פיסקא שמב
[לג, א]
וזאת הברכה -
לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחלה, מזי רעב ולחומי רשף (דברים ל"ב), מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה (שם) ובחורב הקצפתם (שם ט') ממרים הייתם (שם), חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה וממנו למדו כל נביאים שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה, וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות.

ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחילת דבריו אמר להם:
תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים (הושע ט')
חזר ואמר להם נחמות: ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו' ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (שם י"ד)
ארפא משובתם אהבם נדבה,
אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה (שם).

וכן יואל אמר: שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל (יואל א).
חזר ואמר להם דברים נחומים: ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם (שם ב').

וכן עמוס אמר: שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה (עמוס ב').
וחזר ואמר להם דברי נחומים: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (שם ז').

וכן ירמיה אמר: והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ (ירמיה ז').
חזר ואמר להם דברי נחומים: אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו (שם ל"א).
אבל אומות העולם מי שאמרו להם דברי נחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו (שם נ"א) הוי משאומר להם לאומות דברי נחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות.

דבר אחר:
וזאת הברכה -
זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם (בראשית מ"ט), נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן שנאמר: וזאת הברכה.

דבר אחר:
[וזאת הברכה] -
הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו?
זו תפילה, שנאמר: תפילה למשה איש האלהים (תילים צ').
ועדין דבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם תפילה קודמת הברכה ואם ברכה קודמת לתפילה?
כשהוא אומר: וזאת הברכה הוי תפילה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפילה.

[אשר ברך משה] -
אלו אחרים ברכו את ישראל כדי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן, נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל וכדי ישראל שיברכם משה.

איש האלהים -
זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים.
משה נקרא איש האלהים, שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים.
[אלקנה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש אלוהים אל עלי] (שמו"א ב').
שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה איש האלהים בעיר הזאת (שם ט').
דוד נקרא איש האלהים, שנאמר: במצוות דוד איש אלוהים (נחמיה יב)
שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר (מלכ"א יב).
עידוא נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה' (שם י"ג).
אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר: איש אלוהים תיקר נא נפשי בעיניך (מלכ"ב א).
אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר: כי איש אלוהים קדוש הוא (שם ד')
מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש האלהים אל מלך ישראל (מלכ"א כ').
אמוץ נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש אלוהים בא אליו (דהי"ב כה).

לפני מותו -
וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר: לפני מותו?
סמוך למיתתו.
כיוצא בו אתה אומר: הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים (מלאכי ג').
וכי עלתה בדעתך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל, מה תלמוד לומר: לפני בא יום ה'?
סמוך לביאתו.

(סליק פיסקא)

פיסקא שמג
[לג, ב]
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר -
מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה?
לאיטור שהיה עומד על הבימה ונשכר לא לאחר לדבר על ידיו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך תחילה, אשרי עולה אמלכו אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסים עמו, ואח"כ פתח בצרכי אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך.
אף משה רבינו לא פתח בצרכם של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וזרח ואח"כ פתח בצרכם של ישראל, שנאמר: ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר: אין כאל ישורון.

אף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכם של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנאמר: הללויה שירו לה' שיר חדש (תילים קמ"ט), וחזר וחתם בצרכן של ישראל, שנאמר: כי רוצה ה' בעמו (שם), וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר: [רוממות אל בגרונם (שם).

ואף שלמה לא פתח בצרכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר]: מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם (מלכ"א ח' דהי"ב ו'), ואח"כ פתח בצרכם של ישראל, שנאמר: רעב כי יהיה בארץ (שם) וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר: קומה ה' למנוחתך (דה"י שם)

ואף שמנה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים לא פתחו בצרכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר: האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואח"כ מתיר אסורים אח"כ רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות:
ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי.
וזרח משעיר למו זה לשון רומי.
הופיע מהר פארן, זה לשון ערבי.
ואתא מרבבות קדש, זה לשון ארמי.

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא ]
כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא, ואיזו?
זו רוח רביעית, כמה שנאמר: אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג').

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תרצח.
אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר: והידים ידי עשו (בראשית כ"ז) ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר: ועל חרבך תחייה (שם).

הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תנאף.
אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנאמר: ותהרן שתי בנות לוט מאביהן (שם י"ט).

הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תגנוב.
אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם (שם ט"ז). לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה מה ירצו ויקבלו את התורה.
וכן הוא אומר: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תילים קל"ח).
יכול שמעו וקיבלו?
תלמוד לומר: ואתם לא תעשו (יחזקאל ל"ג).
ואומר: ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה'), אלא אפילו שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל.

משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתן על החמור, וכן שני וכן שלישי, אף כן ישראל קיבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצוות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר: ויאמר ה' מסיני בא.
כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר: קול ה' על המים אל הכבוד הרעים (תילים כ"ט), כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו: כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו.
אמר להם: והלא כבר נאמר: ולא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט').
אמרו לו: הקול הזה מהו?
אמר להם: ה' עוז לעמו יתן (תילים כ"ט), ואין עוז אלא תורה, שנאמר: עמו עוז ותושיה (איוב י"ב).
אמרו לו: אם כן, ה' יברך את עמו בשלום (תילים כ"ט):

דבר אחר:
ויאמר ה' מסיני בא -
כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנאמר: ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים (שופטים ה').
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (בראשית כ"ה)
אמר להם המקום: אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם.
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו, מה עשה אותו הבן? עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו.
אמר לו המלך: לך אני נותן מתנה.
כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, כשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנאמר: ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כ"ה).
אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה, לכך נאמר: ויאמר ה' מסיני בא.

הופיע מהר פארן -
ארבע הופעות הם:
ראשונה במצרים שנאמר: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תילים פ')
שנייה בשעת מתן תורה שנאמר: הופיע מהר פארן.
שלישית לימות גוג ומגוג שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (שם צ"ד).
רביעית לימות המשיח, שנאמר: מציון מכלל יופי אלוהים הופיע (שם נ'):

ואתא מרבבות קודש -
שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, מידת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן, אלא מרבבות קודש ולא כל רבבות קודש.

דבר אחר:
ואתא מרבבות קודש -
מלך בשר ודם יושב בתוך פמליא שלו, יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים ויש בה בני אדם גבורים, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש, אות הוא בתוך רבבות קודש וכשנגלה על הים מיד הכירוהו, שנאמר: זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (שמות ט"ו).
וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל, ואומר להם: מה דודך מדוד (שה"ש ה'), שכך אתם מומתים עליו שכך אתם נהרגים עליו, כענין שנאמר: על כן עלמות אהבוך (שם א).
ואומר: כי עליך הורגנו כל היום (תילים מ"ד), כולכם נאים כולכם גבורים בואו והתערבו עמנו.
וישראל אומרים להם, נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו: דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים, (שה"ש ה').
כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב"ה אומרים להם לישראל, נבוא עמכם שנאמר: אנה הלך דודך היפה בנשים (שם ו').
וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו, אני לדודי ודודי לי (שם).

מימינו אש דת למו -
כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י"ב מיל על י"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום והקב"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש (תילים כ"ט).

אש דת למו -
מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש.
מה אש נתנה מן השמים,
כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ')

מה אש חיים לעולם,
אף דברי תורה חיים לעולם.

מה אש קרוב לה נכוה, רחוק ממנה צונן,
כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו.

מה אש משתמשין בה בעוה"ז זה ובעה"ב,
כך דברי תורה משתמשין בהם בעוה"ז זה ובעה"ב.

ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם,
אף בני אדם שעמלים בו ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק.

אש דת למו -
אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה.

(סליק פיסקא)

פיסקא שמד
[לג, ג]
אף חובב עמים -
מלמד שחיבב המקום את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות.

כל קדושיו בידיך -
אלו פרנסי ישראל שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן.
במשה מהו אומר?
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא (שמות ל"ב)

בדוד הוא אומר?
אני הוא חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו (שמו"ב כד דהי"א כא):

והם תוכו לרגליך -
אעפ"י שאנוסים, אעפ"י שלוקים, אעפ"י ששבוים.

ישא מדברותיך -
מקבלים עול תורתך עליהם.
וכן הוא אומר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד).

דבר אחר:
אף חובב עמים -
מלמד שלא חלק הקב"ה חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל, תדע לך שכן הוא, שהרי אמרו גזלו של עכו"ם מותר ושל ישראל אסור.
וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר להם לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה.
הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושה וקראו את המקרא ושנו את המשנה מדרש הלכות ואגדות. בשעת פטירתם אמרו להם כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד, גזלו של עכו"ם מותר ושל ישראל אסור, ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות.

וכל קדושיו בידיך -
אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל.
וכן הוא אומר ביחזקאל: שכב על צדך הימני ושמת עון בית ישראל עליו, ואומר ואני נתתי לך את שני עונם, וכלית את אלה ושכבת על צדך השמאלי (יחזקאל ד').

והם תוכו לרגליך -
אע"פ שהם מכעיסים ישא מדברותיך מקבלים עליהם עול יראתך, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד).

דבר אחר:
אף חובב עמים -
מלמד שחיבב המקום את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות.

כל קדושיו בידך -
אלו נפשותיהם של צדיקים שניתנת עמו באוצר, שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך (שמו"א כה).

והם תוכו לרגליך -
אע"פ שנרתעים לאחוריהם י"ב מיל וחוזרים י"ב מיל.

ישא מדברותיך -
כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

פיסקא שמה
[לג, ד]
תורה ציווה לנו משה -
צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו.
וכן הוא אומר: ויבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל (מלכ"א ח' דהי"ב ו').
בית זה למה?
וישם שם מקום לארון (שם), הרי צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בעבורינו.

דבר אחר:
תורה ציווה לנו משה -
וכי ממשה אנו אוחזים את התורה, והלא אבותינו זכו בה, שנאמר: מורשה קהלת יעקב.

[מורשה קהלת יעקב] -
שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים מנין?
תלמוד לומר: אתם נצבים היום כולכם (דברים כ"ט).
אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל וכאשת איש לאומות העולם. וכן הוא אומר: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו כל הנוגע בה לא ינקה (משלי ו'): [ד"א] מורשה קהילת יעקב.

(סליק פיסקא)

פיסקא שמו
[לג, ה]
ויהי בישורון מלך -
כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר: ויהי בישורון מלך אימתי?
בהתאסף ראשי עם, ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא).

יחד שבטי ישראל -
כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות.
וכן הוא אומר: הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט').

ר' שמעון בן יוחי אומר:
משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטורים, כל זמן שהספינות קשורות פלטורים קיימים, פרשו ספינות אין פלטורים קיימים.
כך ישראל כשעושים רצונו של מקום עליותם בשמים, וכשאין עושים רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה.

כיוצא בו אתה אומר: זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו), כשאני מודה לו הוא נאה, וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה.

כיוצא בו אתה אומר: ואתם עדי נאם ה' ואני אל (ישעיה מ"ג) כשאתם עדי אני אל, וכשאין אתם עדי אין אני אל.

כיוצא בדבר אתה אומר: אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תילים קכג), אלמלא אני לא הייתי יושב בשמים, אף כן אתה אומר: יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, יחד שבטי ישראל.

(סליק פיסקא)

פיסקא שמז
[לג, ו]
יחי ראובן ואל ימות -
וכי מה עניין זה לזה?
משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו.
אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם?
אמרו לו: אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר, אלא שתתרצה לאחינו הגדול.
אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר: יחד שבטי ישראל.

יחי ראובן ואל ימות.
והלא מת הוא, אלא מה תלמוד לומר: ואל ימות?
לעולם הבא.

דבר אחר:
יחי ראובן -
במעשה יוסף.

ואל ימות -
במעשה בלהה.

רבי חנינא בן גמליאל אומר:
לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר: ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר (שמואל ב' ט"ז) ואעפ"כ הר לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו (מלכ"א יא)

וחכמים אומרים:
אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצוות עונשים על העבירות, ומה תלמוד לומר: יחי ראובן ואל ימות?
שעשה ראובן תשובה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
ניצל ראובן מאותו החטא ולא נזקק לאותו מעשה, אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר: ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ"ז) ונזקק לאותו מעשה, ומה תלמוד לומר: כי עלית משכבי אביך (בראשית מ"ט)?
שתבע עלבונה של אמו.

ויהי מתיו מספר -
גבורים בכח גבורים בתורה.
גבורים בכח, שנאמר: מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה (ישעיה ג').
גבורים בתורה, שנאמר: גבורי כח עושי דברו (תילים ק"ג).
ואומר: בארה בנו אשרש הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי"א ה') יחי ראובן ולא ימות.

(סליק פיסקא)

פיסקא שמח
[לג, ז]
וזאת ליהודה -
ראה ראובן את יהודה שעמד והודה אף הוא הודה על מעשיו, הוי מי גרם למי?
יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר: אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם (איוב טו).

שמע ה' קול יהודה -
מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותנו מתוכה.

ואל עמו תביאנו -
שנקבר עם אבות בארץ.

ר' יהודה אומר:
וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים, והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו?
שנקבר עם אבות בקבורה.

ר' מאיר אומר:
הרי הוא אומר: בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען (בראשית נ'), אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה תלמוד לומר: ואל עמו תביאנו?
שנקבר עם אבות בארץ.

ידיו רב לו -
בשעה שהרג את עשו.

ועזר מצריו תהיה -
בעומדו לפני יוסף.

דבר אחר:
וזאת ליהודה -
מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון, אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער אתה מעלה אותו מתוכה.

ואל עמו תביאנו -
שקרבו עמו לברכה, שנאמר: ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי (שופטים א).
[ואומר]: ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון (יהושע י"ט).

ידיו רב לו -
בשעה שאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי (בראשית ל"ד).

ועזר מצריו תהיה -
כענין שנאמר: ויסעו ויהי חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב (שם ל"ה).

דבר אחר:
וזאת ליהודה -
מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה.

ואל עמו תביאנו -
זה יאשיה, שנאמר: הנני אוסיפך אל אבותיך (מלכ"ב כב).

ידיו רב לו -
זה מנשה, שנאמר: וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה' (שם כא).
לסוף מה נאמר בו?
ויתפלל אליו ויעתר לו (דהי"ב' לג).

ועזר מצריו תהיה -
זה יהושפט, שנאמר: ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלוהים ממנו (שם יח):

(סליק פיסקא)

פיסקא שמט
[לג, ח]
וללוי אמר -
למה נאמר בו?
לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (בראשית מ"ט).
משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע למלך וחזר והלוה מן המלך, ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה.
כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר (שם ל"ד), לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר: ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל"ב), וחזר והלוה את המקום בשטים, שנאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי (במדבר כ"ה), שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר: ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני (שם).

דבר אחר:
וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך -
מי שעתיד ללבוש אורים ותומים.

לאיש חסידיך -
למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך.

אשר נסיתו במסה -
הרבה ניסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות.

תריבהו על מי מריבה -
סקיפנטים נסתקפה לו, אמר משה: שמעו נא המורים (במדבר כ') אהרן ומרים מה עשו.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנ
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו -
וכי עלתה על לב שלוי עובד עבודה זרה, והלא כבר נאמר: ויעמוד משה בשער המחנה (שמות ל"ב), אלא זה אבי אמו מישראל.

ואת אחיו לא הכיר -
זה אחי אמו מישראל.

ואת בניו לא ידע -
זה בן בתו מישראל.

כי תשמרו אמרתיך -
במצות.

ובריתך ינצורו -
במדבר.

דבר אחר:
רבי אומר:
כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו -
במדבר.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנא
[לג, י]
יורו משפטיך ליעקב -
מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר: ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כא).
ריב - אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה.
נגע - אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים.

ותורתך לישראל -
מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב.
שאל אגניטוס הגמון את רבן גמליאל אמר לו:
כמה תורות ניתנו לישראל?
אמר לו: שתים אחת בכתב ואחת בעל פה.

ישימו קטורה באפך -
זו קטורת שלפני ולפנים.

וכליל על מזבחך -
אלו איברי עולה.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנב
[לג, יא]
ברך ה' חילו -
בנכסים.

מכאן אמרו:
רוב כוהנים עשירים הם, משום אב הדורש, נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תילים ל"ז), זה זרעו של אהרן.

ופעל ידיו תרצה -
שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים.

מחץ מתנים קמיו -
כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל.

דבר אחר:
מחץ מתנים קמיו -
זה קרח.

ומשנאיו מן יקומון -
זה עוזיהו.

(סליק פיסקא)

[לג, יב]
לבנימין אמר ידיד ה' -
חביב בנימין שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. שישה נקראו ידידים:
הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר: אשירה נא לידידי (ישעיה ה')
בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו.
שלמה נקרא ידיד, שנאמר: ויקרא את שמו ידידיה (שמו"ב יב), ואומר: וה' אהבו (שם)
ישראל נקראו ידידים שנאמר: נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה (ירמיה י"ב).
בהמ"ק נקרא ידיד, שנאמר: מה ידידות משכנתיך (תילים פ"ד).
אברהם נקרא ידיד, שנאמר: מה לידידי בביתי (ירמיה יא).
יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד, ויביאו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בהמ"ק שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב"ה שנקרא ידיד, לכך נאמר ידיד ה'.

ישכון לבטח עליו -
ואין בטח אלא יישוב, שנאמר: וישבו במדבר לבטח וישבו ביערים (יחזקאל לד).

חופף עליו כל היום -
זה בנין ראשון.

כל היום -
זה בנין אחרון.

ובין כתפיו שכן -
בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא.
וכן אתה מוצא באברהם: שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי.
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כ"ב) הרי בנוי.
אשר יאמר היום בהר ה' יראה (שם), הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא.

וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא.
ראה ריח בני כריח שדה (שם כ"ז) בנוי, שנאמר: לריח ניחוח.
שדה, הרי חרב, שנאמר: לכן בגללכם ציון שדה תחרש.
אשר ברכו ה' (שם) בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנאמר: כי שם ציווה ה' את הברכה חיים.

וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא.
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים (שם כ"ח), הרי בנוי.
אין זה (שם), הרי חרב.
כי אם בית אלוהים (שם), הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא.

ובין כתפיו שכן -
בין חרב בין שאינו חרב.
וכן הוא אומר: כה אמר כורש מלך פרס (עזרא א ודהי"ב לו):

דבר אחר:
ובין כתפיו שכן -
מה שור זה אין בו נאה מכתפיו, כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנאמר: וקמת ועלית אל המקום (דברים יז).
ואומר: לכו ונעלה אל הר ה' (ישעיה ב') אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב, אלא עמים רבים.

רבי אומר:
בכל התחומים הוא אומר: וירד הגבול ותאר הגבול (במדבר לד) וכאן הוא אומר: ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי הוא ירושלים (יהושע ט"ו), מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנאמר: ובין כתפיו שכן.
ומה תלמוד לומר לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ"ט)?
זו לשכת הגזית שניתנה בחלקו של יהודה, שנאמר: וימאס באוהל יוסף ובשבט בנימין לא בחר ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב (תילים ע"ח), אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנאמר: ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה (מיכה ה') ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם (בראשית ל"ה).

ר' מאיר אומר:
בחלקו של בנה מתה, שנאמר: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' (שם מ"ח), ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר: ואתה בית לחם אפרתה (מיכה ה').
שומע אני בחלקו של יוסף זה בנה שנאמר: הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (תילים קל"ב), במי שנמשל בחיתו יער, ואיזה?
זה בנימן, שנאמר: בנימן זאב יטרף (בראשית מ"ט).
זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו.

וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו ה' מאות אמה על ד' מאות אמה ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותה ד' מאות ומ' שנה שנאמר: ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה (מלכ"א ו'), צא מהם אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ד' מאות ומ' שנה, וכששרת שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפניהם, שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א).
ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה, (במדבר י').
וכי עלתה על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ ישראל והלא כבר נאמר: לכה אתנו והטבנו לך, ומה תלמוד לומר: כי ה' דבר טוב על ישראל (שם)?
זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך (שם).
אמר לו: למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו?!
אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי.

וכן אתה מוצא בישראל כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר הלכו ללמוד תורה מיעבץ, מי היה יעבץ?
זה היה עתניאל בן קנז.
וכן הוא אומר: ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים (שמו"ב כד).
ובמקום אחר הוא אומר: ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות (דהי"א כא), אי אפשר לומר שקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף, ואי אפשר שקלי כסף שהרי כבר נאמר שקלי זהב? אמור מעתה בזהב שקל ובכסף קנה.
ואי אפשר לומר חמישים שכבר נאמר שש מאות, ואי אפשר לומר ו' מאות שכבר נאמר חמישים אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה עמד וכינס (חמשה) חמישים?
אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה עמד וכינס חמישה שקלים מכל שבט ושבט, נמצאו ו' מאות שקלים מכל השבטים.
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר אצלי הוא שורה, קטן שבכולם אמר אפשר שמניח אבא אחיי גדולים ושורה עמי, הלך ועמד ופניו כבושות ונפשו עגומה, ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו. כך אמר הקב"ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
מלמד שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימן נולד בארץ ישראל.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף.
אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה, לא, כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם.

דבר אחר:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?
משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו, אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס.
כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס.
אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו, שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר: ובין כתפיו שכן.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנג
[לג, יג]
וליוסף אמר -
מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל ארצות.

ממגד -
שהוא טל מצוי לה בכל שעה.

ומתהום רובצת תחת -
מלמד שהיתה מרובצת במעיינות.

[לג, יד]
וממגד תבואות שמש -
מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנאמר: וממגד גרש ירחים.

[לג, טו]
ומראש הררי קדם -
מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל.

וממגד גבעות עולם -
מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות שנאמר: אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד'):

[לג, טז]
וממגד ארץ ומלואה -
מלמד שארצו של יוסף מליאה ואין חסירה כל ברכה.

ר' שמעון בן יוחי אומר:
אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף אין צריך חוץ ממנה כלום.

ורצון שוכני סנה -
שעשה רצון מישראל שנגלה על הסנה.

תבואתה לראש יוסף -
הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבוא.

ולקדקד נזיר אחיו -
אלו שריחקוהו אחיו ועשאוהו בכור.

[לג, יז]
בכור שורו הדר לו -
מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע, שאלו ניתן הוד ליהושע אין כל העולם יכול לעמוד בו.

וקרני ראם קרניו -
שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות.
ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה,
ניתן ליהושע כחו של שור וקרניו של ראם.

בהם עמים ינגח -
וכי מה עמים כיבש יהושע, והלא לא כיבש אלא ל"א מלכים?!
מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו.

יחדיו אפסי ארץ -
וכי כמה ארצות כיבש יהושע אלא פרטום זה קטן כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטונים.

ר' יהודה אומר:
וכי ל"א מלכים ששיעבד כולם היו בארץ ישראל כדרך שעובדים ברומי, עכשיו שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות אומר לא עשיתי כלום.

והם רבבות אפרים -
לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנענים, ומה תלמוד לומר: ויאמר אדוני בזק ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני (שופטים א)?
והרי דברים קל וחומר, ומה אדני בזק שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען היו ע' מלכים בהונת ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחני, בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה,
והם אלפי מנשה.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנד
[לג, יח]
ולזבולון אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים ויציגם לפני פרעה (בראשית מז) ולא נתפרשו שמותם זה אחד מהם.

שמח זבולון בצאתך -
מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו.

ויששכר באהליך -
מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה שנאמר מבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"י אחד י"ב) וכן מצינו שאביו משבחו שנאמר וירא מנוחה כי טוב (בראשית מ"ט:

דבר אחר:
ויששכר באהליך -
מלמד שבית הבחירה היה ראוי לבנות בחלקו של יששכר.

[לג, יט]
עמים הר יקראו -
מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאים לפרגמטיא של ארץ ישראל, והם אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה, והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו, מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים ובאים ומקריבים זבחים ועולות?
תלמוד לומר: שם יזבחו זבחי צדק.

כי שפע ימים יינקו -
שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפעים, ומלכות ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.

דבר אחר:
כי שפע ימים יינקו -
זה ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא.
מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא?
תלמוד לומר: כי שפע ימים יינקו.

אמר ר' יוסי:
פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום.
אמרתי לו: פרנסתך במה הוא?
אמר לי: מחלזון.
אמרתי לו: ומי מצוי?
אמר לי: השמים מקום כיס שמוטל בהרים וסמומיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו.
אמרתי: השמים נזכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא.

וספוני טמוני חול -
ספוני - זו חלזון.
טמוני - זו טרית.
חול – זכוכית.
לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש"ע, לאחי נתת ארצות ולי נתת חלזון?!
אמר לו: שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה.
אמר לפניו: רבש"ע, מי מודיעני?
אמר לו: זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנה
לג, כ]
ולגד אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים (בראשית מז).

ברוך מרחיב גד -
מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.

כלביא שכן -
מלמד שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות.

וטרף זרוע -
על שעבר.

אף קדקד -
לעולם הבא.

[לג, כא]
וירא ראשית לו -
הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא.

כי שם חלקת מחוקק ספון -
זה קבר של משה שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים לב).
ומה תלמוד לומר: כי שם חלקת מחוקק ספון?
מלמד שהיה משה מוטל מת בגפי שכינה ד' מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידין אותו ואומרים: יבוא שלום וינוח על משכבו.

וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הם:
הקשת,
והמן,
והבאר,
והכתב והמכתב,
והלוחות,
ופי האתון,
וקברו של משה,
ומערה שעמד בה משה ואליהו,
ומקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה.

ויש אומרים:
אף בגדו של אדם הראשון.

ויש אומרים:
הכתונות ומזיקים.

ר' יאשיה אמר משום אביו:
אף האיל והשמיר.

ר' נחמיה אומר:
אף האור והפרדה.

ר' יהודה אומר:
אף הצבת.
וכן הוא אומר: צבתא בצבתא תתעבד, קמייתא מאי הוית לא ברייה הות.
אמר לו: והרי יכול לעשותה בדפוס ולחתיכה בתוכו?
הא לא ברייה הות.

ויתא ראשי עם -
שעשה את התורה תיין.

דבר אחר:
מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל העם חבורה וחבורה בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול כל אחד ואחד שכר.
וכן הוא אומר: לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל (ישעיה נג).

צדקת ה' עשה -
וכי מה צדקות עשה בישראל, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להם, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם, אלא שנאמר: כי יהיה בך אביון (דברים טו).

דבר אחר:
צדקת ה' עשה -
מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נו).

[לג, כב]
ולדן אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו לקח (בראשית מז) וזה אחד מהם.

דן גור אריה -
מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות.

יזנק מן הבשן -
מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות.
וכן הוא אומר: ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו (יהושע י"ט).

[לג, כג]
ולנפתלי אמר -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ומקצה אחיו לקח (בראשית מ"ז) וזה אחד מהם.

נפתלי שבע רצון -
מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות.

ומלא ברכת ה' -
זו בקעת גינוסר

רבי אומר:
זה בית דין של טבריא.
ועוד הוא אומר: רצון יריאיו יעשה] (תילים קמ"ה).

ים -
זה ים של סופני.

ודרום -
זה ימה של טבריא.

ירשה -
מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל.

[לג, כד]
ולאשר אמר -
למה נאמר? לפי שנאמר: ומקצה אחיו (בראשית מז) וזה אחד מהם.

ברוך מבנים אשר -
אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר.

יהי רצוי אחיו -
שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקין ובקיפלאות והן מרצים לו בתבואה.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו -
כשעשה ראובן אותו מעשה, הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו: כך אחינו אתה מדבר באחינו הגדול, וכהודה ראובן על מעשיו נתרצו לו אחיו, לכך נאמר: יהי רצוי אחיו.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו -
כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי הוא לוויה וזה אומר שלי הוא לוויה, אם מראובן הכתוב מייחס שלי הוא לוויה, ואם ממני הכתוב מייחס שלי הוא לוויה, ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר: יהי רצוי אחיו.

דבר אחר:
יהי רצוי אחיו -
אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר.

וטובל בשמן רגלו -
שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין.
מעשה שנצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו שלהם פומיליוס אחד.
אמרו לו: לך וקח לנו שמן במאה רבוא, והלך לו לצור.
אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך לגוש חלב, הלך לו לגוש חלב.
אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמרו לו: לך אצל פלוני.
הלך לביתו ולא מצאו.
אמרו לו: הרי בשדה. הלך ומצאו שעוזק תחת הזית.
אמר לו: שמן במאה רבוא אני צריך.
אמר לו: המתן עד שאגמור את הזית, משגמר את זיתיו נטל הכלים והיה ממשמש ובא.
ואמר פומיליוס: אפשר שיש לזה שמן שמן במאה רבוא, דומה שצחקו בו יהודים.
כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה: בואי ורחצי רגלינו במלוא ספל שמן ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו.
נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא.
אמר לו: רצונך שוב.
אמר לו: אין לי מעות.
אמר לא: טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי, עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות רבוא. אמרו: לא הניח ההוא אדם לא חמור ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו.
הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין וקילסו לפניו קילוס גדול.
אמר להם: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו י"ח מאות רבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר (משלי יג) ונוסף עוד (שם, יא).

[לג, כה]
ברזל ונחשת מנעליך
שארצו של אשר היא הייתה מנעולה של ארץ ישראל.

וכימיך דבאך -
שכל הארצות דובאות כסף לארץ ישראל, כענין שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף וגו' (בראשית מז).

[לג, כו]
אין כאל ישורון -
ישראל אומר: אין כאל,
ורוח הקודש אומרת: אל ישורון.

ישראל אומר: מי כמוכה באלים ה' (שמות טו).
ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך (דברים לג).

ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו'),
ורוח הקודש אומרת: ומי כעמך ישראל (דהי"א יז).

ישראל אומר: כתפוח בעצי היער (שה"ש ב'),
ורוח הקודש משיבו: כשושנה בין החוחים (שם).

ישראל אומר: זה אלי ואנוהו (שמות טו),
ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי (ישעיה מג).

ישראל אומר: כי תפארת עוזמו אותה (תילים פט).
ורוח הקודש אומרת: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט).

רוכב שמים בעזרך -
כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך.
וכשאין עושים רצונו כביכול - ובגאותו שחקים.

דבר אחר:
ובגאותו שחקים -
נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה? אמר להם: מן התחתונים אתם יודעים מה היא מידת כבוד למעלה.
משל לאחד שאמר: מבקש אני לראות פניו של מלך.
אמרו לו: היכנס למדינה ואתה רואה.
נכנס למדינה וראה וילון פרוס על פתח מדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו, מיד נפל לארץ.
אמרו לו: ראה לא יכולת לזון עיניך עד שנפלת, אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: ובגאותו שחקים.

(סליק פיסקא)

פיסקא שנו
[לג, כז]
מעונה אלהי קדם -
ג' ספרים נמצאו בעזרה:
אחד של מעונים,
ואחד של היא היא,
ואחד שנקרא ספר זעטוטים.
באחד כתיב: מעון קדם.
ובשניה כתיב: מעונה אלהי קדם.
ובטלו חכמים את האחד וקיימו השנים:

מתחת זרועות עולם -
מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם.

ויגרש מפניך אויב -
אלו שברחו לארץ ישראל.

ויאמר השמד -
אלו שברחו לאסיא.

[לג, כח]
וישכן ישראל בטח -
אין בטח אלא רוחצן.
וכן הוא אומר: וישכן לבטח במדבר (יחזקאל לד).

בדד -
ולא כבדד שאמר משה: ה' בדד ינחנו (דברים לב), ולא כבדד שאמר ירמיה: מפני ידך בדד ישבתי (ירמיה טו), ולא כבדד שאמר אותו רשע: הן עם לבדד ישכון (במדבר כג).

עין יעקב -
כברכה שבירכם יעקב אביהם, שנאמר: והיה אלוהים עמכם (בראשית מח).

אל ארץ דגן ותירוש -
כברכה שברכן יצחק אביהם, שנאמר: יתן לך האלהים מטל השמים (שם כז).

אף שמיו יערפו טל -
הרעיפו שמים ממעל (ישעיה מה).

[כג, כט]
אשריך ישראל -
ישראל אומרים: מי כמוך באלים (שמות טו),
ורוח הקדש אומרת: אשריך ישראל.
נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעולם הבא?
אמר להם: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם.
משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג אחד, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל זיתים הללו שלך, כשיגע להראותו, אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך.
כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם.
[וכן הוא אומר]: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תילים לא).

עם נושע [בה'] -
עם שאין ישועתו אלא בשכינה.

נושע בה' -
כענין שנאמר: אלהי צורי אחסה בו (שמו"ב כב).

ואשר חרב גאותך -
אמר לו הקב"ה: משה, עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב, כענין שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות לג) ,בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם, כענין שנאמר: חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה (ישעיה מט).

ויכחשו אויביך לך -
בשעת טובתם של ישראל אומות העכו"ם מכחשים להם ועושים אותם כאלו הן אחים.
וכן עשו אמר ליעקב: אחי יהי לך אשר לך (בראשית לג).
וכן חירם אמר לשלמה: מה הערים אשר נתת לי אחי (מלכ"א ט').

ואתה על במותימו תדרוך -
כענין שנאמר: ויקרא משה אל כל ישראל.

(סליק פיסקא)