[יד, א]
בנים אתם לה' אלהיכם -
רבי יהודה אומר:
אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים ואם לאו אין אתם בנים.

רבי מאיר אומר:
בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלהיכם.
וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים (הושע ב').

לא תתגודדו -
לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת.
וכן הוא אומר: ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט').

דבר אחר:
לא תתגודדו -
לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, שנאמר: ויתגודדו כמשפטם בחרבות (מלכ"א י"ח).

ולא תשימו קרחה -
יכול לא יהיו חייבים אלא בין העינים בלבד, מנין לרבות את כל הראש?
תלמוד לומר: בראשם (ויקרא כ"א), לרבות את כל הראש.
יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצוות יתרות חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצוות יתרות לא יהו חייבים אלא אחת ולא יהיו חייבים אלא בין העינים בלבד?
תלמוד לומר: קרחה קרחה לגזירה שוה.
מה קרחה האמורה בישראל חייבין על כל קרחה וקרחה וחייבין על כל הראש כבין העינים ומה קרחה האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת בלבד, אף קרחה האמורה בכהנים אין חייבים אלא על המת.

(סליק פיסקא)

פיסקא צז
[יד, ב]
כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך -
קדושה שהיא עליך היא גרמה לך

דבר אחר:
לא תגרום לעם אחר להיות קדוש.
כיוצא בו: כי בו בחר ה' וגו' (דברים י"ח).
כי יעקב בחר לו יה להיות לו לעם סגולה ישראל לסגלתו (תילים קל"ה)

דבר אחר:
כי עם קדוש אתה -
קדושת עצמך.

ובך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים -
מלמד שכל אחד ואחד מישראל לפני הקב"ה ככל אומות העולם.
יכול אף מאבות הראשונים?
תלמוד לומר: מכל העמים אשר על פני האדמה.
אמור מעתה משלפניו ומלאחריו ולא מאבות הראשונים.

(סליק פיסקא)

פיסקא צח
[יד, ו]
כל בהמה מפרסת וגו' –
עד שיהו בה ג' סימנין הללו אינה מורת באכילה.

אבא חנן אומר משום ר' אליעזר:
השסועה מין חיה.

אמר ר' יאשיה:
כל מקום שנאמר ציפור, בטהור הכתוב מדבר.

אמר ר' יצחק:
עוף טהור נקרא עוף ונקרא ציפור, והטמא אין נקרא אל עוף בלבד.

(סליק פיסקא)

פיסקא צט
[יד, ג]
לא תאכל כל תועבה -
ר' אליעזר אומר:
מנין לצורם אוזן של בכור ואכל ממנה שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תאכל כל תועבה.

אחרים אומרים:
בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר.
נאמר כאן תועבה,
ונאמר להלן לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה [וגו' כי תועבת ה' אלוהיך הוא] (דברים י"ז).
מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר,
אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר.

(סליק פיסקא)

פיסקא ק
[יד, ד]
זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי ויחמור -
מלמד שחיה בכלל בהמה.
מנין שאף בהמה בכלל חיה?
תלמוד לומר: זאת החיה (ויקרא יא).
מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה, מלמד שבהמה טמאה מרובה מטהורה בכל מקום הכתוב פורט את המועט?
תלמוד לומר: זאת הבהמ' איל וצבי ויחמור.

רבי יוסי אומר:
תאו -
זה שור הבר.

(סליק פיסקא)

פיסקא קא
[יד, ו]
וכל בהמה מפרסת פרסה -
עד שיהיו בה ג' סימנים הללו אינה מותרת באכילה, לפי שמצינו שריבה הכתוב טריפה כעין טריפות אף אני ארבה את הפסול כעין פסולים, ואיזה?
זה החורש בשור וחמור ובמוקדשים?
תלמוד לומר: שור שה כשבים ושה עזים תאכלו.
מרבה אני את אלו, ועדין לא ארבה אני את הרובע ואת הנרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר וכלאים?
תלמוד לומר: שור שה כשבים.
מרבה אני את אלו, ועדין לא ארבה אני את שנעבד בה עבירה על פי עד אחד, או ע"פ הבעלים? תלמוד לומר: שור שה כשבים תאכלו.
מרבה אני את אלו ועדין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים, ועדין לא נגמר דינו?
תלמוד לומר: שור שה כשבים תאכלו.
מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה, ועדין לא ארבה את ולד טריפה שינקה מן הכשרה?
תלמוד לומר: בבהמה.
מרבה אני את ולד טריפה שינקה מן הכשרה, ועדין לא ארבה את ולד טריפה שינקה מן בהמה טהורה עם הטמאה?
תלמוד לומר: בבהמה.

כל בהמה בבהמה תאכלו -
לרבות שיליא.
יכול אפילו יצאת מקצתה?
תלמוד לומר: אותה.

אותה תאכלו -
אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.
אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה?
תלמוד לומר: את הגמל ואת הארנבת [ואת] השפן והחזיר, מבשרם לא תאכלו.
אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין?
ודין הוא, ומה אלו שיש בהם סימני טהרה הרי הן בלא תעשה, שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה אינו דין שיהו בלא תעשה על אכילתן?!
נמצא הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר.
נמצא מצוות עשה שלהם מן הכתובין ומצוות לא תעשה מקל וחומר.

(סליק פיסקא)

פיסקא קב
[יד, ז]
אך את זה לא תאכלו -
אמר ר' עקיבא:
וכי משה קניגי ובלסטר היה, מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים.

(סליק פיסקא)

פיסקא קג
[יד, יא]
כל צפור טהורה תאכלו -
מכלל שנאמר וצוה הכהן ולקח למטהר (ויקרא י"ד), יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה?
תלמוד לומר: כל צפור טהורה תאכלו.
או כשם שמשולחת מותרת כך שחוטה מותרת?
תלמוד לומר: וזה אשר תאכלו מהם.

[יד, יב]
את הנשר ואת הפרס והעזניה -
ר' עקיבא אומר:
נאמר כאן נשר,
ונאמר להלן נשר,
מה נשר האמור להלן עשה, כל האמור בנשר בל תאכיל ובל תאכל,
אף נשר האמור כאן עשה, כל האמור בנשר בל תאכיל ובל תאכל.

[יד, יג]
[והראה ואת האיה והדיה למינה] -
ר' שמעון אומר:
נאמר כאן איה,
ונאמר להלן איה,
מה איה האמור כאן עשה את הראה מין איה,
אף איה האמורה להלן עשה את הראה מין איה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קד
[יד, כא]
לא תאכלו כל נבלה -
אין לי אלא נבלה, טריפה מנין?
תלמוד לומר: נבלה כל נבלה.

לגר אשר בשעריך -
מלמד שנותנה במתנה לגר תושב.
מנין אף לנכרי?
תלמוד לומר: לנכרי.
ומנין שמכרה לגר תושב?
תלמוד לומר: או מכור.
ומנין אף לנכרי?
תלמוד לומר: לנכרי כשתמצי לומר מוכר ונותנה במתנה לנכרי ולגר תושב.

ר' יהודה אומר:
דברים ככתבם, דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם.

כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך -
קדש את עצמך.

לא תבשל גדי בחלב אמו -
ג' פעמים, פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
נאמר לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך, יצא עוף שאין לו חלב אם.

דבר אחר:
לא תבשל גדי בחלב אמו-
למה נאמר ג' פעמים?
כנגד ג' בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל:
אחת בחורב,
ואחת בערבות מואב,
ואחת בהר גריזים ובהר עיבל.

(סליק פיסקא)

פיסקא קה
[יד, כב]
עשר תעשר -
מלמד שאין מעשרים משנה לחבירתה.
אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות?
תלמוד לומר: עשר תעשר.
מנין למעשר בהמה שאין מעשרים אותה משנה לחבירתה?
תלמוד לומר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר?
תלמוד לומר: עשר תעשר.
יכול דבר שגידולו מן הארץ כגון סטים וקוצה יהיה חייב במעשר?
תלמוד לומר: עשר תעשר ואכלת.
יכול אף דבש וחלב?
תלמוד לומר: היוצא השדה שנה שנה.
אמור מעתה דבר היוצא מרשות שדה מכלל שנאמר: ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהריך, יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר, מנין לרבות שאר פירות?
תלמוד לומר: תבואת זרעך.
יאמר זה, שאלמלא כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום ודרכה להאכל כמות שהיא, אף אני ארבה אלא כיוצא בה, הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשמים, מנין לרבות שאר קטניות?
תלמוד לומר: עשר תעשר.
מרבה אני את הקטניות שדרכו להאכיל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התרמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכיל כמות שהם?
תלמוד לומר: עשר תעשר.
יכול אע"פ שלא השרישו?
תלמוד לומר: ואכלת.
מנין לרבות ירקות למעשרות, מזרע הארץ?
תלמוד לומר: וכל מעשר הארץ (ויקרא כ"ז), לרבות.

מזרע הארץ (שם) –
לרבות שום ושיחליים וגרגיר.
יכול שאני מרבה לפת צנונות וזרעוני גינה שאינן נאכלים?
תלמוד לומר: מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ.

מפרי העץ (שם) –
לרבות פירות האילן.
יכול שאני מרבה חרובי שיטה וחרובי צלמונה וחרובי גירודא שאין נאכלים?
תלמוד לומר: מפרי העץ ולא כל פרי העץ.
מנין שאדם מעשר את שאוכל?
תלמוד לומר: תעשר.
מנין שזורע?
תלמוד לומר היוצא השדה.
יכול אע"פ שלא נגמרה מלאכתו בשדה?
תלמוד לומר: כדגן מן הגורן (במדבר י"ח), והרי היא כשדה וכמלאה מן היקב (שם), עד שהיקב בשדה.
יכול יהיה אדם אוכל אכילת עראי בשדה?
תלמוד לומר: עשר תעשר.
מנין שזורע?
תלמוד לומר: היוצא השדה.
מנין שכונס?
תלמוד לומר: תבואת זרעך.
אמרו: חרבו חנויות בני חנן ג' שנים קודם לארץ ישראל, שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר שהיו דורשים, לומר עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך.

(סליק פיסקא)

פיסקא קו
[יד, כג]
ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר -
רבי יוסי אומר:
ג' דברים משום ג' זקנים.

רבי עקיבא אומר:
יכול יהיה אדם מעלה בכורות מחו"ל לארץ?
תלמוד לומר: ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר, ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחו"ל, שאי אתה מביא מעשר דגן אי אתת מביא בכורות.

שמעון בן זומא אומר:
יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני.
ודין הוא, בכור טעון הבאת מקום [ומעשר שני טעון הבאת מקום], מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה.
מה לבכור שכן מיעט מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו, תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו, הואיל וריבה זמן אכילתו ירבה מקום אכילתו?
תלמוד לומר: ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה.

ר' שמעון אומר:
יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה ואוכלו.
ודין הוא, בכור ומעשר טעונים הבאת מקום, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית?!
לא, אם אמרת בבכור שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח, תאמר במעשר שני שאין ממנו דמים ואימורים למזבח, ביכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים ואין נאכלים אלא בפני הבית.
לא, אם אמרת בביכורים שכן טעונים הנחה לפני המזבח, תאמר במעשר שני שאין טעון הנחה לפני המזבח?
תלמוד לומר: ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר.
מקיש בכור למעשר שני, מה בכור אינו נאכל בפני הבית, אף מעשר שני אינו נאכל בפני הבית.

אחרים אומרים:
יכול בכור שעבר זמנו משנה לחבירתה יהיה פסול כפסולי המוקדשים?
תלמוד לומר: ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר.
מקיש בכור למעשר שני, מה מעשר שני נאכל משנה לחבירתה, אף בכור נאכל משנה לחבירתה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קז
[יד, כד]
וכי ירבה ממך הדרך -
יכול ברחוק זמן הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: וכי ירבה ממך הדרך ברחוק מקום הכתוב מדבר ולא ברחוק זמן.
אין לי אלא שהוא מרובה, מנין אפילו למועט?
תלמוד לומר: כי לא תוכל שאתו.
אין לי אלא עני, עשיר מנין?
תלמוד לומר: כי יברכך ה' אלהיך.

[יד, כה]
ונתתי בכסף -
מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף.
ומנין לעשות שאר מטבע ככסף?
ודין הוא, הואיל והקדש מתחלל על הכסף ומעשר שני מתחלל, מה הקדש עשה בו שאר מטלטלים ככסף, אף מעשר שני עשה בו שאר מטבע ככסף.
מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלים ככסף, תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף, שנאמר: ונתת בכסף וצרת הכסף בידך, דבר שדרכו ליצרר, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
דבר שיש בו צורה, פרט לאסימון שאין עליה צורה.

בידך -
פרט לכשיצא חוץ מרשותך.

והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
זו שילה ובית עולמים.

[יד, כו]
ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך -
ר' יהודה אומר:
יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא טעון פדיון?
ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה?
תלמוד לומר: כסף כסף, כסף ראשון ולא כסף שני.

ג' כספים נאמר בענין:
אחד למעשר טהור,
ואחד למעשר טמא,
ואחד ללקוח בכסף מעשר.

בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן -
יכול בעבדים ושפחות וקרקעות?
תלמוד לומר: בבקר ובצאן.
אין לי אלא אכילה, שתייה מנין?
תלמוד לומר: ביין ובשכר.
אין לי אלא אכילה ושתייה, מנין אף משביחי אוכלים ושתייה, כגון הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת הריע?
תלמוד לומר: בכל אשר תשאלך נפשך.
יכול אף מים ומלח?
תלמוד לומר: בבקר ובצאן ביין ובשכר.
מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי וגידולו מן הארץ, אף אין לי אלא פרי מפרי וגידולו מן הארץ.

בן בג בג אומר:
בבקר ואכלת -
פרה על ידי עורה
בצאן ולקחת, רחל על ידי גזתה.
ביין ולקחת, חביות על ידי קנקנה.
ובשכר ולקחת, תמד משתחמץ.

יכול יקח בהמה למשתה בנו?
הרי אתה דן, נאמר כאן שמחה
ונאמר להלן שמחה,
מה שמחה האמור כאן שלמים,
אף שמחה האמור להלן שלמים.

אי מה שמחה האמור להלן עולה ושלמים,
אף שמחה האמורה כאן עולה ושלמים?
תלמוד לומר: ואכלת ושמחת, שמחה שיש עמה אכילה, יצאו עולות שאין עמם אכילה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קח
[יד, כז]
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו -
בכל מקום שאתה מוצא לו הזה תן לו מחלקו.
אין לו חלקו תן לו מעשר שני.
אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני.
אין לו מעשר עני תן לו שלמים.
אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה, שנאמר: ובא הלוי (דברים י"ד).

כי אין לו חלק ונחלה עמך -
להגיד מה גרם.

(סליק פיסקא)

פיסקא קט
[יח, כח]
מקצה שלוש שנים -
יכול אפילו בחג?
תלמוד לומר: כי תכלה לעשר (דברים כ"ו).
יכול בחנוכה?
תלמוד לומר: קץ (=מקצה), והלא נאמר קץ, (=מקץ)
מה קץ האמור להלן רגל,
אף קץ האמור כאן רגל.

אי מה קץ האמור להלן חג הסוכות,
אף קץ האמור כאן חג הסוכות?
תלמוד לומר: כי תכלה לעשר, רגל שמעשר כלה בו, הוי אומר זה חג הפסח.

מכאן אמרו:
ערב יו"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית.
יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר?
תלמוד לומר: שנת המעשר (שם), שנה שחייבת במעשר יצתה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר.
יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה?
תלמוד לומר: שנת המעשר, מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגים בה.
אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לשאר מעשרות?
תלמוד לומר: תבואתך ריבה.

תוציא את כל מעשר תבואתך -
מלמד שמוציאים אותו ממקום טומאה למקום טהרה.
יכול אף של שאר שנים יהיו מוציאים אותו ממקום טומאה למקום טהרה?
תלמוד לומר: בשנה ההיא, של שנה ההיא אתה מוציא, ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה.

[בשנה ההוא] -
של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד הפסח.

והנחתו בשעריך -
ואם אין שם עני הניחו באוצר.

[יד, כט]
[ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך] -
איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני, אם מעשר ראשון אם מעשר שני?
תלמוד לומר: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום, דברי ר' יהודה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה (במדבר י"ח), מה נחלה אינה זזה אף מעשר ראשון אינו זז.
יכול אפילו לקט שכחה ופיאה יהיו חייבים במעשר?
תלמוד לומר: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך אתה נותן לו, יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך.

(סליק פיסקא)

פיסקא קי
והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך -
יכול בין חסירים בין שאינן חסירים?
ואל תתמה, שהרי הוא אומר: לא תחבול בגד אלמנה (דברים כ"ד), בין ענייה בין עשירה? תלמוד לומר: עני, מה עני חסר אף כולם חסרים.
יכול בין בני ברית ובין שאין בני ברית?
תלמוד לומר: לוי, מה לוי בין ברית אף כולם בני ברית.

ואכלו ושבעו -
תן להם כדי שבען.

מכאן אמרו:
אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חיטים או קב שעורים.

בשעריך -
מלמד שאין מוציאים מן הארץ לחוץ לארץ.
אמרו משפחה בית נבלטה הייתה בירושלם, ונתנו להם ו' מאות ככרי זהב ולא רצו להוציא חוץ מירושלם.

(סליק פיסקא)