פיסקא כו
[ג, כג]
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר -
זה שאמר הכתוב: תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות (משלי י"ח).
ב' פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל.
משה אמר להקב"ה: רבש"ע עבירה עברתי תכתב אחרי שלא יהיו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה, או שאמר דבר שלא נצטווה.
משל למלך שגזר ואמר על מי שיאכל פגי שביעית יהיו מחזירים אותו בעקיפים. הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזירים אותה בעקיפים.
אמרה לו: בבקשה ממך המלך הודיע סורחני, שלא יהיו בני המלך אומרים דומה שנמצא בה דבר ניאוף, או שנמצא בה דבר כישוף, כשהם רואים פגי שביעית תלוים בצואר יודעים שבשביל כך אני מחזרת.
כך אמר משה לפני הקב"ה: עבירה שעברתי תכתב אחרי.
אמר לו הקב"ה: הריני כותבה שלא הייתה אלא על המים, שנאמר: על אשר מריתם פי במי מריבה במדבר סין במריבת העדה (במדבר כ"ז).

ר' שמעון אומר:
משל למלך שמהלך ובנו עמו בדרך ומהלכים בקרוניא עד שהגיע למקום צר ונהפכה קרון שלו על בנו, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו, כשהוא מגיע לאותו מקום מזכיר ג' פעמים או ב' ואומר כאן ניזוק בני, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו.
אף כך המקום מזכיר ג' פעמים מי מריבה מי מריבה מי מריבה לומר [כך הרגתי את מרים] כך הרגתי את אהרן כך הרגתי את משה.
וכן הוא אומר: נשמטו בידי סלע שופטיהם (תילים קמ"א)

דוד המלך אמר לפני הקב"ה: עבירה שעברתי לפניך לא תכתב אחרי, אמר לו המקום לא שוה לך כלום, שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו.
משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חיטה בשנה, היו הכל אומרים אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים אלו, אלא משכנו המלך וכתב לו אפרכי, פעם אחת שיגר ולא שייר לו כלום, נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר, באותה שעה ידעו שאין בידו כלום.
אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר: ואת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב' י"ב).

ר' חנניה אומר:
ארבעתים ששה עשר.
אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה.
דוד אמר: חטאתי לה' (שם).
ונתן אמר לו: גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שם).
ואומר: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי (תילים נ"א).

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל והיו יכולים לתלות את העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם.
זה הדבר קל וחומר ומה אלו שיכולים לתלות את העבירה במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם, מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם, על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם.

דבר אחר:
ואתחנן אל ה' -
י' לשונות נקראת תפילה:
זעקה,
שועה,
נאקה,
צרה,
רנה,
ופגיעה,
נפול ופלול,
עתירה,
עמידה
חילול
חנון

זעקה במצרים, שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב')

שועה מנין?
שנאמר: ותעל שועתם (שם).

נאקה מנין?
וישמע אלוהים את נאקתם (שם).

צרה מנין?
בצר לי אקרא ה' (תילים י"ח).

רנה מנין?
שנאמר: ואתה אל תשא בעדם רנה (ירמיה ז').

פגיעה מנין?
ואל תפגע בי (שם).

נפול מנין:
שנאמר: ואתנפל לפני ה' כראשונה (ואתחנן ט').

פלול מנין?
ואתפלל אל ה' (שם).

עתירה מנין?
שנאמר: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (בראשית כ"ה).

עמידה מנין?
ויעמד פנחס ויפלל (תילים ק"ו).

חילול מנין?
ויחל משה (שמות ל"ב).

חנון מנין?
ואתחנן אל ה'.

בעת ההיא לאמר -
משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קליניא, פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו, אמרו: הרי שעה שבקשנו מלפני המלך שיעשה מדינתינו קליניא.
כך משה מבקש מלפני הקב"ה שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ, לכך נאמר: בעת ההיא.

[לאמר] -
זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום: הודיעני אם אתה עושה לי או אין אתה עושה לי.
אמר לו: אני עושה: ויצעק משה אל ה' [לאמר] מה אעשה לעם הזה (שמות יז, ד), שאין תלמוד לומר לאמר, ומה תלמוד לומר לאמר?
אמר לו: הודיעני אם אפול בידם ואם לאו.

כיוצא בו אתה אומר: וידבר משה לפני ה' [לאמר] (שם ו, י), שאין תלמוד לומר לאמר ומה תלמוד לומר לאמר?
אמר לו: הודיעני אם אתה גואלם אם לאו.

כיוצא בו אתה אומר: ויצעק משה אל ה' לאמר (במדבר י"ב).
הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו.

כיוצא בו אתה אומר: וידבר משה לפני ה' לאמר (במדבר כ"ז).
אמר לו: הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו.

כך אתה אומר בעת ההיא לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר מה תלמוד לומר לאמר?
הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו.
(סליק פיסקא)

פיסקא כז
[ג, כד]
[אדני ה']-
כל מקום שנאמר ה' זו מידת רחמים, שנאמר: ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד).
כל מקום שנאמר אלוהים זו מידת הדין, שנאמר: עד האלהים יבוא דבר שניהם (שם כ"ב) ואומר: אלוהים לא תקלל (שם).
(סליק פיסקא)

ה' אלקים אתה החלות -
אתה התרת לי נדרי בשעה שאמרת לי לך הוצא את בני ישראל מארץ מצרים, אמרתי לפניך איני יכול, שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנאמר: ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב') ואין הואלה אלא שבועה, שנאמר: ויואל שאול את העם (שמו"א י"ד)

דבר אחר:
אתה החלות -
אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל, שנאמר: הרף ממני ואשמידם (ואתחנן ט').
וכי משה תופס היה בהקב"ה?!
אלא כך אמר לפניו: רבש"ע, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך, עמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם, הייתי סבור שאני עימהם בתפילה, והם לא התפללו עלי, והלא דברים קל וחומר, אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה.

להראות את עבדך -
ישראל נקראו עצמם עבדים והקב"ה קראם עבדים.
ויש שקראו עצמם עבדים והקב"ה לא קראם עבדים.
ויש שלא קראו עצמם עבדים והקב"ה קראם עבדים.

אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר: אל נא תעבור מעל עבדך (בראשית י"ח).
והקב"ה קראו עבד שנאמר: בעבור אברהם עבדי (שם כ"ו).

יעקב קרא עצמו עבד שנאמר: קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך (שם ל"ב).
והקב"ה קראו עבד, שנאמר: ואתה עבדי יעקב (ישעיה מ"א).

משה קרא עצמו עבד להראות את עבדך.
והקב"ה קראו עבדי שנאמר: משה עבדי מת (יהושע א).

דוד קרא עצמו עבד, שנאמר: אני עבדך בן אמתך (תילים קט"ז).
והקב"ה קראו עבד, שנאמר למען דוד עבדי (מלכ"א יא).

ישעיה קרא עצמו עבד שנאמר: יוצרי מבטן לעבד לו (ישעיה מ"ט).
והקב"ה קראו עבד שנאמר: עבדי ישעיהו (שם כ').

שמואל קרא עצמו עבד [שנאמר: דבר כי שומע עבדך (שמו"א ג')
והקב"ה לא קראו עבד].

שמשון קרא עצמו עבד שנאמר: אתה נתת ביד עבדך (שופטים טו, יח)
והקב"ה לא קראו עבד.

שלמה קרא עצמו עבד שנאמר: ונתת לעבדך לב לשמוע (מלכ"א ג').
והקב"ה לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו, שנאמר למען דוד עבדי (שם יא).

איוב לא קרא עצמו עבד.
והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר: השמת לבך אל עבדי איוב (איוב א)

יהושע לא קרא עצמו עבד
והקדוש ברוך הוא קראו עבד, שנאמר: וימת יהושע בן נון עבד ה' (יהושע כ"ד).

כלב לא קרא עצמו עבד,
והקב"ה קראו עבד שנאמר: ועבדי כלב (במדבר י"ד).

אליקים לא קרא עצמו עבד
והקב"ה קראו עבד שנאמר: לעבדי לאליקים (ישעיה כ"ב).

זרובבל לא קרא עצמו עבד
והקב"ה קראו עבד שנאמר: זרובבל בן שלתיאל עבדי (חגי ב').

דניאל לא קרא עצמו עבד,
והמקום קראו עבד שנאמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא (דניאל ג').

נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים
והקב"ה קראן עבדים שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג').

את גדלך -
זה בנין אב לכל גדלך שבתורה.

ואת ידך החזקה -
אלו עשרה מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, שנאמר: נטה ידך (שמות ז').

אשר מי אל בשמים ובארץ -
שלא כמדת בשר ודם מידת הקב"ה.
מידת בשר ודם אפרכוס יושב על הפרכיא שלו מתיירא הוא מן סקנתודרין שלו שלא יחזירנו, אתה שאין לך סקנתודרין, מפני מה אי אתה מוחל לי?!
מלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתיירא הוא מפני ריתיכוס שלו שלא יחזירנו, אתה שאין לך ריתיכוס מפני מה אי אתה מוחל לי?!

אשר יעשה כמעשיך -
במצרים.

וכגבורותיך -
על הים.

דבר אחר:
כמעשיך – במצרים.
וכגבורותיך - על הירדן.

פיסקא כח
[ג, כה]
אעברה נא ואראה -
אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלאו כבר נאמר: כי לא תעבור את הירדן הזה?
משל למלך שהיו לו ב' עבדים וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום.
אמר: מה גזר עלי שלא אשתה יין עד שלשים יום, איני טועמו אפילו שנה אחת, אפילו שתי שנים.
וכל כך למה?
כדי לפוג את דברי רבו.
חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום.
אמר: אפשר אני לחיות בלא יין אפילו שעה אחת, וכל כך כדי לחבב את רבו.
כך משה היה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ, ולכך נאמר: אעברה נא ואראה.

ההר הטוב הזה והלבנון -
הכל קראו אותו הר.
אברהם קראו הר, שנאמר: אשר יאמר היום בהר ה' יראה (בראשית כג)
[דוד קראו הר, שנאמר: מי יעלה בהר ה'] (תילים כ"ד).
ישעיה קראו הר, והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' (ישעיה ב').
גויים קראו אותו הר, שנאמר: והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' (שם).

והלבנון -
זה בית המקדש, [שנאמר]: גלעד אמר לי ראש הלבנון (ירמיה כ"ב).
ואומר: והלבנון באדיר ייפול (ישעיה ו').
ולמה נקרא שמו לבנון?
שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם א).
(סליק פיסקא)

פיסקא כט
[ג, כו-כז]
ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי -
ר' אלעזר אומר:
נתמלא עליו חימה.

רבי יהושע אומר:
כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה.

למענכם -
בשבילכם נעשה לי כך.

ולא שמע אלי -
לא קיבל תפלתי.

ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה -
משל לאדם נודר לאין הולך אצל רבו שיתיר לו נדרו, מה עליך לשמוע דברי רבך.

דבר אחר:
ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו דוגמא אתה עושה לדיינים, שיאמרו מה משה חכם גדול לא נשא לו פנים, על ידי שאמר: שמעו נא המורים נגזר גזירה שלא יכנס לארץ, המענין את הדין והמעותין את הדין על אחת כמה וכמה.
ומה משה שנאמר לו: רב לך אל תוסף, לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
ומה חזקיה שנאמר לו: צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב' כ' ישעיה ל"ח), לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שהיה דורש: אפילו חרב חדה על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר: ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל (שם), שאר בני אדם על אחת כמה וכמה).

דבר אחר:
ויאמר ה' אלי רב לך -
אמר לו: משה הרבה לך בידי לעולם הבא, כאדם שאומר לחבירו הרבה לך בידי אל תביישני.

דבר אחר:
ויאמר ה' אלי רב לך -
כאדם שאומר לחבירו עובר פלוני על דרך פלוני.

אל תוסף -
מכאן אמר רבי אלעזר בן יעקב:
יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים, שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה וכאן נאמר לו עלה.

מכאן אמרו:
העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים, שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם (מלכ"א ח').
העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים, שנאמר: והתפללו דרך ארצם.
העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל העיר הזאת (שם) העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפלל אל הבית הזה.
העומדים בבית המקדש מכוונים לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים, שנאמר: ויתפלל אל המקום הזה.
נמצאו עומדים בצפון פניהם לדרום,
בדרום פניהם לצפון,
במזרח פניהם למערב,
במערב פניהם למזרח,
נמצאו כל ישראל מתפללים אל מקום אחד.

[ג, כז]
וראה בעיניך -
משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו, נכנס לפתח פלטורין שלו משכו ומדבר עמו, נכנס לטרקלין שלו משכו ומדבר עמו, כיון שבא ליכנס לקיטון אומר לו: מכאן ואילך את אסור.
כך משה אמר לפני המקום: רבש"ע, כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה מלא חבל של נ' אמה.
אמר לו: וראה בעיניך כי לא תעבור.

[ג, כח]
וצו את יהושע -
אין צווי אלא זירוז, שנאמר: ויקרא משה ליהושע בן נון ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ (ואתחנן לא).
חזק - בתורה
ואמץ - במעשים טובים.

כי הוא יעבר לפני העם הזה -
אם (אתה) עובר לפניהם עוברים ואם לאו אין עוברים.

והוא ינחיל אותם -
אם מנחילם נוחלין ואם לאו אין נוחלין.
וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה איש צדיקים, שנאמר: ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה וגו' ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב [וגו'] ויאמר יהושע אהה ה' אלוהים למה העברת העביר [וגו'] בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך [וגו'] בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך [וגו'] ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז').
לא כך אמרתי למשה רבך, מתחילה אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אין עוברים, אם מנחילם נוחלים ואם לאו אין נוחלים, ואתה שלחתם והלכת אחריהם.
(סליק פיסקא)

פיסקא ל
[ג, כט]
ונשב בגיא -
אמר להם: מי גרם לנו שנשב בגיא?
מעשים רעים שעשינו בפעור.

דבר אחר:
אמר להם: ונשב בגיא מול בית פעור, ראו כמה ביניכם לביני הרבה, כמה תפילות בקשתי ונגזר עלי גזירות שלא אכנס לארץ, אבל אתם הכעסתם לפניו ארבעים שנה, שנאמר: ארבעים שנה אקוט בדור (תילים צ"ה), ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור, וימין שלו פשוטה לקבל שבים, [שנאמר]: ועתה ישראל שמע אל החקים, הרי אתם חדשים, כבר מחול לשעבר.
(סליק פיסקא)