{ז} כי אתם המעט. לא הספיק מאמר לא מרובכם, שאז ישנו בנשמע שאינם מרובים אלא שוים?

תלמוד לומר: אתם המעט.

{ט} ולשומרי מצותיו לאלף דור. רבותינו ז''ל אמרו (סוטה לא.) שלעושים מיראה לאלף דור ולעושים מאהבה אלפים כאומרו (שמות כ' ו') ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו', ונראה כי לא כפל לבד יגיד אלפים כי בודאי שעושה מאהבה אין קץ לשכר מעשיו, ולאלפים האמור באוהביו לשון רבים, יכולנו לומר עד מאה אלף, וטעם שאמר סתם, כי אין שיעור שוה לאהבה, ויש בין אוהב לאוהב כפלי כפלים, אלא קטן שבאוהבים כפלים כגדול שביראים.

{י} ומשלם לשונאיו וגו'. קשה למה אמר שונאיו לשון רבים וגמר אמר פניו להאבידו לשון יחיד?

ואולי כי טעם אומרו לשון רבים, כי לא ישלם לרשע אל פניו אלא כשיראה כי לא הוא בלבד שונא, אלא גם הבאים ממנו כיוצא בו שבזה אין לו תקוה. והוא אומרו ומשלם לשונאיו לשון רבים, אבל אם לא יהיה שונא אלא הוא וזרעו הבא ממנו, לא יהיה שונא. בְּרָא מזכה אבא ולא ישלם לו להאבידו.

וגמר אומר בלשון יחיד, כי ביחיד מדבר הכתוב, אלא שהעירך בדבר האמור במה שאמר שונאיו ל' רבים, וחזר לומר לא יאחר וגו' פירוש ואם אין הרשע בא ברבים אלא הוא לבד שונא, ולא הבאים אחריו יתחכם ה' עמו באופן אחר, ולא יאחר לו בעולם הזה לשלם לו עונשו כדי שלא ירשיע עוד, ותאבד תקותו. אלא ימהר לשלם לו מיתה שהוא חייב בה, או יסורין כיון שיש לו תקוה שיזכה באמצעות בנו.

ואומרו אל פניו על דרך אומרם ז''ל (ירושלמי ע''ז פ''ג) שהצדיקים מטעימם ה' סמוך למיתתם מעין עולמם, ונפשם שבעה וישנים מתוך שמחה, והרשעים מראה להם הרעה המזומנת להם קודם צאתם מהעולם (אסתר רבה פ' ותמאן המלכה ושתי), והוא אומרו לא יאחר לשונאו אל פניו, פירוש בעולם הזה קודם שיטמנו פניו בעפר יראהו תשלומיו, ולא יאחר עד בואו שמה.

חסלת פרשת ואתחנן

פרשת עקב

{יב} והיה עקב תשמעון וגו'. צריך לדעת אומרו והיה, מה יהיה, אם השמירה שהוא אומר בסמוך, לא היה צריך לומר אלא עקב תשמעון ושמר, ומה צורך בתיבת והיה?

עוד צריך לדעת אומרו עקב, ולא אמר אם תשמעון כדרך אומרו (ויקרא כ''ו ג') אם בחקותי?

ורבותינו ז''ל דרשו (תנחומא) אם מצות שהאדם דש בעקביו תשמעון, וזה דרך דרש, ויתבאר על דרך אומרם ז''ל (ב''ר פ' מ''ב) אין והיה אלא שמחה, והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ה' לעשות, אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ה', בין מצות לא תעשה בין מצות עשה, עליו אמר שלמה (קהלת ב') ולשמחה מה זה עושה, והוא אומרו והיה שמחה תהיה לך עקב תשמעון פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז''ל בלשון זה בלשון המשנה (סוטה מ''ט:) בעקבות משיחא וכו', כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות, כמו כן אמר עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם, אז הוא זמן השמחה וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח. וכמאמר חסידי ישראל (חובת הלבבות שער הפרישות פ''ד) שהפרוש אבלו בלבו וצהלתו בפניו. כי אין נכון לשמוח מי שהוא עתיד לעמוד בבושה וכלימה לפני מלך הגדול. ואין צריך לומר מי שמחויב ראשו למלך, וכפי זה שיעור עקב הוא סוף שמיעת כל המשפטים.

עוד נתכוון לומר, שאין שמחה לאיש אלא בסוף השמיעה, וכל עוד שלא גמר אדם עבודתו לא יאמין בצדקות מעשיו, על דרך אומרו (איוב ט''ו) הן בקדושיו לא יאמין.

עוד נתכוין שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון, כי דברי תורה אסורין לאבל, (יור''ד סי' שפ''ד).

עוד רמז על דרך אומרו (תהלים י''ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו והיה השמחה תהיה עקב תשמעון, ופירוש, עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו (אבות פ''ד) מצוה גוררת מצוה וכו', ששכר מצוה מצוה שהיא השמחה.

עוד רמז למה שאמרו בספר הזוהר (ח''ג רי''ג) וזה לשונם:

דלית חדוותא קמי קב''ה כשעתא דישראל משתדלי באורייתא.

והוא אומרו והיה סתם שמחה כללית למלא עולם וכשהוא שמח כל העולם בשמחה וששון עקב תשמעון וגו', ורמז בתיבת עקב מדת התורה, שיהיה אדם הולך עקב לצד גודל בענוה ושפלות, ואז ישכיל לשמוע בלימודים. והוא אומרו תשמעון גם בכנוי לנשמעים, לומר שבאמצעות שאדם משים עצמו כעקבים יתגלו לו ויבין סתרי תורה.

ואפשר שרמז באות הנו''ן שישיג הבין חמשים שערי בינה. ולדרך זה גזירת הכתוב היא תשמעון, שאם ישיג מדרגת הענוה ישיג לשמוע דברי תורה. ואומרו ושמרתם וגו' פירוש שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות שהתורה מגנא ומצלא מן החטא, שהיא השמירה גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה.

ושמר וגו'. אומרו בתוספת וא''ו, ולפי משמעות הכתוב הוא גזרת הדבור, והיה צריך לומר ישמור ה' וגו', ולפי מה שפירשתי בפסוק שלפני זה, לאחד מהדרכים שהגזרה היא עקב, ולאחד מהדרכים הגזרה היא תשמעון, יבוא על נכון אומרו ושמר בתוספת וא''ו.

לך את הברית וגו'. קשה שמדבריו כאן משמע שאחר שישמעו וישמרו ויעשו כל המשפטים, בזה יזכו לשמור להם הבטחתו, וממה שאמר בפרשה זו עצמה (ט' ה') לא בצדקתך וגו' כי ברשעת וגו' ולמען הקים וגו', זה יגיד שהגם שאין להם צדקה בהכרח שיקיים ה' את השבועה. וזה לך האות כי לא בצדקתו בא וירש מה שירש, ואולי כי כניסתם לארץ היתה בשביל שבועת האבות. ותנאי הוא הדבר אם ישמרו ויעשו ישמור ה' המתנה לעולם ועד, והוא אומרו כאן ושמר ה', ואם לא ישמרו תהיה קיום השבועה בזמן המועט, שנכנסו לארץ וישלחם לנפשם.

עוד יתבאר על זה הדרך, לפי שהבטחת אברהם מצינו שאמר לו שני הבטחות:

א' להוציאם ממצרים ויביאם אל ארץ כנען, דכתיב (בראשית ט''ו י''ד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה.

ב' לתת לו מנהר מצרים עד נהר פרת ועשרה אומות, והן עתה הגם שלא היו צדיקים כמצטרך, כאומרו לא בצדקתך וגו' אף על פי כן קיים ה' לבניהם הבטחה ראשונה שהוציאם ממצרים והביאם אל הארץ והנחילם שיעור המספיק. והלא תמצא שאפילו שיעור הצריך להם לא נחלו, שהרי בני יוסף עומדים וצווחים שלא הספיקם נחלתם, (יהושע י''ז), הדי שעדיין לא הגיעה לידם הבטחת מנהר מצרים עד נהר פרת ועשרה אומות, לזה אמר משה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' וגו' את הברית וגו', פירוש לתת מנהר מצרים ועשרה אומות בשלמות.

או אפשר לומר כי על ז' אומות אומר את הברית, ועל תשלום העשרה הוא אומר ואת החסד, כי מתנת הג' הוא חסד מופלא שהם מלבד ארץ כנען, והמשכיל על דבר יראה, כי הם כללות רוב העולם, כי אדום עמון ומואב הם פינה גדולה, ומה גם לדבריהם ז''ל (יומא י':) שאמרו עתידה מלכות אדום שתתפשט בכל העולם, מעתה יש במתנה זו כל העולם בכלל, וחסד מופלג יקרא. ועליו הוא אומר ואת החסד, ותדע שכן הוא, שהרי עדיין לא זכו ישראל להבטחה הנזכרת ואותה אנו מבקשים ומצפים להנחיל עליון לנו גוים רבים.

עוד ירצה על זה הדרך עקב תשמעון וגו' לא תצטרכו לזכות בטוב ה' ובחסדו מצד שבועת האבות, אלא תזכו מצד עצמיכם לשמור ה' לכם הברית וגו' שנשבע לאבותיכם, כי אינו דומה הבא לזכות בשביל עצמו, כמו לזכות בשביל אבותיו. והוא שדקדק לומר לך את הברית, ולא אמר ושמר לך ה' אלהיך וגו' שנתכוון להסמיך תיבת לך עם תיבת הברית להעירך לדברינו, ולדרך זה אומרו ושמר, פירוש שכל הבטחות ה' ואין צריך לומר בריתו, הם בטוחים ושמורים לעולם ועד. ודברים אלו כנים הם, שהלא אברהם זכה לכל הכבוד לצד מעשיו, ואם ישראל ישמרו תורת ה' למה יגרעו לבא בכח זכות אבות?!

ואדרבא שלהם גדול משל אבותיהם, כי הם עמדו על הר סיני, וגם היותם מצווים בתורה ובמצות מה שאין כן האבות שלא נתנה להם התורה, ומעתה גדול כח הבנים כשיטיבו מעשיהם מכח האבות.

{יד} ברוך תהיה וגו'. פירוש שלא תהיה אומה גדולה מהם, או ירצה על זה הדרך ברוך תהיה וגו', ומה היא הברכה?

שלא יהיה וגו' ואומרו בך וגו', פירוש שלא ימצא אדם עקר מעצמו, וכנגד עקרות הבא על ידי חולי אמר והסיר ה' ממך כל חולי הסובב, ובזה תהיה נכרת הברכה של לא יהיה בך עקר, כשלא יהיה בישראל אדם שאינו מוליד.

עוד ירצה באומרו והסיר וגו' על דרך אמרם ז''ל (כתובות ל'.) הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים וכו', לזה אמר והסיר פירוש להיות שאינם בידו, ובאים על האדם, מבטיח שיסירם אחר שכבר באו, וכנגד חולאים הבאים בשליחות, אמר לא ישימם בך, ולזה לא הספיק במאמר והסיר והוצרך לכפול ולומר לא ישימם ולא סמך על מה שקדם לומר והסיר:.

עוד בא להעיר בהכרת חסד אל, כי הוא המסיר חולי מישראל, לבל יאמרו כי הדבר בא כפי הטבע, יש עתים וזמנים שאין חולאים בעולם, לזה אמר וכל מדוי וגו' לא ישימם בך ונתנם בכל וגו', ובזה תשכיל כי הדבר בא בהשגחה מה' ויוכר הנס.

עוד ירצה שהגם שישים ה' המדוה בשונאיהם, לא יהיה החולי נדבק מהם אליהם, הגם שיהיה חולי הנדבק כחולי ראתן (שם ע''ז:) יפליא ה' בין ישראל לעמים.

{טז} ואכלת את כל העמים. זו מצות עשה. וגמר אומר אשר ה' אלהיך נותן לך, הא למדת שאם תתעצלו אתם מואסים במתנת אלהים, ואומרו לא תחוס עיניך וגו', על דרך אומרו (משלי י''ב) ורחמי רשעים אכזרי, פירוש אין זו ממדות הטובות אלא מדה רעה, ולזה מזהיר נגדיות מדה טובה, כי במה שלפנינו אינה אלא רעה. ואולי שהוצרך להזהיר לא תחוס, לפי שבירך ה' את ישראל בבנים, ואמרו ז''ל (סנהדרין לו:) שבעל בנים יתרבו רחמיו, והראיה שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיש לו בנים, לזה בא מאמר ה' לנגדיות הטבע שיולד בהם מכח ברכת הבנים, וגמר אומר ולא תעבוד וגו' להעירך שרחמנות בדבר זה תוליד מיחוש ע''ז, והוא אומרו כי מוקש הוא לך, פירוש העם, שכשאתה חס עליו אתה מתאכזר על עצמך. או פירוש הוא חוזר על הרחמנות אשר צוה עליו לבל יחוס.

{כד} ונתן מלכיהם בידך. פירוש בחיים חיותם כאומרו (יהושע י') ויוציאו אליו את חמשת המלכים האלה אל יהושע.