פיסקא לז
[ז, יב, יא, י]
והיה עקב תשמעון את המשפטים כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה -
הי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו?!
אמר להם הקב"ה: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימנה.
אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים?
תלמוד לומר: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים (במדבר י"ג).
מפני מה?
שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: כי היו בצוען שריו (ישעיה ל')
וחברון מה הייתה?
פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: קרית ארבע היא חברון (בראשית כ"ג).
והרי דברים קל וחומר, אם חברון פסולת ארץ ישראל הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים שהיא משובחת מכל הארצות, קל וחומר לשבח של ארץ ישראל.
ואם תאמר לא מי שבנה זו לא בנה זו?
תלמוד לומר: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית ט').
חם לפי שבנה זו בנה זו, אפשר שבנה את הכעור ואח"כ בנה את הנאה?!
אלא בנה את הנאה ואח"כ בנה הכעור, שפסולתו של ראשון חביב בשני, הא לפי שחברון משובחת ממצרים לפיכך נבנתה תחלה.
וכן אתה מוצא בדרכי המקום שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חברו:
תורה לפי שהיא חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח').
ואומר: מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ (שם), (זה) בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל נברא לפני, כל שנאמר: כסא כבוד מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז).

ארץ ישראל שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר: עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח')
ארץ - אלו שאר ארצות.
וחוצות - אלו מדברות.
וראש עפרות תבל - זו ארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחי אומר:
תבל - זו ארץ ישראל, שנאמר: משחקת בתבל ארצו (שם).
למה נקרא שמה תבל?
שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום, שנאמר: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה (דברים ח').

דבר אחר: