פיסקא רצז
[כו, א]
והיה כי תבוא אל הארץ -
אין והיה אלא מיד.

כי תבוא אל הארץ -
עשה מצווה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ.

אשר ה' אלוהיך וירשת וישבת בה -
מה שתירש תכבש ותשב.

[כו, ב]
ולקחת מראשית כל פרי האדמה -
יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים?
תלמוד לומר: מראשית ולא כל ראשית.
ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור?
הריני דן, נאמר הכא ביכורי צבור,
ונאמר הכא ביכורי יחיד,
מה ביכורי צבור שנאמר להלן מז' המינים,
אף ביכורי יחיד משבעת המינים.

ומה להלן חטים ושעורים,
אף כאן חטים ושעורים.
מנין לרבות שאר מינים?
תלמוד לומר: בכורי אדמתך (שמות כג), ריבה, אחר שריבה הכתוב מיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון.
נאמר הכא ביכורי יחיד,
ונאמר הכא ביכורי צבור,
מה ביכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ,
[אף ביכורי יחיד מז' מינין האמורים בשבח הארץ]
ואלו הם: חטה, ושעורה, וגפן, ותאנה, ורמון, (ארץ) זית שמן ודבש.
זית - זה זית אגורי.
דבש - זה דבש תמרים:

מראשית -
אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת.

כל פרי -
פרי אתם מביא ביכורים, ואין אתה מביא יין ושמן ביכורים.

האדמה -
פרט לאריסים ולחכורות ולסקרקון ולגזלן, שאין מביאים, משום שנאמר: ראשית ביכורי אדמתך (שם).

אשר תביא מארצך -
כל זמן שהם מצויים על פני ארצך.
יכול שאתה קורא כל זמן שאתה מביא?
תלמוד לומר: ואכלת ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה.
כשתמצי לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא.
מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא.

רבי יהודה בן בתירה אומר:
מביא וקורא.

אשר ה' אלוהיך נותן לך -
פרט לנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד או בתוך של רבים, והמבריך מתוך של רבים או מתוך של יחיד לתוך שלו, והנוטע בתוך שלו והמבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע, הרי זה איננו מביא.

רבי יהודה אומר:
בזה מביא, מן זה הטעם אינו מביא, משום שנאמר: ביכורי אדמתך, עד שיהו כל הגידולים מאדמתך.

(סליק פיסקא)

פיסקא רצח
ושמת בטנא -
מלמד שטעונים כלים.

והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו -
זה שילה ובית עולמים.

[כו, ג]
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם -
זו היא שאמר רבי יוסי הגלילי:
וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כוהן שלא יהיה בימיך?!
אלא כוהן שהוא כשר.
וכן הוא אומר: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה (קהלת ז').

(סליק פיסקא)

פיסקא רצט
ואמרת אליו -
שאינך כפוי טובה.

הגדתי היום -
פעם אחת אתה קורא בשנה ואין אתה קורא פעמים בשנה.

כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם -
פרט לגרים.

לתת לנו -
פרט לעבדים.

רבי שמעון אומר:
פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם.

(סליק פיסקא)

פיסקא ש
[כו, ד]
ולקח הכהן הטנא מידך -
מכאן אמרו:
העשירים מביאים ביכורים בקלתות של כסף ושל זהב.
ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה.
וסלים ניתנים לכהנים לזכות מתנה לכהנים.

מידך -
מלמד שטעונים תנופה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:
והנחתו לפני מזבח ה' אלוהיך -
כל זמן שיש לך מזבח יש לך ביכורים, וכל זמן שאין לך מזבח אין לך ביכורים.

מכאן אמרו:
נגנבו או שאבדו חייב באחריות, נטמאו בעזרה נופץ ואין קורא.

(סליק פיסקא)

פיסקא שא
וענית ואמרת -
נאמר כאן ענייה,
ונאמר להלן ענייה,
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקודש.

מכאן אמרו:
כל מי שהוא יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרים אותו.
נמנעו מלהביא התקינו להיות מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע, סמכו על המקרא: וענית, אין ענייה אלא מפי אחרים.

[כו, ה]
ואמרת לפני ה' ארמי אובד אבי -
מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם.
שמא תאמר ירד ליטל כתר מלכות?
תלמוד לומר: ויגר שם.
יכול באוכלוסין הרבה?
תלמוד לומר: במתי מעט, כמה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י').

ויהי שם לגוי גדול -
מלמד שהיו ישראל מצויינים שם.

[כו, ז]
וירא את ענינו -
כמה שנאמר: וראיתן על האבנים (שמות א):

ואת עמלינו -
כמה שנאמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם). וכו'

אגדה רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב.

[כו, ט]
ויביאנו אל המקום הזה -
זה בית המקדש, או יכול זה ארץ ישראל?
כשהוא אומר: ויתן לנו את הארץ הזאת, הוי אומר זו ארץ ישראל.
ומה תלמוד לומר ויביאנו אל המקום הזה?
בשכר ביאתו אל המקום הזה נותן לנו את הארץ הזאת.

ארץ זבת חלב ודבש -
נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש,
ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש (שמות י"ג),
מה להלן ארץ חמשת עממים,
אף כאן ארץ חמשת עממים.

מכאן היה רבי יוסי הגלילי אומר:
אין מביאים ביכורים מעבר לירדן, שאינה זבת חלב ודבש.

[כו, י]
ועתה -
מיד:

הנה -
בשמחה.

הבאתי -
משלי.

מראשית כל פרי האדמה -
מכאן אמרו:
יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר, רמון שביכר, קושר אותו בגמי ואומר: הרי אלו בכורים.

אשר נתתה לי ה' -
מכאן אמרו:
האפוטרופוס והעבד ושליח אשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאים ואין קורים, שאין יכול לומר אשר נתת לי ה'.

והנחתו לפני ה' אלוהיך והשתחוית לפני ה' אלוהיך -
מלמד שטעונים הנפה שני פעמים:
אחת בשעת קריאה,
ואחת בשעת השתחואה.

[כו, יא]
ושמחת -
בכל מיני שמחות.

בכל הטוב -
זה השיר.

אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך -
מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.

אתה והלוי והגר אשר בקרבך -
מכאן אמרו:
ישראל ממזרים מותרים, אבל לא גרים ועבדים משוחררין, שאין להם חלק בארץ.

(סליק פיסקא)

פיסקא שב
[כו, יב]
כי תכלה לעשר -
יכול בחנוכה?
נאמר כאן קץ,
ונאמר להלן קץ,
מה קץ האמור להלן רגל,
אף קץ האמור כאן רגל.

אי מה קץ האמור להלן חג המצות,
אף כאן חג המצות.

נאמר להלן חג הסוכות
ונאמר כאן חג הסוכות?
תלמוד לומר: כי תכלה לעשר, רגל שכלו בו מעשרות, הוי אומר זה פסח.

מכאן אמרו:
ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית הוה ביעור.

בשנה השלישית -
יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר?
תלמוד לומר: בשנה השלישית, שנה שחייבת במעשר, יצאת שנה שביעית שאינה חייבת במעשר.
יכול שני מעשרות נוהגין בה, אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב.
מנין לרבות שאר מעשרות?
תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה.

(סליק פיסקא)

פיסקא שג
ונתתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה -
תן לכל אחד ואחד חלקו.

ואכלו בשעריך ושבעו -
תן להם כדי שובעם.

מכאן אמרו:
אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים, או קב שעורים, דברי רבי יהודה.

רבי אומר:
חצי קב.

בשעריך -
מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לחו"ל.
אמרו משפחת בית נבטלה הייתה בירושלים, ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאם חוץ לירושלם.

[כו, יג]
ואמרת -
בכל לשון.

לפני ה' אלוהיך -
זה וידוי מעשר.

בערתי הקודש מן הבית -
זה מעשר שני ונטע רבעי.

וגם נתתיו ללוי -
זה תרומה ותרומת מעשר.

ולגר ליתום ולאלמנה -
זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה, אעפ"י שאין מעכבים את הודוי.

מן הבית -
זו חלה.

דבר אחר:
מן הבית -
כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר.

ככל מצותיך -
שאם הקדים מעשר ראשון לשני, אין בכך כלום.

אשר צויתני -
לא נתתיו למי שאינו ראוי.

לא עברתי ממצותיך -
לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.

ולא שכחתי -
לא שכחתי מהזכיר שמך ולברכך.

[כו, יד]
לא אכלתי באוני ממנו -
הא אם אוכלו אינו יכול להתוודות.

ולא בערתי ממנו בטמא -
בין שהוא טמא ואני טהור, או הוא טהור ואני טמא.

לא נתתי ממנו למת -
לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת, דברי רבי אליעזר.

אמר לו רבי עקיבא:
אם למת אם לחי אמור, ומה תלמוד לומר למת?
שלא החלפתי אפילו בדבר טהור.

שמעתי בקול ה' אלהי -
הבאתיו לבית הבחירה.

עשיתי ככל אשר צויתני -
שמחתי ושימחתי בו.

[כו, טו]
השקיפה ממעון קדשך -
עשינו מה שגזרת בנו עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.

(סליק פיסקא)