{א} ויצו משה וזקני ישראל. טעם זכרון זקני ישראל כאן, נתכוון משה בזה מה שאמרו רבותינו ז''ל (ברכות י''ט:)

שבמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, דכתיב (משלי כ''א ל') אין חכמה וגו' לנגד ה',

והוא אומרו ויצו משה ולפניו שהוא רבן של ישראל, עשה שגם הזקנים יצוו ויזהירו על הדבר לאמר שמור וגו', דקדק לומר שמור להעיר כי בדבר זה שהוא מצות לא תעשה (מכות י''ג:) הוא שאמרו אין חולקין כבוד לרב כידוע.

{ג} למען אשר תבא. ראב''ע פירש:

אם החלות לשמור מצותיו וזו מצוה ראשונה וכו',

ורמב''ן פירש:

לרמוז אל התורה וכו',

ואין הכתוב מתיישב לב' הפירושים, ויש להעיר עוד אומרו, כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך שלא היה צריך לומר תיבת לך אחר שאמר אשר תבא אל הארץ כאשר וגו', הדבר מובן שאליהם הוא הדבר.

אכן כוונת הכתוב לפי שקדם מאמר משה לישראל, כי ביאת הארץ לא בזכות ישראל כאומרו (לעיל ט, ה,) לא בצדקתך וגו' אלא ברשעת הגויים וגו' ולמען הקים וגו', לזה בא דברו כאן, כי באמצעות המעשה האמור בענין תהיה ביאתם לארץ בזכות עצמם. וגזירת הכתוב היא תיבת לך האמור לבסוף. וזה שיעור הכתוב, למען אשר תבא פירוש תהיה ביאתך לארץ אשר ה' אלהיך נותן לך כאשר וגו' לך פירוש למען שאתה ראוי ולא תצטרך לזכות ברית אבות, והבן.

{יד} וענו הלוים. פירוש והתחילו שהם יתחילו לדבר והעם יענו אחריהם אמן.

ואונקלוס תרגום:

ויתיבון,

ולדבריו וענו הלוים תשובה להעמדת ישראל בסדר זה על ההרים, שהוא להשמיעם אמרות האמורות מפיהם ברוך אשר וגו' וארור אשר.

ויונתן תרגם:

ויכרזון לואי,

וקשה לי הרי הוא אומר קול רם, ואולי כי ההכרזה תהיה בקול לבד הרמת קול, במאמר עצמו.

{טו} וענו כל העם ואמרו. ולא הספיק לומר ואמר כל העם, כדרך שאמר בכל הארורים האמורים בענין. העיר ה' בראשונה, שצריך שישראל ישובו זה, לא שהלוים יצטרכו לומר, ואמר כל העם אלא דברי הכתוב הוא, שמצוה שיענו העם ויאמרו אמן, ואין על הלוים לומר ואמר כל העם וגו'.

{טז} ארור מקלה וגו'. צריך לדעת, למה לא בחר מכל העבירות, לומר עליהם הארורים, אלא אלו. גם בעריות, למה לא יחד הארורים אלא לאלו. והלא יש עריות חמורים כאלו, והם הבא על אשת איש, ואולי כי לא אמר כאן אלא העבירות הטמונים והנסתרים, ולזה רשם בראשונה, ואמר ושם בסתר כי העושה, בדרך שיהיה מתגלה, הנה נתחייבו ישראל בערבות זה על זה. וכן מה שאמר ארור מקלה פירוש שיעשה לו קלון בדרך שאינו נתפס עליו, בבית דין של מטה, וכן השגת גבול, הוא דבר שאינו ניכר. וכן משגה עור בדרך אין רואה, וכן הטית משפט השפלים, וכן הבא על אשת אביו, ועל הבהמה ועל אחותו וחותנתו, כלם אין הרגש לזולת המצאו עמהם, לחקור בו, וכן מכה רעהו דקדק לומר בסתר, וכן לוקח שחד וגו' כגון שהיו בית דין שקול ובא אחד והכריע בסברתו בשביל שוחד, גם זה הוא מדברים המסורים ללב ואין הרגש לזולת, וטעם שכתב ארור שוכב עם בהמה, בין אשת אביו לאחותו, לומר, כי כל כך מרוחק הדבר של אשת אב ואחות כשוכב עם בהמה, שהוא דבר זר ומתועב לטבע אנושי.

{כו} ארור אשר לא יקים וגו' לעשות וגו'. יש במשמעות הכתוב שכונתו לומר על דברים האמורים בענין, ויש במשמעותו שעל כל התורה הוא מדבר, וכן פירשוהו ז''ל (סוטה ל''ז.), לדבריהם ז''ל טעם אומרו יקים לעשות, שאם היה אומר אשר לא יקים לבד או אשר לא יעשה לא היתה תקומה לשונאי ישראל, כי מי הוא זה שיוכל לקיים את דברי התורה הזאת, ומה גם, מי שאין סיפוק בידו לקיים, כגון אין לו שדה, לקיים מצות התלויות בה, או אין לו עבד לקים מצות התלויות בו, לזה אמר לעשות, פירוש שאינו בכלל ארור אלא מי שלא יקים עליו לעשות כשתשיג ידו עשות, ולזה לא אמר אשר לא יקים או אשר לא יעשה אלא אשר לא יקים לעשות פירוש יקים בלבו הדברים לעשותם כשתשיג ידו.