{א} ויראהו ה' את כל וגו'. פירוש הפעיל ה' בו ראות, מה שאין גבול בעין לראות באחד משני דרכים:
או יאיר עיניו מאור זרוע לצדיק, שהוא אור ששת ימי בראשית גנוז לצדיקים, שאמרו רבותינו ז''ל (חגיגה יב.) שבו יביט האדם מסוף העולם.
או הקריב הארץ למול עיניו והראה אותה לו לפניו.

{ד} לאמר לזרעך אתננה. אומרו לאמר, לפי שלא אמר נוסח זה של לזרעך אתננה לשלשתם, לזה אמר לאמר, פירוש שמכוון המאמר הוא זה לזרעך אתננה, ורבותינו ז''ל (ברכות יח:) דרשו:

שצוהו שילך ויאמר להם לאבות כו', ע''כ.

ואולי כי רצה ה' שיאמר להם משה הדברים, להחזיק לו האבות טובת חן וחסד על אשר טרח ויגע הוא בעדם, עד הביאם אל המקום.

ושמה לא תעבר. אולי שנתכוין לומר לו, שלא יצטרך לעבור שמה לעלות דרך שם משער השמים שהוא שמה, ואמרו רבותינו ז''ל שאין הנפשות עולות אלא דרך שם. ומשה לפי שנאסף אל השכינה, הנה מקומו בקודש במקום שהוא שם. וזה הוא שיעור הכתוב ושמה לא תצטרך לעבור אל מקומך, וסמך אומר וימת שם וגו' על פי ה', והבן.

{ה} וימת שם. פירוש שם לבד הוא שמת, אבל הוא חי במקום אחר קדוש ועליון על פי ה'.

{ו} עד היום הזה. הם דברי ה', שהיה אומר ומשה כותב, וכמו כן מאמרים הקודמים לזה, וימת שם משה, ויקבור אותו.
וראיתי להרב ר' אברהם בן עזרא שכתב:

שיהושע כתב כן.

ואין ראוי לכתוב כדברים האלה בפשטי הכתובים, שמשה לא השלים הספר תורה שמסר ללוים, שבאזני שמעתי מבני עמנו מסתבכים בדבר זה ומסעפים מזה כפירה בתורה, וזו היא טענת הגוים (האפיקורסים) שמבני ישראל תקנו המכתב ונמצא בה מה שלא היה ולא היה מה שהיה. וישתקע הדברים ודומיהם, הסבי עיניך מנגדם. והעיקר שכל הספר תורה כתבו משה, וכאומרם (ב''ב טו.) השלימו בדמע.

{ז} בן מאה ועשרים שנה במותו. פירוש עם יציאת נפשו נגמרו המאה ועשרים שנה.
עוד נתכוון להסמיך במותו למאמר לא כהתה עינו, להעיר שאחר מיתה הוא אומר לא כהתה וגו'.

{ח} ויבכו בני ישראל. ובאהרן אמר (במדבר כ כט) כל בית ישראל, רבותינו ז''ל (אדר''נ פרק יב) נתנו טעם לפי שהיה אוהב שלום כו'.
ורבי אברהם בן עזרא כתב:

שבכו כל בית ישראל לכבוד משה שהיה חי.

ואין להאמין לפירושו שאין להטיל מום במעשה הטוב שעשו ישראל שעשאוהו בשביל משה שהיה חי, ולמשה עצמו כשמת העלימו מֵהָחֵם בהספדו:
ואולי יש לתת טעם כי אהרן לא ידעו במיתתו קודם שמת, וראו פתאום שמת, ודבר כזה יעורר כל לב לפתוח מקור דמעת עינו, מה שאין כן משה שכבר ידעו מיתתו, ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם (לעיל ד כב) כי אנכי מת וגו' אינני עובר וגו', ולזה לא הוחם הספדו כאהרן.
עוד אפשר כי מיתת אהרן הרגישתם ביותר, לפי שתיכף נסתלקו ענני כבוד והוסר מסוכתם, וזה סיבב ביאת הכנעני וגו', לזה נתעוררו יחד כל ישראל לבכות, מה שאין כן במיתת משה הגם שניטלו עננים כו', לא העירו על זה, גם נטרדו בשמחת ביאת הארץ הטובה.

עוד אפשר, שבמיתת משה תיכף ראו דבר חדש, ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה, משל למי שנאבדה לו מרגלית ומצא אחרת במקומה, לו יהיה שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כולן, והוא מה שסמך למאמר ויבכו, ויהושע בן נון וגו'. מה שאין כן במיתת אהרן אבדו מרגליות ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול, אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה, אלא על חסרון תועליות שמעצמו, שלא היה להם תמורתו.

{י} ולא קם נביא עוד. פירוש ולא קם עד עתה. ואומרו עוד, פירוש ולא יקום עוד כמוהו.
ואומרו בישראל. רמז שכל השגת נבואתו היתה באמצעות ישראל, וצא ולמד מֵהַשָּׁנִים שהיו ישראל נזופים לא נדבר עמו ה'. ורבותינו ז''ל דרשו (ספרי כאן) אבל באומות העולם וכו':
ואומרו לכל האותות וגו'. נמשך עם מה שלמעלה ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות, פירוש לצורך האותות וגו', והכוונה שעל כל אות ומופת ששלחו ה' לעשות, היה יודעו פנים בפנים.

עוד יתבאר על פי מה שכתב הרמב''ם בהלכות דעות שהנביא שיקום בישראל אין צריך שיעשה מופתים גדולים כאותם שעשה משה, אלא כל שהוא מהמופתים שיעשה וכו', ותמצא שבשני מקומות אמרה התורה חוזק האמונה במשה.
א', על הים, דכתיב (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
ב', במתן תורה, דכתיב (שם יט ט) וגם בך יאמינו לעולם:
ועיין מה שפירשתי בפסוק דבר אתה עמנו ונשמעה (שם כ טז), שפירשתי ונקבלה שכבר הצדיקו נבואתו בהצדקה מורגשת וגלויה להם, ולזה בא דבר ה' ואמר ולא קם נביא עוד בישראל וגו'.
הטעם כי משה נתן כל האותות, מה שאין נביא אחר עושה כזה, ואין צריך לומר כולן, ועוד לכל היד החזקה שהוא קריעת ים סוף שבו האמינו, ולכל המורא הגדול שהוא במעמד הר סיני, שבו גמרו להאמין לא יקום עוד נביא שיעשה כזה.
וגמר אומר לעיני כל ישראל, פירוש שהם בעצמן ראו הדברים, ולא לצד האמונה, כסדר שעושים בשאר הנביאים הבאים אחריו, אלא בעיניהם ראו כי משה נביא ה' אמת ותורתו תורת אלהים חיים אמת.

חסלת פרשת וזאת הברכה
חסלת חומש דברים