{א} והיה אם שמוע וגו'. צריך לדעת מקום גזירת הכתוב, אם הוא מאמר ונתנך וגו' היה לו לומר יתנך ה', כי מאומרו ונתנך, משמע שמוסיף על הקודם. ואולי שגזירת הכתוב הוא תשמע בקול ה', והכונה בזה, כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות, לזכות שה' ידבר בו, והוא אומרו תשמע בקול ה' אלהיך.

עוד ימשך לך מהשמיעה לשמור ולעשות שהתורה מצלת מן החטא הרמוז בשמירה, גם תלמוד תורה, גדול כחו שמביא לידי מעשה, והוא אומרו ולעשות.

ועוד לך ונתנך ה' עליון וגו', וחוץ מדרכינו, יכוין הכתוב לומר שצריך שיעסוק בתורה, בגדר מעלתם על הדברים, שממקום קדוש עליון באו. והוא אומרו תשמע, פירוש תהיה שמיעתך אותם כפי ערך המדבר אותם, שהוא ה' אלהיך, ועוד לשמור ולעשות על דרך אומרם ז''ל (אבות פ''ד):

הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות וכו' ע''כ.

הרי שמובחר הלימוד הוא לקיים, והוא אומרו אם שמוע תשמע וגו', פירוש שתשמע לשמור ולעשות.

ונתנך ה' עליון וגו'. הנה האדון חלק יעודי הטובה, כנגד קיום המצות, כל אחד כפי מה שראוי לו, כללות המצות הם ג' הרשומים בפסוק אם שמוע תשמע, והם:

תלמוד תורה,
ושמירת לא תעשה,
וקיום מצות עשה,

כנגד תלמוד תורה יעד ברכה ונתנך ה' עליון ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, ופירוש הכתוב שזה יהיה כנגד שכר אם שמוע וגו' במה שגמר אומר כי תשמע בקול ה' אלהיך הרי שיעוד זה הוא כנגד שכר תלמוד תורה, והוא גם כן מכוון אליו, כי באמצעות התורה ישתנו למעלה מכל האומות שאינם בני תורה.

ואמר עוד ובאו עליך כל הברכות וגו' פירוש נוסף על יעוד ונתנך ה' עליון עוד לו ברכות אלו בשכר תורה, ואומרו והשיגוך יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ילקוט ראובני פ' ויקרא) כי האדון אלהי ישראל מדותיו רחמים על הדופק על רחמיו, ימלא ה' משאלותיו, להריק עליו טובה כאשר יחפוץ. אלא שבהגעת הטוב ההוא למטה, ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי. אם אינו ראוי לא יגיעו, לזה אמר והשיגוך הברכות, שזה הוא עיקר ההבטחה שלא יתעכבו בבתי דינים שלמטה.

והנה תמצא שכל הברכות האמורות בענין הם מכוונים כנגד שכר תלמוד תורה על זה הדרך, אומרו ברוך אתה בעיר וגו' על דרך אומרם ז''ל (ע''ז י''ט:) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כל העוסק בתלמוד תורה נכסיו מוצלחים.

ואומרו ברוך פרי בטנך צא ולמד מעובד אדום הגיתי אשר נכנס אצלו ארון התורה מה עצמו פרי בטנו בזמן מועט, כאומרם ז''ל (ברכות ס''ג:) שאשתו וח' כלותיו ילדו כאחד ששה בכרס אחד.

ואומרו ברוך אתה בבואך וגו' שתהיה יציאתו מן העולם בלא חטא וכו', (ב''מ ק''ז.), וזה יהיה באמצעות תלמוד תורה שתגין עליו מהחטא.

ואומרו יתן ה' את אויביך וגו' על דרך אומרו (דה''ב כ') ובעת החלו ברינה נתן ה' מארבים על בני עמון והר שעיר וגו' וינגפו, ואמרו רבותינו ז''ל (שמו''ר פמ''ז) אין רינה אלא תורה.

ואומרו יצו ה' אתך את הברכה וגו', גם לא סדר ברכה זו למעלה עם הצלחות קנייני הטובות כי שם מקומה, ולא אחר מפלת אויב. בא להבטיח שלא יארע לו, אשר יארע לבעל הנס אשר יתקנאו בו המקטרגים, על שנעשה לו דבר חדש, ושמשוהו עליונים וזה הפך הטבע.

וצא ולמד ממעשה רבא (תענית כ''ד:) שהוריד גשמים שלא בעתם וכדומה לזה, אשר על כן אמר סמוך למאמר יתן ה' את אויביך וגו' שזה הוא נס יצו ה' אתך את הברכה, שלא ישלוט עין הרע בה.

גם אמר וברכך בארץ וגו' פירוש שלא יאספו האומות עליכם לנקום נקמת הנגפים, כמו שאמר יעקב לבניו במעשה שכם (וישלח ל''ד ל').

{ט} יקימך ה' וגו'. מכאן עד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב הוא יעוד הטוב שכנגד שמירת מצות לא תעשה, שרשם בתיבת לשמור, והוא מה שגמר אומר כי תשמור את מצות ה'.

ואומרו והלכת בדרכיו, לומר שלא צוה ה' אלא על הדברים שהוא מרחקם, ויעוד זה מכוון הוא, כנגד שמירת מצות לא תעשה, כי באמצעות שיהיה האדם נשמר מהעבירות, יקרא קדוש, דכתיב: קדושים תהיו ופירוש הכתוב הדברים שבהם יהיו קדושים איש אמו וגו' ואת שבתותי וגו' אל תפנו אל וגו' ושאר אזהרות האמורים, וגם לדברי חז''ל (ויק''ר פכ''ד)

שעל אזהרת העריות נאמר קדושים.

הנה היא בכלל לשמור, ולזה אמר כנגד שמירת מצות לא תעשה יקימך ה' לו לעם קדוש, ודקדק לומר תיבת לו, להעיר שיהיו ישראל במקום המלאכים שברר ה' לו לעמוד לפניו, שנקראים קדושים, דכתיב (דניאל ח') ויאמר אחד קדוש, יקים ה' אותנו במקומם לעם קדוש, ויהיו המלאכים שיריים להם, וכן אמר (במדבר כ''ג) כעת יאמר ליעקב וגו' (במד''ר פ''כ).

ואומרו וראו כל עמי הארץ וגו' גם זה הוא מכוון כנגד שמירת מצות לא תעשה, כי כל זמן שהאדם שומר עצמו מהעבירות אין צלם אלהים עובר מעל פניו, וכל הנבראים אדם ובהמה מזדעזעים ממנו, מה שאין כן המתעיב מעשיו מעבירין ממנו הצלם, וכמאמר קין (בראשית ד' י''ד) והיה כל מוצאי וגו'.

והותירך ה' לטובה בפרי בטנך. הגם שכבר אמר למעלה ברוך פרי בטנך, לפי שיעוד הראשון הוא כנגד תלמוד תורה ויעוד זה הוא כנגד שמירת המצות, לזה הוצרך לפרט שכר כל א' שאין א' נלמד מחברו.

ודקדק לומר והותירך ה' לטובה ולא אמר ברוך פרי בטנך, לפי שיעוד זה הוא מדה טובה שמכוונת כנגד שמירת מצות לא תעשה, והכוונה היא, כי לפי שבאמצעות שמירת האדם עצמו מהעבירות, לא ידבקו בו כוחי הרע, שמזה יסובב שהבנים היוצאים ממנו יהיו מבחינת הרע, ועיין מה שכתבנו באורך בפרשת ויחי בפסוק ראובן בכורי אתה ויערבו לך הדברים. לזה אמר ביעוד שמירת מצות לא תעשה והותירך ה' לטובה בפרי בטנך, שיהיו הבנים הנותרים אחריך למדה טובה ולא למדה רעה, ואומרו בפרי בהמתך ובפרי אדמתך, לומר שמצד שמירת מצוות לא תעשה, יתקיימו בידו ב' דברים אלו, כמו שיעדם לשכר תלמוד תורה ככתוב למעלה.

{יב} יפתח ה' וגו'. מכאן מתחיל יעוד הטוב שכנגד מעשה המצות עד לבסוף, ולזה גמר אומר כי תשמע אל מצות ה' אלהיך אלו מצות עשה, והנה יעודים אלו הם מכוונים כנגד קיום המצות, כי על ידי המצות מתפתחים צינורי השפע, ומתייחדים המדות העליונות.

ואמר יפתח ה' לך, בכינוי שמבטיחו ה' שיפתח לו, פירוש בשבילו לבד, הכוונה הגם שיסובבו אחרים לסתום באמצעות הצדיק יפתח אוצר הטוב ושם הטוב הוא סוד הנהר, והוא סוד (משלי י') צדיק יסוד עולם, ואומרו את השמים הוא סוד השפעה עליונה למעלה, כידוע ליודעי חן.

ואומרו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, הנה ידוע שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום השפע של כל העולם בא על ידי ישראל, והעולם כלו ניזון מתמצית עם בני ישראל, ולהיפך ניזונין ישראל מתחת ידי האומות. לזה אמר והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ממנו, הוצרך לומר ואתה לא תלוה, שאם לא כן, אין היכר לברכה, כי דרך העולם הוא שהגדולים והעשירים לווים זה מזה, ולאחר מכן חוזר גם כן המלוה ולוה ממנו, לזה אמר ואתה לא תלוה, ובזה יהיה היכר למאמר והלוית.

ואומרו ונתנך ה' לראש וגו', פירוש שיהיו ישראל תחת ממשלת ראש העולם, שהוא אלהי ישראל, ולא לזנב שהם שרי מעלה, ובזה תמיד יהיו במדרגה העליונה, כאומרו, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, על דרך אומרם ז''ל (מדרש תנחומא ד''פ ויצא) בפסוק (ירמי' ל') ואתה אל תירא עבדי יעקב שראה יעקב בסולם עולים ואחר כך יורדים, חשב שגם הוא כן אחר שיעלה ירד?

ת''ל: אל תירא וגו', והוא אומרו ולא תהיה למטה, הטעם כי תשמע וגו' פירוש כנגד מצות עשה כמו שגמר אומר ולעשות. וטעם שלא אמר בפירוש כי תעשה מצות, לפי שיש מצות כמה וכמה שאינם ביד האדם לעשותם, לזה אמר כי תשמע וגו' ולעשות פירוש תקבל עליך לעשות, וטעם אומרו לשמור ביעוד זה, בא הכתוב להודיע, כי אין יעוד למצות עשה, אלא אחר שהקדים להם שמירת מצות לא תעשה, שאם לא כן זבחי רשעים תועבה, וכל מצוה שעושה בעל עבירות, שורה עליה סטרא אחרא, ואינה עושה פרי. לזה הקדים לומר לשמור ואחר כך אמר ולעשות שהוא מעשה המצות, שעליו באו היעודים הטובים האמורים מוהותירך עד סוף.

{טו} והיה אם לא תשמע וגו'. התנה הכתוב על ג' דברים:

תלמוד תורה,
ושמירת מצות לא תעשה,
וקיום מצות עשה,

שצריך שיהיו שלשתם יחד, הכוונה שהגם שלמד תורה אם לא ישמור, או אם ישמור ולא יעשה, או אם יעשה שניהם ויבטל מתלמוד תורה, יבואו עליו הקללות רח''ל, כאשר יבאר מה שנוגע לכל אחת מהנה, עונש כל אחד בפני עצמו.

והתחיל בעונש ביטול תלמוד תורה ואמר ארור אתה בעיר וגו' עד מאמר ועד אבדך מהר, וגמר אומר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני, הרי שהקללות החמורות עד עתה, הם כנגד עזיבת התורה כי העוזב תורה כעוזב ה'. וכן תמצא שהקפיד ה' כל כך על עזיבת התורה, ואמר (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, והוא אומרו כאן ועד אבדך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.

{כא} ידבק ה' וגו'. עונש זה וקללות האמורות עד ואתה תהיה לזנב, הם כנגד ביטול מצות לא תעשה, ולזה גמר אומר ובאו עליך כל הקללות וגו' כי לא שמעת בקול ה' לשמור מצותיו, הרי שקללות האמורות בענין הם על ביטול מצות לא תעשה, והמשכיל יבין, בכל הקללות שהם רעות הנמשכות מהעבירות.

ואומרו ידבק ה' בך וגו', לפי שהעובר אפילו עבירה אחת קונה לו חלק רע שיהיה נדבק בנפשו לטמאה, והוא סוד תחלואי הנפש כידוע, וחלק הרע נקרא דֶּבֶר על דרך אומרם ז''ל (תוס' מס' שבת פ''ט. ד''ה תורה) בפסוק (חבקוק ג') לפניו ילך דבר, שידבר על ס''מ הרשע שנקרא דבר, וידוע שכל כוחי הרע, הם ענפיו של ס''מ ויקראו על שמו, גם קללת שחפת וקדחת וכו' הם דברים המסובבים מהעבירות על דרך אומרם בגמ' (שבת נ''ה.)

אמר ר' אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון.

כי העון יוליד תחלואים בגוף, כאומרו (ירמי' כ') תיסרך רעתך וגו'.

וכן אומרו והיו שמיך וגו' על דרך אומרם ז''ל (זוהר ח''א ו') שבאמצעות העבירות יסתתמו פתחי ההשפעות בסוד (איוב י''ד) ונהר יחרב ויבש.

וכן אומרו יתנך ה' נגף וגו' גם זה יסובבו העבירות, כרמוז בפסוק (קהלת ח') אשר ישלוט האדם באדם לרע לו, פירוש לסיבת הרע אשר לו דבוקה בו, כרמוז במאמר ידבק ה' בך את הדבר, וכן כל הקללות האמורים בענין יסובבו ממעשה הרעה.

ואומרו והיו בך לאות ולמופת. (להלן פסוק מו) כי העובר עבירה אחת נרשמת על מצחו.

ואומרו ובזרעך עד עולם. כי נפש אדם רע, על ידי שדבוקים בה חלקי הטומאה, כמו שאמרנו בניהם אשר יולידו כמוהם יהיו, כמו שביארנו באר היטב דבר זה בפרשת ויחי בפסוק, ראובן בכורי אתה, גם זה הוא סוד מיתה שנגזרה על אדם ועל כל דורות הבאים ממנו, מטעם שכל היוצאים ממנו טעמו מות בחטאו, והוא סוד ערלת אדם, לזה אמר ובזרעך עד עולם, כי כשידבק חלק הרע עם האדם ישתלשל מזה לזה עד עולם, וצריך עוצם רב לנקותו מנפשו.

{מז} תחת אשר לא עבדת וגו'. עונש זה והבא אחריו עד אומרו אם לא תשמור הוא כנגד ביטול מצות עשה שרשם בפסוק (כח) אם לא תשמור לעשות וגו'; ואמר תחת אשר לא עבדת את ה', פירוש לעשות מצות אשר צוך לעשות בשמחה לזה ועבדת את אויביך ברעב ובצמא וגו', אתה פרקת עול המצוה מעליך יתן אויביך עול ברזל על צוארך, ועונשים אלי הם מכוונים כנגד פריקת עול מצות עשה, אתה שלא רצית לטרוח להבין ולהשכיל סדר מעשה המצות, ישא ה' עליך גוי אשר לא תשמע לשונו וגו' וכן כולן:

וגמר אומר אם לא תשמור לעשות, להודיע כי על קיום מצות עשה הוא מעניש, וכלל כל מצות עשה במצות היראה, כי היא מצות עשה, כמו שכתב רמב''ם בתחלת ספר המדע (הל' יסודי התורה פ''ב) וזה לשונו:

השם הנכבד וכו' מצוה ליראה וכו',

וטעם שלא אמר אם לא תעשו, כתבתי למעלה (כ''ז כ''ו) טעם שלא יחייב לעשות בדרך כלל, אלא לשמור לעשות כשיבא לידו וכשישיג לעשות.

או אפשר שפסוק זה בא לומר על דרך אומרו (ויקרא כ''ו כ''ג) ואם באלה לא תוסרו לי פירוש שאם אחר כל האמור, לא ישמור לעשות וגו' ליראה ה' הנכבד והנורא, שאחר שהביא עליו כל הקללות, יהיה בעיניו נורא מאוד, כי ראה אשר יסרו, ודקדק לומר תשמור לעשות, כנגד מצות לא תעשה ומצות עשה, והודיע שיפליא ה' עוד בו מכות גדולות וכל האמור בענין, וגמר אומר ונשארתם במתי מעט וגו' תחת אשר וגו' כי לא שמעת בקול ה' אלהיך זה כנגד מה שלא עשה תשובה על ביטול תלמוד תורה, והיה כאשר שש וגו'. לבל יאמר אדם אחר שידענו כי ה' אלהינו מדותיו כלן מדות החסד והרחמים, מדותיו ימנעוהו מהאריך עוד בצרות, וירף ידו, לזה הודיע, כי שמחה היא לו כאשר שש וגו' וכפי זה אין הטבע קץ מהשמחות, וכיוצא בזה אמר הכתוב (משלי י''א) באבוד רשעים רנה, וכן דרשו רבותינו ז''ל (סנהדרין ל''ט:) בפסוק (מ''א כ''ג) ותעבור הרינה שהיה באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני ה'.

ויונתן תרגם:

ישיש ה' יחדי מימרא דה' עליכון עממין נוכראין וכו'.

ודקדק ישיש פועל יוצא לאחרים, אף על פי כן פשט הכתוב אינה נעקרת ממקומה וכמו שתרגם אונקלוס, אלא שיונתן בן עוזיאל דרש הכתוב.

וראיתי להעיר למה לא נאמרו נחמות בקללות האלו, כסדר האמור בקללות שבפרשת בחקותי?

גם יש להעיר למה כפל הקללות ולא הספיק קללות שאמר בפרשת בחקתי?

ונראה כי הוצרך לכפול הקללות, לפי שקללות שבפרשת בחקתי נאמרו לכללות ישראל, שכן נאמרו כולם בלשון רבים מתחלתם ועד סופם, ויש מקום לומר שאם חלק מישראל יטיבו מעשיהם, אין ה' מקפיד על חלק המרשיע, לזה באו קללות האמורים בפרשה זו, ונאמרו כולן בל' יחיד, ונתכוון לדבר בין בערך יחיד ממש, בין בערך חלק מישראל, הגם שיהיו רבים בערך כללות ישראל, יתיחס להם יחיד. ולזה תמצא שאמר והיו שמיך אשר על ראשך וגו' ישא ה' עליך גוי מרחוק, זה כנגד חלק מישראל, הגם שהם רבים יאמר להם לשון יחיד מטעם שכתבנו, ואמר גם כן אשה תארש וגו' בית תבנה וגו' סתמו ביחיד ממש.

ומעתה הרוחנו למה לא נאמרה נחמה בהם, כי לא נאמרה נחמה אלא בקללה שהם לכללות ישראל, כי לא יעזבם לכלותם ושיזכור להם ברית אבותם, גם יזכור הארץ. מה שאין כן היחידים מהם, כי ירשיעו, אש תאכלם עד עולם. והלא תמצא שצוה ה' לאבד עיר מישראל ולשומה תל עולם, והיא עיר הנדחת. ואין צריך לומר, אדם כי ירשיע להמיתו בבית דין, ומה נחמה יש לזה אחר אובדו?!

וכן תמצא בפרשת נצבים כשהזכיר ה' רשעת משפחה אחת ושבט, אמר (כ''ט י''ט) ומחה ה' את שמו וגו' ולא הזכיר נחמתו, וכמו כן בקללות האמורים בפרשה זו, להיותם ליחידים מישראל. ואל יקשה בעיניך מה שדיבר הכתוב ב' או ג' תיבות בפרשה זו בלשון רבים, כאומרו ונשארתם מתי מספר, להאביד אתכם, והתמכרתם, כי אחר שקדם לדבר בלשון יחיד, לא הקפיד לגמור אומר בלשון רבים, כי הדברים מובנים שעל רבים שביחידים הוא אומר, והעד לאויביך לשון יחיד.

ואם תאמר היה לו לומר קללות שבבחקותי בלשון יחיד, ולא היה צריך לכפול קללות אלו, שהייתי אומר שלא יעניש הכתוב כל העונש החמור אלא ליחידים, אבל לכללות ישראל לא, או הגם שנאמר שחטאם גדול ונלמד מעונש היחידים, אין לנו הבטחת הנחמה, שיזכור ה' את ברית האבות?

תלמוד לומר: קללות שבבחקותי, לומר שגם הכללוּת יענשו כזה, וכי יש להם נחמה לבל יפר ה' ברית אבותינו ושב את שבותינו.

נמצינו אומרים שיענש ה' על ביטול תלמוד תורה, ועל העובר על מצות לא תעשה, ועל המבטל מצות עשה, והגם שאמרו בגמרא (מנחות מ''א.)

שאין מענישים על עשה אלא בעידן ריתחא,

יש מצות עשה שחייבין עליהם כגון מילה ופסח, גם המסכים בדעתו לכפור במצות עשה, לבל עשות אותם, את זה יקלל ה' ויכינהו לפורענות ככל הכתוב.

{נט} מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים. אומרו נאמנים נתכוון לומר, שהגם שיעשו להם רפואה טבעית, שיוסרו בה, אף על פי כן נאמנים בשליחותם, מהם לא יזועו עד בא דבר ה' לסור ממנו.