{ב} וידעתם היום וגו'. פירוש מבחן הידיעה הצריכה חלה עליכם היום, פירוש אחר שעברו כל האותות וכו' שהזכיר בסמוך, שמהם יצדיקו הידיעה ברורה, ואומרו כי לא את בניכם וגו' פירוש טעם שאני אומר וידעתם לכם בכינוי, הוא לומר ולא את בניכם שהם אין להם ידיעה במבחן זה כמותכם, ולא הוצרך להזכיר הידיעה מה היא כי כשמשיג האדם דיעה במבחן צודק יראה בעיניו האמת מעצמו, כי ה' אלהינו הוא אחד, שברא הכל ושליט בכל, ומואס בעוברי תורה ובוחר בבוחריה.

{ו} כל היקום וגו' בקרב וגו'. פירוש גם היקום שלא היה עומד עמם במקום שפצתה הארץ את פיה אלא בקרב כל ישראל, אף על פי כן היה נשמט ונבלע בפה הארץ, כאומרם ז''ל (במדב''ר פי''ח) אפילו מחט וכו'.

{ח} ושמרתם את כל אשר וגו' למען תחזקו. הכונה בזה לשלול דעת אומרים לחדול מעסק התורה, משום מלחמת הארץ שצריך חוזק, והתורה נקראת תושיה. (סנהדרין כ''ו:), לזה אמר ושמרתם את כל המצוה, וכבר כתבתי למעלה שמאמר כל המצוה ירצה אל עסק התורה, ויחד לה שמירה ליתן לאו על ביטולה, וגמר אומר למען תחזקו פירוש שאדרבה נותנת לו כח וגבורה להתחזק במלחמת ה', וכן הוא אומר (משלי ח) אני בינה לי גבורה.

{יא} והארץ אשר אתם וגו'. קשה, אחר שאמר בפסוק שלפני זה כי הארץ אשר וגו' מה מקום לחזור לומר והארץ?

כיון שמאמר זה הוא גמרן של דברים שהתחיל לדבר בפסוק הקודם, ונראה כי שיעור הכתוב הוא על זה הדרך, כי מתחילה הזכיר שבח הארץ, באומרו זבת חלב ודבש וגמר אומר כי הארץ וגו' לא כארץ מצרים וגו', פירוש הגם שארץ מצרים משובחת בפירות שכן כתיב כגן ה' כארץ מצרים לא כשיעור זה לבד היא הארץ אשר ה' נותן, ועוד יש גריעות בארץ מצרים אשר תזרע וגו' והשקית וגו', וגמר אומר והארץ אשר אתם וגו' למטר השמים וגו'.

{יב} אשר ה' אלהיך דורש. דקדק לומר תיבת אלהיך להעיר כי שבח הארץ היא כשה' מיחד אלקותו על ישראל, אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ.

{יג} והיה אם שמוע וגו'. פירוש והיה לשון שמחה, ותנאי הוא הדבר, אם תהיה שמחה של מצוה, והוא אומרו אם שמוע תשמעו וגו' כאמרם ז''ל (שבת ל':) שלא שִׁבַּח שלמה אלא שמחה של מצוה, אבל שאר שמחות עליהם אמר (קהלת ב') ולשמחה מה זו עושה, וכפל לומר שמוע תשמעו על דרך אומרם ז''ל, (ברכות נ''ה.) בפסוק (דניאל ב' כ''א) יהב חכמתא לחכימין שאין הקב''ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, והוא אומרו אם שמוע פירוש שיהיה לכם לב שומע, תשמעו.

לאהבה וגו' ולעבדו וגו' ונתתי וגו'. פירוש לפי מה שקדם לנו כי שכר מצות אינו משתלם בעולם הזה, הודיע הכתוב שאם כי שכר מצות אינו משתלם בעולם הזה הודיע הכתוב שאם יאהבו ה' וגו' בכל לבבם וגו' יזכו גם בעולם הזה, והוא מה שנתכוין במאמר ונתתי בתוספת וא''ו להעירך שאין זה אלא תוספת על העיקר שהוא שכר עולם הנצחי והקיים. גם רמז שהגם שהמזונות הוא בכלל הדברים שאינם תלוים בזכות (מו''ק כ''ח:) אף על פי כן כשיעבדו ה' כמצטרך, אין המזל שולט בהם, ויאכלו וישבעו גם מטוב הגשמי.

בכל לבבכם ובכל נפשכם. ולא אמר בכל מאודכם כסדר שאמר בפרשת שמע, לפי שפרשת שמע נאמרה בל' יחיד, ויכול להיות שימצא יחיד שיהיה לו ממונו חביב עליו מנפשו, אבל כללות הציבור שעמהם מדבר, מן הנמנע שיהיה להם ממונם חביב מנפשם, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ולזה כשאמר בכל נפשכם מכל שכן בכל מאודם.

{יז} לא תתן את יבולה. הגם שאמר ועצר את השמים חזר לומר לא תתן וגו', לומר אפילו תזרעו האדמה בהמשכת נהרות ומעיינות, לא תוציא מה שאתם מובילים לה.

ואבדתם מהרה. פירוש אפילו ימצא לכם תבואה משנים קדומות, וכאומרם זכרונם לברכה (גיטין נ''ו.) אמרו עליו על בן כלבא וגו'.

{כא} למען ירבו. קשה, למה לא הקדים מאמר זה קודם מאמר וכתבתם כדי שיהיה מאמר וכתבתם חוזר גם על פסוק למען ירבו?

ואולי שנתכוון להסמיך מאמר למען ירבו למאמר וכתבתם, לומר שבשכר וכתבתם ירבו ימיכם, והוא מאמרם ז''ל (שבת ל''ב:)

כל הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו.

{כב} כי אם שמור תשמרון. צריך לדעת למה כפל לומר שמור תשמרון?

עוד מה שמירה היא זאת?

ואולי שיכוין להזהיר על שמירת המצות שצוה ה' לעשות משמרת למשמרתו, וכאן צוה לישראל על אותה שמירה שישמרו אותה, והוא אומרו שמור, שהיא השמירה שיעשו רבותינו ז''ל תשמרון פירוש תשמרון אותה.

עוד ירצה על זה הדרך אם שמור פירוש אם תעשו שמירה למצות בזה תהיו בטוחים שתשמרון את כל המצות, אבל בלא משמרת תהיו נכשלים בחלק מהמצות, כגון מצות שבת אם לא יוסיפו מחול על הקודש יש לחוש שיהיו נכשלים בגופו של שבת.

עוד ירצה לצוות על המצות, שיהיו נשמרים בין ממנו בין מהזולת, והכונה בזה שלא יאמר אדם די לי אם אשמור את עצמי לבל עבור על אחת מהמצות, ואין עלי להצר על ביטול המצות מהזולת, לזה בא מאמר ה' שמור אתם תשמרון את מצות פירוש לבל יתבטלו מהזולת, ובנועם דברים אלו נתן טעם שחייב ה' לישראל בערבות, כי כללות החיוב היא על המצות שלא תתבטל בעולם מאיש ישראל, ולזה כל שמתבטלת הרי נעשה פשיעה בנות בתינו, כי התורה לנו ניתנה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (פסחים מ''ט:) ועל האדם חיוב שמירת ארוסתו לבל תהיה נעלבת מהזולת. כמו כן הדבר הזה, אשה יראת ה' הקנו לנו מן השמים עלינו חיוב שמירתה, לבל ישלחו ידם במה שאין התורה חפצה, וזה יהיה ע''י הכח אשר יהיה ביד המצטווים לרדות במקל ולמנוע עושק ורשע. גם להוכיח בנועם דברי אהבה וחיבה להטות לב בני אדם ליישר עקמומיות הלב, והוא אומרו לעשותה לאהבה וגו' ללכת בכל וגו' ולדבקה בו, פירוש מאמר לעשותה על דרך אומרם (יכמות ס''ג:) נאה דורש ונאה מקיים.

גם אמרו רבותינו ז''ל (ברכות ו':)

כל איש שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין,

שהבא להזהיר בני אדם ולהטותם אל הדרך הישר, צריך שיהיה הוא קודם לכן עושה את כל המצות, והוא אומרו לעשותה ואז יכניס אהבת ה' בלב שומע, והוא אומרו לאהבה, פירוש פועל יוצא לשני שיפעיל פעולת אהבתו יתברך בלבות בני אדם לבל ישלחו יד בתורת ה'.

ואומרו ללכת בכל דרכיו כלל במאמר כל דרכיו, לומר אפילו דברים שאינם במושג בנבראים והוא על דרך אומרם ז''ל (ב''מ פ''ה.) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ואמרו עוד ז''ל (סנהדרין י''ט:) כאילו בראו, וכפי זה מה ה' בורא ויוצר כמו כן המכניס אהבתו יתברך בלב עם ה'.

ואומרו ולדבקה בו. כבר הקדמנו הקדמות יקרות שכל נשמות עם ישראל הם ממחצב עליון חלק ה' כי כולם דבקים בה', דכתיב (דברים ד' ד') ואתם הדבקים בה', ובאמצעות העבירות תתרחק הנפש מדביקותה וכשישוב האדם לפני ה' יחזור להדבק בו, והוא אומרו ולדבקה בו, פירוש לדבק בו ענפי הקדושה שצריכין להדבק בו.

חסלת פרשת עקב


{כו} ראה אנכי נותן וג'. צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים?

עוד אמרו אנכי?

עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה?

ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון, ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים:

א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון,

והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו,

כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה. כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד, שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו, ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו, גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי, כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה, והוא לא ראה ולא ידע, ולזה אמר מושיע ורב האיש משה.

ראה אנכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה, כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז''ל (שבת צ''ב.), ויפה דודי אף נעים גם בטוב העליון הכיר, כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם. אמר להם הדברים האמורים בענין כאשר אבאר. ואומרו ראה לשון יחיד, כי ראיה זו כלן שוים בהכרתה כאיש אחד, שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא.

עוד ירצה במאמר ראה אנכי על דרך אומרם ז''ל (רמב''ם הל' תשובה פ''ה)

יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבינו,

והוא מה שהעירם כי אליו יראו להדמות אליו, כל הבא ליקרב לעבודת הקודש עבודת ה', ולא יעריכו עצמן עם מה שלמטה מהם, ויהיו בעיני עצמן כי כביר מצאה ידם, ואמר לשון יחיד, אולי שלא אמר רמז זה אלא ליחידי עם, אשר יכינו עצמן להשגה עליונה, כי מי ומי הראוי להשיג השגה זו להיות כמשה, וכנגד שאר כללות ישראל אמר נותן לפניכם.

ובדרך רמז ירמוז על פי דבריהם ז''ל שאמרו (זוהר ח''ג רע''ג) שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה, ואין צריך לומר הדור ההוא ששמעו מפיו שהם חלק ממנו, והוא מה שרמז במאמר זה, ראה אנכי פירוש כאלו מדבר עם עצמו ואומר לו אנכי, כי כל ישראל יתיחסו אליו וכשהוא מדבר עמם כאלו מדבר עם עצמו, ולזה גם כן אמר ראה לשון יחיד כשיעור אנכי שהוא לשון יחיד יאמר עליו ראה.

עוד ירמוז על ה' שקרא ואמר אנכי וזה הוא שיעור הכתוב ראה כי אותו שקרא ואמר לכם אנכי הוא נותן לפניכם וגו', ואומרו ראה לשון יחיד, כי בערך דבר זה כלן יהיו שוים כאחד לדעת כי ה' הוא הנותן לפניהם ברכה וגו'.

נותן לפניכם היום וגו'. פירוש לפי שהיום עמדו על דעתם כאומרם ז''ל (ע''ז ה':)

אין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנה.

עוד יתבאר בהעיר עוד אמרו ברכה וקללה שלא היה צריך לומר אלא את הברכה וגו' והקללה וגו' כמו שאמר אחר כן, אכן יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ספרי):

אמר להם משה: אתם רואים הרשעים מצליחים ב' וג' ימים וסופם לידחות, ע''כ,

והוא אומרו היום ברכה וקללה פירוש ברכה שהיא גם כן קללה, והוא שלוות הרשעים בעולם הזה, שאינה אלא בזמן מועט. שעולם הזה יקרא יום אחד, על דרך אומרו (לעיל ז' י''א) היום לעשותם (עירובין כ''ב.) והוא מה שדקדק לומר היום סמוך לזכרון ברכה לומר שאינה ברכה אלא היום ולא למחר ואדרבה קללה היא, נמצאת טובת עולם הזה מועטת וגוררת קללה.

עוד יתבאר על פי מאמרם ז''ל (ספרי):

שאמרו משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו ב' שבילין, אחד תחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד תחילתו קוצים וסופו מישור. והיה מודיע לעוברים ושבים. ואמר להם, אתם רואים שביל זה, שתחילתו מישור בב' וג' פסיעות וכו' וסופו וכו' ע''כ,

והוא אומרו נותן לפניכם וגו' פירוש ב' מיני טובות ובכל אחת יש ברכה וקללה:

כי דרך הרשעים יש בו מישור בתחילה וקוצים בסופו, הרי ברכה וקללה,

ודרך החיים גם כן תחילתו קוצים וסופו מישור הרי ברכה וקללה גם כן,

וחזר ופירש את הברכה פירוש לזה יקרא ברכה, שאין ראוי לחוש לענף הקללה שבה אשר תשמעון וגו' הגם שיש באמצעות זה צער. כי הצדיקים מצטערים בעולם הזה בהשתדלות המושכל, ועולמם קשה עליהם למה שצריכין בו, והקללה אם לא תשמעון הגם שאתם מתעדנים בעולם בכל אות נפש הבהמית ויערב לכם, מישור זה לקללה יחשב.

עוד יתבאר כל הכתוב על זה הדרך, לפי שאמר להם בסמוך (ס''פ עקב) נחלת הארץ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, לזה אמר להם ראה אנכי נותן וגו' פירוש נתינה זו שה' נותן לכם היום, דקדק לומר היום כי ברכה זו שאמר להם כל מקום וגו' לא נאמרה להם עד היום הזה, ואומרו ברכה וקללה פירוש יש בנתינה זו ברכה ויש בה קללה, וחזר ופירש את הברכה אשר תשמעו פירוש אם תשמעו תהיה נתינה זו לכם לברכה, ואם לא תשמעון אין זו לכם כי אם קללה, שבאמצעותה יתקנאו בכם האומות ויאבדו אתכם ממנה בנקמה גדולה, גם תהיה להם ההנאה ממנה לרעה להם לעולם הנצחי, כדרך אומרו (ס''פ ואתחנן) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ועיין בסמוך.

{כז} את הברכה אשר וגו'. אמרו את, להעיר כי מלבד הברכה המושגת מדרך ה' עוד לו עמה יעוד הטוב, והוא אשר תשמעו כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש, כאומרו (ישעי' נ''ה) שמעו ותחי נפשכם, והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב למתן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה.

עוד ירצה על פי דבריהם ז''ל שאמרו זכות יש לה קרן ויש לה פירות (קידושין מ.), והוא מה שרמז באומרו את הברכה כי תיבת הברכה מציינת עולם שהוא מקור הברכה וכולו ברוך, וריבוי את, לפירות הזכות שאוכל בעולם הזה, ודקדק לומר אשר גילה הכתוב שלא רצה הנביא לעשות הדבר בגדר הספק, לומר אם, ואמר אשר שהוא דבר מוחלט כאשר קוותה להם נפש הצדיק. ותלה הכתוב הברכה בשמיעה ולא הזכיר לא מעשה ולא שמירה, לפי שהשומע דברי אלהים חיים, התורה מטיבה נפשו ומישרתו כי יש בה סם חיים, כאומרם ז''ל (פתיחתא איכה רבתי) וזה לשונם:

המאור שבה מחזירו למוטב.

לזה תלה הכל בשמיעה.

{כח} והקללה אם לא תשמעו. פירוש המונע עצמו משמיעת התורה, הרי הוא מקולל מעצמו, וזה הוא שיעור הכתוב והקללה אם לא תשמעו זו היא הקללה. ועוד לו שיסובבנו לסור מכללות דרך החיים, כמו שגמר אומר וסרתם מן הדרך וגו' ולא זו אלא יחצוב לו בארות נשברים כאומרו ללכת אחרי וגו'.

{לב} ושמרתם לעשות וגו'. פירוש לפי שהמצות שבא לצוות עליהם הם תלויים בארץ, לזה אמר להם שישמרו, על דרך אומרו (בראשית ל''ז) ואביו שמר את הדבר, והכוונה שיהיו מחכים לעשותם. והכוונה בזה, שהגם שבזמן שהוא מדבר עמהם אינם בידם לעשותם, יהיו משמרים הדברים לעשות אותם כשיגיע העת, וגמר אומר אלה החוקים וגו' פירוש אלה הם שאני מצוה אתכם שתשמרו לעשות בארץ, פירוש לפי שהם תלוים בביאת הארץ כי שם צוה ה' לאבד כל המקומות, וכל זמן שלא באו שמה אינם בידם לעשות.