בערבה -
לא היו אלא בין ההרים.

מול הגלגל -
אין אלו רואים את הגלגל.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראה בראשונה, בדרך זו לכו ואל תלכו בשדות.

היושב -
ביישוב לכו ולא במדבר.

בערבה -
במישור לכו ולא בהרים.
(סליק פיסקא)

פיסקא נז
[יא, לא]
כי אתם עוברים את הירדן -
מהעברתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ.

אשר ה' אלהיכם נותן לכם -
בזכותכם.

וירשתם אותה וישבתם בה -
בשכר שתירש תשב.
(סליק פיסקא)

פיסקא נח
[יא, לב]
ושמרתם -
זו משנה

ועשיתם -
זו מעשה.

את כל החקים -
אלו המדרשות.

את המשפטים -
אלו הדינים.

אשר תשמרו -
זו משנה.

אשר אנכי נותן לפניכם היום -
יהיו חביבים עליך היום כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם.
(סליק פיסקא)