ספרי שופטים פרק יז
פיסקא קמז
[יז, א]
לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה -
ר' יהודה אומר יכול השוחט בדרום יהא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר:
לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה אשר יהיה בו מום, על מום עובר בלא תעשה.
וחכמים אומרים:
אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה.
יכול המקדים קדשים זה לזה, עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר:
לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהריך (דברים י"ב),
לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלוהיך (שם ט"ז),
לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על אלו עובר בעשה ואין מקדים קדשים זה לזה עובר בלא תעשה.
אשר יהיה בו מום -
אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מנין?
תלמוד לומר:
כל דבר רע.
מנין בעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית?
תלמוד לומר:
כל דבר רע.
מנין לחולה ולזקן ולמזוהם?
תלמוד לומר:
שור ושה כל דבר רע.
ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם שהוא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר:
כל דבר, שתלוי בדבר.
ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד?
תלמוד לומר:
תועבת ה' אלוהיך הוא.
מנין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן?
תלמוד לומר:
כי תועבת.
רבי יהושע אומר:
היא תועבה ואין הולד תועבה.
ר' שמעון אומר:
לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה, יכול אף באדם?
תלמוד לומר:
הוא, בזבח דברתי ולא דברתי בזובח.
(סליק פיסקא)
פיסקא קמח
[יז, ב]
כי ימצא -
בעדים.
מכלל שנאמר להלן
על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר.
זה בנין אב
, שכל מקום שנאמר ימצא בשנים עדים ובשלשה עדים הכתוב מדבר.
בקרבך באחד שעריך -
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר:
והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו, שומע אני שער שנמצא בו ולא שער שנדונו בו?
תלמוד לומר: שעריך שעריך
לגזירה שוה.
מה
שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו,
אף
שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו,
לפי שמצינו שהנדחים בסייף, יכול אף המדיחים?
תלמוד לומר:
את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו, לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא על פי עד אחד ולא על פי האשה, יכול יהו פטור?
תלמוד לומר:
איש או אשה אשר יעשה הרע בעיני ה' אלוהיך לעבור בריתו.
קרוי ה' שמות:
חרם,
תועבה,
שנאוי,
משוקץ,
עוול.
דבר אחר:
המקרא קרא לו ה' שמות:
רע,
ומיפר ברית,
מנאץ,
מכעיס,
ממרא.
[יז, ג]
וחמשה דברים מטמאים את הארץ:
מחלל את השם, אין לי אלא זה בלבד, עובד מנין?
תלמוד לומר:
וילך ויעבוד אלוהים אחרים.
ומנין אף למשתחוה?
תלמוד לומר:
וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי.
כשהוא אומר:
לעובדם להביא את המשתף.
רבי יוסי הגלילי אומר:
מכלל שנאמר
אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים (דברים ד'), יכול שחלקם לאומות?
תלמוד לומר:
אלוהים לא ידעום ולא חלק להם (שם כ"ט).ק
רבי יוסי אומר,
אלעזר בני אומר:
שלושה דברים:
אשר לא צויתי (ירמיה י"ט),
בתורה
ולא דברתי (שם) בי' הדברות,
ולא עלתה על לבי (שם) שיקריב אדם בנו על גבי המזבח.
אחרים אומרים:
אשר לא צויתי
ולא עלתה על לבי שהקריב אדם את בתו על גבי המזבח.
(סליק פיסקא)
פיסקא קמט
[יז, ד]
והוגד לך ושמעת ושאלת היטב -
ולהלן הוא אומר:
ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים י"ג)
היטב היטב לגזירה שוה.
מלמד שבודקים אותו בז' חקירות.
אין לי אלא חקירות, בדיקות מנין?
תלמוד לומר:
והנה אמת נכון הדבר, סופינו לרבות בדיקות.
אמר אחד איני יודע ואפילו ב' אומרים, אין אנו יודעים עדותם קיימת.
אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטילה.
בישראל -
אין לי אלא ישראל, גרים ונשים ועבדים מנין?
תלמוד לומר:
והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך.
שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו?
תלמוד לומר:
שעריך שעריך לגזירה שוה.
נאמר כאן
שעריך,
ונאמר להלן
שעריך,
מה
שעריך האמור להלן
שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו,
אף
השער האמור כאן
שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.
ההוא -
ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.
ההוא - לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.
וסקלתם באבנים -
יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר:
באבן.
אי באבן יכול באבן אחת?
תלמוד לומר:
באבנים.
אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנ
[יז, ו]
על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת -
אין לי מת כסדר הזה בלבד, מנין לרבות שאר המומתים?
תלמוד לומר:
על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת.
מנין שלא ילמד תלמיד עליו חובה?
תלמוד לומר:
לא יומת על פי עד אחד.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנא
[יז, ז]
יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה -
מצווה בעדים להמיתו.
ומנין שאם לא מת ביד עדים שימות ביד כל אדם?
תלמוד לומר:
ויד כל העם באחרונה.
ובערת הרע מקרבך -
בער העושה הרעות מישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנב
[יז, ח]
כי יפלא -
מלמד שבמופלא הכתוב מדבר.
ממך -
זו עצה.
דבר -
זו הלכה.
למשפט -
זה הדין.
בין דם לדם -
בין דם נדה לדם זיבה לדם יולדת.
בין דין לדין -
בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות.
בין נגע לנגע -
בין נגעי אדם לנגעי בתים.
דברי -
אלו ערכים וחרמים והקדישות.
ריבות -
זו השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצורע.
בשעריך -
זה לקלט שכחה ופיאה.
וקמת -
מיד.
וקמת -
בבית דין.
מכאן אמרו:
ג' בתי דינין היו שם:
אחד על פתח הר הבית,
ואחד על פתח העזרה,
ואחד על לשכת הגזית.
באין לזו של הר הבית, אם שמעו אמרו להם: כך למדתי וכך למדו חבריי.
אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה בפתח העזרה ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבריי, כך למדתי וכך למדו חבריי.
אם שמעו אמרו להם, ואם לאו, אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל, שנאמר:
כל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו.
וקמת ועלית -
מלמד שארץ ישראל גבוה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנג
ובאת -
לרבות בית דין שביבנה.
אל הכהנים הלוים-
מצוות בית דין שיהו בו כוהנים ולויים.
יכול מצווה ואם אין בו יהא פסול?
תלמוד לומר:
ואל השופט, אעפ"י שאין בו כוהנים ולוים כשר.
אשר יהיה בימים ההם -
אמר ר' יוסי הגלילי:
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא נמצא בימיו, אלא מה תלמוד לומר:
אל השופט אשר יהיה בימים ההם?
אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותן הימים
היה קרוב ונתרחק כשר.
וכן הוא אומר:
אל תאמר מה היו שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת את זה (קהלת ז').
ודרשת והגידו לך את דבר המשפט -
אלו דקדוקי משפט.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנד
[יז, י]
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך -
על הוראת בית דין הגדול שבירושלם חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הוראת בית דין שביבנה.
[יז, יא]
על פי התורה אשר יורוך -
על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.
ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה -
זו מצוות עשה.
לא תסור מן התורה אשר יגידו לך -
זו מצוות לא תעשה.
ימין ושמאל -
אפילו מראים בעינך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנה
[יז, יב]
והאיש אשר יעשה בזדון -
ולא שמע מפי בית דין מורה.
אשר יעשה -
על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה.
בזדון -
על הזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג.
לבלתי שמוע אל הכהן -
ולא שומע מפי שומע.
אל הכהן העומד לשרת -
מגיד הכתוב שאין שירות כשר אלא מעומד, הא אם ישב ועמד עבודתו פסולה.
או אל השופט -
זהו שאמרנו אע"פ שאין בו כוהנים ולוים כשר.
ומת האיש -
סתם מיתה האמורה בתורה בחנק.
ההוא -
לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.
ובערת הרע מישראל -
בער העושה הרעה בישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנו
[יז, יד]
כי תבוא אל הארץ -
עשה מצווה האמורה כענין שבשכרה תכנס לארץ.
אשר ה' אלוהיך נותן לך -
בזכותה.
וירשת וישבת בה -
בשכר שתירש תשב.
ואמרת אשימה עלי מלך -
רבי נהוראי אומר:
הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר:
כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם (שמו"א ח').
אמר רבי יהודה:
והלא מצווה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר:
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, ולמה נענשו בימי שמואל?
לפי שהקדימו על ידם.
ככל הגוים אשר סביבותנו -
רבי נהוראי אומר:
לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר:
והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו (שם).
(סליק פיסקא)
פיסקא קנז
[יז, טו]
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
מת מנה אחר תחתיו.
מלך -
ולא מלכה.
אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
על פי נביא.
מקרב -
ולא מחוץ לארץ.
אחיך -
ולא אחרים:
תשים עליך מלך -
והלא כבר נאמר:
שום תשים עליך מלך ומה תלמוד לומר:
תשים עליך מלך?
שתהא אימתו עליך.
מכאן אמרו:
מלך -
אין רוכבים על סוסו, ואין יושבים על כסאו, ואין משתמשים בשרביטו, ואין רואים אותו ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא בבית המרחץ.
דבר אחר:
שום תשים עליך מלך -
זו מצוות עשה.
לא תוכל לתת עליך איש נוכרי -
זו מצוות לא תעשה.
איש נוכרי -
מכאן אמרו:
אין ממנים פרנס על הצבור אשר לא אחיך הוא.
כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה היה בוכה עד שיהו גלגלי עיניו דומעות, והיו אומרים לו כל ישראל: אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנח
[יז, טז]
רק לא ירבה לו סוסים -
יכול לא ירבה למרכבתו ולא לפרשיו?
תלמוד לומר:
לא ירבה לו, לו אין מרבה אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו.
אם כן למה נאמר:
למען הרבות סוס?
סוסים בטלים.
מנין אפילו סוס אחד והוא בטל, כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים?
תלמוד לומר:
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב.
והלא דברים קל וחומר, ומה מצות שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתה לשם, שאר ארצות שאין הברית כרותה עליה על אחת כמה וכמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קנט
[יז, יז]
לא ירבה לו נשים -
על שמונה עשרה.
רבי יהודה אומר:
מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, שנאמר:
ולא יסור לבבו.
ר' שמעון אומר:
אפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה.
אם כן למה נאמר:
לא ירבה לו נשים?
אפילו כאביגיל.
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד -
יכול אפילו ליתן לאפסניא?
תלמוד לומר:
לא ירבה לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסניות.
(סליק פיסקא)
פיסקא קס
[יז, יח]
והיה כשבתו על כסא ממלכתו -
אם עושה הוא כל האמור בענין כדי הוא שישב על כסא ממלכתו.
וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר -
לשמו שלא יהא נאות בשל אבותיו.
משנה -
אין לי אלא
משנה תורה, שאר דברי תורה מנין?
תלמוד לומר:
לשמור את כל דברי התורה הזאת.
אם כן למה נאמר
משנה תורה?
משום שעתידה להשתנות.
אחרים אומרים:
אין קורים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.
על ספר -
ולא על לוח ולא על נייר, אלא יכתבנה על המגילה, שנאמר:
על ספר מלפני הכהנים והלוים.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסא
[יז, יט]
והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו -
מכאן אמרו:
המלך יוצא למלחמה והוא עמו, יושב בדין והוא אצלו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר:
והיתה עמו.
וקרא בו כל ימי חייו -
ימי חייו – הימים.
כל ימי חייך – הלילות.
למען ילמד ליראה את ה' אלהיו -
מלמד שהמורא מביא לידי מקרא,
מקרא מביא לידי תרגום,
תרגום מביא לידי משנה,
משנה מביא לידי תלמוד,
תלמוד מביא לידי מעשה,
מעשה מביא לידי יראה.
לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה ישוה לו בדברים אחרים?
תלמוד לומר:
לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת כל החוקים, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים.
מכאן אמרו:
מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו, להרחיב לו טרסיאות ואין ממחין בידו, דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנים לפניו, והוא נוטל חלק בראש.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסב
[יז, כ]
לבלתי רום לבבו מאחיו -
ולא משל הקדש.
ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל -
שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל:
למען יאריך ימים על ממלכתו -
אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.
הוא ובניו -
שאם הוא מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם?
תלמוד לומר:
הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו.
רבי חנינא בן גמלא אומר:
הרי הוא אומר:
וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד נתתי לך (מלכ"א ג'), על מה שלא התניתי בתורה ליתן לך
נתתי לך, על מה שלא התניתי לא אתן לך?!
אלא אם כן עשית.
וכן הוא אומר:
ואתה אם תלך בחוקותי כאשר הלך דוד אביך בתוך לבב וביושר לעשות ככל אשר צויתיך חקי ומשפטי תשמור (שם ט').
(סליק פיסקא)