 |
 |
ספרי כי תצא פרק כב
פיסקא רכבכי תראה (שמות כג) -
יכול אפילו הוא רחוק ממנו מלא מיל?
תלמוד לומר: כי תפגע (שם).
אי כי תפגע שומע אני כמשמעו?
תלמוד לומר: כי תראה, הא כיצד?
שיערו חכמים אחד משבעה במיל שהוא ריס, נמצינו למדים שהוא עובר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה.
עזוב תעזוב עמו (שם) זו פריקה.
הקם תקים עמו זו טעינה, דברי ר' יהודה בן בתירה
[כב, א]
לא תראה את שור אחיך -
מצוות לא תעשה, ולהלן הוא אומר: כי תפגע מצוות עשה.
שור אחיך -
אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין?
תלמוד לומר: שור אויבך (שמות כג), מכל מקום.
אם כן למה נאמר אחיך?
אלא מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר.
או את שיו נדחים -
כדרך הנדחים.
מכאן אתה אומר: איזו היא אבידה?
מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבידה.
חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין כרמים - הרי זו אבידה.
והתעלמת -
פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, כיצד?
היה כוהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיה שלו מרובה משל חברו פטור, לכך נאמר: והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם:
השב תשיבם -
החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ד' וה' פעמים [חייב להחזירה], שנאמר: השב תשיבם החזירה למקום עד שראוה האחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו, לכך נאמר: השב תשיבם לאחיך.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכג
[כב, ב]
ואם לא קרוב אחיך -
אין לי אלא קרוב, רחוק מנין?
תלמוד לומר: ואספתו אל תוך ביתך, ולא לבית אחר.
והיה עמך עד דרוש אחיך אותו -
וכי עלתה על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן סימנין, אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו? עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.
והשבותו לו -
אף מת עצמו משיב לו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכד
[כב, ג]
וכן תעשה לחמורו -
הייתה חמור עושה והיא אוכלת כסות מנערה אחת לל' יום, שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו, כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהם לצורכו אבל לא לשוחקו, כלי עץ משתמש בהם כדי שלא ירקבו.
השמלה הייתה בכלל כל אלו ולמה יצאת?
להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים, כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים.
אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבידה מנין?
תלמוד לומר: לכל אבידת אחיך.
אשר תאבד ממנו -
פרט לפחות משוה פרוטה.
רבי יהודה אומר:
ומצאתה -
פרט לפחות משוה פרוטה.
לא תוכל להתעלם -
ליתן עליו בלא תעשה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכה
[כב, ד]
לא תראה חמורך שונאך – (שמות כג)
זו מצוות לא תעשה.
ולהלן הוא אומר: כי תראה (שמות כג), מצוות עשה.
אין לי אלא חמור אחיך, חמור שונאך מנין?
תלמוד לומר: חמור שונאך (שם) מכל מקום.
אם כן למה נאמר אחיך?
אלא מלמד שלא דיברה תורה אלא כנגד היצר.
נופלים בדרך -
ולא עומדים.
בדרך -
ולא ברפת.
מכאן אמרו:
מצאו ברפת אין חייב בה, ברשות הרבים חייב בה.
והתעלמת מהם -
לפעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם, כיצד?
היה כוהן והוא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו פטור, שנאמר: והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.
הקם תקים עמו -
העמידה ונפלה אפילו ה' פעמים חייב, שנאמר: הקם תקים עמו.
הלך וישב ואמר לו: הואיל ועליך מצווה לפרוק פרוק פטור, שנאמר: הקם תקים עמו.
יכול אפילו זקן אפילו מוכה שחין?
תלמוד לומר: הקם תקים עמו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכו
[כב, ה]
לא יהיה כלי גבר על אשה -
וכי מה בא הכתוב ללמדנו?
שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים?
תלמוד לומר: תועבה, דבר הבא לידי תועבה.
זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה.
ומה תלמוד לומר: לא יהיה כלי גבר, האיש לא יתקשט בתכשיטי נשים?
תלמוד לומר: ולא ילבש גבר שמלת אשה.
כי תועבת ה' אלוהיך -
קרוי חמישה שמות:
חרם, תועבה, שנאוי, משוקץ, ועול.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכז
[כב, ו]
כי יקרא -
פרט למזומן.
אפרוחים או ביצים -
מיעוט אפרוחים שנים מיעוט ביצים שנים.
מנין אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח?
תלמוד לומר: קן, קן מכל מקום.
מכלל שנאמר: והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים שקננו בפרדס?
תלמוד לומר: לפניך.
אין לי אלא ברשות היחיד, ברשות הרבים מנין?
תלמוד לומר: בדרך, על האילנות מנין?
תלמוד לומר: בכל עץ, על הארץ מנין?
תלמוד לומר: או על הארץ.
והאם רובצת על האפרוחים -
מה אפרוחים בני קיימא יצאו מתים,
אף בצים בני קיימא יצאו מוזרות.
מה בצים צריכים לאמם,
אף אפרוחים צריכים לאמם, יצאו האפרוחים שאין צריכים לאמם.
והאם רובצת -
כשהיא רובצת עליהם פרט למעופפת.
יכול אעפ"י שכנפיה נוגעים בהם?
תלמוד לומר: והאם רובצת על האפרוחים, אע"פ שאינה עימהם.
יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח?
תלמוד לומר: והאם רובצת עד שיהיו כולם מין אחד.
לא תקח האם על הבנים -
מכלל שנאמר: ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות (ויקרא י"ד), יכול יקחנה לטהר בה את המצורע?
תלמוד לומר: לא תקח.
לא תקח האם -
מצוות לא תעשה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכח
[כב, ז]
שלח תשלח את האם -
זו מצוות עשה.
שילחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ד' וה' פעמים חייב לשלח, שנאמר: שלח תשלח.
האוזים ותרנגולים שמרדו ושקיננו בפרדס חייב לשלח בבית פטור מלשלח.
אפרוחים או ביצים -
מיעוט אפרוחים שנים מיעוט ביצים שנים, מה אפרוחים שיש בהם צורך יצאו מתים שאין בהם צורך, כך ביצים שיש בהם צורך יצאו ביצים מוזרות שאין בם צורך. ואם אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד חייב לשלח.
דבר אחר:
כי יקרא קן צפור לפניך -
מכל מקום.
בדרך בכל עץ או על הארץ -
מה דרך רשות, יצאו מקושרים שהן ברשות אחר.
דבר אחר:
שלח -
בטהורה הכתוב מדבר, או אף בטמאה הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: כל צפור טהורה תאכלו (דברים י"ד).
זה בנין אב: כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר, כדברי רבי יאשיה, הא אם שילחה והחזיר בדרך את פניו פטור מלשלח.
שלח תשלח -
בנקבות הכתוב מדבר ולא בזכרים.
ר' אליעזר:
מחייב בשילוח, שנאמר: שלח תשלח.
וחכמים:
פוטרין, [שנאמר]: והאם פרט לקורא זכר.
הנוטל אם מעל הבנים –
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
לוקה ואינו משלח.
וחכמים אומרים:
משלח ואינו לוקה.
זה הכלל: כל מצווה שיש בה קום ועשה אין חייבים עליה.
לא תקח האם על הבנים -
אפילו לטהר בה את המצורע.
והרי דברים קל וחומר: ומה מצווה קלה שהיא באיסור אמרה תורה: למען ייטב לך והארכת ימים, כתוב בה אריכות ימים, שאר מצוות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רכט
[כב, ח]
כי תבנה בית חדש -
אין לי אלא בונה, לקח וירש ונתן לו במתנה מנין?
תלמוד לומר: בית מכל מקום.
לא תשים דמים בביתך -
אין לי אלא בית, מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות?
תלמוד לומר: לא תשים דמים בביתך.
יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת?
תלמוד לומר: בית, מה בית מיוחד שהיא בית דירה, יצאו אלו שאינן בית דירה.
ועשית מעקה לגגך -
אין לי אלא גג, מנין לרבות בורות שיחים ומערות ונעיצים?
תלמוד לומר: לא תשים דמים בביתך.
אם כן למה נאמר: גג?
פרט לכבש.
בית - לרבות היכל.
גג - פרט לאולם.
חדש -
רבי אומר:
משעת חדשתו עשה לו מעקה.
כמה הוא מקום מעגילו?
ג' טפחים.
בית - דורסו עשרה.
ועשית מעקה לגגך -
מצוות עשה.
ולא תשים דמים בביתך -
מצוות לא תעשה.
כי ייפול הנופל ממנו -
ראוי זה שיפול, אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
ממנו -
ולא לתוכו, שאם היה רשות הרבים גבוהה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור, שנאמר: ממנו, ולא לתוכו.
דבר אחר:
כי תבנה -
רבי ישמעאל אומר:
בא הכתוב ללמדך כיצד הוא נדון, שנאמר: כי לא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזים במצודה (קהלת ט').
בית - שאין בו ד' על ד' פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב, ואין עושים אותו עיבור לעיר ולא טיבול למעשרות, ואין נותנים לו ד' אמות לפתחו.
הנודר מן הבית מותר לישב בו, ואין מטמא בנגעים, ואין צמות ביובל, ואין חוזרים עליו מערכי המלחמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רל
[כב, ט]
לא תזרע כרמך כלאים -
מה אני צריך, והלא כבר נאמר שדך לא תזרע [כלאים] (ויקרא י"ט)?
מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין.
אין לי אלא כרם שלם, מנין אפילו כרם יחידי ועושה פירות?
תלמוד לומר: כרם מכל מקום.
ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה?
נאמר כאן קודש,
ונאמר להלן קודש,
מה להלן איסור הנאה,
אף כאן איסור הנאה.
פן תקדש המלאה, הזרע -
מאימתי מלאה מתקדשת?
משתשריש, וענבים משתעשה כפול לבן המצרי.
הזרע -
פרט לזרע שיצא מן הזבלים או עם המים הזורע והרוח מסערתו.
יכול שאני מרבה הזורע והרוח מסייעתו?
תלמוד לומר: אשר תזרע.
המקיים קוצים בכרם –
רבי אליעזר אומר:
קדש, שנאמר: אשר תזרע.
וחכמים אומרים:
זרע - פרט למקיים קוצים בכרם.
ותבואת הכרם -
מאימתי התבואה מתקדשת?
משתשריש, וענבים משיעשו כפול הלבן.
אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מנין?
תלמוד לומר: כרם מכל מקום.
אין לי אלא כרם שלך, כרם של אחרים מנין?
תלמוד לומר: לא תזרע כרמך מכל מקום.
המתיח זמורה של גפן על גבי זרעים אפילו אמה על אמה, הגפן אסורה ופירותיה.
יכול לא יחרש על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו?
תלמוד לומר: יחדיו אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר.
דבר אחר:
כלאים - לחייב משום כרם ומשום שדה.
דבר אחר:
פן תקדש המלאה -
פן תאסר המלאה, כדברי רבי יהודה.
אשר תזרע -
אין לי אלא שזרע, זרע חברו ורצה לקיימו מנין?
תלמוד לומר: תזרע מכל מקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלא
[כב, י]
לא תחרוש בשור וחמור יחדיו -
יכול לעולם?
כשהוא אומר: למען ינוח שורך וחמורך כמוך (שמות כג), שור וחמור עושים מלאכה.
אם כן למה נאמר: לא תחרוש בשור וחמור.
[זה עם זה].
אין לי אלא שור וחמור, מנין לרבות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור?
תלמוד לומר: לא תחרוש, מכל מקום.
אם כן למה נאמר בשור וחמור?
בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובחמור.
דבר אחר:
לא תחרוש -
אין לי אלא חורש, מנין לרבות את הדש והיושב בקרון והיוצא והמנהיג?
תלמוד לומר: יחדיו, מכל מקום.
רבי מאיר:
פוטר ביושב בקרון.
יחדיו -
פרט לרמך.
יחדיו - פרט לקושר את הסוס בצידי הקרון, או לאחר הקרון, או הדולפקס לגמלים.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלב
[כב, יא]
לא תלבש שעטנז -
יכול לא ילבש גזי צמר ואנצי פשתן?
תלמוד לומר: שטענז, דבר שהוא שוע טווי ונוז.
ר' שמעון בן אלעזר אומר:
נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו.
לא תלבש -
אין לי אלא שלא ילבש, מנין שלא יתכסה?
תלמוד לומר: לא יעלה עליך (ויקרא י"ט).
יכול לא יפשילנו לקופה אחריו?
תלמוד לומר: לא תלבש, לבישה בכלל הייתה ממה יצאת?
להקיש אליה ולומר לך, מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף [אף העלאה וכו'].
יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן, וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר?
תלמוד לומר: יחדיו.
חנניה בן גמליאל אומר:
מנין שלא יסרוק סרק של צמר ושל פשתן לקשור בו את מתניו, אע"פ שהרצועה באמצע?
תלמוד לומר: יחדיו, מכל מקום.
כשתמצי לומר השק והקופה מצרפים את הכלאים.
צמר ופשתים יחדיו -
אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר.
הלבדים אסורים משום כלאים אע"פ שאין בהם משום אריג, יש בהם משום שוע.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלג
[כב, יב]
גדילים תעשה לך -
אמור מעתה שניהם נאמרו בדבור אחד.
זכור ושמור נאמרו בדבור אחד.
מחלליה מות יומת (שמות ל"א)
וביום השבת שני כבשים בני שנה (במדבר כ"ח) נאמרו בדבור אחד.
ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא י"ח)
יבמה יבא עליה (דברים כ"ה) נאמרו בדבור אחד:
וכל בת יורשת נחלה (דברים ל"ו)
ולא תסוב נחלה ממטה למטה (שם) בדבור אחד נאמר.
מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד, שנאמר אחת דבר אלוהים שתים זו שמענו (תילים ס"ב).
(סליק פיסקא)
פיסקא רלד
גדילים תעשה לך -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ועשו להם ציצית (במדבר ט"ו), שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו?
תלמוד לומר: גדילים.
כמה גדילים נעשין?
אין [גדיל] פחות משלשה חוטים, כדברי בית הלל.
ובית שמאי אומרים:
מד' חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן, של ארבע ארבע אצבעות [וב"ה אומרים ג'] והלכה כדברי בית שמאי.
במה דברים אמורים?
בתחילה, אבל בשיריה ובגרדומיה כל שהוא.
על ארבע -
יצא בעלי שלושה ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'
דבר אחר:
גדילים תעשה לך -
זה לבן, מנין לרבות את התכלת?
תלמוד לומר: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת (שם):
תעשה -
ולא מן העשוי, שלא יוציא נימים מן הטלית ויעשה.
על ארבע -
ולא על ח'.
[על ארבע כנפות] כסותך -
פרט ליגא ולתכלא ולתלבלטירים לתקרקים לסדסים לבורדסים, לפי שאינן מרובעים.
ר' אליעזר בן יעקב אומר:
מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו?
שנאמר: על ארבע כנפות כסותך.
כסותך -
פרט לסדין.
תכסה -
פרט לסגוס.
בה -
פרט למעפורת שלא יכסה בה ראשו ורובו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלה
[כב, יג]
כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה -
ר' יהודה אומר:
אם בא עליה לוקה ואם לאו אינו לוקה.
מכאן אתה אומר:
עבר אדם על מצווה קלה סופו לעבור על מצווה חמורה.
עבר אדם על ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט),
סופו לעבור על לא תקום ולא תטור (שם),
ועל לא תשנא את אחיך (שם) ואהבת לרעך כמוך,
וחי אחיך עמך (שם כ"ה),
עד שבא לידי שפיכת דמים, לכך נאמר: כי יקח איש אשה.
[כב, יד]
ושם לה עלילות דברים -
יכול אפילו אמר לה הקדחת לי את התבשיל והיא לא הקדיחה?
תלמוד לומר: עלילות דברים, עלילות דברים לגזירה שוה.
מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים,
אף עלילות דברים האמור כאן טענת בתולים.
ומה עלילות דברים האמור כאן בתולים,
אף עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים.
מנין לרבות ביאה אחרת?
תלמוד לומר: והוציא עליה שם רע.
ואמר את האשה הזאת -
מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה.
לקחתי ואקרב אליה [ולא מצאתי לה בתולים] -
הרי עדי שזינתה בבית אביה.
איש או אשה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: איש אשר ינאף את אשת איש (ויקרא יט) אחר שבאו לה עדים בבית בעלה שזנתה בבית אביה, ואחר שבאו לה עדים בבית אביה שזנתה בבית אביה, משמע שתהא נידונת על שער העיר, והרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה שזנתה מבית אביה שתהיה נדונת על פתח בית אביה, לכך נאמר: כי יקח איש אשה.
ר' ישמעאל אומר:
בא וראה מה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע.
[כב, טו]
ולקח אבי הנערה ואמה -
אין לי אלא שיש לה אב ואם, יש לה אב ולא אם, אם ולא אב, לא אב ולא אם מנין?
תלמוד לומר: נערה, מכל מקום.
אם כן למה נאמר: אבי הנערה ואמה?
הם שגידלו גידולים רעים יבואו ויתנו להן גדוליהם.
והוציא את בתולי הנערה -
כמשמעה.
[כב, טז]
ואמר אבי הנערה אל הזקנים -
מכאן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש.
את בתי נתתי לאיש הזה -
מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו הקטנה.
פיסקא רלו
[כב, יז]
והנה הוא שם לה עלילות דברים, ואלה בתולי בתי -
הרי עדים להזם עדיו של זה.
רבי יהודה אומר:
אינו חייב לעולם אלא אם כן בעל.
[לאמר לא מצאתי לבתך בתולים] -
מלמד שתובע מתחיל בדברים תחילה, והוא בעולת בעל.
ר' ישמעאל אומר:
בא הכתוב ללמדך על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתיבעל.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלז
[כב, יז]
ופרשו השמלה לפני זקני העיר -
יחוורו הדברים כשמלה, וזה אחד מן הדברים שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל. כיוצא בו: אם זרחה השמש עליו דמים לו (שמות כ"ב).
וכי עליו זורחת השמש בלבד, ומה תלמוד לומר: אם זרחה השמש?
מה שמש שלום בעולם אף זה, אם הוא יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב.
כיוצא בו: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (שם כ"א), על בוריו.
וכן הוא אומר: ופרשו השמלה יחוורו הדברים כשמלה.
רבי עקיבא אומר:
הרי הוא אומר: ופרשו השמלה לפני זקני העיר, נמצאו עדי הבעל זוממים.
דבר אחר:
ופרשו השמלה -
יבואו עדיו של זה ועדיו של זה, ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.
רבי אליעזר אומר:
דברים ככתבם.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלח
[כב, יח]
ולקחו זקני העיר ההיא את האיש -
ולא את הקטן.
ויסרו אותו -
במכות.
[כב, יט]
וענשו אותו -
בממון.
מאה כסף -
כסף צורי:
ונתן לאבי הנערה -
ולא לאבי בוגרת.
ונתן לאבי הנערה - ולא לאבי גיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שאין לה מאה כסף:
כי הוציא שם רע -
ולא על זו בלבד הוציא שם רע אמרו אלא על בתולת ישראל.
ולו תהיה לאשה -
מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חיגרת ואפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין.
נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה?
תלמוד לומר: ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו.
לא יוכל לשלחה כל ימיו -
ואפילו לאחר זמן?
תלמוד לומר: כל ימיו, הוא לאחר זמן.
(סליק פיסקא)
פיסקא רלט
[כב, כ]
ואם אמת היה הדבר -
אין לי אלא כדרכה, שלא כדרכה מנין?
תלמוד לומר: היה.
לא נמצאו בתולים לנערה -
אין עדים להזם עדיו של זה.
[כב, כא]
והוציאו הנערה אל פתח בית אביה -
אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב, יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנין?
תלמלוד לומר: והוציאו הנערה, מכל מקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא רמ
וסקלוה כל אנשי עירה -
וכי האנשים רוגמים אותה?
אלא במעמד כל אנשי עירה.
באבנים -
יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר: באבן.
אי באבן יכול אפילו באבן אחת?
תלמוד לומר: באבנים.
אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשנייה.
כי עשתה נבלה בישראל -
לא עצמה בלבד נוולה אלא כל בתולות ישראל.
לזנות בית אביה -
נאמר כאן אביה,
ונאמר להלן אביה,
מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל,
אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל.
(סליק פיסקא)
פיסקא רמא
[כב, כב]
כי ימצא איש
בעדים.
שוכב עם אשה בעולת בעל -
להביא את שנבעלת בבית אביה ועדין היא ארוסה.
דבר אחר:
בעולת בעל -
ר' ישמעאל אומר:
בא הכתוב ללמדך על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל.
ומתו -
בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.
גם שניהם -
ולא העושה מעשה חידודים.
כשהוא אומר גם, לרבות הבאים מאחריהם.
האיש השוכב עם האשה -
ואע"פ שהיא קטנה והאשה אף על פי שנבעלה לקטן.
ובערת הרע -
בער עושי הרעות מישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא רמב
[כב, כג]
כי יהיה נערה בתולה מאורסה -
מלמד שאינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורשה לאיש.
ומצאה איש בעיר -
אלו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה.
בעיר -
מלמד שפרצה קוראה לגנב.
ושכב עמה -
על שכיבה.
[כב, כד]
והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא -
זו הוא שאמרנו שער שנמצאת בו ולא שער שנידונת בו.
וסקלתם אותם באבנים -
יכול באבנים מרובות?
תלמוד לומר: באבן.
אי באבן יכול אפילו באבן אחת?
תלמוד לומר: באבנים.
אמור מעתה לא מתו בראשונה ימותו בשניה.
את הנערה על דבר אשר לא צעקה -
כשהוא אומר על דבר אע"פ שהתראה להביא את המזידה בהתראת עדים.
ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת רעהו –
כשהוא אומר: על דבר, אע"פ שהתראה אין לי אלא בעיר, בשדה מנין?
תלמוד לומר: ואם בשדה.
[כב, כה]
ואם בשדה ימצא האיש האיש ושכב עמה -
פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב, דברי רבי יהודה.
ומת האיש אשר שכב עמה לבדו -
הראשון בסקילה והשני בחנק.
(סליק פיסקא)
פיסקא רמג
[כב, כו]
ולנערה לא תעשה דבר -
מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה.
מנין אף מן הקרבן?
תלמוד לומר: חטא.
מנין אף מן המכות?
תלמוד לומר: מות, מלמד שכל עונשים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשו.
אין לי אלא זה, הרודף אחר חברו להורגו ואחר הזכור?
תלמוד לומר: כן הדבר הזה.
יכול אף הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה?
תלמוד לומר: הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה.
[כב, כז]
כי בשדה מצאה -
יכול בעיר חייבת בשדה פטורה?
תלמוד לומר: צעקה ואם אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה.
ואם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת. (גירסת הגר"א).
צעקה -
פרט לשאמר לו הנח לה, דברי רבי יהודה.
פיסקא רמד
[כב, כח]
כי ימצא איש -
במפותה.
ומה אונס חמור אינו חייב אלא על נערה בתולה, מפתה הקל אינו דין שלא יהיה חייב אלא על נערה בתולה?!
או חילוף אם מפתה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה, ומה תלמוד לומר בתולה באונס?
שיכול אין לי שלא יהיה נותן לה אבל יהיה נותן לאביה?
תלמוד לומר: בתולה, פרט לבעולה.
אין לי אלא בעולה, מוכת עץ מנין?
תלמוד לומר: בתולה פרט למוכת עץ.
נאמר כאן אשר לא אורסה,
ונאמר להלן אשר לא אורסה במפותה,
מה אונס חמור אינו חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה, מפתה הקל אינו דין שלא יהיה חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה?!
או חילוף, מה אם מפותה הקל הרי זה חייב עד שנתארסה או עד שנתגרשה, אונס חמור אינו דין שיהא חייב עד שנתארסה ונתגרשה?!
מה תלמוד לומר: אשר לא אורסה שני פעמים?
שלא יהיה נותן לה ולאביה.
נאמר כאן נערה ולא נאמר נערה במפותה, מה אונס חמור אינו חייב אלא על הנערה
אף מפותה הקל אינו דין שלא יהיה חייב אלא על הנערה?!
או חילוף, ומה מפותה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה?
תלמוד לומר: ונתן לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת.
והרי דברים קל וחומר, ומה אונס אינו חייב על הבוגרת, מפתה הקל אינו דין שלא יהיה חייב על הבוגרת, להחליף את הדין אי אתה יכול, שהרי כבר נאמר נערה נערה שני פעמים.
ושכב עמה -
על שכיבה.
ונמצאו -
בעדים.
(סליק פיסקא)
פיסקא רמה
[כב, כט]
ונתן האיש -
ולא הקטן.
לאבי הנערה-
כל שכיבה לאבי הנערה שיהיה שלו.
לאבי הנערה - ולא לאבי הבוגרת.
חמשים כסף -
כסף צורי.
ולו תהיה לאשה -
מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חיגרת ואפילו היא סומא ואפילו היא מוכת
עץ, נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהיה רשאי לקיימה?
תלמוד לומר: ולו תהיה לאשה, הראויה לו.
תחת אשר ענה -
לרבות את היתומה.
מכאן אמרו:
יתומה שנתארמלה או שנתגרשה - האונס חייב והמפתה פטור.
לא יוכל לשלחה כל ימיו -
משלחה הוא ליבם.
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם