 |
 |
ספרי ראה פרק יב
פיסקא נט[יב, א]
אלה החקים -
אלו המדרשות.
והמשפטים -
אלו הדינים.
אשר תשמרון -
זו משנה.
לעשות -
זו מעשה.
בארץ -
יכול כל המצוות כולם נוהגת בחו"ל?
תלמוד לומר: לעשות בארץ אשר ה' אלהי אבותיך נותן לך לרשתה.
יכול לא יהיו כל המצוות כולם נוהגות אלא בארץ?
תלמוד לומר: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה.
אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין.
ומה אמור בענין?
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, מה עבודה זרה מיוחדת שהיא מצוות הגוף שאינה תלויה בארץ ונוהגות בארץ ובחו"ל, כך כל מצווה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה ומן הכלאים.
רבי אליעזר אומר:
אף החדש.
(סליק פיסקא)
פיסקא ס
[יב, ב]
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים -
מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשרה פעמים חייב לקוצצה?
תלמוד לומר: אבד תאבדון, מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופים בזימה ובעבודה זרה יותר מכל אומות העולם.
אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם -
שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים וירשו אתכם.
ר' יוסי הגלילי אומר:
יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצווה לאבדם?
תלמוד לומר: אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.
אלהיהם על ההרים - ולא ההרים אלהיהם.
אלהיהם על הגבעות - ולא גבעות אלהיהם.
תחת כל עץ רענן - ולא עץ רענן אלהיהם.
אמר ר' עקיבא:
אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה עץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה, לכך נאמר: על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.
(סליק פיסקא)
פיסקא סא
[יב, ג]
ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם -
ונתצתם את מזבחותם - זו אבן שחצבה מתחילה לעבודה זרה.
ושברתם את מצבותם - זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.
ואשיריהם תשרפון באש - זו אשירה שנעשית מתחילה לעבודה זרה.
ופסילי אלהיהם תגדעון - זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה.
דבר אחר:
ונתצתם את מזבחותם -
מכאן אמרו:
ג' אשירות הם:
אילן שנטעו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור, שנאמר: אשיריהם תשרפון באש.
החליף נוטל מה שהחליף, שנאמר: ופסילי אלהיהם תגדעון.
לא החליף אלא שהעמידו תחת עבודה זרה וסלקן, הרי זה מותר, שנאמר: ואבדתם את שמם מן המקום ההוא.
[יב, ד]
לא תעשון כן לה' אלהיכם -
שלוש בתים הם:
בית שבנאה מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור, שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות.
חידש נוטל מה שחידש, שנאמר: ואבדתם את שמם.
לא חידש אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאו הרי זה מותר, שנאמר: ונתצתם את מזבחותם נתצתה את המזבח הנח לו, שברתה את המצבה הנח לה.
מן המקום ההוא -
בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחו"ל לרדוף אחריה.
רבי אליעזר אומר:
מנין לקוצץ את האשירה שחייב לשרש אחריה?
תלמוד לומר: ואבדתם את שמם מן המקום ההוא.
אמר לו רבי עקיבא:
מה אני צריך, הלא כבר נאמר: אבד תאבדון, ומה תלמוד לומר ואבדתם את שמם?
לשנות את שמם.
או יכול לשבח?
תלמוד לומר: שקץ תשקצנו (דברים ז').
מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בלא תעשה?
תלמוד לומר: ונתצתם את מזבחותם ולא תעשו כן לה' אלהיכם.
רבי ישמעאל אומר:
מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בלא תעשה?
שנאמר: ואבדתם את שמם ולא תעשון כן לה' אלהיכם.
רבן גמליאל אומר:
וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם?
חס ושלום, אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב.
(סליק פיסקא)
פיסקא סב
[יב, ה]
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם -
דרוש על פי נביא.
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא?
תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא.
וכן אתה מוצא בדוד: זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב (תילים קל"ב) מנין שלא תעשה אלא על פי נביא?
שנאמר: ויבוא גד ביום ההוא אל דוד ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמו"ב כ"ד).
ואומר: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו (דה"י ב' ג').
כתוב אחד אומר: באחד שבטיך (דברים י"ב).
וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?!
יודעים היו שבית המקדש עתיד לבנות בחלקו של יהודה ובנימין, לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מיריחו, מי אכלו כל אותם השנים?
בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א), אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם, דברי רבי שמעון.
רבי יהודה אומר:
אצל יעבץ היו שהלכו ללמוד תורה, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ (דה"י אחד ב')
[דבר אחר:]
כתוב אחד אומר: באחד שבטיך
וכתוב אחד אומר: מכל שבטיך.
הכסף מכל השבטים.
באחד שבטיך - זה שילה.
מכל שבטיך - זה ירושלים.
וכן הוא אומר: ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים (שמו"ב כ"ד).
וכתוב אחד אומר: ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שישה מאות (דהי"א כ"א).
כיצד יתקיימו שני כתובים?
הן י"ב שבטים נטל נ' שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים שש מאות שקלים.
לשום את שמו שם -
נאמר כאן לשום,
ונאמר להלן ושמו את שמי (במדבר ו').
מה שמו האמור להלן בלשון הקודש,
אף שמו האמור כאן בלשון הקודש.
מה שמו האמור להלן ברכת כוהנים,
אף שמו האמור כאן ברכת כוהנים.
אין לי אלא במקדש בגבולים מנין?
תלמוד לומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ').
אם כן למה נאמר לשום את שמו שם לשכנו תדרשו?
במקדש אתה אומר ככתבו.
ובגבולים בכנויו.
(סליק פיסקא)
פיסקא סג
[יב, ה-ו]
ובאת שמה והבאתם שמה -
למה נאמר?
לפי שנאמר: אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם (במדבר כ"ט), יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד, מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיביאו לפני הרגל וקרבנות יחיד שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם, לרבות עופות ומנחות לךהתיר שכולם יבואו ברגל.
יכול רשות?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם, אם להתיר כבר התיר.
אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם?
לקובעם חובה שכולם יבאו ברגל.
יכול באיזה רגל שירצה?
תלמוד לומר: ובאת שמה והבאתם שמה, לקובעם חובה שלא יהא אלא ברגל הראשון שקבע ושפגע בו.
יכול אם עבר רגל אבד ולא הביא, יכול יהיה עובר עליו משום בל תאחר?
תלמוד לומר: אלה תעשו לה' במועדיכם, הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.
עולותיכם -
עולת יחיד ועולת צבור.
וזבחיכם -
זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.
מעשרותיכם -
ר' עקיבא אומר:
בב' מעשרות הכתוב מדבר:
אחד מעשר דגן,
ואחד מעשר בהמה.
ותרומת ידכם -
אלו ביכורים, כענין שנאמר: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוהיך (דברים כ"ו).
ובכורות -
זה הבכור.
בקרכם וצאנכם -
אלו חטאות ואשמותך.
(סליק פיסקא)
פיסקא סד
[יב, ז]
ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם -
במחיצה.
ושמחתם -
נאמר כאן שמחה,
ונאמר להלן שמחה,
מה שמחה האמורה להלן שלמים,
אף שמחה האמורה כאן שלמים.
בכל משלח ידכם -
בכל מה שאתם שולחים את ידיכם ברכה אשלח בו.
אתם ובתיכם -
זו אשתו.
אשר ברכך ה' אלוהיך -
הכל לפי הברכה הבא.
(סליק פיסקא)
פיסקא סה
[יב, ח]
לא תעשון -
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים.
עד שלא באו לשילה הותרו הבמות, משבאו לשילה נאסרו הבמות.
באו לנוב וגבעון הותרו הבמות, באו לירושלים נאסרו הבמות, מכאן ואילך לא הותרו.
דבר אחר:
לא תעשון וגו' -
אנו מטלטלים את המשכן היום אנו אסורים בבמה, משנבוא לארץ אין אנו מטלטלים המשכן ואין אנו מותרים בבמה.
ר' יהודה אומר:
יכול יהיה צבור מקריב בבמה?
תלמוד לומר: איש, היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.
כל הישר בעיניו -
כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמת יחיד.
דבר אחר:
פה היום -
אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות.
(סליק פיסקא)
פיסקא סו
[יב, ט]
כי לא באתם עד עתה -
ליתן היתר בבמה.
אל המנוחה ואל הנחלה -
נחלה - זו שילה.
מנוחה - זו ירושלם, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה (תילים קל"ב), דברי רבי שמעון.
ר' יהודה אומר:
חילוף הדברים.
(סליק פיסקא)
פיסקא סז
ועברתם את הירדן וישבתם בארץ -
רבי יהודה אומר:
שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ:
למנות להם מלך,
ולבנות בית הבחירה,
ולהכרית זרעו של עמלק.
ואיני יודע איזה יקדים?
תלמוד לומר: כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות י"ז), כל שישב המלך על כס יה אתה מכרית זרע עמלק.
ומנין שכסא יה זה המלך?
שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כ"ט).
ועדין איני יודע איזה יקדים אם לבנות בית הבחירה אם להכרית זרעו של עמלק?
תלמוד לומר: אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם וירשתם.
ואומר: ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו (שמו"ב ז').
ואומר: ויאמר דוד אל נתן אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה (שם).
היו שם שתי מחיצות מחיצות לקודש הקדשים ומחיצות לקדשים קלים.
(סליק פיסקא)
פיסקא סח
[יב, יא]
והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם לשכן שמו שם עולותיכם -
עולת יחיד ועולת צבור.
וזבחיכם -
זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.
ומעשרותיכם -
רבי עקיבא אומר:
בשתי מעשרות הכתוב מדבר:
אחד מעשר דגן.
ואחד מעשר בהמה.
ותרומת ידכם -
אלו ביכורים.
ונדבותיכם -
לרבות נדרים ונדבות שלא יביא אלא אלו מן המובחר.
אין לי אלא נדרים ונדבות, מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות?
תלמוד לומר: מבחר נדריכם.
רבי אומר:
אם נאמר למעלה למה נאמר למטה?
ראשונה לענין שילה שנייה לענין ירושלים.
(סליק פיסקא)
פיסקא סט
[יב, יב]
ושמחתם -
נאמרה כאן שמחה,
ונאמרה להלן שמחה,
מה שמחה האמורה להלן שלמים
אף שמחה האמורה כאן שלמים.
לפני ה' אלהיכם -
במחיצות.
אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם -
חביב חביב קודם.
והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם -
כל מקום שאתה מוצא את הלוי הזה לומד תן לו מחלקו.
אין לו חלק תן לו מעשר עני,
אין לו מעשר עני תן לו שלמים.
(סליק פיסקא)
פיסקא ע
[יב, יג]
השמר לך -
בלא תעשה.
פן תעלה עולותיך -
ולא עולת גויים, דברי ר' שמעון.
ר' יהודה אומר:
ולא עולת גויים שהקדשו בחו"ל.
בכל מקום אשר תראה -
אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך הנביא, כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.
כתוב אחד אומר: באחד שבטיך,
וכתוב אחד אומר: מכל שבטיך,
זו שרבי יהודה אומר:
כסף מכל שבטיכם,
בית הבחירה משבט אחד.
[יב, יד]
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולתיך -
אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין?
תלמוד לומר: ושם תעשה את כל אשר אנכי מצוך.
ועדין אני אומר עולה שהיא בעשה ובלא תעשה, שאר קדשים שלא יהו בעשה ובלא תעשה מנין?
תלמוד לומר: שם תעלה עולותיך, עולה הייתה בכלל ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לה, מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה, כך כל שהיא בעשה הרי היא בלא תעשה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עא
[יב, טו]
רק בכל אות נפשך -
במה הכתוב מדבר?
אם בבשר תאוה כבר אמור ואם באכילה כבר אמור, הא אינו מדבר בפסולי המוקדשים שיפדו.
יכול יפדו מכל מום עובר?
תלמוד לומר: רק.
תזבח ואכלת -
ולא גיזה.
בשר -
ולא חלב.
יכול יהיו אסורים לאחר זביחה?
תלמוד לומר: כברכת ה' אלוהיך.
יכול אם קדם מום קבוע להקדישם ונפדו יהיו אסורים?
תלמוד לומר: רק, מלמד שאין נשחטה אלא על מום קבוע.
אמרת קל וחומר הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון אינו נשחט אלא על מום קבוע, קדשים שהם נוהגים בכל הולדות ואינן יוצאים לחולין אלא בפדיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע?!
לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם קדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתו מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע?
תלמוד לומר: אשר נתן לך בכל שעריך.
[שעריך] שעריך לגזרה שוה,
מה שעריך האמורה להלן אין נשחטים אלא על מום קבוע,
אף שעריך האמור כאן אין נשחטים אלא על מום קבוע.
טמא יאכלנו -
אין לי טמא, טהור מנין?
תלמוד לומר יאכלנו הטמא והטהור יחדיו, מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת.
יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת?
תלמוד לומר: יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת. יכול יהיו חייבים במתנות?
תלמוד לומר: כצבי וכאיל.
אוציאנו מכלל מתנות ולא אוציא מכלל חזה ושוק?
תלמוד לומר: אך, אי מה הצבי כולו מותר יכול אף זה כולו מותר?
תלמוד לומר: רק.
רבי שמעון אומר:
יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים, כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים שהם בעלי מומים?
תלמוד לומר: כצבי וכאיל, מגיד שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים.
[יב, טז]
רק הדם לא תאכלו -
לאו אחד יש בו ולא שני לאווין בדם המוקדשים?
תלמוד לומר: רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין.
כמים -
מה מים מותרים בהנאה
אף דם מותר בהנאה.
מה מים מכשיר את הזרעים,
אף דם מכשיר הזרעים.
מה מים פטורים מלכסות,
אף דם פטור מלכסות.
(סליק פיסקא)
פיסקא עב
[יב, יז]
לא תוכל לאכול בשעריך -
רבי יהושע בן קרחה אומר:
יכול אני אבל איני רשאי.
כיוצא בו אתה אומר: ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם (יהושע ט"ו)?
יכולים היו אבל אינן רשאים.
מעשר -
אין לי אלא טהור, טמא מנין?
תלמוד לומר: דגנך לקוח בכסף, מעשר מנין?
תלמוד לומר: תרושך.
אין לי אלא טהור, טמא מנין?
תלמוד לומר: ויצהריך.
ר' שמעון אומר:
מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא (דברים כ"ו), היכן הוא מוזהר איני יודע?
תלמוד לומר: לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהריך.
יכול הנותן במתנה יהא חייב?
תלמוד לומר: לא תוכל לאכול בשעריך, האוכל חייב ואין נותן במתנה חייב.
ר' יוסי אומר:
יכול לא יהיו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום, מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני, שני ולא הורם ממנו מעשר עני מנין?
תלמוד לומר: לא תוכל לאכול בשעריך.
רבי שמעון אומר:
לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים.
ותרומת ידך -
אלו הבכורים.
וכי מה בא הכתוב ללמדינו?
אם לאכול ביכורים חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר.
ומה מעשר שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה, ביכורים שהם אסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהו עוברים בלא תעשה?!
נדבתך -
אלו תודה ושלמים.
וכי מה בא ללמדנו?
הא לא בא הכתוב ללמדינו אלא לאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם שהוא בלא תעשה.
ונדבתיך -
אלו תודה ושלמים.
וכי מה בא ללמדנו?
אם אוכל תודה ושלמים חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר.
ומה מעשר שאין חייבים עליו משום פגול ונותר וטמא, האוכל מהם חוץ לחומה עובר בלא תעשה, תודה ושלמים שהם חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה?!
הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דם שהוא עובר בלא תעשה.
ובכורות -
זה הבכור.
וכי מה בא הכתוב ללמדנו?
אם לאכול בכור חוץ לחומה, קל וחומר ממעשר.
אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים, ומה תודה ושלמים שמותרים לזרים האוכל מהם לפני זריקת דם עובר בלא תעשה, בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דם אינו דין שיהא הוא עובר בלא תעשה, הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שיהא עובר בלא תעשה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עג
[יב, יז]
בקרך וצאנך -
זו חטאת ואשם.
וכי מה בא הכתוב ללמדינו?
אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר.
לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים, לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור, ומה בכור שהן קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה, חטאת ואשם שהם קדשי קדשים האוכל מהם (לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה, הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עד
ונדריך -
זו עולה.
וכי מה בא הכתוב ללמדינו?
אם לאכול עולה חוץ לחומה קל וחומר ממעשר, לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים, לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור, חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם, ומה חטאת ואשם שמותרים באכילה האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה, עולה שאסור באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה?!
הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל עולה לפני זריקת דמים ובין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה.
[יב, יח]
כי אם לפני ה' אלוהיך תאכלנו -
זו שילה.
במקום אשר יבחר ה' -
זו ירושלים.
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך -
חביב חביב קודם.
והלוי אשר בשעריך -
כל מקום שאתה סומך לוי הזה לומר תן לו מחלקו.
אין לו חלק תן לו ממעשר עני.
אין לו מעשר עני תן לו שלמים.
[יב, יט]
השמר לך -
בלא תעשה
פן –
בלא תעשה.
פן תעזוב את הלוי כל ימיך -
אפילו שמטים ויובלות.
על אדמתך -
ולא בגולה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עה
[יב, כ]
כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך -
עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.
כאשר דבר לך -
ומה דבר לך?
את ארץ קיני וקניזי וקדמוני.
רבי אומר:
כבר אלו אמורים.
ומה דבר לך?
מפאת קדים עד פאת ים, דן אחד, יהודה אחד, אשר אחד.
ואמרה אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר -
רבי שמעון אומר:
מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו להם.
רבי עקיבא אומר:
לא בא הכתוב ללמד אלא מצוות האמורות כאן.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
לא בא הכתוב ללמד אלא דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון.
יכול יקח בשר מן השוק ויאכל?
תלמוד לומר: וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהו לו בקר וצאן.
יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו?
תלמוד לומר: מבקרך ולא כל בקרך, מצאנך ולא כל צאנך.
[יב, כא-כב]
כאשר צויתיך -
מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה, אי מה קדשים במקום, אף חולין במקום?
תלמוד לומר: כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום, פרט לחולין שנשחטו בעזרה.
אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין?
תלמוד לומר: ושחטו פתח אהל מועד (ויקרא ג').
יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד?
תלמוד לומר: אותו (שם) אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד.
אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן?
תלמוד לומר: ואכלת בשעריך בכל אות נפשך.
אי מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה?
תלמוד לומר: ואכלת בשעריך בכל אות נפשך.
אי מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה?
תלמוד לומר: הטהור והטמא יאכלנו.
אין לי אלא טמא, טהור מנין?
תלומד לומר: טהור יאכלנו.
הטמא והטהור יאכלנו -
מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת.
יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת?
תלמוד לומר: יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת.
יכול יהיו חייבים בחזה ושוק?
תלמוד לומר: כצבי.
אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד?
תלמוד לומר: כאיל.
אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר?
תלמוד לומר: אך, כאשר יאכל את הצבי ואת האיל.
רבי אלעזר הקפר אומר:
וכי מה בא הכתוב ללמדנו בין צבי לאיל?
אלא זה בא ללמדנו ונמצא למד, מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים.
דבר אחר:
כאשר צויתיך -
מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עו
[יב, כג]
רק חזק לבלתי אכל הדם -
רבי יהודה אומר:
מגיד שהיו שטופים בדם קודם מתן תורה.
יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני?
[תלמוד לומר רק חזק].
אמר רבי שמעון בן עזאי:
והרי ג' מצוות עשה בתורה כיוצא בזו, לומר מה דם שאין בכל המצוות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל מצוות על אחת כמה וכמה.
רבי אומר:
כל מצווה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין עושים אותה בשמחה, וכל מצווה שלא קבלו אותה בשמחה אין עושים אותה בשמחה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל מצווה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא, וכל מצווה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא מרופה בידם.
כי הדם הוא הנפש -
להגיד מה גרם.
ולא תאכל הנפש עם הבשר -
זה אבר מן החי.
והלא דין הוא, ומה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל, אבר מן החי שאסור לבני נח אינו דין שיהא אסור לישראל?!
יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו שאסור לבני נח ומותר לישראל.
אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאעפ"י שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל?!
תלמוד לומר: לא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבר מן החי.
רבי חנינא בן גמליאל אומר:
זה הדם מן החי.
לא תאכלנו -
לרבות בשר בחלב.
והרי דין הוא, ומה נבילה שאין חייבים על בשולה חייבים על אכילתה, בשר בחלב שחייבים על בשולה אינו דין שחייבים על אכילתו?!
כלאי זרעים יוכיחו, שחייבים על זריעתן ואין חייבים על אכילתם.
ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאע"פ שחייבים על בשולם לא יהיו חייבים על אכילתן?!
תלמוד לומר: לא תאכלנו לרבות בשר בחלב.
רבי אליעזר אומר:
ומה פסח שאין חייבים על בשולו חייבים על אכילתו, בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו?
פיטום הקטורת יוכיח שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה.
ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאע"פ שחייבים על בשולו שלא יהו חייבים על אכילתו?!
תלמוד לומר: לא תאכלנו, לרבות בשר בחלב.
רבן גמליאל אומר:
הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם, מה דם שאינו בכל המצוות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר מצוות על אחת כמה וכמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא עז
[יב, כו]
רק קדשיך אשר יהיו לך -
במה הכתוב מדבר?
אם בקדשי ארץ ישראל הרי כבר אמור, הא אינו מדבר אלא בקדשי חו"ל.
תשא ובאת -
שחייב בטפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה.
רבי יהודה אומר:
עד שיביאם עד באר הגולה חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם.
יכול אף מעשר ובכור?
תלמוד לומר: נדריך, קדשים שהם באים בנדר ונדבה יצאו בכור ומעשר שאין באים בנדר ונדבה.
יכול שאני מוציא חטאת ואשם?
תלמוד לומר: קדשיך.
מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר?
אחר שריבה הכתוב ומיעט, מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם, ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים לפרנס בכל מקום.
רבי עקיבא אומר:
בתרומה הכתוב מדבר.
תשא ובאת -
יכול אף בכור ומעשר?
תלמוד לומר: ונדריך.
יכול יהיה מעשר בהמה נוהג בשותפות?
תלמוד לומר: אשר יהיו לך.
יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפיסת הבית ואחר כך חלקו?
תלמוד לומר: אשר לך.
בן עזאי אומר:
יכול יהיה מעשר בהמה נוהג ביתום?
תלמוד לומר: רק קדשיך.
(סליק פיסקא)
פיסקא עח
[יב, כז]
ועשית עולותיך הבשר והדם -
מקיש דם לבשר.
ר' יהושע אומר:
אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם.
ר' אליעזר אומר:
ודם זבחיך ישפך -
אע"פ שאין בשר, הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם?
מקיש דם לבשר, מה דם בזריקה אף בשר בזריקה.
יכול יהא עומד ברחוק ועומד וזורק?
תלמוד לומר: וערך הכהן אותם (ויקרא א), עומד בקרוב וסודרו על גבי מערכה.
מכלל שנאמר: והקטיר הכהן את הכל (שם), לרבות את העצמות ואת הגידים והקרנים והטלפים.
יכול אפילו שפרשו?
תלמוד לומר: ועשית עולתיך הבשר והדם.
ועשית עולותיך -
יכול יחלוץ גידים ועצמות ויחלץ בשר ויעלה הדם לגבי מזבח?
תלמוד לומר: את הכל.
הא כיצד?
מחוברים יקריבו, פרשו אפילו בראשו של מזבח ירדו.
מנין לכל הקדשים שיהו טעונים מתן דמים ויסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח?
תלמוד לומר: ועשית עולותיך הבשר והדם.
ומנין למעשר ופסח שאם נתנו במתנה אחת שכיפר?
שנאמר: ועשית עולותיך הבשר והדם.
ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו במתנה אחת?
תלמוד לומר: ודם זבחיך ישפך.
רבי ישמעאל אומר:
בתרומת קדשים הכתוב מדבר.
תשא ובאת אל המקום -
הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו?
תלמוד לומר: ועשית עולותיך,
מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים,
אף תרומה כיוצא בה.
ומה עולה טעונה מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח,
אף תמורתה כיוצא בה.
ומה עולה פקעו איברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה,
אף תמורה כיוצא בה, פקעו איברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה.
כל הקדשים אינן מותרים באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים
אף תמורתם כיוצא בהם אינן מותרות באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים.
(סליק פיסקא)
פיסקא עט
[יב, כח]
שמור ושמעת -
אם שמעת מעט סופך לשמוע הרבה,
אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה,
אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא,
שמרת מה שבידך סופך לשמור לעתיד לבא.
דבר אחר:
זכה אדם ללמוד תורה זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות
דבר אחר:
שמור ושמעת -
כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה.
את הדברים האלה אשר אנכי מצוך -
שתהא מצווה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.
כי תעשה הטוב והישר -
הטוב - בעיני שמים.
והישר - בעיני אדם, דברי ר' עקיבא.
רבי ישמעאל אומר:
הישר - בעיני אדם,
והטוב - בעיני שמים.
וכן הוא אומר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם (משלי ג').
(סליק פיסקא)
פיסקא פ
[יב, כט]
כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים אשר ה' אלוהיך נותן לך -
עשה מצווה אחת האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלוהיך את הגוים.
אשר אנכי מביא אתכם שמה -
בשכר שתבוא ותירש, שנאמר: וירשת אותם.
וישבת בארצם -
מכלל שנאמר: וירשת, יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין?
תלמוד לומר: וישבת בעריהם, כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה.
וירשת אותם -
מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים חו"ל והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: וירשת אותם וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
ומעשה בר' אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: וירשתם אותם וישבתם בארצם, חזרו ובאו להם למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
(סליק פיסקא)
פיסקא פא
[יב, ל]
השמר לך -
בלא תעשה.
פן -
בלא תעשה.
פן תנקש אחריהם -
שמא תמשך אחריהם, או שמא תדמה להם, או שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.
אחרי השמדם מפניך -
מפני מה אני משמידם מפניך?
שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמדו מפניך.
ופן תדרוש לאלהיהם לאמר -
שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבטיגא, [אף אני יוצא באבטיגא],
הואיל ויוצא בארגמן אף אני אבוא בארגמן,
הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין:
ואעשה כן גם אני -
יש כן לעבודה ויש כן למתעביד.
מכאן אמרו:
בדבר שמקריבים אותו לגבי מזבח אין מקריבים אותו לעבודה זרה, ואם המקריב אותו לעבודה זרה חייב.
דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה אם הקריבו למזבח כיוצא בו פטור.
יכול יהיו מקריבים חטאות ואשמות?
תלמוד לומר: כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם, לא נתכוונו להקריב אלא דבר שהקב"ה שונא, שנאמר: כי גם את בניהם ואת בנותיהם.
אין לי אלא בנים ובנות, אבות ואמהות מנין?
תלמוד לומר: כי גם את בניכם ואת בנותיכם.
אמר רבי יעקב:
אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו.
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם