פיסקא שנז
[לד, א]
ויעל משה מערבות מואב -
עלייה היא ואינה ירידה.

מערבות מואב -
מלמד שהראהו הקב"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו.

אל הר נבו ראש הפסגה -
מה פסגה מופרשת מן האשכול ואינה, כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם.

אשר על פני יריחו -
מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה, וחזר והראהו מציקים לה.

ואת הגלעד -
מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלוותו וחזר והראהו המחריבים לו, ואין גלעד אלא בהמ"ק שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון (ירמיה כב).

עד דן -
מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה.

דבר אחר:
עד דן -
מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד עבודה זרה, כענין שנאמר: ויקימו להם בני דן את הפסל (שופטים יח) וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו, ואיזה?
זה שמשון.

[לד, ב]
ואת כל נפתלי -
מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים לה.

דבר אחר:
מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו.
נאמר כאן ואת כל נפתלי,
ונאמר להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי (שופטים ד').

ואת ארץ אפרים -
מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם וחזר והראהו מציקים לה.

דבר אחר:
ואת ארץ אפרים -
מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים.
נאמר כן ואת ארץ אפרים,
ונאמר להלן: למטה אפרים הושע בן נון (במדבר יג).

ומנשה -
מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים לה.

דבר אחר:
ומנשה -
מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק (שופטים ו').

דבר אחר:
לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב.
וכן הוא אומר: הנה אלפי הדל במנשה.

ואת כל ארץ יהודה -
מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.

דבר אחר:
ואת כל ארץ יהודה -
מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו.
נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה.
ונאמר להלן ויבחר אלהי ישראל בי מכל בית יהודה (דהי"א כח).

עד הים האחרון -
מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.

דבר אחר:
עד הים האחרון -
אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים.

[לד, ג]
ואת הנגב -
מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.

דבר אחר:
ואת הנגב -
מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה.
נאמר כאן ואת הנגב,
ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבאו עד חברון (במדבר יג).

ואת הככר -
מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים בבית המקדש, שנאמר: בככר הירדן יצקם המלך. (מלכ"א ז'):

בקעת יריחו -
מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו.

דבר אחר:
מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרוע שעורים כמות שהיא, כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו.

עיר התמרים -
מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה.
וכן הוא אומר: צדיק כתמר יפרח (תילים צב).

דבר אחר:
מלמד שהראהו סמוכה מצירה גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה.
וכן הוא אומר: עיר התמרים.

עד צוער -
אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים לאבד עימהם.

[לד, ד]
ויאמר ה' אליו זאת הארץ -
אמר לו: לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך.

ושמה לא תעבור -
נאמר כאן ושמה לא תעבור,
ונאמר להלן ושמה לא תבא (דברים ל"ב),
מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור?
אמר משה: אם אני איני נכנס בה חי אכנס בה מת.
אמר לו המקום: ושמה לא תבוא.
אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט.
אמר לו המקום: ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.

[לד, ה]
וימת שם משה -
אפשר שמת משה וכתב וימת שם משה?!
אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע.

ר' מאיר אומר:
הרי הוא אומר: ויכתוב משה את התורה הזאת (דברים לא), אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת?!
אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנאמר: ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי (ירמיה לו).

ר' אליעזר אומר:
בת קול יוצאה מתוך המחנה י"ב מיל על י"ב מיל והיה מכרזת ואומרת: מת משה, סמליון אמר: וימת שם משה.
מנין אתה אומר מחילה הייתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות?
נאמר כאן וימת שם משה,
ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (בראשית נ').

ויש אומרים:
לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה.
נאמר כאן שם,
ונאמר להלן ויהי שם עם ה' (שמות לד).

עבד ה' -
לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו, שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר: כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג').

על פי ה' -
כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח.
משלו משל למה הדבר דומה?
לאחד נאמן שהיה בעיר והיו מפקידים אצלו פקדון, וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא.
כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזרים כדי שישמטו את נשמתן.
וכן הוא אומר: ומלאך אכזרי ישולח בם (משלי יז).
ואומר: תמות בנער נפשם (איוב לו).

[לד, ו]
ויקבור אותו בגיא -
למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא?
לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד.

ולא ידע איש את קברתו-
יש אומרים:
אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנאמר: והאיש משה עניו מאד (במדבר יב).
וככר שלחה מלכות של בית קיסר לכו וראו קבורתו של משה היכן הוא?
הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה, ירדו למטה וראו אותו למעלה, נחלקו חציין למעלה וחציין למטה, עליונים ראו אותו כלפי מטה ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה, לכך נאמר: ולא ידע איש את קבורתו.

[לד, ז]
ומשה בן מאה ועשרים שנה -
זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם:
משה,
והלל הזקן,
ורבן יוחנן בן זכאי,
ור' עקיבא.
משה היה במצרים מ' שנה ובמדין מ' שנה ופירנס את ישראל מ' שנה.
הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה ושימש חכמים מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה.
רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגגמטיא מ' שנה ושימש חכמים מ' שנה ופירנס ישראל מ' שנה.
ר' עקיבא למד תורה מ' שנה ופירנס את ישראל מ' שנה.

שש זוגות ששנותיהם שוות:
רבקה וקהת,
ולוי ועמרם,
יוסף ויהושע,
שמואל ושלמה,
משה והלל הזקן,
רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא.

לא כהתה עינו -
מלמד שעיניהם של מתים כהה.

ולא נס לחה -
ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אל תקרי לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בשרו של משה לחה פורח אילך ואילך.

[לד, ח]
ויבכו בני ישראל את משה -
הרי אחד.

ויתמו ימי -
הרי שנים.

בכי אבל משה -
הרי ג'.
ל' יום אלו מה טיבם?
אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה ל' יום.
ומנין לימי נזירות שהם ל' יום?
נאמר כאן ימי,
ונאמר להלן ימי,
מה ימי האמור כאן ל' יום,
אף ימי האמור להלן ל' יום:

[לד, ט]
ויהושע בן נון מלא רוח חכמה -
מפני מה נסמך את ידיו עליו?
אין לך משמע גדול מזה ויעשו כאשר ציווה ה' את משה, ועדין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר: בעת ההיא גדל ה' את יהושע (יהושע ד'), באותה שעה נתן מוראו עליהם.

[לד, י]
ולא קם נביא בישראל כמשה -
אבל באומות קם, ואיזה?
[זה] בלעם בן בעור, אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם.
משה לא היה יודע מי מדבר עמו,
ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון (במדבר כד)

משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו.
ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר, שנאמר: וידע דעת עליון (שם).

משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר: ואתה פה עמוד עמדי (דברים ז').
ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים (במדבר כד).

משל למה הדבר דומה?
לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

אשר ידעו ה' פנים אל פנים -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ויאמר הראני נא את כבודך (שמות ל"ג).
אמר לו: בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים, שנאמר: לא תוכל לראות פני (שם), אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל כאחורים, שנאמר: והסירותי את כפי וראית את אחורי (שם) אימתי הראהו?
סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים.

[לד, יא]
לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו - למצרים בפני עצמו.
לפרעה בפני עצמו.
ולעבדיו בפני עצמן.

[לד, יב]
ולכל היד החזקה -
זו מכת בכורות.

ולכל המורא הגדול -
זו קריעת ים סוף.

ר' אלעזר אומר:
לכל האותות והמופתים -
ומנין לפני ה' סיני?
תלמוד לומר: ולכל היד החזקה.
ומנין אף במדבר?
תלמוד לומר: ולכל המורא הגדול.
ומנין אף בשברי לוחות?
נאמר להלן ואשברם לעיניכם (דברים ט'),
וכאן הוא אומר: אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

(סליק פיסקא)
סליקא מדרש סיפרי דבי רב