 |
 |
ספרי כי תצא פרק כד
פיסקא רסח[כד, א]
כי יקח איש אשה -
מלמד שהאשה נקנית בכסף.
שהיה בדין, ומה אמה העברייה שאין נקנית בבעילה נקנית בכסף, אשה שנקנית בבעילה אינו דין שתהא נקנית בכסף?!
יבמה תוכיח שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף, אף אתה אל תתמה על האשה שאע"פ שנקנית בבעילה לא תהא נקנית בכסף.
תלמוד לומר: כי יקח איש אשה מלמד שהאשה נקנית בכסף ובבעילה.
[ובעלה -
מלמד שהאשה נקנית בבעילה].
שהיה בדין, ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בבעילה, אשה שנקנית בכסף, אינו דין שנקנית בבעילה?!
אמה העברייה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה, אף אתה אל תתמה על האשה שאע"פ שנקנית בכסף שלא תהא נקנית בבעילה.
תלמוד לומר: ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.
ומנין אף בשטר?
ודין הוא ומה כסף שאינו מוציא הרי הוא קונה, שטר שהוא מוציא אינו דין שיהא קונה?!
לא, אם אמרת בכסף שקונה הקדש ומעשר שני, תוכיח בשטר שאין קונה הקדש ומעשר שני? תלמוד לומר: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו, מקיש הויתה של זה ליציאתה של זה, מה יציאתה מזה בשטר,אף הויתה מזה בשטר.
(סליק פיסקא)
פיסקא רסט
והיה אם לא תמצא חן בעיניו -
בית שמאי אומרים:
לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר.
ובית הלל אומרים:
אפילו הקדיחה את תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר.
אמרו בית הלל לבית שמאי:
אם נאמר דבר למה נאמר ערוה, ואם נאמר ערוה למה נאמר דבר?
שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא, ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהיה אסורה מן האסור לה?
תלמוד לומר: ערוה ויצאה מביתו.
ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא?
תלמוד לומר: ויצאה מביתו.
רבי עקיבא אומר:
אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: אם לא תמצא חן בעיניו.
וכתב לה -
לשמה.
מכאן אמרו:
כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול, כיצד?
היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני, ואומר זה שמי ושם אשתי כשם אשתו פסול לגרש בו.
יותר מכאן אמרו:
יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה.
יותר מכאן:
אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו.
וכתב -
אין לי אלא כתוב בדיו, מנין בסם ובסיקא בקומוס ובקנקנתום?
תלמוד לומר: וכתב לה, מכל מקום.
ספר -
אין לי אלא ספר, מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב?
תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום.
אם כן למה נאמר ספר?
מה ספר מיוחד של קיימא יצאו אלו שאינן של קיימא.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצא דבר שמחובר לקרקע.
כריתות -
שיהא כריתות.
מכאן אתה אומר: האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום, הרי זה כריתות.
המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני,
רבי אליעזר:
מתיר.
וחכמים:
אוסרים.
לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו:
ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.
רבי טרפון
הלכה וניסת לאחיו ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת?
ולא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, הא למדת שאין זה כריתות.
א"ר יוסי הגלילי:
היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד, אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם, אסורה לאחד אסורה לכל אדם, הא למדת שאין זה כריתות.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
כריתות - דבר הכורת בינו לבינה.
אמר רבי יוסי הגלילי:
רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה.
ר' עקיבא אומר:
וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה, חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה, הא למדת שאין זה כריתות.
דבר אחר:
הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים, הא למדת שאין זה כריתות.
בידה -
אין לי אלא בידה, מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה?
תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום.
אם כן למה נאמר ידה?
אלא מה ידה מיוחדת שהיא רשותה, כך כל דבר שהיא רשותה.
ונתן בידה ושלחה מביתו -
עד שיאמר לה זה גטיך.
מכאן אמרו:
הזורק גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גטיך.
(סליק פיסקא)
פיסקא רע
[כד, ב]
ויצאה מביתו -
מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.
והלכה והיתה לאיש אחר -
שלא תינשא עמו בשכונה.
אחר -
כבר קראתו התורה אחר.
[כד, ג]
ושנאה האיש האחרון -
הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.
או כי ימות האיש האחרון -
הכתוב מבשרך שעתידה לקוברו.
[כד, ד]
[לא יוכל בעלה הראשון וגו' לשוב לקחתה וגו'] -
אין לי אלא גרושה, אלמנה מנין?
תלמוד לומר: או כי ימות האיש האחרון, אם סופינו לרבות אלמנה, מה תלמוד לומר גרושה? אלמנה מותרת ליבם גרושה אסורה ליבם.
יכול אף שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה, תהא אסורה לחזור לו?
תלמוד לומר: וכתב לה ויצאה היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו ולא שקלקלה על בעלה תהיה אסורה לחזור לו ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון.
ומנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה הרי מת בעליך וניסת, ואח"כ בא בעלה, תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה?
תלמוד לומר: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה.
אשר שלחה -
אין לי אלא מן הנשואים לנשואים, לאירוסים מן האירוסים, מן האירוסים לנשואים ומן הנשואים לאירוסים מנין?
תלמוד לומר: לא יוכל בעלה הראשון לקחתה, לא יוכל הראשון לקחת את אשר שילח.
רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה:
מן האירוסים מותרת מן הנשואים אסורה, שנאמר: אחרי אשר הוטמאה.
וחכמים אומרים:
בין מן האירוסים ובין מן הנשואין אסורה.
אם כן למה נאמר: אחרי אשר הוטמאה?
לרבות סוטה שנסתרה.
וכן הוא אומר: לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו (ירמיה ג').
כי תועבה היא לפני ה' -
רבי יהודה אומר:
היא תועבה ואין הוולד תועבה.
ולא תחטיא את הארץ -
להזהיר בית דין על כך.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעא
[כד, ה]
כי יקח איש אשה חדשה -
אין לי אלא בתולה, מנין לרבות ארוסה ושומרת יבם?
תלמוד לומר: ושמח את אשתו, מכל מקום.
אם כן למה נאמר: חדשה?
מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו, ואלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר.
לא יצא בצבא -
יכול לא יצא בצבא אבל יספיק כלי זיין ומים ומזון?
תלמוד לומר: ולא יעבור עליו לכל דבר.
שומע אני אף בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, ארס אשה ולקחה?
תלמוד לומר: עליו, אינו עובר, אבל עובר הוא על אלו.
נקי יהיה לביתו -
זה ביתו, יהיה זו כרמו.
ושמח את אשתו -
זו אשה אשר לקח להביא את יבמתו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעב
[כד, ו]
לא יחבול רחים ורכב -
אין לי אלא רחים ורכב המיוחדים, מנין לרבות כל דבר?
תלמוד לומר: כי נפש הוא חובל.
אם כן למה נאמר: רחים ורכב?
מה רחים ורכב שהם מיוחדים שהם שני כלים ועושים מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
כי נפש הוא חובל -
להגיד מה גרם.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעג
[כד, ז]
כי ימצא -
בעדים.
איש -
פרט לקטן.
גונב נפש מאחיו -
ולא מאחר.
מבני ישראל -
להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי רבי יוחנן בן ברוקה.
וחכמים אומרים:
הגונב בנו ומכרו פטור.
והתעמר בו -
מגיד שאינו חייב עד שיכנסנו לרשותו.
רבי יהודה אומר:
עד שיכנסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר: והתעמר בו ומכרו.
ומת הגנב -
בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק.
ההוא -
ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין.
ובערת הרע מקרבך -
בער עושי הרעות מישראל.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעד
[כד, ח]
השמר -
זה לא תעשה.
בנגע -
זה שער לבן.
הצרעת -
זו מחיה.
אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה מנין?
תלמוד לומר: לשמור מאד ולעשות.
אין לי אלא נגעי אדם, נגעי בגדים ונגעי בתים מנין?
תלמוד לומר: ככל אשר יורו אתכם הכהנים והלוים.
אין לי אלא מתוך החלט. מתוך הסגר מנין?
תלמוד לומר: כאשר צויתיך, אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתם?
תלמוד לומר: לשמור ולעשות, עושה אתה בא והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעה
[כד, ט]
זכור אשר עשה ה' למרים -
וכי מה עניין זה לזה?
נתנו הענין אצלו ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע.
והרי דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה, ולהנייתו של משה, ולשבחו של מקום, ולבניינו של עולם, כך נענשה, כל המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה.
בדרך -
בשעת טירופכם.
בצאתכם ממצרים -
בשעת גאולתכם, אלא שתלה הכתוב הכל [במרים], ללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם.
וכן הוא אומר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו').
(סליק פיסקא)
פיסקא רעו
[כד, י-יא]
כי תשה ברעך -
אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות?
תלמוד לומר: משאת מאומה.
לא תבוא אל ביתו -
יכול לא ימשכננו מבפנים, אבל ימשכננו מבחוץ?
תלמוד לומר: לעבוט עבוטו בחוץ, לא ימשכננו בחוץ, אבל ימשכננו מבפנים?
תלמוד לומר: בחוץ תעמוד.
כשהוא אומר והאיש לרבות שליח בית דין : (סליק פיסקא)
פיסקא רעז
[כד, יב]
ואם איש עני הוא -
אין לי אלא עני, עשיר מנין?
תלמוד לומר: ואם איש.
אם כן למה נאמר: עני?
ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מן העשיר.
לא תשכב בעבוטו -
שלא תשכב ועבוטו עמך.
[כד, יג]
השב תשיב לו את העבוט -
מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, סגוס בלילה ומחרישה ביום, אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.
ושכב בשמלתו וברכך -
מלמד שהוא מצווה לברכך, יכול אם ברכך אתה מבורך, ואם לאו לא תהיה מבורך?
תלמוד לומר: ולך תהיה צדקה.
[לפני ה' אלהיך] -
מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (תהילים פה).
(סליק פיסקא)
פיסקא רעח
לא תעשוק שכיר -
והרי כבר נאמר: לא תגזול (ויקרא י"ט)?
מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין:
משום: בל תעשוק,
בל תגזול,
ובל תלין,
פעולת שכיר,
ומשום ביומו תתן שכרו,
ומשום לא תבוא עליו השמש.
מכלל שנאמר: ואליו הוא נושא את נפשו, אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאין עושה בנפשו, כגון גרדי וסורק מנין?
תלמוד לומר: לא תעשוק מכל מקום.
אם כן למה נאמר: עני ואביון?
ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם.
מאחיך -
ולא מאחרים.
או מגרך -
זה גר צדק, מלמד שעובר עליו בשני לאוין.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
משום בל תעשוק.
(סליק פיסקא)
פיסקא רעט
[כד, טו]
ביומו תתן שכרו -
מלמד ששכר יום גובה כל הלילה ושכר הלילה גובה כל היום, מנין?
תלמוד לומר: לא תלין (ויקרא י"ט).
ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא -
פרט לשפסק מעמו.
ואליו הוא נושא את נפשו -
וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו, לא שתתן לו שכרו בו ביום, אם כן למה נאמר: ואליו הוא נושא את נפשו?
אלא מלמד שכל הכובש שכר שכיר מעלה עליו הכתוב כאילו הוא נושא את נפשו.
ולא יקרא עליך אל ה' -
יכול מצווה שלא לקרות?
תלמוד לומר: וקרא עליך (דברים ט"ו).
יכול מצותו לקרות?
תלמוד לומר: ולא יקרא עליך אל ה'.
יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא?
תלמוד לומר: והיה בך חטא, מכל מקום.
אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה'?
ממהר אני ליפרע על ידי קורא יותר ממי שאינו קורא.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפ
[כד, טז]
לא יומתו אבות על בנים -
וכי מה בא הכתוב ללמדנו?
שלא יומתו אבות על ידי בנים ולא בנים על ידי אבות, והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו? שלא יומתו אבות בעדותם של בנים ולא בנים בעדותם של אבות.
כשהוא אומר: בנים לרבות את הקרובים.
ואלו הם הקרובים:
אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.
איש בחטאו יומתו -
אבות מתים בעון עצמם ובנים מתים בעון אבותם.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפא
[כד, יז]
לא תטה משפט גר יתום ואלמנה -
מה אני צריך, והלא כבר נאמר: לא תטה משפט ולא תכיר פנים (דברים טז)?
מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בב' לאוין.
ולא תחבול בגד אלמנה -
בין ענייה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת בייתוס.
רבי שמעון אומר:
דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה, שלא תהא הולך ובא אצלה כדי להשיאה שם רע.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפב
[כד, יט]
כי תקצור קצירך -
פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוה נמלים ושברתו הרוח או בהמה.
קצירך -
פרט לשקצרוהו גויים.
מכאן אמרו:
נוכרי שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה והפיאה.
רבי יהודה:
מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור.
קצירך -
פרט לאחרים.
קצירך - פרט להקדש.
כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל פטור, קצר גוי ולקח ישראל פטור.
רבי יוסי הגלילי אומר:
מכלל שנאמר: כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר, כל זמן שיש לו קציר יש לו עומר ויש לו שכחה, וכל זמן שאין לו קציר אין לו עומר ואין לו שכחה.
כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל פטור, קצר גוי ולקח ישראל פטור.
בשדך -
פרט למעמר בשדה חברו, דברי רבי מאיר.
וחכמים:
מחייבים.
מכאן אתה אומר: העומר ששכחוהו פועלים ולא שכח בעל הבית שכח בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש, הרי זה אינו שכחה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפג
ושכחת עומר בשדה -
ולא הגדיש.
יכול אף שכחו פועלים יותר משנים?
תלמוד לומר: לגר וליתום ולאלמנה יהיה.
מכאן אמרו:
שני עומרים שכחה, שלושה אינם שכחה.
שני ציבורי זיתים וחרובין שכחה, שלושה אינם שכחה.
שני גרגרים פרט שלושה אינן פרט.
בשדה -
פרט לטמונה, דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים:
בשדה - לרבות את הטמונה.
בשדה -
לרבות את הקמה.
שהיה בדין, ומה עומר שהורע כח עני יש לו שכחה, קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לה שכחה?
לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה?
תלמוד לומר: בשדה, לרבות את הקמה.
לא תשוב לקחתו -
פרט לראשי שורות.
מכאן אמרו:
ראשי שורות העומר שכנגדו יוכיח, והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכח,ו מודים שאין שכחה.
לא תשוב לקחתו -
כולו כאחד, וכמה יהיה בו?
שיערו חכמים בעושה סאתים.
מכאן אמרו:
העומר שיש בו סאתים ושכחו אין שכחה.
שני עומרים ובהם סאתים -
רבן גמליאל אומר:
לבעל הבית.
וחכמים אומרים:
לעניים.
אמר להם רבן גמליאל: וכי מרוב העומרים יופי כח של בעל הבית, או הורע כוחו?
אמרו לו: יופי כוחו.
אמר להם: אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה, שני עומרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהו שכחה?!
לא תשוב לקחתו -
מכאן אמר ר' ישמעאל:
שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי של עניים.
ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ומנין לספק לקט לקט, ספק שכחה שכחה, ספק פיאה פיאה?
תלמוד לומר: לגר ליתום ולאלמנה יהיה.
א"ר אלעזר בן עזריה:
מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאלו זכה?
תלמוד לומר: לגר ליתום ולאלמנה יהיה.
והרי דברים קל וחומר, מי שלא נתכוון לזכות מעלה עליו הכתוב כאלו זכה, מי שנתכוון לזכות על אחת כמה וכמה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפד
[כד, כ]
כי תחבוט זיתיך -
הראשונים היו חובטים זיתיהם ונוהגים בהם עין יפה.
מכאן אמרו:
הזית שהוא עומד ג' על ג' שורות של שני מלבנין נשכחו, אינן שכחה.
זיתיך -
פרט לאחרים.
זיתך - פרט להקדש.
לא תפאר -
לא תתפאר לעני.
מכאן אמרו:
מי שאינו מניח את העניים ללקט, או מניח האחד, או שמסייע לאחד מהם, הרי זה גוזל העניים, על זה נאמר: אל תסיג גבול עולם (משלי כ"ב).
אחריך -
מלמד שיש לו שכחה.
אחריך - מלמד שיש לו פאה.
לגר ליתום ולאלמנה -
נאמר כאן גר יתום,
ונאמר להלן גר יתום,
מה גר יתום האמור להלן בעושה סאתים,
אף גר ויתום האמור כאן בעושה סאתים.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפה
[כד, כא]
כי תבצור כרמך -
מכאן היה ר' אליעזר אומר:
כרם שכולו עוללות לבעל הבית.
רבי עקיבא אומר:
לעניים.
לא תעולל -
איזו היא עוללת?
כל שאין לו לא כתף ולא נטף, יש לו כתף ואין לו נטף, נטף ואין לו כתף, הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי הם של עניים.
אחריך -
מלמד שיש לו שכחה.
אחריך - מלמד שיש לו פאה.
מכאן אמרו:
איזו היא שכחה בעריס?
כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטלה ברגליות משיעבור הימנה.
לגר ליתום -
נאמר כאן גר יתום,
ונאמר להלן גר ויתום,
מה גר ויתום האמור להלן בעושה סאתים,
אף גר יתום האמור כאן בעושה סאתים.
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם