 |
 |
ספרי כי תצא פרק כה
פיסקא רפו[כה, א-ג]
כי יהיה ריב -
אין שלום יוצא מתוך מריבה.
וכן הוא אומר: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (בראשית י"ג).
מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא?
הוי אומר זו מריבה.
[וכן הוא אומר] ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דברים י"ט).
מי גרם לזה ללקות?
הוי אומר זו מריבה.
בין אנשים -
אין לי אלא אנשים, נשים מנין, איש עם אשה ואשה עם איש מנין?
תלמוד לומר: ונגשו אל המשפט [מכל מקום].
ושפטום -
בעל כרחם.
והצדיקו -
יכול כל מרשיעים לוקים?
תלמוד לומר: והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה.
ועדין איני יודע אלו הם הלוקים?
תלמוד לומר: לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת מצוות לא תעשה והוא לוקה, כך כל שהוא מצוות לא תעשה הרי הוא לוקה.
או כל מצוות לא תעשה שיש בה קום ועשה הרי הוא לוקה, כך כל מצוות לא תעשה שיש בה קום עשה הרי הוא לוקה?
תלמוד לומר: לא תחסום שור, מה חסימה מיוחדת שאין בה קום ועשה והרי הוא לוקה, כך כל מצוות לא תעשה שאין בה קום ועשה הרי הוא לוקה.
רבי שמעון אומר:
והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע -
צדקהו כדי שלא ילקה.
[כה, ב]
והפילו השופט -
מלמד שאין מלקין מעומד.
והכהו -
שליש מלפניו ושתי ידות מאחריו.
לפניו -
שהוא לוקה ועיניו בו, ולא שיהא לוקה ועיניו בדבר אחר.
יכול יהיה לוקה ומת? יכול יהיה לוקה ומשלם?
תלמוד לומר: כדי רשעתו, אין לוקה ומת.
יכול יהא לוקה ומשלם?
תלמוד לומר: כדי רשעתו, אין לוקה ומשלם.
[כה, ג]
ארבעים יכנו -
יכול ארבעים שלימות?
תלמוד לומר: במספר ארבעים.
מנין סמוך למ'?
רבי יהודה אומר:
ארבעים שלימות.
והיכן הוא לוקה?
בין כתפיו.
יכנו -
ולא על הקרקע.
יכנו - ולא על כסות.
יכנו - אין מלקים שנים כאחד.
לא יוסיף -
אם היה מוסיף עובר על לא תעשה.
אין לי אלא בזמן שמוסיפים על מנין, על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין?
תלמוד לומר: לא יוסיף, מכל מקום.
מכה רבה -
אין לי אלא מכה רבה, מכה מעוטה מנין?
תלמוד לומר: על אלה.
אם כן למה נאמר מכה רבה?
מלמד שאין הראשונה מכה רבה.
ונקלה אחיך לעיניך -
מכאן אמרו:
מתקלקל בין בריעי בין במים פטור.
רבי יהודה אומר:
האיש בריעי והאשה במים, מלמד שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מיד כריתתן.
רבי חנניה בן גמלא אומר:
כל היום קורא אותו הכתוב רשע, שנאמר: והיה אם בן הכות הרשע אבל משלקה הכתוב קוראו אחיך, שנאמר ונקלה אחיך.
רבי שמעון אומר:
ממקומו הוא מוכרע, שנאמר: כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם (ויקרא י"ח).
ואומר: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (שם).
והרי דברים קל וחומר, ומה אם מידת פורענות המטפל בהם בעוברי עבירה הרי הוא כעוברי עבירה, המטפל בעושי מצווה על אחת כמה וכמה.
ר' שמעון ברבי אומר:
ומה הדם שנפשו של אדם יוצאה הימנו הפורש ממנו מקבל שכר טוב, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם על אחתץ כמה וכמה, שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.
רבי יהודה אומר:
הרי הוא אומר: מי יגור באהליך, הלך תמים ופועל צדק, לא רגל על לשונו, נבזה בעיניו נמאס, כספו לא נתן בנשך (תילים ט"ו).
ובמקום אחר הוא אומר: ואיש כי יהיה צדיק ועושה משפט וצדק (יחזקאל י"ח)
וסוף הענין הוא אומר: חיה יחיה (שם).
וכי מה עשה זה?
אלא כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפז
[כה, ד]
לא תחסום שור בדישו -
אין לי אלא שור, מנין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור?
תלמוד לומר: לא תחסום שור, מכל מקום.
אם כן למה נאמר שור?
שור אי אתה חוסם אבל אתה חוסם אדם.
בדישו -
אין לי אלא בדישו, מנין לרבות שאר עבודות?
תלמוד לומר: לא תחסום מכל מקום.
אם כן למה נאמר בדישו?
מה דייש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו, ובשעה שהוא עושה אוכל, כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא אוכל.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
מה דייש מיוחד שעושה בידיו וברגליו ובגופו, יצא העושה בידיו וברגליו אבל לא בגופו.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפח
[כה, ה]
כי ישבו אחים -
פרט לאחיו שלא היה בעולמו.
מכאן אמרו:
ב' אחים ומת אחד מהם ונולד להם אחד ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו.
יחדיו -
פרט לאחים מן האם.
לפי שמצינו שיש באחים מן התורה ששוה אח מן האם לאח מן האב, יכול אף כאן כן?
תלמוד לומר: לא יחדיו פרט לאחיו מאמו.
ומת אחד מהם -
אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם, מנין אפילו הם מרובים?
תלמוד לומר: ומת אחד מהם.
מנין אפילו מתו כולם?
תלמוד לומר: ומת אחד מהם ולא נאמר אחד מהם אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים.
מכאן אמרו:
ג' אחים נשואים ג' אחיות נכריות וכו':
לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר -
למה אני צריך?
לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, יכול אף כאן כן?
תלמוד לומר: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר.
כיצד הוא עושה?
או חולצת או מתייבמת.
[לאיש זר] -
הנותן גט לעצמו פסלה לעצמו ופסלה על ידי אחים.
יכול יהיה גט פוטרה?
ודין הוא, ומה חליצה שאינה פוטרת באשה פוטרת ביבם, גט שפוטר באשה אינו דין שפוטר ביבם?
תלמוד לומר: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר [אלא] בחליצה.
העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה על האחים, יכול יהיה מאמר גומר בה?
תלמוד לומר: יבמה יבוא עליה, ביאה גומרת בה ואין מאמר גומר בה.
יבמה יבוא עליה
בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, ואפילו היא שוגגת והוא מזיד, או הוא שוגג והיא מזידה.
[ולקחה לו לאשה ויבמה] -
ולקח ולקחה, יבם ויבם ויבמה, פרט לצרות מכל העריות.
וכן אמרו:
ט"ו נשים פוטרות וצרות צרותיהם וכו'.
(סליק פיסקא)
פיסקא רפט
[כה, ו]
והיה הבכור אשר תלד -
יכול אם היה שמו יוסי יקרא שמו יוסי, יוחנן יקרא שמו יוחנן?
תלמוד לומר: על שם אחיו מכל מקום.
אם כן למה נאמר והיה הבכור?
מלמד שמצוה על הגדול ליבם.
אשר תלד -
פרט לאיילונית ושאינה ראויה לילד.
יקום על שם אחיו-
ולא על שם אחי האב.
המת -
לפי שנאמר להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, מנין מת ראשון יבם שני, מת שני ייבם שלישי?
תלמוד לומר: המת המת ריבה הכתוב.
ולא ימחה שמו מישראל -
פרט לסריס ששמו מחוי.
[כה, ז]
ואם לא יחפץ האיש -
ולא שלא חפץ בה המקום.
מוציא אני את העריות שחייבים עליו מיתות בית דין ועדיין לא אוציא את העריות שהם בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום.
לקחת את יבמתו -
מה אני צריך?
מפני שנאמר: והיה הבכור אשר תלד, יכול שאני מוציא עקרה וזקנה ואילונית וקטנה ושאינה ראויה [לילד]?
תלמוד לומר: יבמתו יבמתו ריבה הכתוב.
ועלתה יבמתו השערה -
מצווה בבית דין שיהא בגובהה של עיר ושיהיה בזקנים.
מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל -
פרט לסריס שאם רצה להקים אינו יכול.
שם -
רבי יהודה אומר:
נאמר כאן שם,
ונאמר להלן שם,
מה שם האמור להלן נחלה,
אף שם האמור כאן נחלה.
מה שם האמורה [להלן] זרע,
אף שם האמור כאן זרע.
בישראל -
ולא בגרים.
מכאן אמרו:
שנים אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושתן ולידתן בקדושה פטורים מן החליצה ומן היבום, שנאמר: בישראל ולא בגרים.
לא אבה יבמי -
ולא שלא אבה המקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצ
[כה, ח]
וקראו לו זקני עירו -
מצווה בזקני עירו.
ודברו אליו -
דברים הגונים.
מה הגונים?
שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, ועמד ואמר שישאנה לו, כלך אצל כמותך, אומר לו: למה לך להכניס קטטה לביתך.
ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה -
מלמד שאין אומרים דבריו אלא בעמידה.
לא חפצתי לקחתה -
ולא שלא חפץ בה המקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצא
[כה, ט]
ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וירקה בפניו -
רוק הנראה לעיני הזקנים,
[לעיני הזקנים] -
מלמד שמתייחדת עמו לעיני הזקנים.
וחלצה נעלו -
נעלו שלו, של אחרים מנין?
תלמוד לומר: חלוץ הנעל חלוץ הנעל מכל מקום.
אם כן למה נאמר וחלצה נעלו?
פרט לגדול שאין יכול לילך בו, ולקטן שאין חופה את רוב הרגל, ושאין לו עקב, שחליצתו פסולה היא.
מעל רגלו -
נאמר כאן רגלו,
ונאמר להלן רגלו,
מה להלן ימנית,
אף כאן ימנית.
[מעל רגלו] -
מכאן אמרו:
מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה.
וירקה בפניו -
יכול בפניו?
תלמוד לומר: לעיני הזקנים, רוק הנראה לעיני הזקנים.
מכאן אמרו:
חלצה ורקקה ולא קראתה, חליצתה כשרה.
קראתה ורקקה ולא חלצה, חליצתו פסולה.
חלצה וקראתה אבל לא רקקה –
רבי אלעזר אומר:
חליצתה פסולה
ור' עקיבא אומר:
חליצתה כשרה.
וענתה ואמרה -
נאמרה כאן ענייה,
ונאמרה להלן ענייה,
מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש,
אף ענייה האמורה כאן בלשון הקודש
ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו -
רבי אליעזר אומר:
אשר לא בנה ולא עתיד לבנות.
רבי יהושע אומר:
ככה יעשה בדבר שמעשה מעכב.
אמר לו רבי עקיבא:
משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש.
[כה, י]
ונקרא שמו בישראל -
רבי ישמעאל אומר:
חליצה מעכבת ורקיקה מעכבת.
בישראל -
נאמר כאן בישראל,
ונאמר להלן בישראל,
מה בישראל האמור להלן פרט לבית דין של גרים,
אף בישראל האמור כאן פרט לבית דין של גרים.
בית חלוץ הנעל -
מצווה בדיינים ולא מצווה בתלמידים.
רבי יהודה אומר:
מצווה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
אמר רבי יהודה:
פעם אחת היינו יושבין לפני רבי שמעון ואמר לנו, ענו כולכם ואמרו: חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצב
[כה, יא]
כי ינצו אנשים -
אין שלום יוצא מתוך מצוות.
וכן הוא אומר: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (בראשית י"ג).
מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק?
הוי אומר מריבה.
וכן הוא אומר: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דברים י"ט).
מי גרם לזה ללקות?
הוי אומר זו מריבה.
אנשים -
אין לי אלא אנשים, איש עם אשה ואשה עם איש מנין?
תלמוד לומר: יחדיו מכל מקום.
איש ואחיו -
פרט לעבדים שאין להם אחוזה.
וקרבה אשת האחד -
אשת איש ולא אשת שליח בית דין.
להציל את אשה -
רבי אומר:
לפי שמצינו שיש מזיקים בתורה שעשה בהם שאין מתכוון כמתכוון, יכול אף כאן כן?
תלמוד לומר: במבושיו.
אין לי אלא מבושיו, מנין לרבות דבר שיש בו סכנה?
תלמוד לומר: והחזיקה מכל מקום.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצג
[כה, יב]
וקצותה את כפה -
מלמד שאתה חייב להצילה.
מנין שאם אין אתה יכול להצילה בכפה הצילה בנפשה?
תלמוד לומר: לא תחוס עינך.
ר' יהודה אומר:
נאמר כאן לא תחוס,
ונאמר להלן לא תחוס (דברים י"ט),
מה להלן ממון,
אף כאן ממון.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצד
[כה, יג]
לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן -
יכול לא יעשה ליטרא, חצי ליטרא, ורביע ליטרא?
תלמוד לומר: גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה,] לא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.
רבי עקיבא אומר:
מנין שלא יעשה סאה פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיקא?
תלמוד לומר: יהיה לך.
רבי יוסי ברבי אומר:
אם קיימת הרי הוא בלא יהיה לך.
[כה, יד]
לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה -
יכול לא יעשה קב, תרקב, וחצי תרקב, ורביע תרקב?
תלמוד לומר: גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.
רבי אליעזר אומר:
מנין שלא יעשה אדם מידת בת ארבעת קבים להיות מודד בה לתוך ביתו?
תלמוד לומר: לא יהיה לך.
מנין שלא יעיין במקום שמכריעים ולא יכריע במקום שמעיינים?
תלמוד לומר: לא יהיה לך.
[כה, טו]
אבן שלימה וצדק -
מנין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעים, או הרי אני מכריע במקום שמעיינים, לפחות מן הדמים או להוסיף על הדמים, מנין שאין שומעים לו?
תלמוד לומר: וצדק יהיה לך.
מנין שלא יגדוש במקום שמוחקים לפחות לו מן הדמים, או הריני גודש במקום שמוחקים להוסיף לו על הדמים שאין שומעים לו?
תלמוד לומר: וצדק יהיה לך, מניח אגרדימים על המדות.
מכאן אמרו:
הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום, ובעל הבית אחת לי"ב חודש.
רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר:
איפה לפר ואיפה לאיל איפה לכבש (יחזקאל מ"ו), מידת אילים וכבשים אחת הוא, אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצה
למען יאריכון ימיך -
זו אחת מכל מצוות שבתורה, שמתן שכרה בצידה.
והרי דברים קל וחומר, ומה גרוגרת שאין אחד מן מאה באים באיסור האיטלקי, נאמר בה אריכות ימים, שאר מצוות שיש בה חסרון כיס על אחת כמה וכמה.
[כה, טז]
כי תועבת ה' -
יכול לא יהיה חייב עד שיעבור את כולם?
תלמוד לומר: כל עושה אלה אפילו אחת מהם.
מכאן אמרו:
אין מערבים פירות בפירות אפילו חדשים בישנים, אפילו סאה בדינר, ואפילו יפה בדינר וטריסית, לא יערבם וימכרם סאה בדינר.
כל עושה עול -
קרוי ה' שמות:
עול, שנוא, משוקץ, חרם ותועבה.
(סליק פיסקא)
פיסקא רצו
[כה, יז]
זכור אשר עשה לך עמלק -
זכור בפה ואל תשכח בלב.
וכן הוא אומר: שמעו עמים ירגזון (שמות ט"ו).
בדרך -
בשעת טרופיכם.
בצאתכם -
בשעת גאולתכם.
[כה, יח]
אשר קרך בדרך -
אין קרך אלא נזדמן לך.
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך -
מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום.
[כה, יט]
ואתה עיף ויגע, והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב -
שלא תאגוד עליך אגודה.
בארץ אשר ה' אלוהיך -
מה שאתה יורש אתה מבקש.
תמחה את זכר עמלק -
ולהלן הוא אומר: כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז)
ואומר: כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שם).
(סליק פיסקא)
הפרק הבא הפרק הקודם