{ז} ובשלת ואכלת. אמר לשון בישול, והתורה אמרה במצות הפסח (שמות י''ב ט') אל תאכלו וגו' ובשל מבושל, אולי שחוזר לזביחת הבקר לשלמים, שאמר הכתוב למעלה וזבחת פסח צאן ובקר וגו' ואמרו רבותינו ז''ל (פסחים ע:) צאן לפסח ובקר לשלמים. ובחיבורי פרי תואר על יורה דעה הארכתי בדבר זה בתחילת סימן פ''ז.

{ט} תחל לספור שבעה שבועות. צריך לדעת למה כפל לומר תספור שבעה שבועות?

ואולי כי בא לומר להם אם לא היה קמה להחל בה חרמש, ובא מן העליה (מנחות פ''ג:) אף על פי כן, תחל לספור שבעה שבועות, וזה למאן דאמר (רוב פוסקים) ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, אבל למאן דאמר (רמב''ם) דאורייתא, כפל הכתוב לזמן הזה.

חסלת פרשת ראה



{יח} שופטים וגו'. סמך מצוה זו למצות ג' פעמים וגו' שלפניה, להעיר שהגם שמצוך לעלות שלשה פעמים בשנה ליראות את פני ה' ושם היא עומדת סנהדרי גדולה קבועה, אף על פי כן צריך למנות שופטים וכו' ולא יסמכו על בית דין שלפני ה' בלשכת הגזית לבד, והטעם, כדי שלא תענה הדין, עד עלות אל המקום. וטעם השוטרים אמרו בפסיקתא:

ר' אלעזר בן שמוע אומר: אם יש שוטרים יש שופטים אם אין שוטרים אין שופטים ע''כ,

הדברים מוכיחים שאם אין שוטרים אין חיוב מצות שופטים, ומעתה כל שיודעים ישראל, שהעם אינם נשמעים לשופטים, והשופטים אינם יכולים לכופם, אין חיוב במינוי השופטים, וכל שהעם נשמעים לדייניהם בלא שוטרים חייבין למנות שופטים, וקוראים אנו בשופט זה שופט ושוטר.

תתן לך. פירוש שהממנים עצמן לא יאמרו בדעתן שלא תשלוט עליהם מקל מרדותו של שופט ושוטר, כיון שהם הממנים אותו. אלא שימנום לשפוט ולרדות אותם, והוא אומרו תתן לך פירוש עליך.

בכל שעריך. טעם אומרו בכל, שצריך למנות בכל עיר ועיר, ובכל פלך ופלך בארץ ישראל, ובברייתא (ילקוט) אמרו וזה לשונם:

בכל שעריך בא הכתוב להקיש סנהדרי קטנה לסנהדרי גדולה, מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת, ע''כ.

ונראה שדרשתם היא מתיבת בכל, שכלל הכתוב כל הסנהדרין יחד, לומר ששוים בכח אחד.

ואומרו אשר ה' אלהיך נותן לך, אמרו ז''ל (מכות ז'.) שבא לומר שאין חיוב האמור בענין אלא בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך ולא בחוץ לארץ.

ואומרו לשבטיך, רבותינו ז''ל (ספרי) פרשוהו שמוסב למעלה, וקשה, למה לא כתבו במקומו על זה הדרך תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר וגו'?

ואולי שנתכוון להסמיכה למאמר ושפטו את העם משפט צדק, להעיר כי הוא זה טעם, שֶׁמְּצַוֶּה לתת שופטים בכל עיר, ובעיר שיש ב' שבטים ב' שופטים כדי שישפטו משפט צדק. ודקדק לומר את העם, פירוש שלא יהיה הפרש ביניהם, ויהיו נדונים זה את זה בהשואה. כיון שכל שבט, נידון לפני בית דינו, ובזה אנו מרוויחים ישוב מאמר ושפטו. שאם בא להזהיר לדיינים, היה לו לדבר נוכח, כסדר שדיבר בסמוך, לא תטה לא תכיר וגו', ורש''י ז''ל פירש, שהוא אזהרה לממנים למנות צדיקים, ולדבריו היה לו לומר על זה הדרך, שופטים ששופטים בצדק וגו' תתן לך וגו' ולדרכנו יבא על נכון.

וראיתי לרמב''ם ז''ל (הל' סנהדרין פ''א) שהשמיט דין זה, שצריך לכל שבט ושבט ולא כתב אלא שלכל עיר ועיר, ואולי שסובר הרמב''ם שכוונת רבותינו ז''ל שדרשו לשבטיך, שצריך בית דין לכל שבט, הוא קודם שדרשו שצריך בכל עיר, אבל אחר שצריך לכל עיר, אין עוד צורך למנות לכל שבט, וזה לשון הברייתא בסנהדרין (דף ט''ז ע''ב):

תנו רבנן: מנין שמעמידין שופטים לישראל?

תלמוד לומר: שופטים תתן וגו'.

לכל שבט ושבט מנין?

תלמוד לומר: שופטים לשבטיך.

לכל עיר ועיר מנין?

תלמוד לומר: שופטים לשעריך ע''כ.

וקשה, למה דרש התנא תיבת לשבטיך שהוא בסוף פסוק קודם תיבת בכל שעריך שקדומה לה, שמן הראוי היה לתנא להקדים דרשת בכל שעריך?

אלא הרי זה מגיד שלא בא חיוב לשבטיך אלא קודם חיוב כל שעריך, אבל אחר שצוה בכל שעריך אין מקום להצריך לשבטים. ולזה הרמב''ם שכתב חיוב בכל עיר, אין מקום לומר בכל שבט, ולדרך זה דרשת התנא הוא על זה הדרך, שמחייבך הכתוב לתת שופטים לכל שבט, בין יהיה בעשרה עיירות, בין יהיה בעיר אחת, וחזר ואמר שאם יהיה בהרבה עיירות, יתן לכל עיר ועיר.

ואם תאמר אם יתן בכל עיר למה הוצרך לומר לשבטיך?

משום שזולת לשבטיך לא הייתי מפרש בכל שעריך, בכל עיר ועיר שהייתי אומר, שרוצה לומר שעריך של כללות ישראל בין שבארץ ישראל בין שבעבר הירדן, לא של כל עיר ועיר שבארץ, ואחר אומרו לשבטיך שפירושו הוא לכל שבט, נתחייבנו לומר בכל שעריך בכל עיר. ולזה כשפסק הרמב''ם בכל עיר, אין מקום לומר לשבטיך, שאז תפרש בדבריו כדברי התוספות שם בסנהדרין, שאם יש בעיר ב' שבטים צריך ב' בתי דינים.

משפט צדק. ולא אמר בצדק, כאומרו (ויקרא י''ט ט''ו) בצדק תשפוט עמיתך?

כאן העיר הערה גדולה לחפץ לשפוט בצדק, והוא כי כשירצה לעמוד הדיין על משפט האנשים, אשר להם הריב, יהיה בסדר זה. שיעביר מבין עיניו ב' הנושאים, ולא ילביש משא ומתן ההלכות שיעשה באנשים אשר להם הריב, לומר כפי זה יתחייב פלוני, וכפי זה יהיה להיפך, אלא יעשה עיונו וצדדי ההלכה כאלו אין אדם שצריך להוראה זו עתה, אלא לעמוד על הדין, לדעת הלכות התורה, ואחר שיעמוד עליו בדרך זה, מה שיעלה במצודתו ידין בו לבעלי דינים, יזכה הזכאי ויתחייב החייב. והוא אומרו ושפטו את העם משפט פירוש כבר הוא משפט בפני עצמו זה יהיה צדק, אבל זולת זה כשיעריך בדעתו בעת שמזקק ומצרף הדין לבעלי דינים, על כל פנים יהיה א' יותר מתקרבת דעתו אליו ולא יצא המשפט צדק, ובפרט במשפטים שתלוים בשיקול הדעת, ובהטיה מועטת, בנקל יטה דעתו.

ובדרך רמז ירמוז על דרך אומרו (תהלים צ''ו) ישפוט תבל בצדק, ואמרו אנשי אמת (זוהר ח''ג קצ''ח) כי ב''ד עליון יקרא צדק, ואמרו ז''ל (ביצה ט''ז.) כי בראש השנה מזונותיו של אדם קבועים וכו', והנה כשיפול ההפרש על הממון בין אדם לחבירו, ועמדו לפני השופט, אם ישפוט על פי התורה אשר צוה ה' כשיזכו הראוי לזכות וכו', הנה הם שופטים המשפט עצמו ששפט ב''ד עליון הנקרא צדק, והוא אומרו ושפטו את העם משפט צדק פירוש ששפט בית דין העליון שנקרא צדק.

{יט} לא תטה משפט וגו'. לא יחד האזהרה לשופטים, וצוה לנוכח, להעיר כי כללות ישראל ישנם גם כן באלו אזהרות, אם לא ימנו השופטים כדרך שנצטוו, הם המטים משפט הם העוברים על כל האמור.

{כ} צדק צדק תרדוף וגו'. בא להזהיר כשיש בעיר ב' אנשים מופלגים בחכמה, ושנים אחרים גם כן חכמים, אלא שאינם בסוג הראשון, אל יאמר אדם כיון ששני אנשים יכולין להורות ולשפוט בצדק, לא אטריח את המופלגים לישא בעול מינוי הדיינות, או לצד שצריך להם טורח במינוים, ימנע ויסתפק בקטנים?

תלמוד לומר: צדק צדק פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים, עליך לחזור אחר היותר ראוים מהם.

{כא} לא תטע לך אשרה וגו'. רבותינו ז''ל אמרו (סנהדרין ז':)

כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה, ע''כ.

ולדבריהם אמר תיבת לך, לומר שאינו מעלה עליו כאלו וכו' אלא אם כשיעמידנו, תהיה כוונתו לאיזו סיבה שנוגעת ממנה, אבל זולת זה אם טעה בדיין שאינו הגון וחשב שהוא הגון והעמידו, אינו נחשב עליו כהעמדת אשרה.