 |
 |
ספרי שופטים פרק יח
[יח, א]
לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה -
מכלל שנאמר: ושרת בשם ה' אלוהיך.
אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין?
תלמוד לומר: כל שבט לוי.
חלק -
חלק זו ביזה.
ונחלה -
זו נחלת הארץ.
אישי ה' -
אלו קדשי מקדש, קדשי הגבול מנין?
תלמוד לומר: ונחלתו יאכלון.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסד
[יח, ב]
ונחלה -
זו נחלת שלושה.
לא יהיה לך בקרב אחיו -
זו נחלת חמשה.
ה' הוא נחלתו כאשר דבר -
להגיד מה גרם.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסה
[יח, ג]
וזה משפט הכהנים -
מלמד שהמתנות יוצאות בדיינין.
יכול אף כל הקדשים יהיו חייבים במתנות?
ודין הוא, ומה חולין שאינן חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות, קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שיהו חייבים במתנות?
תלמוד לומר: וזה יהיה משפט הכהנים.
מאת העם -
ולא מאת אחרים, ולא מאת אחיו הכהנים.
מאת זובחי הזבח -
פרט לטריפה.
מאת זובחי הזבח -
אין לי אלא בשעת זביחה בלבד.
מכאן אמרו:
גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטת עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ספר פטור והמוציא מחבירו עליו הראיה.
אם שור אם שה -
לרבות כלאים.
אם שור אם שה -
בין בארץ בין בחוץ לארץ.
והלא דין הוא, חייב כאן וחייב בראשית הגז.
מה מצינו בראשית הגז?
נוהג בארץ ובחוץ לארץ, אף מתנות נוהגות בארץ ובחוץ לארץ.
או כלך לדרך זו:
חייב כאן וחייב בתרומת ראשית, מה תרומת ראשית אינו חייב אלא בארץ אף מתנות אינו חייב עליהם אלא בארץ.
נראה למי דומה?
דנים דבר שאין תלוי בארץ ומקודש, מדבר שאין תלוי בארץ ומקודש, ואל תוכיח תרומת ראשית שהוא תלויה בארץ ומקודש.
או כלך לדרך זו:
דנים דבר שנוהג בין במרובה בין במועט, ואל יוכיח ראשית הגז שאינו נוהג אלא במרובה,
תלמוד לומר: אם שור אם שה, בין בארץ בין בחו"ל.
ונתן לכהן -
לכהן עצמו.
הזרוע -
זרוע של ימין.
ולחיים -
זה לחי התחתון.
והקיבה -
כמשמעו.
ר' יהודה אומר:
דורשי רשומות היו אומרים: נתן לו זרוע תחת היד.
וכן הוא אומר: ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו (במדבר כ"ה).
הלחיים -
תחת זו תפילה.
וכן הוא אומר: ויעמד פינחס ויפלל (תילים ק"ו).
קיבה -
תחת האשה אל קובתה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסו
[יח, ד]
ראשית דגנך תירושך ויצהריך -
מלמד שאין תורמים אותן אלא מן המובחר.
מה מצינו בשני מינים שבאלו אין תורמין מזה על זה,כך שני מינים אין תורמים מזה על זה.
וראשית הז -
לא ראשית השטף.
ראשית גז - פרט לטריפה.
ראשית הגז - בין בארץ בין בחו"ל.
צאנך -
ולא של אחרים.
מכאן אמרו:
הלוקח גז צאן של נוכרי פטור מראשית הגז, גז צאנו של חברו - אם שייר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב, שנאמר: תתן לו, שיהיה לו כדי מתנה.
מכאן אמרו:
כמה נותן לו?
משקל ה' סלעים ביהודה שהם י' בגליל, מלובן כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר: תתן לו שיהא בו כדי מתנה.
וכמה צאן יהיו לו ויהיה חייב בראשית הגז?
בית שמאי אומרים:
שתי רחלות, שנאמר: והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישעיה ז').
ובית הלל אומרים:
חמש, שנאמר: וחמש צאן עשויות (שמו"א כ"ה).
ר' עקיבא אומר:
ראשית גז – שתים.
צאנך – ארבע.
תתן לו - הרי חמש.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסז
[יח, ה]
כי בו בחר ה' אלוהיך מכל שבטיך -
מגיד הכתוב שאין שירות כשר בו אלא מעומד, ואם ישב ושירת עבודתו פסולה.
הוא ובניו כל הימים -
בין בארץ ובין בחו"ל.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסח
וכי יבוא הלוי, הוא -
יכול בבן לוי וודאי הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: מאחד שעריך, משלא נטלו שעריהם במקום אחד, יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד.
ושרת -
בראוי לשירות, יצאו לוים שאינן ראוים לשירות.
מכל ישראל אשר גר שם -
בכל מקומות מושבותיכם.
ובא בכל אות נפשו -
מנין אתה אומר כוהן בא ונושא את כפיו במשמר שלו?
שנאמר: ובא בכל אות נפשו.
מכאן אתה אומר: כל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל, שנאמר: ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'.
יכול לעולם?
תלמוד לומר: מאחד שעריך, בשעה שישראל נכנסים בשער אחד בשלש רגלים.
(סליק פיסקא)
פיסקא קסט
[יח, ז]
ושרת בשם ה' אלהיו -
על גבי הרצפה.
מכאן אמרו:
ערל טמא יושב על גבי הכלים או על גבי בהמה או על גבי חברו פסול.
[יח, ח]
[חלק כחלק יאכלו וגו'] -
מנין אתה אומר כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחלק לחם הפנים?
תלמוד לומר: חלק כחלק יאכלו, חלק לאכילה כחלק לעבודה, חלק לעבודה כחלק לאכילה.
יכול יהיו כל המשמרות שוין בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל?
תלמוד לומר: לבד ממכריו על האבות.
מה מכרו האבות זה לזה?
אני בשבתי ואתה בשבתך.
(סליק פיסקא)
פיסקא קע
[יח, ט]
כי אתה בא אל הארץ -
עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ.
אשר ה' אלוהיך נותן לך -
בשכרך.
לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם -
יכול אי אתה יכול להבין ולהורות?
תלמוד לומר: לעשות, לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעא
לא ימצא בך -
להזהיר בית דין.
מעביר בנו ובתו באש -
אין לי אלא בנו ובתו, בן בנו ובן בתו מנין?
תלמוד לומר: בתתו מזרעו למולך (ויקרא כ').
ועדין אני אומר כאן באש ולהלן במולך, מנין אתה אומר ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן?
נאמר העברה העברה לגזירה שוה.
מה העברה האמורה כאן באש,
אף העברה האמורה כאן באש.
ומה העברה האמורה כאן למולך,
אף העברה האמורה כאן למולך.
נמצאת אתה אומר שימסור ויעביר באש ולמולך, עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.
קסם -
אחד מרובה ואחד מעט.
קסמים -
לחייב על כל קסם וקסם.
איזהו קוסם?
זה האוחז במקלו ואמר אם אלך אם לא אלך.
וכן הוא אומר: עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע,ד).
דבר אחר:
שועל בימינו ומשמאלו.
דבר אחר:
מעביר בנו או בתו באש -
זה הוא הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו?
תלמוד לומר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה וכורת עמה ברית, שנאמר: העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד).
מעונן -
רבי ישמעאל אומר:
זה המעביר על העין.
ר' עקיבא אומר:
אלו נותני העתים.
וחכמים אומרים:
אלו אוחזי העינים, כגון אלו האומרים למודי ערב שביעיות להיות יפות עקירות קטנות להיות רעות.
ומנחש -
איזהו מנחש?
כגון האומר נפלה פתו מפיו, נפלה מקלי מידי, נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק זנבו את הדרך לפני, והאומר אל תתחיל בו שהרי ראש חודש הוא, שהרי ערב שבת ומוצאי שבת היא.
ומכשף -
העושה מעשה ולא האוחז את העינים.
רבי עקיבא אומר משום ר' יהושע:
שנים מלקטים קישואים אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעב
[יח, יא]
וחבר חבר -
אחד חובר הנחש ואחד חובר את העקרב.
ושואל אוב -
זה פיתום המדבר משחיו.
וידעוני -
המדבר בפיו, הם עצמם בסקילה, והנשאל בהם באזהרה.
ודורש אל המתים -
אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלתו.
מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגלגלתו?
מעלה בזכורו אין מעלה כדרכו ואין נשאל בשבת.
נשאל בגלגלתו עולה כדרכו ונשאל בשבת.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעג
[יח, יב]
כי תועבת ה' כל עושה אלה -
ואפילו אחת מהם ובגלל התועבות האלה ה' אלוהיך מוריש אותם מפניך) יכול לא יהיה חייב עד שיעבור על כולם תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו על אחת מהם:
ובגלל התועבות האלה ה' אלוהיך מוריש אותם מפניך -
אמר רבי שמעון:
מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו, שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו.
כשהיה רבי אלעזר מגיע לפסוק זה היה אומר:
חבל עלינו, מה אם מי שמדבק בטומאה רוח טומאה שורה עליו, המדבק בשכינה דין הוא שתשרה עליו רוח הקודש, ומי גרם?
כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם ובין אלהיכם (ישעיה נ"ט).
[יח, יג]
תמים תהיה עם אלוהיך -
כשאתה תם חלקך עם ה' אלוהיך.
וכן דוד אמר: ואני בתומי אלך פדני וחנני (תילים כ"ו)
ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם (שם מ"א).
(סליק פיסקא)
פיסקא קעד
[יח, יד]
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם -
עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש אותם.
אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו -
שמא תאמר להם יש במה לשאל ולי אין לי?
תלמוד לומר: ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך, לך נתנה ואתה מניח דברי תורה ומתעסק בבטולה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעה
נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך -
מקרבך - ולא בחוצה לארץ.
מאחיך - ולא מאחרים.
יקים לך - ולא לגוים.
ומה אני מקיים: נביא לגוים נתתיך? (ירמיה א).
בנוהגים מנהג גוים.
אליו תשמעון -
אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה כאליהו בהר הכרמל, לפי שעה שמע לו.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעו
[יח, טז]
ככל אשר שאלת מעם ה' אלוהיך בחורב -
בזו זכו שעמדו להם נביאים, דכתיב: לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלהי.
[יח, יז]
ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו -
כוונו לדעתי.
[יח, יח]
נביא אקים -
הא למדת שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים.
ונתתי דברי בפיו -
דברי בפיו אני נותן אבל איני מדבר עמו פנים בפנים, מכאן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש ניתנת בפי הנביאים.
ודבר אליהם -
שלא להשיב את התורגמן.
את כל אשר אצונו -
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעז
[יח, יט]
והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי -
שלושה מיתתן בידי שמים:
הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי.
והמותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה.
ונביא שעובר על דברי עצמו מיתתו בבית דין.
המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנעניה.
ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, שהיה שומע דברים מפי ירמיה והיה מתנבא בשוק העליון והולך ומתנבא בשוק התחתון.
והמתנבא בשם עבודה זרה ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אין שומעין לו.
(סליק פיסקא)
פיסקא קעח
[יח, כ]
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, ומת -
בסתם מיתה האמורה בתורה זו חנק.
[יח, כא]
וכי תאמר -
עדין עתידים אתם לומר: איכה נדע הדבר?
ירמיה אמר: הנה כלי בית ה' יובאו מבבלה עתה מהרה (ירמיה כ"ז)
חנניה אומר: הנה כלי בית מובאים מבבל למי אשמע?
תלמוד לומר: אשר ידבר הנביא בשם ה'.
ואיזהו הדבר אשר דברו המקום?
זה שהוא אומר בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חיב ואינו חייב על שגגה.
לא תגור ממנו -
אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו:
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם