פיסקא לא
[ו, ד]
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד -
למה נאמר?
לפי שנאמר: דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם ויצחק ויעקב לא נאמר אלא דבר אל בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו, לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר: אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי.
אברהם יצא ממנו ישמעאל,
יצחק יצא ממנו עשו אחי.

ישמעאל עבד עבודה זרה, שנאמר: ותרא שרה את בן הגר המצרית [מצחק] (בראשית כ"א), שעבד עבודה זרה, דברי רבי עקיבא.

רבי שמעון בן יוחי אומר:
ד' דברים היה רבי עקיבא דורשם, ואין אני דורשן כמותו ודברי נראים מדבריו.
הרי הוא אומר: ותרא שרה את בן הגר המצרית, שעבד עבודה זרה.
ואני אומר לא לענין הזו צריך אלא לענין שררות, וכשבאו לחלק היה ישמעאל אומר: לא אני נוטל שני חלקים שאני בכור, לכן שרה אמרה: גרש את האמה הזאת ואת בנה ודברי אני רואה מדבריו.

כיוצא בו אתה אומר: הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא), דברי ר' עקיבא.
ואני אומר: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לדון אחריך, השיבתו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא (שם), ודברי אני רואה מדבריו.

כיוצא בו אתה אומר: בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו ניתנה הארץ למורשה (יחזקאל ל"ג).
והלא דבדרים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ, אנו שעובדים אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ?!
ואני אומר: ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצווה אחת ירש את הארץ, אנו שנצטוינו מצוות הרבה, אינו דין שנירש את הארץ?!
ומה נביא משיבם?
על כן כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם והדם תשפכו עמדתם על דרכיכם ועשיתם תועבה ואיש את רעהו טמא (שם).
ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבא.

כיוצא בו אתה אומר: כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכריה ח') .
צום הרביעי - זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר.
ולמה נקרא שמו רביעי?
שהוא חודש רביעי.

צום החמישי - זה תשעה באב שבו חרב בית המקדש בראשונה ובשנייה.
ולמה נקרא שמו חמישי?
שהוא חודש חמישי.

צום השביעי - זה שלושה בתשרי שבו נהרג גדליה בין אחיקם.
ומי הרגו?
ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש.

צום העשירי - זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר: ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בי' לחודש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם (יחזקאל כ"ד).
ואני אומר צום העשירי הוא צום החמישי [חמשה בטבת], אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגליל על השמועה, שנאמר: ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותנו בא אלי הפליט וגו' (שם ל"ג) ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה.
ודברי אני רואה מדבריו.

אברהם יצא ממנו ישמעאל.
יצחק יצא ממנו עשו,
אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאו מאבותי.
וכן הוא אומר: וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ"ח), עלתה על לב שהיה יעקב אבינו אומר: אם יהיה אלוהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום, מה תלמוד לומר והיה ה' לי לאלהים?
שיחול שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף.
וכן הוא אומר: ויהי בשכן ישראל וגו' (שם ל"ה).
כיון ששמע יעקב כן נזדעזע ואמר: אוי לי שאירע לי פסולת בבני, עד שנתבשר מפי המקום שחזר ראובן בתשובה, שנאמר: ויהיו בני יעקב שנים עשר (שם), והלא בידוע ששנים עשר הם אלא שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה, ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו על אותו מעשה, עד שבא משה וקיבלו בתשובה, שנאמר: יחי ראובן ואל ימות (ואתחנן ל"ג).
וכן אתה מוצא כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא להם לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד, אמר להם: שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם?
אמרו לו: שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלהינו ה' אחד, על זה הוא אומר: וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מ"ד), וכי על ראש המטה השתחווה?!
אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת.

ויש אומרים:
וישתחו ישראל על ראש המטה - שעשה ראובן תשובה.

דבר אחר:
שאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהו בניך משכימים ומעריבים וקורים קריאת שמע.

מכאן אמרו:
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.

ה' אלהינו -
למה נאמר?
והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה תלמוד לומר אלהינו?
עלינו הוחל שמו ביותר.

כיוצא בו אתה אומר: שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל (שמות כ"ג) ומה אני צריך, והלא כבר נאמר: את פני האדון ה' אלהי ישראל?
על ישראל הוחל שמו ביותר.

כיוצא בדבר אתה אומר: שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלוהים אלוהיך אנכי (תילים נ') הוחל שמו עליך ביותר.

דבר אחר:
ה' אלהינו ה' אחד -
על כל באי העולם.
ה' אלהינו - בע"הז.
ה' אחד - לעוה"ב.
וכן הוא אומר: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד). (סליק פיסקא)

פיסקא לב
[ו, ה]
ואהבת את ה' אלוהיך -
עשה מאהבה, הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה.
מאהבה שכרו כפול ומכופל, לפי שהוא אומר: את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד (ואתחנן י'), יש לך אדם כשהוא מתירא מחבירו כשהוא מטריחו מניחו והולך לו, אלא אתה עושה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה, אלא במדת הקב"ה בלבד.

דבר אחר:
ואהבת את ה' אלוהיך -
אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב) והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולים לבראותו, ומה תלמוד לומר: ואת הנפש אשר עשו בחרן?
אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה.

בכל לבבך -
בשני יצריך, ביצר טוב ויצר רע.

דבר אחר:
בכל לבבך -
שלא יהיה לבך חלוק על המקום.

ובכל נפשך -
אפילו הוא נוטל את נפשך.
וכן הוא אומר: כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תילים מ"ד).

ר' שמעון בן מנסיא אומר:
וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום?! [אלא מעלה המקום על הצדיקים כאילו נהרגין בכל יום].

שמעון בן עזאי אומר:
בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אם נאמר: בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך,
ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך?
יש לך [אדם] שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר בכל נפשך.
ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר: בכל מאודך.

רבי יעקב אומר:
אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות.

וכן דוד הוא אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תילים קט"ז)
וכן איוב הוא אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א) [על מידת הטוב] קל וחומר על מידת הפורענות.
מה אשתו אומרת לו?
עודך מחזיק בתומתך ברך אלוהים ומת.
אמר לה: כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם ב').
אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאתה עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם.
והלא דברים קל וחומר

אנשי סדום ועמורה היו כעורים בטובה וכשבאתה עליהם פורענות קבלוה אותה בעל כרחם, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא כעור בטובה נאה בפורענות, כל שכן מי שהוא נאה בטובה נאה בפורענות.
[הוא שאמר לה]: כדבר אחת הנבלות תדברי את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם ב').
ועוד יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו, אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו?
ביסורים נמחל לו.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
הרי הוא אומר: את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג').
מי גרם לבן שירצה לאב?
הוי אומר: אלו ייסורים.

רבי מאיר אומר:
הרי הוא אומר: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מייסרך (ואתחנן ח') אתה ולבך יודעים המעשים שעשית והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך.

ר' יוסי בר יהודה אומר:
חביבים ייסורים לפני המקום שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנאמר: ה' אלוהיך מייסרך.
ואומר: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה (שם).

רבי שמעון בן יוחי אומר:
חביבים ייסורים ששלש מתנות נתן הקב"ה להם לישראל שאומות העולם מתאוים להן, ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים, ואלו הם:
תורה,
וארץ ישראל,
והעולם הבא.

תורה מנין?
שנאמר: לדעת חכמה ומוסר (משלי א)
ואומר: אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תילים צ"ד)

ארץ ישראל מנין?
[שנאמר] ה' אלוהיך מייסרך (ואתחנן ח').
ואומר: ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר (שם).

העולם הבא מנין?
שנאמר: כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו').
איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא?
הוי אומר זה ייסורים.

ר' נחמיה אומר:
חביבים ייסורים שכשם שקרבנות מרצים, כך ייסורים מרצים.
בקרבנות הוא אומר: ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א).
ביסורין הוא אומר: והם ירצו את עונם (שם כ"ו)
ועוד שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות בממונו וייסורים בגוף.
וכן הוא אומר: עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב')

וכבר היה ר' אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא לבקרו. נענה ר' טרפון ואמר:
רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא.

נענה רבי יהושע ואמר:
רבי חביב אתה לישראל ממתן גשמים, שהגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נתת להם חיים בעולם הזה ובעולם הבא.

אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לרבי:
חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לע"הז ואתה מביא אותנו לע"הז ולעה"ב.

נענע ר' עקיבא ואמר: רבי חביבים ייסורים.

ואמר להם ר' אליעזר לתלמידיו:
סמכוני, ישב לו ר' אליעזר אמר לו: אמור עקיבא, אמר לו: הרי הוא אומר בן י"ב שנה מנשה במלכו ונ"ה שנה מלך בירושלים (דהי"ב ל"ג).
ואומר: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה (משלי כ"ה).
וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל ולמנשה בנו לא למד תורה?
אלא כל תלמוד שלימדו וכל עמל שעמל בו לא הואיל לו אלא ייסורים, שנאמר: וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויפן אליו ויעתר לו וישיבהו לירושלם למלכותו (שם).
חביבים ייסורים.

ר' מאיר אומר:
הרי הוא אומר:ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך,אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו,כענין שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית כ'), לכך נאמר: ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח.
ובכל מאדך, הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר: קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות (שם ל"ג).
(סליק פיסקא)

פיסקא לג
[ו, ו]
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, איני יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה? תלמוד לומר: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך - והיו הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו.

אשר אנכי מצוך היום -
שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופרה אלא כחדשה, שהכל רצים לקראתה.

על לבבך -
מכאן היה רבי יאשיה אומר:
צריך להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם.
באברהם הוא אומר: הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח מכל אשר לך (בראשית י"ד).
בבועז הוא אומר: וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר (רות ג').
בדוד הוא אומר: ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה (שמו"א כ"ו).
באלישע הוא אומר: חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה (שם).
(סליק פיסקא)

פיסקא לד
[ו, ז]
ושננתם לבניך -
שיהיו מסודרים לתוך פיך שכשאדם שואל שואלך דבר אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד.
וכן הוא אומר: אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא (משלי ז').
ואומר: קשרם על אצבעותיך ענדם על לוח לבך (שם).
ואומר: חציך שנונים (תילים מ"ה).
מה שכר יש לך לזה?
עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך (שם)
ואומר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (שם קכ"ז).
ואומר: אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער (שם)

דבר אחר:
ושננתם לבניך -
אלו בשנון ואין קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך בשנון.
שהיה בדין, ומה אם ויאמר שאינו בקשירה הרי הוא בשנון, (שאינו בקשירה) קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך שישנן בקשירה, אינו דין שישנן בשנון?
תלמוד לומר: ושננתם לבניך אלו בשנון ואין קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך בשנון.
ועדין אני אומר: ויאמר שקדמוה מצוות אחרות הרי הם בשנון, י' הדברות שלא קדמום מצוות אחרות אינו דין שיהו בשנון?!
אמרת קל וחומר, ומה אם קדש לי בכור, והיה כי יביאך, שהן בקשירה אינן בשנון עשרת הדברות שאינן בקשירה אינו דין שלא יהו בשנון?
תלמוד לומר: ושננתם לבניך.
הרי ויאמר יוכיח לעשרת הדברות שאע"פ שאינן בקשירה שיהיו בשנון?
תלמוד לומר: ושננתם לבניך, אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון.

לבניך -
אילו תלמידיך.
וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר: בנים אתם לה' אלהיכם (ואתחנן י"ד).
ואומר: ויצאו בני הנביאים (מלכ"ב ב').
וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים.

וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלימד כל התורה כולה לישראל וקראם בנים, שנאמר: בני עתה אל תשלו (דה"י ב' כ"ט), וכשם שהתלמידים קרוים בנים כך הרב קרוי אב, שנאמר: ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד (מלכי"ב ב').
ואומר: ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו ויבוא אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי (שם י"ג).

ודברת בם -
עשם עיקר ואל תעשם טפילה שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם.
תלמוד לומר: ושמרתם את מצותי ללכת בהם (ויקרא י"ח), ולא ליפטר מתוכם.
וכן הוא אומר: יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה').

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך -
בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך (שם ו').
בהתהלכך תנחה אותך - בעוהרי זה.
בשכבך - תשמר עליך בשעת מיתה.
והקיצות - לימות המשיח.
היא תשיחך - לעוה"ב.

ובשכבך -
יכול אפילו שכב בחצי היום?
תלמוד לומר: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, דרך ארץ דברה תורה כלשון בני אדם.

וכבר היה רבי ישמעאל דורש ור' אלעזר בן עזריה זוקף:
זקוף הגיע זמן קרית שמע נזקף רבי ישמעאל והטה רבי אלעזר בן עזריה.
ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה אלעזר?
אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו מפני מה זקנך מגודל?
והוא אומר להם: יהיה כנגד המשחיתים.
אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי ואני נזקפתי כדברי בית הלל.

דבר אחר:
שלא יקבע הדבר חובה.
שבית שמאי אומרים:
בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמדו, שנאמר: ובשכבך ובקומך.

ובית הלל אומרים:
כל אדם קורים כדרכם, שנאמר: ובלכתך בדרך.
אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך?
אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים.
(סליק פיסקא)

פיסקא לה
[ו, ח]
וקשרתם -
אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.
שהיה בדין, ומה אם קדש לי, והיה כי יביאך, שאינן בשנון הרי הם בקשירה, ויאמר שהם בשנון אינו דין שיהא בקשירה?
תלמוד לומר: וקשרתם ,אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.
ועדיין אני אומר והרי קדש לי והיה כי יביאך שקידמו מצוות אחרות הרי הם בקשירה, י' הדברות שלא קידמום מצוות אחרות אינו דין שיהו בקשירה?
אמרת קל וחומר, אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה י' הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהיו בקשירה.
והרי קדש לי והיה כי יביאך יוכיח שאינן בשנון והרי הם בקשירה, יכול י' הדברות שאע"פ שאינן בשנון יהו בקשירה?
תלמוד לומר: וקשרתם, אלו בקשירה ואין י' הדברות בקשירה.

וקשרתם לאות על ידך -
כרך אחד של ארבע טוטפות.
שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה בראש ארבע טוטפות, אף ביד ארבע טוטפות?
תלמוד לומר: וקשרתם לאות על ידך, כרך אחד של ארבע טוטפות, טוטפות, הרי ארבע.
או נעשה ארבעה כיסים של ארבע טוטפות?
תלמוד לומר: וקשרתם לאות על ידך, כיס אחד של ארבע טוטפות.

על ידך -
בגובה שביד.
אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על ידך כמשמעו?
והדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה תפילין שבראש בגובה שבראש, אף תפילין שביד בגובה שביד.

ר' אלעזר אומר:
על ידך –
בגובה של יד אתה אומר בגובה של יד או אינו אלא על יד ממש?
תלמוד לומר: והיה לך לאות על ידך (שם), לך לאות ולא לאחרים לאות.

רבי יצחק אומר:
על ידך –
בגובה של יד.
אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד כמשמעו?
תלמוד לומר: והיו הדברים האלה על לבבך, דבר שכנגד לבך, ואיזה
זה גובה שביד.

דבר אחר:
על ידך -
זה שמאל.
אתה אומר זה שמאל, או אינו אלא ימין, אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה'), הא למדת שאין יד האמורה בכל מקום אלא שמאל.

ר' נתן אומר:
וקשרתם וכתבתם -
מה כתיבה בימין אף קשירה בימין.

רבי יוסי אומר:
מצינו שאף ימין קרויה יד, שנאמר: וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, (בראשית מח).
אם כן מה תלמוד לומר ידך?
להביא הגידם שיהא נותן בימין.

וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך -
כל זמן של יד ביד תן של ראש בראש.

מכאן אמרו:
כשנותן תפילין נותן של יד תחילה ואח"כ של ראש, וכשהוא חולץ חולץ את של ראש תחילה ואח"כ חולץ של יד.

בין עיניך -
בגובה של ראש.
או אינו אלא בין עיניך כמשמעו?
והדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה ביד מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד.
(סליק פיסקא)

פיסקא לו
וכתבתם -
כתב שלם.

מכאן אמרו:
כתב לאלפים עיינים ולעיינים אלפים, לביתים כפים ולכפים ביתים, לגמלים צדקים ולצדקים גמלים, לדלתים רישים ולרישים דלתים, להיהן חיתים ולחיתים היהין, לווים יודים וליודים ווין[ לזיינין נונים ולנונים זיינים, לטיתים פיפים ולפיפים טיתים, לכפופים פשוטים ולפשוטים כפופים, למימים סמכים ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה פותחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתב בה את האזכרות בזהב, הרי אלו יגנזו.

וכתבתם -
שומע אני על גבי אבנים.
הרי אתה דן, נאמר כאן כתב,
ונאמר להלן כתב,
מה להלן על גבי אבנים,
אף כאן על גבי אבנים.

או כלך לדרך זו:
נאמר כאן כתב,
ונאמר להלן כתב,
מה להלן על הספר ובדיו,
אף כאן בספר ובדיו.
אף אתה דן בלשון הזה ואני אדון בלשון שבית דין חולק.
נאמר כאן כתב,
ונאמר להלן כתב,
מה כתב האמור להלן על גבי אבנים,
אף כאן על גבי אבנים.
אמרת הפרש, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר.
אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה.
נאמר כאן כתב,
ונאמר להלן כתב,
מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו,
אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו.
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיה ל"ו).

על מזזות ביתך ובשעריך -
שומע אני שתי מזוזות ביתך?
תלמוד לומר: בשנייה, מזוזות ריבוי אחר רבוי למעט, דברי רבי ישמעאל.

ורבי יצחק אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: ולקחו מן הדם ונתנו על שתי מזוזות ועל המשקוף (שמות י"ב), זה בנה אב בכל מקום שנאמר מזוזות הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות.

מזוזות ביתך -
על ימין ובכניסה.
או אינו אלא על ימין ביציאה?
תלמוד לומר: על מזוזות ביתך, על ביאתך של ימין בכניסה.

ובשעריך -
שומע אני שערי בתים והלולים והרפת ומתבן ובית התבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים ואוצרות יין ואוצרות שמן ואוצרות תבואה במשמע?
תלמוד לומר: ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה במשמע.
שומע אני אפילו שערי בלקאות ובמסיאות ומרחצאות במשמע?
תלמוד לומר: ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה אף שערי בית כבוד ובית דירה.
שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע?
תלמוד לומר: ביתך, מה ביתך חול אף שעריך חול.

מכאן אמרו:
הלשכות שהם פתוחות לקודש תוכן קדש, פתוחות לחול תוכן חול.

חביבים ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות:
תפילין בראש,
ותפילין בזרוע,
מזוזה בפתחיהם,
ציצית על ד' כנפות כסותך.
ועליהם אמר דוד: שבע ביום חללתיך (תילים קי"ט).
נכנס למרחץ וראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות, נסתכל דוד במילה והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד (תילים ו').
משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטך כדי שתהא רצויה לי.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: הוי מצויינים במצוות כדי שתהיו רצוים לי, וכך הוא אומר: יפה את רעיתי כתרצה (שה"ש ו'), יפה את כשאת רצויה לי.
(סליק פיסקא)