 |
 |
ספרי שופטים פרק יט
פיסקא קעט[יט, א]
כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים -
בזכותך.
וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם -
מכלל שנאמר וירשת אותם וישבת בארצם (דברים י"ב).
יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין?
תלמוד לומר: וישבת בעריהם ובבתיהם, בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפ
[יט, ב]
שלוש ערים -
ערים - ולא עירים.
ערים - ולא כרכים.
ערים - ולא כפרים.
תבדיל לך -
ולא לאחרים:
בתוך ארצך -
ולא בספר.
אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה -
משתכבוש תירש.
תכין לך הדרך -
תכין סרטיאות שיהו מפורשות לתוכה.
ושלשת את גבול ארצך -
שלא יהיו מפוזרות אלא יהיו מכוונות בשתי שורות שבכרם.
אשר ינחילך ה' אלוהיך -
לרבות עבר הירדן.
והיה לנוס שמה כל רוצח -
שלא יהיה גולה מעיר לעיר.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפא
[יט, ד]
וזה דבר הרוצח -
מכאן אמרו:
רוצח שגולה מעירו לעיר מקלט.
מכלל שנאמר: פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, אין לי אלא רודף וגואל, רודף ואינו גואל גואל ואינו רודף, לא רודף ולא גואל מנין?
תלמוד לומר: רוצח רוצח ריבה.
מכלל שנאמר: כי יחם לבבו, אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב, האב את הבן והבן את האב, האב את האב והבן את הבן, מנין?
תלמוד לומר: רוצח רוצח ריבה.
מה תלמוד לומר: שמה שמה שמה ג' פעמים?
שם תהיה ירידתו,
שם תהיה מיתתו,
שם תהיה קבורתו.
מה תלמוד לומר רעהו רעהו רעהו שלושה פעמים?
רעהו - פרט לאחרים.
רעהו - פרט לגר
רעהו - כבר קראתו הכתוב רעהו, שנאמר: אשר יכה את רעהו בבלי דעת.
והוא לא שונא לו מתמול שלשם -
הא אם שונא לו אינו גולה.
***
מתמל שלשם -
מתמול – שנים,
שלשם – שלושה,
על כן אנכי מצוך לאמר - להזהיר בית דין על כך.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפב
[יט, ה]
ואשר יבוא את רעהו ביער -
מה יער רשות לניזק ולמזיק להיכנס שם, אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצאת חצר של בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם.
לחטוב עצים -
אבא שאול אומר:
מה חטיבת עצים רשות אף כל שהוא רשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפג
ונדחה ידו בגרזן -
מכאן אתה אומר: נתכוון לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו - הרי זה גולה.
ונשל הברזל מן עץ -
המבקע.
רבי אומר:
מן העץ -
המתבקע.
ומצא -
במצוי.
מכאן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אם משיצאה אבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה - הרי זה פטור.
הוא ינוס -
שלא יהיה גולה מעיר לעיר.
[יט, ו]
פן ירדוף גואל הדם -
מצווה ביד גואל הדם לרדוף.
כי יחם לבבו -
הא אם שונא לו אינו גולה.
מתמול שלשם -
זו שר' יהודה אומר:
תמול – שנים,
שלשם – שלשה.
[יט, ז]
על כן אנכי מצוך לאמר -
להזהיר בית דין על כך.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפד
[יט, ח]
ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך -
עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלוהיך את גבולך.
כאשר נשבע לאבותיך -
הכל בזכות אבות.
ונתן לך את כל הארץ אשר נשבע לאבותיך -
הכל בזכות אבות.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפה
[יט, ט]
כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה, ויספת לך -
מכאן אתה אומר:
שלוש ערים הפריש משה בעבר הירדן,
וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלוש,
ולעתיד לבוא עתידים עוד להפריש שלוש,
שלוש על שלוש הרי שש, ועוד שלוש הרי תשע.
ר' נהוריי אומר:
שלוש על שלוש ועוד שלוש הרי הם תשע, ועוד שלוש הרי הם שתים עשרה.
רבי שאול אומר:
שלוש על שלוש ועוד שלוש הרי תשע, על השלוש הרי הם שתים עשרה, האלה הרי חמישה עשר.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפו
[יט, י-יא]
ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו -
מכאן אמרו:
עובר אדם על מצווה אחת קלה סופו לעבור על מצווה חמורה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפז
ואהבת לרעך כמוך - אם עבר על מצווה קלה סופו לעבור על מצווה חמורה, עבר על ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט) סופו לעבור על לא תשנא (שם) ועל לא תקום ועל לא תטור (שם) וסופו לעבור על וחי אחיך עמך (שם כ"ה) עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר: כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו.
מכאן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט, בית דין שולחים ומביאים אותם משם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו, שנאמר: ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם, מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו, שנאמר: והצילו העדה את הרוצח (במדבר ל"ה).
מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו, שנאמר: והשיבו אותו העדה (שם).
רבי אומר:
רוצח גולה לערי מקלט כסבור שקולטו, כשם שקולט שוגג כך קולט מזיד, זקני העיר שולחים ומביאים משם, שנאמר: ושלחו זקני עירו ומת ביד גואל הדם.
מנין לא מת ביד גואל הדם ימות ביד כל אדם?
תלמוד לומר: ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת.
[יט, יג]
ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי -
שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך עליו.
ובערת הרע -
בער עושי הרעות מישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפח
[יט, יד]
לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים -
והלא כבר נאמר: לא תגזול (ויקרא י"ט), ומה תלמוד לומר לא תסיג?
מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאווים.
יכול בחוצה לארץ?
תלמוד לומר: בנחלתך אשר תנחל, בארץ ישראל עובר בשני לאווים, בחו"ל אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.
מנין לעוקר תחומים של שבטים שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תסיג גבול עולם (משלי כ"ב).
מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר, לומר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: ולא תסיג גבול רעך.
מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תסיג גבול רעך.
יכול אפילו לא נקבר אדם בו מעולם?
תלמוד לומר: בנחלתך אשר תנחל, הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו אינו עובר בלא תעשה.
[יט, טו]
לא יקום עד אחד באיש -
אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין?
תלמוד לומר: לכל עון, לקרבנות מנין?
תלמוד לומר: ולכל חטאת, למכות מנין?
תלמוד לומר: בכל חטא אשר יחטא, לעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין?
תלמוד לומר: לכל עון ולכל חטאת.
אין לי אלא לעדות איש, לעדות אשה מנין?
תלמוד לומר: לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא, אם סופינו לרבות אשה מה תלמוד לומר איש?
לעון אינו קם, אבל קם הוא באשה להשיאה, דברי ר' יהושע.
ר' יוסי אומר:
לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה.
אמר ר' יוסי:
קל וחומר, ומה במקום שאין פיו מצטרף עם עד אחד למיתה הרי זה נשבע ע"פ עצמו, מקום שפיו מצטרף עם פי עד אחד לממון, אינו דין שיהא נשבע על פי עצמו?
לאו, מה לנשבע מפי עצמו שכן משלם ע"פ עצמו, ישבע ע"פ עד אחד שכן משלם ע"פ עד אחד? תלמוד לומר: לכל עון, לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה.
ע"פ שני עדים או ע"פ שלושה עדים -
לא ע"פ כתבן וע"פ מתורגמן.
מכאן אמרו:
המקנא לאשתו, ר' אלעזר אומר:
מקנא ע"פ שנים ומשקה לה ע"פ עד אחד.
שהיה בדין, ומה אם עדות הראשון שאינה אוסרתה איסור עולם אין מתקיימת פחות משנים, עדות שנייה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים פחות משנים?
תלמוד לומר: ועד אין בה, כל שיש בה לא הייתה שותה.
(סליק פיסקא)
פיסקא קפט
[יט, טז]
כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה -
אין חמס אלא גזלן, שנאמר: לענות בו סרה ואין סרה אלא עבירה, שנאמר כי דבר סרה (דברים י"ג).
ואומר: השנה אתה מת כי דברת סרה על ה' (ירמיה כ"ח).
מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו.
מכאן אמרו:
אין העדים זוממים עד שיזומו את עצמם, כיצד?
מעידני את איש פלוני שהרג את הנפש.
(סליק פיסקא)
פיסקא קצ
[יט, יז]
ועמדו -
מצווה בעדים שיעמודו.
שני האנשים -
אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים, איש עם אשה ואשה עם איש, שתי נשים זו עם זו מנין?
תלמוד לומר: אשר להם הריב לפני ה', מכל מקום.
יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות?
נאמר כאן שני,
ונאמר להלן שני,
מה שני האמור להלן אנשים ולא נשים,
אף שני האמור כאן אנשים ולא נשים.
אשר להם הריב -
יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.
לפני ה' -
שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים, ואין עומדים אלא לפני המקום.
לפני הכהנים והשופטים -
זהו שאמר רבי יוסי הגלילי:
וכי עלתה על דעתך שופט שאינו בימיך?!
אלא שופט שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים, היה קרוב ונתרחק כשר.
וכן הוא אומר: אל תאמר מה שהיה וגו' (קהלת ז').
[יט, יח]
ודרשו השופטים היטב -
ולהלן הוא אומר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים י"ג)
היטב היטב לגזירה שוה.
מלמד שבודקים אותו בז' חקירות, בדיקות מנין?
תלמוד לומר: והנה אמת נכון הדבר (שם).
מנין שהעד עושה עצמו שקר?
תלמוד לומר: והנה עד שקר העד.
יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין?
תלמוד לומר: שקר ענה באחיו.
אמור מעתה כל זמן שבית דין צריכים להם ולא משנחקרה עדותם בבית דין, כשתמצי לומר זומם מזומם ואפילו הם מאה.
[יט, יט-כ]
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו -
אם ממון ממון, אם מכות מכות, אם עונשים עונשים.
עונש שמענו אזהרה מנין?
תלמוד לומר: ועשיתם לו.
[ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו] -
מכאן אמרו:
אין עדים זוממים נהרגים עד שיגמר הדין, שהרי צדוקים אומרים עד שיהרג הנידון, שנאמר: נפש בנפש.
רבי יוסי הגלילי אומר:
מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו?
לפי שמצינו בכל עונשים שבתורה שוה מיתת איש למיתת אשה וזוממיהם כיוצא בהם, אבל בת כוהן ובועלה לא השוה מיתת איש למיתת אשה אלא שמיתת האיש בחנק ומיתת האשה בשריפה, אבל זוממיה לא שמענו מה יעשה להם?
תלמוד לומר: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו מיתתו.
ומנין שהמבייש משלם ממון?
נאמר כאן לא תחוס עינך,
ונאמר להלן לא תחוס עינך (דברים כ"ה).
מה לא תחוס עינך האמור להלן ממון,
אף לא תחוס עינך האמור כאן ממון.
רבי יהודה אומר:
נאמר כאן יד ורגל,
ונאמר להלן יד ורגל,
מה יד ורגל האמור כאן ממון,
אף יד ורגל האמור להלן ממון.
הפרק הבא הפרק הקודם