{א} והיה כי תבא אל הארץ. אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'.

אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וגו'. צריך לדעת מה היא גזירת הכתוב, אם ולקחת וגו' הוה ליה למימר תקח מראשית, כיון שהוא התחלת הציווי. ונראה שכוונת הכתוב היא שיצו ה' ד' מצות:

אחד שידע בלבו כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ אלא מתת ה', והוא אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך, ודקדק לומר ה' אלהיך, להעיר שעל מנת שיקבל אלהותו עליו הוא נותן.

ב' להוריש הארץ מיושביה הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ, אף על פי כן יגרש אויבי ה' מארצו, והוא אומרו וירשתה.

שלישית ישיבת הארץ שהיא מצוה בפני עצמה, כמו שמצינו כמה הפליגו רבותינו ז''ל (כתובות קי''א.) במצות ישיבת הארץ.

רביעית הבאת הבכורים כאומרו ולקחת וגו'.

{ב} מראשית. פירוש שאם בכרו הרבה כאחת אינו חיב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם, ומה שאמרו ז''ל (ביכורים פ''א מ''ו) שאין להביא אלא מז' המינים, נלמד הדבר בגזרה שוה נאמר כאן ארץ וגו', (מנחות פ''ד:) ואומרו כל פרי, פירוש כל הפירות ששבחתי לך בהם הארץ.

אשר ה' אלהיך נותן לך. פירוש לפי ששייר ה' לו חלק בארץ, והוא שנת השמיטה, (ויקרא כ''ה ד') דכתיב: ובשנה השביעית וגו' שבת לה', לזה בא דברו הטוב שאינו מצוה אלא על זמן הנתינה לך שהם ו' שנים, אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים, לפי שאינם שלו אלא מופקרת לכל.

{ג} נשבע וגו' לתת לנו. למעט הגר שאינו קורא (ביכורים פ''א) ולא מיעטו אלא בקריאה ולא בהבאה.

{ה} וענית ואמרת. אמר וענית יש מפרשים לשון התחלה, וכמו (איוב ג') ויען איוב, ואפשר שהוא עוני, כאדם פחות שקבל טובה גדולה ממלך, שֶׁמַּעֲנִי עצמו לפניו בלב נשבר. כמו כן הוא יכניע עצמו לפני ה', ויאמר ארמי אובד אבי כי אבינו היה אובד ותועה וגולה במצרים במתי מעט וגו', ויוציאנו ה' ממצרים ויביאנו וגו', וכנגד מאמר זה שיש בו עילוי וחשיבות אמר, ואמרת, וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז''ל (פסחים קט''ז.) בענין הגדת פסח, מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת ארץ העליונה, ואמר והיה כי תבא, שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבא לארץ העליונה על דרך אומרו (משלי ל''א) ותשחק ליום אחרון, כי שמחת עוה''ז אינה אלא הבל ורעות רוח, וחזר ופירש על איזה ארץ מדבר ואמר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, כי לזו יקרא נחלת עולם, ודקדק לומר נותן לך, כי בערך מה ששוה עולם העליון, כל מה שיסגל אדם בעדו לא יגיע לחלק מאלף אלפים משוויו, ולזה אמר נותן לך בתורת מתנה, ולצד שצריך האדם לטרוח בעולם הזה לקיים תורה ומצות, לזה אמר וירשתה, ואמר וישבת בה, על דרך אומרם (ברכות ל''ה.)

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם,

ואומרו ולקחת וגו' על דרך אומרו בס' הזוהר (ח''ב נ''ט) כי כל אשר יעשה האדם מהמצות ומעשים טובים בעודו חי, מתקבץ על יד על יד, עד יום נסיעתו. ובהם מקבל פני המלך, כדרך אומרו (ישעי נ''ח) והלך לפניך צדקך, והוא אומרו ולקחת מראשית כל פרי וגו' פירוש, לא יקח בידו להקביל פני ה' אלא מדברים המובחרים שעשה בעולם הזה.

עוד רמז אל התורה שנקראת ראשית (ב''ר פ''א), ואומרו אשר ה' אלהיך נותן לך יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ברכות ל''ה.)

כתיב לה' הארץ ומלואה,

וכתיב: והארץ נתן לבני אדם?

לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ע''כ,

הרי שאחר שיעשה האדם מה שציוהו ה', נחשב הדבר שבאמצעותו עשה המעשה, שהוא נתון לו במתנה. שזולת זה, כל מעשה האדם אין לנו בו יתרון, כי לפי שמפעלו כלו הוא באמצעות עולם שהוא בו, ולה' הארץ ומלואה, לזה אמר אשר ה' אלהיך נותן לך.

ואומרו ושמת בטנא. ירמוז שצריך כל מפעלות הטובות שעשה, יהיו על פי דבריהם. כאומרו (לעיל י''ז י''א) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט וגו', והתורה והמשפטים ביארו אותם חכמים בשישים מסכתות כמנין טנא, שזולת זה הגם שיעשה כל מצות שבעולם ישרף הוא והם, ואומרו והלכת אל המקום וגו' לפי שבעלית הנפש לעולם העליון, לא תלך תכף ומיד להקביל פני ה' עד שיכין עצמו בפרוזדור, ויש שמתעכבים עד שבעה ימים, או חודש, או ימים, כאמור בס' הזוהר (ח''א פ''א). ואחר כך עולה לגן עדן העליון הנקרא צרור החיים, והוא המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם.

ואומרו ובאת אל הכהן. על דרך אומרם ז''ל (חגיגה י''כ.) כי מיכאל עומד לכהן לפני ה' להקריב הנפשות לפני אלהי עולם, ואליו יאמר כדברים האלה, הגדתי היום וגו', ואומרו אשר יהיה בימים ההם יתבאר על פי דבריהם שאמרו שישתנה הכהן העומד שם.

צא ולמד מה שאמרו בזוהר חדש (פ' לד) בענין מיכאל, אימתי זכה להיות במצב זה שהוא מעת שהעלה נפשו של דוד לג''ע העליון, אחר שבנה שלמה בית המקדש וכו', הרי שלפעמים ישתנה הכהן, לזה אמר, אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו הגדתי היום לה' כי באתי אל הארץ היא ארץ שממנה בא, ואמר נשבע ה' לתת לנו, היא ארץ ישראל שבאמצעותה ישיגו קיום התורה ומצות ומעשים טובים.

ואמרו ולקח הכהן הטנא מידך פירוש שלא יקבל שר עליון, אלא הבא בידו מיוסד על דברי תורה שבעל פה הרמוז בתיבת טנא כמו שכתבנו, והניחו לפני וגו':

ואומרו וענית ואמרת וגו'. פירוש לפי שכל אשר יעשה האדם מהטובות בעוה''ז, אין די לרצות מלך עליון. צא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז''ל (ערובין י''ז.) אם יבא במשפט עם אברהם יצחק ויעקב אינן יכולין לעמוד לפניו, כי מה יצדק אנוש, וכתיב (איוב ד') אם מעושהו יטהר גבר, לזה אמרה תורה שיתן תשובה לה' והתנצלות, על אשר לא עשה רצונו יתברך כמצטרך, והוא אומרו וענית ואמרת לפני ה', ארמי אובד אבי, ארמי זה יצה''ר שהוא רמאי גדול, כאומרו (בראשית ג' א') והנחש היה ערום, שמרמה הבריות לאבדם, והוא אומרו אובד אבי, פירוש אדם הראשון על דרך אומרו (ישעי' מ''ג כ''ז) אביך הראשון חטא, ואִבְדוֹ, וגרם מיתה לו ולדורות הבאים אחריו. והשריש בכל הנפשות חלק הרע, והוא סוד ערלה הדבוקה באדם מבטן ומהריון, עוד ירצה באומרו אובד אבי על דרך אומרו (תהלים י''ד) אמר נבל בלבו אין אלהים.

עוד ירצה באומרו אבי שהיא הנשמה, שכל מועצותיו של השטן, לאבד הנשמה והנשמה נקראת אב, כאומרם בזוהר פרשת לך לך (ע''ו.) והוא הוא המונע האדם מעשות חיובו בעבודת ה'. ולא זו בלבד, אלא וירד מצרימה, פירוש המקום שבא בו היצר, שהוא גופו של אדם, הוא מצריו של היצר הקרובים אליו. בסוד (ישעי ס''ה) ונחש עפר לחמו, וחפצים באשר יחפוץ מדברי עולם הזה, ומטעמיו אשר התעיב ה'. כי ד' יסודות שבנו הן היום אחר חטא האדם נגשמו ונטמאו, שלסיבה זו גזר ה' מיתה להאדם. ובזה נשמעים דבריו ופיתוייו ליסודי האדם. גם יקרא הגוף מצרים, לפי שמצר לנפש בתאוותיו, ואומרו ויגר שם כי בתחלה נכנם כגר, כאומרו (ש''ב י''ב) ויבא הלך וגו', (סוכה נ''ב:) במתי מעט, פירוש בכוחות מועטים, ואח''כ מתרבים כוחותיו באדם עצמו, והוא אומרו ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. בסוד (תהלים כ''ה) וסלחת לעוני כי רב הוא, ופירוש הרב האר''י ז''ל שחוזר אל המפתה כי רב הוא, והראיה שצוה ה' ביום הכיפורים גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל.

{ו} ואומרו וירעו אותנו המצרים וגו'. פירוש שבאמצעות יסודות האדם, גרמו גם לנפש להרשיע כמותם, והוא אומרו וירעו אותנו פירוש עשו אותנו רעים כמותם. כי המזג כשיסריח, ימשוך אליו רצון הנפש, ואומרו ויענונו, זה אפיסת כח הלוחם, כנגד היצה''ר.

צא ולמד ממעשה רב עמרם חסידא (קידושין פ''א.) שלא היה בו כח להתעצם כנגד המחטיא עד שקרא נורא בי עמרם וכו'. ואומרו ויתנו עלינו עבודה קשה פירוש שלא נהג היצר בדרך זה בעתים מרוחקים, אלא תמיד בכל שעה ובכל רגע מתגבר על האדם. ולזו יקרא עבודה קשה. עוד נתכוון על פי דבריהם ז''ל (שם ל:) שאמרו, בכל יום מתחדש היצר על האדם בתגבורת חדש, וכנגד זה אמר עבודה קשה, כל אלה הדברים, יאמר עבד ישראל לפני הבורא, להתנצל על מנחה קטנה.

{ז} ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום, שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו, אף על פי כן, כשצועקים אליו שומע קולם, מטעם שראה את הרשום, שהוא עניינו ועמלנו ולחצנו.

העוני - הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו.

העמל - הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו,

הלחץ - הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו.

ולג' סיבות שמע ה' את קולנו.

עוד ירצה עניינו זה העניות הנסבך עם לומדי תורה, כאומרם ז''ל (מררש תהלים ה') שאמרה תורה מפני מה בני עניים?

והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו, אף על פי כן יתנהג במדת עוני, כאומרם (אבות פ''ו)

כך היא דרכה של תורה וגו',

ואת עמלינו - על דרך אומרם (ברכות י''ז.)

אשרי מי שעמלו בתורה וגו'.

ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלה להוציא לאור משפט אחד והלכה אחת,

ואת לחצנו - כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו.

{ח -ט} ואומרו ויוציאנו ה' ממצרים. זו הצלת יצר הרע וכוחותיו המצירים אותנו, כי הוא המציל מיצר הרע, כאומרם ז''ל (קידושין ל':) שלולי שה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע, אין אדם שליט להנצל ממנו, דכתיב: צופה רשע זה יצר הרע לצדיק להמיתו ה' לא יעזבנו בידו.

ואומרו ביד חזקה וגו' רמז לדברים שבאמצעותם יצילהו ה' וכו' והוא על דרך אומרם ז''ל (שם) אמר הקב''ה בראתי לכם יצר הרע בראתי לו תבלין שהיא התורה, והוא אומרו ויוציאנו ה' וגו', ביד חזקה, זו תורה שנתנה מימינו של הקב''ה, דכתיב (לקמן ל''ג ב') מימינו אש דת למו, גם נתנה בגבורות מתוך האש.

ואומרו ובזרוע נטויה וגו' רמז לג' דברים שבאמצעותם ניצול אדם מיצר הרע, כאומרם ז''ל (מנחות מ''ג:)

כל מי שיש לו תפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא.

כנגד תפילין בזרועו אמר ובזרוע נטויה שמצות תפילין בזרוע,

ואמר ובמורא גדול כנגד תפילין של ראש,

וכנגד ציצית אמר ובאותות, כי מצות ציצית הוא סימן לנו שאנו עבדי הקב''ה וכמו שפירשנו בפרשת ציצית (פ' שלח). גם תקרא כן ברמז התכלת שבו כמו שכתב רמב''ן (פ' שלח) שרומז אל מדה הכוללת שנקרא אותות.

וכנגד המזוזה אמר ובמופתים כמשמעה, גם תקרא המזוזה מופת להיותה מופת לזוז מות מישראל, כאומרם בספר הזוהר (ח''ג רס''ה) שכמה כתות הקליפות נרתעים בראותם שם שדי על פתח בית ישראל.

עוד אפשר שכל הכתוב ירמוז אל התורה שבה ינצל אדם מיצר הרע ומתאוות עולם הזה, ואמר ה' ענינים כנגד ה' חומשי תורה:

ביד חזקה כנגד ספר בראשית, כי שם נאמר מעשה ידי יוצר אשר כוננו ידיו עולם ומלואו. ואמר ובזרוע נטויה כנגד ספר שמות, כי בו חשף את זרועו והראה גבורותיו במעשה מצרים ובים ובנתינת התורה,

ואמר ובמורא גדול כנגד ויקרא, כי שם צוה מעשה [עבודת] המשכן ושכונת שכינתו וצוה על מורא המקום וקידש הבית בב' גדולי ישראל ולזה יחס לספר זה מורא גדול.

ואמר ובאותות כנגד ספר חומש הפקודים על שם (במדבר ב' ב') איש על דגלו באותות.

ואמר ובמופתים כנגד ספר דברים, כי בו דבר משה אל כל ישראל והוכיח במופתים על פחזותם ועל טוב ה' וחסדו עמהם. והוכיח כי לא שלם ה' להם כמעשיהם הרעים, וגבר עליהם חסדו. גם בו נאמר מופתי הנביאים שבהם יצדיקו הנביא.

ואומרו ויביאנו אל המקום הזה מדבר על עולם העליון שהנשמה בו, והנה אין הנשמה מגעת לדבר כל הדברים האלה אלא אחר עלייתה לעולם העליון שנקרא גן עדן של מעלה, אחר שכבר שבעה ימים בגן עדן שלמטה, ולזה כנגד עמידתה לפני ה' לדבר הדברים האלו אומר.

ויביאנו אל המקום הזה כי עמידת הנפש שם לבד, יש לה בו שעשוע גדול, וכנגד גן עדן שלמטה שכבר זכה בו, אמר ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש, על דרך אומרו (שה''ש ד') דבש וחלב תחת לשונך.

{י-יא} ואומרו ועתה הנה. פירוש אומרו ועתה לשון תשובה, ששב לפני ה' על פרטי דקדוקי המצות, והגם שהכתוב מדבר במי שכבר זכה בגן עדן שלמטה, אף על פי כן, כדי לזכות לגדר עליון, ידקדקו עליו ביותר, והוא סוד המשפט שישפוט ה' לעתיד לבא בעמק יהושפט (מדרש תהלים ח') שממנו פחד ורהב שמואל כשהעלתו בעלת אוב (חגיגה ד:).

ואומרו הנה הבאתי את ראשית וגו' אשר נתת לי. כמו שפירשתי למעלה במאמר אשר ה' אלהיך נותן לך:

ואומרו והשתחוית לפני ה'. בזה העיר רוח חיים בטובה המופלאת בעדות המופלג, אשר יזכו אליו הצדיקים, והוא שתתקרב נפש הצדיק לפני אור הנערב, ותשתחוה לפניו, באין מסך מבדיל, אשרי נפש אדם שתגיע לגדר מופלג כזה, והוא אומרו והשתחוית לפני ה' אלהיך שם תכיר הנפש אלהיה, ואמר סמוך לזה ושמחת בכל הטוב על דרך אומרו (תהלים קמ''ה) טוב ה', ולהעירך על זה אמר בכל הטוב, פירוש דבר הכולל כל הטוב, ואין זה אלא הקב''ה שהוא מקור הטוב, אשר נתן לך, פירוש כי דבר זה אין ערך אליו אלא מתנת חנם.

ואמר לך, לשלול זולתו, לא מלאך ולא שרף יזכה לזה, גם ירמוז במאמר בכל הטוב, אל התורה כאומרם ז''ל (ברכות ה'.)

ואין טוב אלא תורה,

שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוּב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

ואומרו ולביתך. כי לא לנשמה לבד יגיע הטוב, אלא גם לבית הנשמה שהיא רוח ונפש, שהם משכן הנשמה כל א' יתעדן כפי יכלתו.

ואומרו והלוי. יתבאר על פי דבריהם ז''ל שאמרו בזוהר (ח''ב צ''ד) וזה לשונם:

זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וכו' זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מאור אצילות וכו' ע''כ,

ולבחינה זו יקרא הכתוב לוי, לפי שמתלות עם האדם מחדש.

ואומרו והגר. יתבאר על פי דבריהם ז''ל (זוהר ח''ג רי''ז.) שאמרו, כי כשיגיע ליד אדם מצוה מאותם מצות שאינם נוהגות תמיד, אותם הנשמות שכבר נסתלקו מהעולם, והם חסרי מצוה זו, באים וגרים עם העושה המצוה, על זה הדרך קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד, כאמור באורך בדברי המקובלים, וכנגד בחינה זו אמר והגר אשר בקרבך.

{טו} השקיפה ממעון וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר ממעון וגו' מן השמים?

ואם לכנות שם מקומו יתברך בלשון קדושה, היה לו לומר על זה הדרך השקיפה ממעון וגו' השמים, ונראה שהכתוב יעיר סוד אחד, והוא כי האדון ברוך הוא הכין ב' השפעות למעלה:

א' השפעת הרוחניות שהם הנפשות הטהורות,

ואחד השפעת הטוב לחיות הנבראים שהוא מזון לכל,

ושנים אלו יקראו להם רבותינו ז''ל (זוה''ק) זיווג, שכל שיש בבחינת משפיע ובחינת נשפע יתכנו בשם זיווג, ואמרו המקובלים שמיום שנחרב הבית נפסק השפעת הנשמות ולא נשאר אלא השפעת חיות העולמות, שהוא מוכרח לקיום העולמות, והוא אומרו השקיפה ממעון קדשך כנגד השפעת הנשמות, והשקפה זו היא עליונה במקום גבוה הנקרא קודש, וכבר גילו המקובלים (זוהר ח''ב קכ''א.) מה בין הדרגת קודש להדרגת קדוש כי קדוש למעלה והמשכיל יבין.

וכנגד השפעת חיות העולמות אמר מן השמים זה זיווג למטה מהראשון, ואמר כנגד מאמר השקיפה וברך את עמך ופירשו רבותינו ז''ל (מע''ש פ''ה מי''ג) בבנים ובנות, וזה יצדיק פירושינו שעל זווג הנשמות הוא אומר, וכנגד מאמר את השמים אמר ואת האדמה שהיא ברכת המזון ונכון.

{טז} היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני?

ורש''י ז''ל פירש:

בכל יום יהיו בעיניך חדשים.

ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך, לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני, בין דברים שיש בהם קום עשה, באותו זמן, בין דברים שאינם בקום עשה, אלא לאחר זמן. כאותם האמורים בפרשה זאת, בכורים ומעשרות, שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם, הגם שלא היה זמנם, מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם.

ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא, אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה.

{יז} את ה' האמרת היום להיות וגו'. אומרו היום, יתבאר על דרך אומרם ז''ל (כתובות ק''י):

כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה ע''כ,

והוא אומרו את ה' האמרת היום דוקא פירוש כיון שהיו בארץ המקודשת, והגם שעדיין היו בארץ סיחון ועוג, עם כל זה כבר כתבנו שהיא מקודשת, כיון שנכבשה כבוש רבים על פי נביא, וכמו שהוכחנו בפרשת מטות (ל''ב ג') ומעתה אין מקומה נחשב חוצה לארץ, ולזה האמירו ה' להיות להם לאלהים, והוא אומרו להיות לך לאלהים.

עוד ירצה על דרך אומרם ז''ל (זוהר ח''א ק''ח:) ששאר הארצות נמסרו ביד שרי מעלה, מה שאין כן ארץ ישראל אין עליה שופט מבלעדי ה', והוא אומרו את ה' האמרת היום בכניסתך לארץ, להיות לך לאלהים על דרך אומרו (תהלים י''ז) מלפניך משפטי יצא, ולא יבא משפטינו לפני שר ושופט.

עוד נתכוין לומר כי יאמירו ה' הגם כי יביאם במשפט, לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים. והוא אומרו את ה' האמרת וגו' להיות לך לאלהים, וידוע כי אלהים הוא מדת הדין, אף על פי כן יאמיר ה' ויברך על הרעה מעין הטובה.

ואומרו וללכת בדרכיו, פירוש הגם שלא צוה ה' ללכת בהם, אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה', כל אשר הוא עושה יעשו כן בני ישראל. כגון ביקור חולים קבורת מתים וכדומה, שמצינו לה' עושה אותם ילכו גם הם בדרכיו.

חקיו - הם מצות שאין בהם טעם,

מצותיו - הם מצות שהשכל גם כן מסכים עליהם,

משפטיו - הם דינים שמסר לשפוט בין איש ובין רעהו,

ולשמוע בקולו - זה תלמוד תורה.

ודקדק לומר בקולו, על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פ' י''ד) וזה לשונם:

מנין לשומע מפי קטן וכו' כשומע מפי הגבורה?

דכתיב (לעיל ט''ו ה') אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך.

וטעם שצוה על עסק התורה באחרונה, להעיר שהגם שהשיג אדם לדעת כל האמור וקיימו, אף על פי כן לא יאמר מה לי ללמוד תורה אם לדעת מה יעשה ישראל, הנה ידעתי וקיימתי כל דברי ה', אלא אף על פי כן, חייב הכתוב תלמוד תורה. והוא אומרו אחר כל מה שחייב לעשות, ולשמוע בקולו, כי מצות תלמוד תורה היא מצוה בפני עצמה, שאין זמן ליפטר ממנה עד יום מותו, דכתיב (במדבד י''ט י''ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל.

{יח} וה' האמירך וגו'. אומרו להיות לו לעם סגולה, שהגם שתבא אומה אחרת ותטיב מעשיה ותשתדל להדבק בשכינה לא ישיגו מדרגת ישראל, ובחינה זו תקרא סגולה, וזו היא גדולתם. ואומרו כאשר דבר לך, במעשה הר סיני, דכתיב (שמות י''ט ה') והייתם לי סגולה מכל העמים.

או ירצה שהגם שיהיה זמן שיכעיסו ישראל את הבורא, אף על פי כן לא ימיר אותם באומה אחרת, ואומרו כאשר דבר כאומרם ז''ל (ברכות ז') בפסוק (שמות ל''ג ט''ז) ונפלינו אני ועמך, שבקש משה מה' שלא ישרה שכינתו על האומות, ופירשנוהו במקומו, (חפץ ה') שהכוונה היא הגם שתכשיר מעשיה אומה מאומות, וישראל עוברי רצונו. והסכים ה' ודבר לעשות כדברי משה.

ולשמור כל מצותיו. יש להעיר בדבר, הלא דבר זה הוא מתנאי הכבוד, שרשם במעשה ישראל לה', כמו שכתוב בפסוק את ה' האמרת ומה מקום להזכירו בדברים שמה' לישראל?

ואולי כי תפארת ישראל היא מה שהעלה ורומם אותם בתת להם כל המצות, מה שלא עשה כן לראשונים, שהגם שנתן מצותיו יתברך לאדם ולנח ולהאבות, לא נתן אלא ב' ג' גרגרים, אבל לישראל נתן, שמירת כל מצותיו יתברך. ויש לך לדעת, כי כל המצות אינם אלא שמירה מהתיעוב, ומלכלוך הנפש, ובהשלמת שמירת המצות יהיה האדם שלם מכל מום ומכל לכלוך.

ב') ירצה כי ה' יחזק זרועות, לשמור כל המצות. כי לא הכל זוכים לדבר זה, הגם שיחפצו לשמור, לא יזדמן לידם. ואם יזדמן לא תשיג ידם, ואם תשיג לחלק מהמצות, לא תשיג לכל המצות, ואמר כאן כי ה' האמירם לשמור כל מצותיו.

ג') ירצה על דרך אומרו (קהלת ח') שומר מצוה לא ידע דבר רע, ואמרו ז''ל (פסחים ח:) שלוחי מצוה אינם ניזוקין, והוא מאמר הכתוב כאן ולשמור פירוש ה' ישמור כל מצותיו לבל יצא מהם דבר תקלה.

ד') ירצה להעירם בדבר שלא השיגו משה עצמו ע''ה, הגם היותו בכלל עם סגולה, והוא על דרך אומרם ז''ל (סוטה י''ד.) בענין תפלת משה ליכנס לארץ:

וכי לאכול מפירותיה וגו' אלא אמר משה: יש הרבה מצות שתלויות בארץ וכו' ע''כ,

והוא מה שנתכוון לומר להם, ראו מעלתכם, שה' האמיר אתכם וגו' ולשמור כל מצותיו, ולזה דקדק לומר האמירך היום, פירוש בזמן זה שאתה באים אל הארץ ושם תשמרו כל המצות, וזו מעלה שלא השיגה אפילו משה.

והנה תמצא ו' מעלות בפסוק את ה' האמרת:

א' להיות לך לאלהים,
ב' ללכת בדרכיו,
ג' לשמור חקיו,
ד' ומצותיו,
ה' ומשפטיו,
ו' ולשמוע בקולו,

כנגדם אמר ה' שש מעלות לכנסת ישראל,

א' להיות לו לעם סגולה זה כנגד להיות לך לאלהים,
ב' ולשמור כל מצותיו זה כנגד ללכת בדרכיו,
ג' ד' וה' ולתתך עליון וגו' לתהלה ולשם לתפארת הם כנגד שמירת חקיו ומצותיו ומשפטיו,
ו' ולהיותך עם קדוש לה' זה כנגד ולשמוע בקולו.

כי על ידי עסק התורה יתייחס להם שם זה של קדוש, ואומרו כאשר דבר דכתיב (שמות י''ט ו') ואתם תהיו לי וגו' וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.