 |
 |
ספרי ראה פרק יג
פיסקא פב[יג, א]
כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם -
שתהא עליך מצווה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.
אותו תשמרו לעשות -
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה.
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו -
מכאן אמרו:
הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים במתנה אחת, ינתנו במתנה אחת.
דבר אחר:
לא תוסף עליו -
מנין שאין מוסיפים לא על הלולב ולא על הציצית?
תלמוד לומר: ולא תוסיף עליו.
ומנין שאין פוחתים מהם?
תלמוד לומר: לא תגרע ממנו.
ומנין שאם פתח לברך ברכת כוהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר: ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליכם וגו'?
תלמוד לומר: דבר, אפילו דבר לא תוסף עליו.
(סליק פיסקא)
פיסקא פג
[יג, ב]
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום -
מה משה בכה אמר,
אף נביאים בכה אמר.
ומה משה אמר מקצת וקיים,
אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת.
ומה משה אמר כלל ופרט,
[אף נביאים אמרו כלל ופרט].
אי מה משה בן שמונים ובן עמרם,
אף שאר הנביאים כך?!
תלמוד לומר: נביא מכל מקום.
או חולם חלום -
מכלל שנאמר למשה פה אל פה אדבר בו (במדבר י"ב), יכול שאר הנביאים כך?
תלמוד לומר: או חולם חלום.
בקרבך -
לרבות האשה:
ונתן אליך אות -
בשמים.
וכן הוא אומר: אם טל יהיה על הגיזה לבדה וגו' ויעש אלוהים כן בלילה ההוא (שופטים ו').
(סליק פיסקא)
פיסקא פד
[יג, ג]
ובא האות והמופת אשר דבר אליך וגו' -
א"ר יוסי הגלילי:
ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף עובדי עבודה זרה ונתן להם ממשלה להעמיד אפילו חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם, מפני מה?
כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.
אמר ר' עקיבא:
חס ושלום שמא יעמיד הקב"ה חמה ולבנה ומזלות לעובדי עבודה זרה, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחילה וחזרו להיות נביאי השקר כחנניה בן עזור לא תשמע אל דברי הנביא ולא תחזור בו.
[יג, ד]
או אל חולם חלום ההוא -
ולא חשוד למפרע, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'.
(סליק פיסקא)
פיסקא פה
[יג, ה]
אחרי ה' אלהיכם תלכו -
זה עשה.
ואותו תיראו -
שיהא מוראו עליכם.
ואת מצותיו תשמורו -
זו מצוות לא תעשה.
ובקולו תשמעו -
ולא בקול נביאיו.
ואותו תעבודו -
בתורתו עבדהו ובמקדשו.
ובו תדבקון -
הפרישו עצמכם מעבודה זרה ודבקו במקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא פו
[יג, ו]
והנביא ההוא -
ולא אנוס.
או חולם החלום ההוא –
ולא מוטעה.
יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם -
והרי דברים קל וחומר, ומה המזייף דברי חברו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.
המוציא אתכם מארץ מצרים -
אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מבית עבדים די.
ויפדך מבית עבדים -
אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די.
להדיחך מן הדרך -
נאמר כאן הדחה,
ונאמרה להלן הדחה,
מה הדחה האמורה להלן בסקילה,
אף הדחה האמורה כאן בסקילה.
רבי שמעון אומר:
אין מיתתו של זה אלא בחנק.
דבר אחר:
להדיחך מן הדרך -
זו מצוות עשה.
אשר צוך ה' אלוהיך -
זו מצוות לא תעשה.
ללכת בה -
ולא האומר מקצת ומשייר מקצת.
ובערת הרע מקרבך -
בער עושי רעות מישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא פז
[יג, ז]
כי יסיתך אחיך בן אמך -
אין הסתה אלא טעות, שנאמר: אשר הסתה אותו איזבל אשתו (מלכ"א כא).
אחרים אומרים:
אין הסתה אלא גירוי, שנאמר: ועתה שמע נא אדוני המלך אם ה' הסיתך בי ירח מנחה (שמו,א כ"ו).
מכלל שנאמר: לא יומתו אבות על בנים ובנות לא יומתו על אבות (דברים כ"ד), למדנו שאין מעידים זה על זה.
אחיך -
זה אחיך מאביך.
בן אמך -
זה בן אמך.
או בנך -
זה בנך מכל מקום.
או בתך -
זו בתך מכל מקום.
או אשת -
זו ארוסה.
חיקך -
זו נשואה.
או רעך -
זה הגר.
אשר כנפשך -
זה אביך.
בסתר לאמר -
מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר.
וכן הוא אומר: בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה (משלי ז'), אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא.
וכן הוא אומר: חכמות בחוץ תרונה וגו' (שם א):
נלכה ונעבדה -
רבי יוסי הגלילי אומר:
הרי זה דבר גנאי לישראל, שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים ע"ז.
(סליק פיסקא)
פיסקא פח
[יג, ח]
מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים -
מה קרובים אתה יודע מה הן רחוקים.
מקצה הארץ ועד קצה הארץ -
אלו חמה ולבנה שמהלכים מסוף העולם ועד סופו.
(סליק פיסקא)
פיסקא פט
[יג, ט]
לא תאבה לו ולא תשמע אליו -
מכלל שנאמר: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט), יכול אתה אוהב לזה?
תלמוד לומר: לא תאבה לו.
מכלל שנאמר עזוב תעזוב עמו (שמות כ"ג), יכול אתה עוזב עם זה?
תלמוד לומר: ולא תשמע.
מכלל שנאמר: לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י"ט), יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה?
תלמוד לומר: ולא תחוס עינך עליו.
ולא תחמול -
לא תלמוד עליו זכות.
ולא תכסה עליו -
אם אתה יודע לו חובה אין אתה רשאי לשתוק.
ומנין שיוצא מבית דין חייב שאין מחזירים אותו לזכות?
תלמוד לומר: כי הרוג תהרוג.
ומנין ליוצא מבית דין זכאי שמחזירים אותו לחובה?
תלמוד לומר: תהרגנו.
ידך תהיה בו בראשונה להמיתו -
מצווה ביד הניסת שימית ואח"כ ביד כל אדם, שנאמר: ויד כל העם באחרונה.
(סליק פיסקא)
פיסקא צ
[יג, יא]
וסקלתו באבנים ומת -
יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר: באבן.
אי באבן יכול באבן אחת?
תלמוד לומר: באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה.
כי בקש להדיחך -
נאמר כאן הדחה,
ונאמר להלן הדחה,
מה הדחה האמורה להלן בסקילה,
אף הדחה האמורה כאן בסקילה.
מעל ה' אלוהיך המוציאך וגו' -
אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים די.
(סליק פיסקא)
פיסקא צא
[יג, יב]
וכל ישראל ישמעו ויראון -
משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל, שנאמר: וכל העם ישמעו ויראו (דברים י"ז), דברי ר' עקיבא.
ר' יהודה אומר:
אין מענים בבית דין אלא זה בלבד, ומנין לאומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אלך ואזבח נלך ונזבח, או אלך ואקטיר נלך ונקטיר אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה?
תלמוד לומר: לא תוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך, לא כדבר ולא כרע הזה.
יכול אף המגפף והמנשק והמרחיץ והמרבץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף?
תלמוד לומר: הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.
(סליק פיסקא)
פיסקא צב
[יג, יג]
כי תשמע -
ולא החוזר מהמצות.
יכול יהיה רטוש?
תלמוד לומר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב.
ודרשת - מן התורה.
וחקרת - מן העדים.
ושאלת - מן התלמיד.
באחת עריך -
עיר אחת עושים עיר הנדחת ואין עושים ג' עיירות נדחות.
יכול אף לא שתים?
תלמוד לומר: באחת עריך.
אשר ה' אלוהיך נותן לך -
בכל מקום.
לשבת שם -
בארץ פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה.
(סליק פיסקא)
פיסקא צג
[יג, יד]
יצאו אנשים -
ולא נשים.
אנשים -
ולא קטנים.
אנשים - אין פחות משנים.
בני בליעל -
בני אדם שפרקו עולו של מקום.
מקרבך -
ולא מן הספר.
וידיחו את יושבי עירם -
ולא את יושבי עיר אחרת.
לאמר -
בהתראה נלכה ונעבדה אלוהים אחרים.
[יג, טו]
ודרשת וחקרת -
מכלל שנאמר: והוגד לך ושמעת ודרשת היטב (דברים י"ז), היטב היטב לגזירה שוה, מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות בדיקות מנין?
תלמוד לומר: והנה אמת נכון הדבר.
אם סופינו לרבות בבדיקות, מה תלמוד לומר חקירות?
אמר אחד איני יודע עדותן בטלה, בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו ב' אומרים אין אנו יודעים, עדותם קיימת.
אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זו את זו עדותם בטלה.
והנה אמת נכון -
לרבות גרים ועבדים משוחררים.
(סליק פיסקא)
פיסקא צד
[יג, טז]
הכה תכה -
מנין לא יכולת להמיתו במיתה האמורה בו המיתו באחת מכל מיתות האמורות בתורה בין חמורות בין קלות?
תלמוד לומר: הכה תכה.
מנין שלא ירד ויצא?
תלמוד לומר: הכה תכה.
את יושבי העיר הזאת -
ולא יושבי עיר אחרת.
מכאן אמרו:
החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עימהם אם נשתהא שם ל' יום הר היא בסייף וממונם אבד, פחות מכאן הם בסקילה וממונם פלט.
החרם אותה -
פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.
ואת כל אשר בה -
לרבות נכסי צדיקים שבתוכה.
מכאן אמרו:
נכסי צדיקים שבתוכה אבודים ושבחוצה לה פלוטים, ושל רשעים בין מתוכה ובין בחוצה לה אבודים.
ואת בהמתה -
ולא בהמת הקדש.
(סליק פיסקא)
פיסקא צה
[יג, יז]
ואת כל שללה -
לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.
אל תוך רחובה -
אין לה רחוב עושין לה רחוב, היה רחוב לחוצה לה מנין שכונסים אותו לתוכו?
תלמוד לומר: אל תוך רחובה.
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל -
ולא שלל שמים.
מכאן אמרו:
ההקדשות שבתוכה יפדו,
תרומות ירקבו,
מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו.
כליל לה' אלוהיך -
וכן הוא אומר: וישבע יהושע ביום ההוא לאמר ארור האיש לפני ה' וגו' (יהושע ו'), וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה?
אלא שלא יבנו אותה ויקראו שמה יריחו.
בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (שם) –
יכול שוגג?
תלמוד לומר: כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מלכ"א ט"ז).
אמור מעתה מזיד היה.
(סליק פיסקא)
פיסקא צו
לא תבנה עוד -
לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים, אפילו שובך יוני הרדסאות כדברי ר' עקיבא.
[יג, יח]
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם -
מכאן אמרו:
נטל מקל או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהנאה.
מה יעשה להם?
יוליכם לים המלח.
כללו של דבר: כל הנהנה מעבודה זרה יוליך הנאה לים המלח.
למען ישוב ה' מחרון אפו -
כל זמן שעבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, נסתלקה עבודה זרה נסתלק החרון.
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך -
רבן גמליאל ברבי אומר:
כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים.
כאשר נשבע לאבותיך -
הכל בזכות אבותיך:
[יג, יט]
כי תשמע בקול ה' אלוהיך -
מכאן אמרו:
התחיל אדם לשמוע קמעה סופו משמיעים לו הרבה.
לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום -
שתהא מצווה קלה חביבה עליך כחמורה כי בך בחר ה' אלוהיך.
זו שאמר ר' ישמעאל:
הישר בעיני שמים.
(סליק פיסקא).
הפרק הבא הפרק הקודם