{א} כי תצא למלחמה וגו'. אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך, ואמר כי תצא למלחמה הידועה שאין גדולה ממנה, והנה במלחמה זו יש ב' דברים קשים לאדם שמתישים כוחו:

א' הוא שאינו מלומד במלחמה, כמו שהוא מלומד ורגיל במין מלחמה זו יצרו הרע.

ב' שהרכבת האדם חובקת דברי היצר בכל אשר יאמר אליו בעניני האיסור לגנוב ולגזול ולגאות ולאכול, כל אשר תאוה נפשו. וזה ימנעהו מלשמוע אל דברי התורה והמצות, ומה גם אחר שנכשל בעבירות רבות, שיתוספו כוחות הרע, שנולדו ממעשיו הרעים, כמו שפירשתי במקומות אחרים, והרי הוא ביניהם כחררה שאין לה הופכין.

לזה בא דבר ה' כאן ואמר כי תצא למלחמה וראית בעיני שכלך סוס ורכב.

סוס כנגד מה שהוא היצר סוס מוכן למלחמה מה שאינו כן האדם.

רכב כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים.

ואומרו עם רב ממך כנגד כוחות הרע שניתוספו ממנו מצד מעשיו הרעים כמו שאמרנו.

אף על פי כן בא דברו הטוב ואמר, לא תירא מהם, והטעם הוא כי ה' אלהיך עמך פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכחך, אין בך כח לעמוד במלחמה זו, אבל כיון שה' אלהיך עמך כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מְצֵרָיו.

וגמר אומר המעלך מארץ מצרים כי זה מופת חותך, כי ה' מפרק הקליפה מן הקדושה, ומבררה, והוא סוד העלאת ישראל ממצרים כידוע ליודעי חן. וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה, וכן הוא אומר (תהלים ל''ז) צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו, ואמרו ז''ל (קידושין ל':) שהכתוב מדבר על יצר הרע שהוא מתגבר על האדם וה' עוזרו ומצילו מידו.

להלחם וגו' להושיע וגו'. פירוש להלחם וגו', לאבד אויביכם, ואומרו להושיע וגו' פירוש, שלא ימות מבני ישראל אחד במלחמה, וזה הוא עיקר הנס שתהיה המלחמה כבדה באויביהם ולא יפקד אחד מבני ישראל, ואולי כי לזה נתכוון במה שאמר בתחילת הכתוב ה' אלהיכם הזכיר הרחמים והדין, רחמים להושיע ישראל, דין לאבד אויביהם, וזולת זה היה די באומרו כי אלהיכם הולך.

{ח} מי האיש הירא וגו'. רבותינו ז''ל אמרו (סוטה מ''ד.)

זה הירא מעבירות שבידו.

פירוש על דרך אומרו (ישעי' ל''ג) פחדו בציון חטאים, שכל מי שיש בידו עבירות, לבו ירא וחרד מעצמו, ואפילו אינו יודע שיש בידו עבירות, הפחד הנכנס בלבבו במלחמה, תודיעהו כי יש בידו עבירות, ורבותינו ז''ל (או''ח סי' נ''א בשם הירושלמי) שיערו העון שיכנס בלבו הפחד מיצרו, שאפילו אין בידו אלא שדיבר בין ישתבח ליוצר, והטעם כי הנכנס למלחמה צריך לעשות לו נס להנצל מחרב אויב וכל שבידו מבחינת הרע אינו ראוי לנס ומזלו יפחידו.

{י-טו} כי תקרב וגו'. אולי פרשה זו תרמוז על פי מה שאמר הרשב''י בספר הזוהר (ח''ב ס''ב.) כי האדון ב''ה שולח נשמה יתירה להאדם מעולם העליון להדריכו בדרך ישר, ובאמצעותה ימלט האדם מהמחטיאו, וצוה ה' לנשמה ואמר כי תקרב אל עיר, זה הוא גוף האדם, שנקרא עיר, כאומרם בספר הזוהר (ז''ח רות צ''ז) בפסוק עיר קטנה וזה לשונו:

עיר קטנה דא גופא דבר נש, ע''כ,

למלחמה כי צריך כח להציל האדם מיד מרשיעו.

ודקדק לומר עליה פירוש בשביל העיר למלטה מיצר הרע, על דרך אומרו (קהלת ט') ובא אליה וגו' ומלט העיר בחכמתו (נדרים ל''ב:), וקראת אליה לשלום פירוש שלא תבא אליה בפסיעותיך להטותו לדרך הטוב, מן הקצה אל הקצה, אלא בתחילה בְּקָרָבְךָ, תקרא אליה לשלום. שעשה יעשה גם לעולם העליון, ויהנה בזה ובבא ויתן חלק לַגּוּפִיּוּת וחלק לרוחניות, כי גם לעולם העליון צריך האדם למזונות, ואם לא יטריח בעולם הזה בעד עולם הבא גם כן, נמצא שלא יגיעו ויאבד לעולם ועד, ודרך זה יקרא דברי שלום שהוא הביצוע.

ואומרו והיה אם שלום. פירוש והיה לשון שמחה היא, אם שלום תענך, ואמר ופתחה, פירוש אין צורך אלא פתיחה לבד, ואם יפתח כפתחו של מחט, הקב''ה יפתח לו כפתחו של אולם, והוא מה שגמר אומר והיה כל העם הנמצא בה רמ''ח איברים ושס''ה גידים, הכל ישתעבד לנשמה, בין בבחינת מצות עשה יהיו למס לעשות בגופם ובממונם וכו', בין בבחינת מצות לא תעשה. ועבדוך פירוש, כעבד הירא מרבו לבל נטות מדבריו ימין ושמאל.

ואומרו ואם לא תשלים וגו'. פירוש אם לא השלימה העיר ונטתה אשוריה מני דרך, ולפעמים יקר מקרה, שאחר שהתחיל האדם להטיב מעשיו ישוב אחורנית, וכשאירע זה להאדם יגדיל רשע ויתחזק יצרו עליו יותר מבראשונה להלחם עם הנשמה, והוא אומרו ועשתה עמך מלחמה יצו ה' לצור על העיר בסיגופים, וכמאמרם ז''ל (ברכות ה'.)

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.

והרגזתו היא, לסגף עצמו בדברים המותרים לו, גם בתעניות ומלקיות ובכי, להתיש כח הרע שבעיר, ומבטיחו ה' ליתנה בידו, כאומרו ונתנה ה' אלהיך בידך, והכית כל זכורה הוא כח ס''מ וחיילותיו.

ואומרו לפי חרב, על דרך אומרו (תהלים קמ''ט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

ואומרו רק הנשים והטף, פירוש נשים הם נפש ורוח, ונקראו נשים בערך הנשמה, כידוע ליודעי חן, והטף הם מצות ומעשים טובים שעשה אדם, קודם שהיה מתועב בעיני ה', בסוד (תהלים נ') ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, וכשאדם חוזר בו יחשבו לזכות.

גם על פי דבריהם ז''ל שאמרו (יומא פ''ו:)

שגגות נעשות לו כזכיות.

ולהם יקרא טף.

ואומרו והבהמה, הוא תאות החומר שיקרא בהמה, וכל אשר בעיר תבוז לך, שהכל יהיה לתועלת הנשמה לתקן הצריך לתקן להשגת המושכלות, כי גם תאות הבהמי תסגל סגל הטוב במה שנוגע לה.

ואומרו כן תעשה לכל הערים וגו'. פירוש כל מצות האמורות בענין, אינם אלא לעדים שהם הגופות שנתרחקו, על דרך אומרו (ישעי' נ''ז) לרחוק ולקרוב, שבעל עבירות יקרא רחוק מהשכינה, שהיא מקור הקדושה, שממנה היא מחצב הנשמה העליונה, אבל עיר שהיא מערי הגוים, פירוש שאין לה קשר עם הקדושה, ויצאתה ממקורה ברוב פשעיה ככל הגוים, אין לנשמה חלק עמה ולא תקוה בה להשיבה. והוא אומרו אשר לא מערי הגוים וגו', כי בחינות ההם אין להם אלא להחרימם, וזו היתה שגגת משה בקבלת ערב רב (שמו''ר פמ''ב), וה' אמר אליו ששורשם רע ואינם עומדים בגדר הקדושה ומובדלים לחלק רע, וכשהיה מחיה אותם, פירוש לקרבם לקודש, אינו מחיה בם כל נשמה, דקדק לומר כל, היא הרוח שזוכה ראשונה עם הנשמה.

חסלת פרשת שופטים