 |
 |
ספרי שופטים פרק כא
פיסקא רה[כא, א]
כי ימצא -
ולא בשעה שמצויה.
מכאן אמרו:
משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה.
משבא רבי אלעזר בן דינאי ותחינא בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותם בן הרצחנים:
חלל -
ולא חנוק.
חלל - ולא מפרפר באדמה ולא טמון טמון בגל.
נפל -
ולא תלוי באילן.
בשדה -
ולא צף על פני המים.
אשר ה' אלוהיך נותן לך -
לרבות עבר הירדן.
ר' אליעזר אומר:
בכולם היו עורפים.
אמר לו: ר' יוסי בר' יהודה:
וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה שמא היו עורפים, אלא בכולם אם היה חלל עורפים.
לא נודע מי הכהו -
ואפילו לאחד מהן ראהו לא היו עורפים.
ר' עקיבא אומר:
מנין אם ראהו בית דין שהרג ולא היו מכירים אותו לא היו עורפים?
תלמוד לומר: וענו ואמרו.
[כא, ב]
ויצאו זקניך-
זקניך שנים.
ושופטיך -
שנים, אין בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי חמישה, דברי ר' יהודה.
ר' שמעון אומר:
זקניך ושופטיך -
שנים, אין בית דין שקול, מוסיפים עליהם עוד אחד - הרי שלשה.
ומדדו את הערים אשר סביבות החלל -
מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל, נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכים את הראש אצל הגוף, דברי ר' אליעזר.
ור' עקיבא אומר:
הגוף אצל הראש נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה גויים, או לעיר שאין בה בית דין, לא היו מודדים ואין מודדים אלא לעיר שיש בה בית דין.
(סליק פיסקא)
פיסקא רו
[כא, ג]
והיתה העיר הקרובה -
הקרובה שבקרובות.
מכאן אמרו:
נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתים מביאות שתי עגלות, דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים:
עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות, ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה.
ולקחו זקני העיר ההיא -
ולא זקני ירושלם.
עגלת בקר -
ר' אליעזר אומר:
עגלה בת שנתה ופרה בת שתים.
וחכמים אומרים:
עגלה בת שנתה ופרה בת שלוש, או ארבע.
דבר אחר:
עגלת בקר -
שיהא בה שני דרכים, הא כיצד בשתים?
עגלת בקר.
דבר אחר:
רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.
אשר לא עובד בה -
כל עבודה.
ומנין בעול?
תלמוד לומר: אשר לא משכה בעול.
(סליק פיסקא)
פיסקא רז
[כא, ד]
והורידו זקני העיר ההיא -
מצווה בזקני העיר ההיא.
אל נחל איתן -
כמשמעו, קשה.
ואע"פ שאין איתן כשר עורפים אותה בקופיץ מאחריה, ומקומו אסור ליזרע ומלעבוד.
יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את האבנים?
תלמוד לומר: לא יזרע, זריעה בכלל הייתה ולמה יצאת?
להקיש אליה, מה זריעה מיוחדת שהיא חובת קרקע יצאו אלו שאינן חובת קרקע.
וערפו שם -
נאמר כאן עריפה,
ונאמר להלן עריפה,
מה עריפה האמורה להלן עורפים בקיפוץ מאחריה ואסור בהנאה וקוברו,
אף עריפה האמורה כאן עורפה בקופיץ מאחריה וקוברה ואסור בהנאה.
בנחל -
אע"פ שאינו איתן.
(סליק פיסקא)
פיסקא רח
[כא, ה]
ונגשו הכהנים בני לוי -
מכלל שנאמר ושרת בשם ה' אלהיו (דברים י "ח), אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? תלמוד לומר: בני לוי.
כי בם בחר ה' אלוהיך -
מגיד שברכת כוהנים כשרה בבעלי מומים.
לשרתו ולברך בשם ה' -
מקיש ברכה לשירות.
מה שירות בעמידה,
אף ברכה בעמידה.
ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע -
מקיש ריבים לנגעים.
מה ריבים ביום,
אף נגעים ביום.
ומה ריבים שלא בקרובים,
אף נגעים שלא בקרובים.
אי מה ריבים בשלשה,
אף נגעים בשלשה?
ודין הוא, אם ממונו בשלשה גופו אינו דין שיהא בשלשה?
תלמוד לומר: או אל אחד מבניו הכהנים (ויקרא י"ג), ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים.
(סליק פיסקא)
פיסקא רט
[כא, ו]
וכל זקני העיר ההיא -
ואפילו הם מאה, שאמרנו למעלה שלושה וחמשה.
יכול אף כאן כן?
תלמוד לומר: וכל זקני העיר ההיא, ואפילו הם מאה.
ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל -
על מקום עריפתה של עגלה.
יכול יעלו מן הנחל ויאמרו?
תלמוד לומר: בנחל, שתהא אמירתן ועניתן בנחל.
(סליק פיסקא)
***
פיסקא רי
[כא, ז]
וענו ואמרו -
בלשון הקודש.
ידינו לא שפכו -
וכי עלתה על לבנו שזקני בית דין שופכי דמים הם?
אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא לוייה, ולא ראינוהו והנחנוהו.
הכהנים אומרים: כפר לעמך ישראל.
כשהוא אומר: אשר פדית ה', מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.
כפר לעמך -
אלו החיים.
אשר פדית -
אלו המתים.
מלמד שהמתים צריכים כפרה, נמצינו למדים ששופך דמים חוטא.
אשר פדית -
על מנת כן פדיתנו שלא יהיה בנו שופכי דמים.
דבר אחר:
על מנת כן פדיתנו שאם נחטא אתה מכפר עלינו, ורוח הקודש אומרת: כל זמן שתעשו ככה הדם מכפר לכם.
[כא, ט]
ואתה תבער -
בער עושי הרעות מישראל.
(סליק פיסקא)
ספרי פרשת כי תצא
פיסקא ריא
[כא, י]
כי תצא למלחמה על אויביך -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
על אויביך -
כנגד אויביך.
ונתנו ה' אלוהיך -
אם עשית כל האמור בענין - סוף שה' אלוהיך נתנו בידך.
ושבית שביו -
לרבות כנענים שבה.
[כא, יא]
וראית בשביה -
בשעת שביה.
אשת יפת תואר -
אשת אף על פי שהיא אשת איש.
יפת תואר -
אין לי אלא בזמן שהיא יפת תואר, מנין אע"פ שהיא כעורה?
תלמוד לומר: וחשקת, אע"פ שאינה יפת תואר.
ולקחת לך לאשה -
שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי.
(סליק פיסקא)
פיסקא ריב
[כא, יב]
והבאתה אל תוך ביתך -
ולא לבית אחר.
וגלחה את ראשה -
ר' אליעזר אומר:
תקוץ.
ר' עקיבא אומר:
תגדל.
אמר ר' אליעזר:
נאמר כאן עשיה בראש,
ונאמרה עשיה בצפרנים,
מה עשיה האמורה בראש העברה,
אף עשיה האמורה בצפרנים העברה.
רבי עקיבא אומר:
נאמרה עשיה בראש,
ונאמרה עשיה בצפרנים,
מה עשיה האמורה בראש ניוול,
אף עשיה האמורה בצפרנים ניוול.
וראיה לדבר: ומפיבושת בן שאול ירד לקראת דוד המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו (שמו"ב י"ט).
דבר אחר:
עד די שעריה כנשרין רבא וטופרוהי כצפרים (דניאל ד').
(סליק פיסקא)
פיסקא ריג
[כא, יג]
והסירה את שמלת שביה מעליה -
מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים ומלבישה בגדי אלמנות, שהגוים ארורים בנותיהם
הם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עימהם.
וישבה בביתך -
בבית שמשתמש בו, נתקל בה ונכנס נתקל בה ויוצא, רואה בקרויה ורואה בניוולה.
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים -
אביה ואמה ממש, דברי ר' אליעזר.
רבי עקיבא אומר:
אין אביה ואמה אלא עבודה זרה, שנאמר: אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב').
ירח ימים -
שלשים יום.
דבר אחר:
ירח -
אחד
ימים -
שנים הרי שלושה, כדי בגדי גויה שהיו עליה וחמדה ותיקון הולד כדברי רבי עקיבא להבחין בין זרע ראשון לזרע שני.
רבי אליעזר אומר:
ירח ימים – כמשמעו.
וכל כך למה?
שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה, מתקשטת וזו מתנוולת, הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו ובא עליה הרי זו בעילת זנות.
ואחר כן תבוא אליה ובעלתה -
אין לך בה אלא מצוות בעילה.
והיתה לך לאשה -
כענין שנאמר: שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כ"א).
(סליק פיסקא)
פיסקא ריד
[כא, יד]
והיה אם לא חפצת בה -
הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.
ושלחתה לנפשה -
ולא לבית אלהיה.
ושלחתה – בגט, כדברי ר' יונתן.
ואם הייתה חולה ימתין לה עד שתבריא, קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות.
ומכור לא תמכרנה -
אין לי אלא שלא ימכר בכסף, מנין שלא יתננה במתנה ושלא יעשה בה טובה?
תלמוד לומר: ומכור לא תמכרנה בכסף.
לא תתעמר בה -
לא תשתמש בה.
דבר אחר:
לא תתעמר בה -
כדברי רבי יונתן.
דבר אחר:
הרי זו אזהרה לבית דין.
תחת אשר עניתה -
אפילו לאחר מעשה יחידי.
(סליק פיסקא)
פיסקא רטו
[כא, טו]
כי תהיין לאיש שתי נשים -
במי שיש בהם הוויה, יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הוויה.
שתי -
כמשמעו, מוציא את אלו ומוציא את היבמה.
[האחת אהובה והאחת שנואה] -
רבי שמעון אומר:
בדרך ארץ הכתוב מדבר, מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.
וילדו לו בנים -
להוציא את הספק בן ט' לראשון או בן ז' לשני.
אין לי אלא היוצא ממקום הלידה, יוצא דופן מנין?
תלמוד לומר: וילדו לו מכל מקום.
דבר אחר:
כי תהיין לאיש שתי נשים -
אין לי אלא שתים, מנין שאפילו הם מרובות?
תלמוד לומר: נשים.
אין לי אלא בזמן שהם מרובות ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות, מנין אפילו כולם אהובות אפילו כולן שנואות?
תלמוד לומר: אהובה האהובה שנואה השנואה, ריבה הכתוב.
אין לי אלא בזמן שהם מרובות וכולם אהובות או כולם שנואות, מנין אפילו הם שתים?
תלמוד לומר: שתי נשים.
אין לי אלא בזמן שהם שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, מנין אפילו אחת והיא אהובה אפילו אחת והיא שנואה?
תלמוד לומר: אהובה אהובה שנואה שנואה, ריבה הכתוב.
איזו היא אהובה?
אהובה לפני המקום, שנואה זו שנואה לפני המקום.
יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה שאינן לו כדרך כל הנשים, מנין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט?
תלמוד לומר: שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בלא תעשה, ועדין לא ארבה את העריות שחייבין עליה כרת בידי שמים?
תלמוד לומר: שנואה שנואה ריבה את העריות, שהם בלא תעשה וחייבין עליהן כרת.
יכול אפילו שפחה אפילו נכרית?
תלמוד לומר: כי תהיין לאיש, כל שיש בה הוייה, יצאו אלו שאין בהם הוויה.
וילדו לו בנים -
מי שהולדות שלו, יצאו אלו שאין הולדות שלו.
דבר אחר:
וילדו לו בנים -
הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.
לפי שמצינו שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים לחלוק בשוה, יכול תהיה בכורה נוהגת בהם?
תלמוד לומר: וילדו לו בנים, בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.
והיה הבן -
ולא טומטום ואנדרוגינוס.
הבכור -
ולא הספק.
לשניאה -
הכתוב מבשרך שבן הבכור לשניאה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רטז
[כא, ט]
והיה ביום הנחילו את בניו -
ביום מפילים נחלות ואין מפילים נחלות בלילה.
את אשר יהיה לו -
מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.
לא יועל לבכר -
מלמד שאינו רשאי לבכר.
יכול לא יהיה רשאי לבכר ואם בכר יהיה מבוכר?
תלמוד לומר: לא יוכל לבכר, הא אם בכר אינו מבוכר.
את בן האהובה -
כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.
על פני בן השנואה הבכור -
אעפ"י שבן הבכור לשניאה.
(סליק פיסקא)
פיסקא ריז
[כא, יז]
כי את הבכור בן השנואה יכיר -
יכירנו לאחרים.
מלמד שנאמן לומר: זה בני בכור.
רבי יהודה אומר:
כשם שנאמן אדם לומר בני בכור, כך נאמן לומר זה בני בן חלוצה ובן גרושה הוא.
וחכמים אומרים:
אין נאמן.
לתת לו פי שנים -
פי שנים בששה או פי שנים בכל הנכסים?
הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמישה, מה מצינו כשנוחל עם אחד?
פי שנים באחד, אף כשנוחל עם חמישה פי שנים באחד.
או כלך לדרך זו:
הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמישה, מה מצינו כשנוחל עם אחד?
פי שנים בכל הנכסים, אף כשנוחל עם חמישה פי שנים בכל הנכסים?
תלמוד לומר: והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים.
אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים הא אין עליך לדון כדין האחרון אלא כדין הראשון, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמישה, מה מצינו כשנוחל עם אחד?
פי שנים באחד, אף כשנוחל עם חמישה, פי שנים באחד מהם.
וכן הוא אומר: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך (בראשית מ"ח).
ואומר: ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור.
ואומר כי יהודה גבר באחיו (דהי"א ה') הואיל ומצינו שהבכורה ליוסף ובכורה לדורות, מה מצינו בבכורה אחת ליוסף?
פי שנים באחד, אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד מהם.
בכל אשר ימצא לו -
מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.
כי הוא ראשית אונו -
ולא ראשית אונה של אשה.
לו משפט הבכורה -
מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים.
(סליק פיסקא)
פיסקא ריח
[כא, יח]
כי יהיה לאיש בן -
ולא כשיהיה לו בן.
בן -
ולא בת.
בן - ולא איש, קטן פטור שלא בא לכלל מצות.
סורר ומורה -
שני פעמים.
ומורה - שוטה.
ומורה - שמורה לעצמו דרך אחרת.
דבר אחר:
בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורר ומורה ימות?!
אלא נידון על שם סופו, מוטב ימות זכאי ולא ימות חייב.
אביו של זה חשק יפת תואר והכניס שטן לתוך ביתו ונעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, לא בשבת ולא ביו"ט.
דבר אחר:
סורר - על דברי אביו.
ומורה - על דברי אמו .
סורר - על דברי תורה.
ומורה - על דברי הנביאים.
סורר - על דברי עדים.
ומורה - על דברי דיינים.
אמר ר' יאשיה:
ג' דברים שח לי ר' זעירא משום אנשי ירושלם:
סוטה אם רצה בעלה למחול לה מוחל,
[בן] סורר ומורה אם רצו אביו ואומו למחול לו מוחלים.
זקן ממרא על פי בית דין אם רצו חביריו למחול לו מוחלים לו.
וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי, על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, על זקן ממרא ע"פ בית דין לא הודה לי, מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.
איננו שומע בקול אביו ובקול אמו -
יכול אפילו אמר לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק?
תלמוד לומר: איננו שומע איננו שומע לגזירה שוה.
מה איננו שומע האמור כאן בן סורר מורה זולל וסובא,
אף איננו שומע האמור להלן סורר ומורה זולל וסובא.
מה איננו שומע האמור להלן עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו וכו'.
ויסרו אותו -
במכות.
ולא ישמע אליהם -
מלמד שמלקים אותו בפני ג'.
(סליק פיסקא)
פיסקא ריט
[כא, יט]
ותפשו בו אביו ואמו -
מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
אם לא הייתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה.
והוציאו אותו אל זקני עירו -
מצווה בזקני עירו ובשער מקומו.
[כא, כ]
ואמרו אל זקני עירו בננו זה -
זהו שלקה בפניכם מלמד שאם מת אחד מהם אינו נסקל.
היה אחד מהם גידם או חיגר או אילם או חרש או סומא אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: ותפשו בו - ולא גידמים.
והוציאו אותו - ולא חגרים.
ואמרו - ולא אילמים.
בננו זה - ולא סומים.
איננו שומע בקולינו - ולא חרשים.
ומתרים בו בפני ג' ומלקים אותו, חזר וקלקל נידון בעשרים ושלושה, ואין נסקל עד שיהו שם ג' הראשונים, שנאמר: בננו זה שלקה בפניכם.
זולל וסובא -
זולל – בבשר.
וסובא – ביין, אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר, אל תהי בסבאי יין ובזוללי בשר למו (משלי כג).
ואומר: סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה (שם).
(סליק פיסקא)
פיסקא רכ
[כא, כא]
ורגמוהו כל אנשי עירו -
וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו?
אלא במעמד כל אנשי עירו.
באבנים -
יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר: באבן.
יכול באבן אחת?
תלמוד לומר: באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה.
אמר ר' יוסי:
וכי מפני שאכל זה טרטימר בשר ושתה חצי לוג יין נסקל?
אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה ואמרה זה ימות זכאי ולא ימות חייב, שמיתתן של רשעים נאה להם ונאה לעולם, רע לצדיקים רע להם ורע לעולם.
יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם.
שקט לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים נאה להם ונאה לעולם.
ובערת הרע -
בער עושי הרעות.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכא
[כא, כב]
כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת -
האיש נתלה ואין האשה נתלית.
רבי אליעזר אומר:
אף האשה נתלית.
אמר להם רבי אליעזר:
והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון?!
אמרו לו: שמונים נשים תלה ואין דנים שנים ביום אחד, אלא שהשעה צריכה ללמד בה את אחרים.
ותלית אותו -
יכול ליהו כל הנסקלים נתלים?
תלמוד לומר: כי קללת אלוהים תלוי, אחר שריבה הכתוב ומיעט, מה אנו למדים מן המגדף?
מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והוא נתלה,
כך כל הפושט ידו בעיקר הוא נתלה.
רבי אליעזר אומר:
מה המגדף מיוחד שהוא נסקל והרי הוא נתלה,
כך כל הנסקלים נתלים.
יכול יהו תולים אותו חי?
תלמוד לומר: והומת.
ותלית אותו על עץ -
אותו ולא את כליו,
אותו ולא את עדיו,
אותו ולא את זוממיו.
אותו -
מלמד שאין דנים שנים ביום אחד.
על עץ -
בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.
[כא, כג]
מנין למלין את מתו שעובר בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תלין נבלתו על העץ, הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו?
תלמוד לומר: על עץ, מה עץ מיוחד שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו.
לא תלין נבלתו על העץ -
מצוות לא תעשה.
כי קבור תקברנו -
מצוות עשה.
כיצד עושים לו?
ממתינים לו עד שחשיכה ותולים אותו ומתירין אותו, ואם לאו עובר עליו בלא תעשה, שנאמר: לא תלין נבלתו וגו' כלומר מפני מה זה תלוי?
מפני שקילל את השם ונמצא מתחלל.
האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.
ר' יהודה אומר:
אחד האיש ואחד האשה, אלא שהאיש תולין אותו ופניו כלפי העם ואחוריו כלפי העץ, והאשה פניה כלפי העץ ואחוריה כלפי העם.
האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה, מפני שכולה ערוה.
ולא תטמא אדמתך -
ונמצא שם שמים מתחלל.
אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה -
להזהיר בית דין על כך.
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם