פיסקא קכז
[טז, א]
שמור את חודש האביב -
שמור החודש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהיה בזמנו.
יכול אם הייתה שנה חסירה י"ד יום או ט"ו יום, אתה נותן לו י"ד יום או ט"ו יום?
תלמוד לומר: חודש, לא פחות ולא יותר.
יכול אם הייתה חסירה מ' יום אתה נותן לה מ' יום או נ' יום?
תלמוד לומר: חודש, לא פחות ולא יותר.

דבר אחר:
שמור את חדש האביב -
בג' מקומות מזכיר פרשת מועדות:
בתורת כהנים (=ויקרא) מפני סדרן.
בחומש הפקודים (=במדבר) מפני קרבן.
במשנה תורה (=דברים) מפני הצבור.

דבר אחר:
ללמדך ששמע משה סדר מועדים מסיני ואמרה לישראל, וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.
אמר משה: הוו זהירין להיות שונין בענין ודורשין בו.

(סליק פיסקא)

פיסקא קכח
ועשית פסח -
שתהא עשייתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתן, מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו?
תלמוד לומר: וזבחת פסח, זביחה בכלל הייתה ולמה יצאת?
להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא משום עבודה, אף כל שהיא משום עבודה, יצאו אלו שאינן משום עבודה.

לה' אלוהיך -
לשם המיוחד.

כי בחודש האביב -
חודש שהוא כשר לא חם ולא צונן.
וכן הוא אומר: מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תילים ס"ח).

הוציאך ה' אלוהיך ממצרים לילה -
וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים (במדבר ל"ג)?!
אלא מלמד שנגאלו בלילה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קכט
[טז, ב]
וזבחת פסח -
שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.
אין לי אלא שחיטתו מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו?
תלמוד לומר: ועשית.
יכול שאני מרבה את הקטר חלביו?
תלמוד לומר: וזבחת.
זביחה בכלל הייתה ולמה יצאת?
להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה, יצתה הקטרה שאינה מעכבת את הכפרה.

לה' אלוהיך -
לשם המיוחד.

צאן ובקר -
והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר?
צאן לפסח ובקר לחגיגה.
להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח, מה פסח שהוא בא חובה ואינו בא אלא מן החולין, כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.

במקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם -
זו שילה ובית עולמים.

(סליק פיסקא)

פיסקא קל
[טז, ג]
לא תאכל עליו חמץ -
ר' יהודה אומר:
מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצוות לחם עוני.

אמר ר' שמעון:
יכול כן הוא הדבר?
תלמוד לומר: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצוות לחם עוני.
כל שהוא בקום אכול מצה הרי הוא בבל תאכל חמץ.
וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.

לחם עוני -
פרט לחלוט ואשישה.
יכול לא יהיה אדם יוצא אלא בפת הדראה?
תלמוד לומר: תאכל עליו מצוות, אפילו במצה של שלמה.
אם כן למה נאמר לחם עוני?
פרט לחלוט ואשישה.

רבי שמעון אומר:
למה נקרא לחם עוני?
על שם עינוי שנתענו במצרים.

כי בחפזון יצאת ממצרים -
יכול חפזון לישראל ולמצרים?
תלמוד לומר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא).
אמור מעתה לא היה חפזון כי אם למצרים.

למען תזכור את יום צאתך -
זו היא שאמר ר' אלעזר בן עזריה:

הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות.

וחכמים אומרים:

ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלא
[טז, ד]
לא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים -
שבעת ימים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים.

לא יראה לך -
שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה.

לא יראה לך -
שאתה רואה ליפטר לך.

לא יראה לך שאור -
בטל בלבך.

מכאן אמרו:
ההולך לשחוט את פסחו וכולה מתני' ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור (שמות י"ג), זהו חילוק שבין בית שמאי ובית הלל.

שבית שמאי אומרים:
שאור – בכזית.
וחמץ – בככותבת.

ובית הלל אומרים:
זה וזה בכזית.

ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר -
איזהו זביחה אתה זובח על מנת לאכלו בערב?
הוי אומר: זה הפסח.

ביום הראשון -
לבקרו של שני.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלב
[טז, ה]
לא תוכל לזבוח את הפסח -
ר' יהודה אומר:
מנין לשוחט את הפסח על החמץ בי"ד שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.

רבי יוסי אומר:
פעמים שהוא אחד ושוחטים אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם, הא כיצד?
אחד ויכול לאוכלו שוחטים אותו עליו.
ופעמים שהם עשרה ואינן יכולים לאוכלו אין שוחטים אותו עליהן, שלא יביאו את הפסח לידי פסול.

רבי אלעזר בן מתיא אומר:
לפי שמצינו שהצבור מביאים פסח בטומאה בזמן שהם מרובים טמאים, יכול יהיה יחיד מכריע?
תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח.

רבי שמעון אומר:
השוחט את הפסח על היחיד בבמת יחיד בשעת איסור הבמות עובר בלא תעשה.
יכול אף בשעת היתר הבמה?
תלמוד לומר: באחד שעריך, בשעה שישראל מכונסים במקום אחד בשעת איסור הבמה ולא בשעת היתר הבמה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלג
[טז, ו]
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך -
רבי אליעזר אומר:
בערב אתה זובח,
וכבוא השמש אתה אוכל.
מועד צאתך ממצרים אתה שורף.
עד מתי?
עד מועד צאתך ממצרים.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלד
[טז, ז]
ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
מלמד שמחזיר את החתיכות ואת האיברים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:
בשבת בין כך ובין כך מותר.

ופנית בבוקר והלכת לאהליך -
מלמד שטעונים לינה.
אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים?
תלמוד לומר: ופנית בבוקר, כל פונות שאתה פונה מן בוקר ואילך.

רבי יהודה אומר:
יכול יהיה פסח קטן טעון לינה?
תלמוד לומר: ועשית פסח והלכת לאהליך ששת ימים תאכל עליו מצות, את שטעון ששה טעון לינה, יצא פסח קטן שאינו טעון אלא יום אחד.

וחכמים אומרים:
הרי הם כעצים וכלבונה שטעונים לינה.

ששת ימים תאכל מצות -
רבי שמעון אומר:
כתוב אחד אומר: ששת ימים תאכל מצות.
וכתוב אחד אומר: שבעת ימים תאכל מצות (שמות י"ג).
מצה הנאכלת כל ז' אוכל שישה מן החדש, וביום הז' מן הישן.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלה
[טז, ח]
וביום השביעי עצרת לה' אלוהיך לא תעשה מלאכה -
יכול יהא אדם עצור כל היום כלו בבית המדרש?
תלמוד לומר: לכם, הא כיצד?
תן חלק לבית המדרש ותן חלק לאכילה ולשתייה.

רבי ישמעאל אומר:
לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכות, ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה?
תלמוד לומר: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף שישי עצור.
אי מה שביעי עצור מכל מלאכה אף שישי עצור מכל מלאכה?
תלמוד לומר: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלוהיך לא תעשה מלאכה, ז' עצור מכל מלאכה ואין ו' ימים עצורים מכל מלאכה, הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזו יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלו
[טז, ט]
שבעה שבועות תספור לך -
בבית דין.
ומנין לכל אחד ואחד?
תלמוד לומר: וספרתם לכם (ויקרא כ"ג), כל אחד ואחד.

מהחל חרמש בקמה -
משהתחיל חרמש בקמה שיהא הכל בקמה, שיהיה תחילה לכל הנקצרים, שלא תהא קצירתו אלא בחרמש.
יכול יקצור ויספור ויביא כל זמן שירצה?
תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה.
יכול יקצור ויספור ויביא כל זמן שירצה?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה.
אימתי הן תמימות?
משאתה מתחיל מבערב.
יכול יקצור בלילה ויספור בלילה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם את עומר התנופה (שם).
יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום?
תלמוד לומר: שבע שבתות תמימות תהיינה (שם).
אימתי הם תמימות?
משאתה מתחיל מבערב.
יכול יקצור ביום ויספור בלילה ויביא בלילה?
תלמוד לומר: מיום הביאכם תספרו (שם), אין הבאה אלא ביום.
הא באיזה צד?
קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלז
[טז, י]
ועשית חג שבועות לה' אלוהיך -
מכלל שנאמר: וחג הקציר בצאת השנה (שמות כג), יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אין אתה עושה יום טוב?
תלמוד לומר: ועשית חג שבועות לה' אלוהיך, בין שיש לו קציר ובין שאין לו קציר אתה עושה יום טוב.

מסת נדבת ידך אשר תתן -
מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.
ומנין שאם רצה להביא ממעשר יביא?
תלמוד לומר: כאשר יברכך ה' אלהיך.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלח
[טז, יא]
ושמחת לפני ה' אלוהיך -
נאמרה כאן שמחה,
ונאמר להלן שמחה,
מה שמחה האמורה להלן שלמים,
אף שמחה האמורה כאן שלמים.

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך -
חביב חביב קודם.

רבי יוסי הגלילי אומר:
שלושה מצוות נוהגות ברגל ואילו הם:
חגיגה,
וראייה,
ושמחה.
יש בראייה מה שאין כן בשמחה, ויש בחגיגה מה שאין כן בשתיהם, ויש בשמחה מה שאין בשתיהם. ראייה כלה לגבוה מה שאין כן בשתיהם, חגיגה נוהגת לפני הדבר ולאחר הדבר מה שאין כן בשתיהם, שמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בשתיהם, הא יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, הוצרך הכתוב לומר את כולם.

(סליק פיסקא)

פיסקא קלט
[טז, יב]
וזכרת כי עבד היית בארץ [במצרים] ושמרת ועשית -
מלמד שכל שנוהגים בעצרת נוהגים בפסח וחג.
או אינו, אלא כל שנוהגים בפסח וחג נוהגים בעצרת?
תלמוד לומר: האלה, ואלה נוהגים בעצרת ואין סוכה ולולה ושבעה נוהגים בעצרת.

(סליק פיסקא)

פיסקא קמ
[טז, יג]
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים -
להדיוט.
ומנין אף לגבוה?
תלמוד לומר: חג הסוכות שבעת ימיים לה' אלוהיך.
אם כן למה נאמר: תעשה לך?
כל זמן שאתה עושה סוכה מעלה עליך כאלו אתה עושה לגבוה.

תעשה לך -
פרט לסוכה ישנה.
מכאן אתה אומר הדלה עליה את הגפן ואת הקיסים וסיכך על גבן פסולה.

רבי אליעזר אומר:
כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו יום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו, כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חברו, שנאמר: חג הסוכות תעשה לך.

וחכמים אומרים:
בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (ויקרא כג), לכל אחד ואחד אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (שם), כל ישראל ישבו בסוכה אחת.

ר' שמעון אומר:
פסח וחג שאין עונת מלאכה עשה זה שבעה וזה שמונה, עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד בלבד, מלמד שחסך הכתוב על ישראל.

באספך מגרנך ומיקבך -
מה גורן ויקב מיוחדין שגדילים על מי שנה שעברה יצאו ירקות שאין גדילים על מי שנה שעברה, דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר:
מה גורן ויקב מיוחדים שגדילים על כל מים לפיכך מתעשרים לשנה שעברה, יצאו ירקות שאין גדילים על כל מים לפיכך מתעשר לשנה הבאה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קמא
[טז, יד]
ושמחת בחגך -
בכל מיני שמחות.
יכול אף בעופות ובמנחות?
תלמוד לומר: בחגך, במי שחגיגה באה מהם, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.

אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך -
חביב חביב קודם.

(סליק פיסקא)

פיסקא קמב
[טז, טו]
שבעת ימים תחוג לה' אלוהיך במקום אשר יבחר ה' -
ולהלן הוא אומר: חג הסוכות שבעת ימים לה' (ויקרא כג).
מה תלמוד לומר: שבעת ימים לה'?
מלמד שכל הרגל תשלומים לראשון.
אם כן למה נאמר ז' ימים?
תשלומים כל שבעה.

כי יברכך ה' אלוהיך -
יכול בו במין?
תלמוד לומר: בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.

והיית אך שמח -
לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה.
יכול שאני מרבה אף יום טוב האחרון לשמחה?
תלמוד לומר: אך.

מכאן אמרו:
ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ובנדבות.
יכול אף בעופות ובמנחות?
תלמוד לומר: אך.

(סליק פיסקא)

פיסקא קמג
[טז, טז]
שלוש פעמים בשנה -
אין פעמים אלא זמנים.
וכן הוא אומר: תרמסנה רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כ"ו).

יראה -
כדרך שבא לראות כך בא ליראות.

זכורך -
להוציא את הנשים.

כל זכורך -
להביא את הקטנים.

מכאן אמרו:
איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות לירושלם להר הבית, דברי בית שמאי, שנאמר: זכורך.

ובית הלל אומרים:
כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות לירושלים להר הבית, שנאמר: רגלים.

את פני ה' אלוהיך -
אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך.

בחג המצוות ובחג השבועות ובחג הסוכות -
רבי שמואל אומר:
אין תלמוד לומר חג הסוכות שבו מדבר הכתוב, אלא מה תלמוד לומר חג הסוכות?
מלמד שאינו עובר בבל תאחר עד שיעברו כל רגלי השנה.

ולא יראה פני ה' ריקם -
מן הצדקה.

וחכמים נתנו שיעור,
בית שמאי אומרים:
הראייה מעה כסף,
ושמחה שתי כסף.

[טז, יז]
איש כמתנת ידו כברכת -
מכאן אמרו:
מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים, מביא שלמים מרובים ועולות מועטות.
אוכלים מועטים ונכסים מרובים, מביא עולות מרובות.
וזה וזה מועט, על זה אמרו: מעה כסף ושתי כסף.
וזה וזה מרובים, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוהיך אשר נתן לך.

(סליק פיסקא)


פיסקא קמד
[טז, יח]
שופטים ושוטרים תתן לך -
מנין שממנים בית דין לכל ישראל?
תלמוד לומר: שופטים תתן לך.
ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל?
תלמוד לומר: שוטרים תתן לך.

רבי יהודה אומר:
מנין שממנים אחד על גבי כולם?
תלמוד לומר: תתן לך.
ואומר: והשוטרים הלוים לפניכם (דהי"ב יט).
ומנין שממנים בית דין לכל עיר ועיר?
תלמוד לומר: שופטים בכל שעריך.
ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר?
תלמוד לומר: ושוטרים לשעריך.
ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט?
תלמוד לומר: שופטים לשבטיך.
ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט?
תלמוד לומר: שוטרים לשבטיך.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לשבטיך ושפטו –
מצווה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו.

ושפטו את העם -
בעל כרחם.

משפט צדק -
זה מינוי הדיינים.
והלא כבר נאמר: לא תטה משפט.
מה תלמוד לומר: משפט צדק?
זה מינוי הדיינים.

[טז, יט]
לא תטה משפט -
שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי.

לא תכיר פנים -
שלא תאמר איש פלוני עשיר איש פלוני עני.

ולא תקח שוחד -
ואין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב.

כי השוחד יעור עיני חכמים -
ואין צריך לומר עיני טפשים.

ויסלף דברי צדיקים -
ואין צריך לומר עיני רשעים

כי השוחד יעור -
האומר על טהור טמא ועל טמא טהור.

ויסלף דברי צדיקים -
האומר על אסור מותר ועל מותר אסור.

דבר אחר:
כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים -
אין יוצא ידי עולמו עוד עד שיורוהו צדק בהוראתו.

ויסלף דברי צדיקים -
אין יוצא ידי עולמו עד שידע מה מדבר.

דבר אחר:
לא תטה משפט -
בממון.

ולא תכיר פנים -
בדין

[טז, כ]
צדק צדק תרדוף -
מנין ליוצא מבית דין זכאי אין מחזירין אותו לחובה?
תלמוד לומר: צדק צדק תרדוף.
יצא חייב מנין שמחזירין אותו לזכות?
שנאמר: צדק צדק תרדוף.

דבר אחר:
צדק צדק תרדוף -
הלך אחר בית דין שיפה, אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכאי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.

למען תחייה וירשת את הארץ -
מלמד שמנוי הדיינים כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב.
(סליק פיסקא)

פיסקא קמה
[טז, כא]
לא תטע לך אשרה כל עץ -
מלמד שכל הנוטע אשירה עובר בלא תעשה.
ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: כל עץ.

אצל מזבח ה' אלוהיך -
רבי אליעזר אומר:
מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה?
תלמוד לומר: אצל מזבח ה' אלוהיך.
כשהוא אומר: אשר תעשה לך, לרבות במה.

(סליק פיסקא)

פיסקא קמו
[טז, כב]
לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוהיך -
אין לי אלא מצבה, אשירה ועבודה זרה מנין?
ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, אשירה ועבודה זרה ששנואה לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים?!

(סליק פיסקא)