זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים
הלכה:
אדם שיש בו נגע והיה הכהן קרובו, מהו שיהא מותר לו לראותו?

כך שנו חכמים:

כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.

ר' מאיר אומר:
אף לא נגעי קרוביו.

ועל ידי מה הנגעים באים?
על ידי עין הרע.

אמר רבי יצחק:
בנוהג שבעולם אדם אומר לחברו: השאילני קרדומך שאבקע בו העץ הזה.
והוא אומר לו: אין לי, מעין רעה.
כך הוא אומר: בחייך! השאילני הכברה שלך ויש לו.
והוא אומר: אין לי, מעין רעה.
מיד בא הנגע על ביתו תחילה.

מנין?
שנאמר: (ויקרא יד) וראה את הנגע והנה הנגע בקירות.

ומה היו עושין לו?
מפנין כל מה שהיה לו בתוך ביתו.

מנין?
שנאמר: (שם) וצוה הכהן ופינו את הבית.
כיון שהיה מוציא כל מה שהיה לו בתוך ביתו, קרדומותיו וכברותיו, היו אומרים: ראיתם עין רעה שהיה בידו מה שהיה לו, לא היה רוצה להשאיל.

מי גרם לו להפנות?
על ידי שהייתה בו עין רעה.

דבר אחר:
אמר רבי חנינא:
אין הנגעים באין אלא על לשון הרע.

ורבנן אמרי:
תדע לך שהנגעים באין על לשון הרע. הרי מרים הצדקת ע"י שדברה לשון הרע במשה אחיה, קרבו בה הנגעים.

מנין?
שנאמר: (דברים כה) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים.


זה שאמר הכתוב: (תהלים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי.

אמר ר' יוחנן:
אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי.

ר' יהודה בן לוי אמר:
אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך בבן אמך תתן דופי, שכל מי שמגיס את לבו לדבר בגדול ממנו, גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים.
ואם אין אתה מאמין הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע. הוי, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים:


זה שאמר הכתוב: (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

רבנן אמרי:
המקרא הזה מדבר בבעלי לשון הרע.

כיצד?
אל תתן את פיך.

מהו כן?
כיון שהפה אומר לשון הרע הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות. הרי לחטיא את בשרך, שהפה חוטא על הבשר.

מהו אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא?
שלא תאמר: הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת.
אמר לו הקב"ה: הוי יודע, שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבריך.

מנין?
שנאמר: (שם י) גם במדעך מלך אל תקלל.

למה?
כי עוף השמים יוליך את הקול.

ומהו?
בעל הכנפים יגיד דבר, אלו המלאכים, שכתוב בהם (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים לאחד. למה יקצוף האלהים על קולך, על אותו הקול שיצא מפיך.
וחבל את מעשה ידיך, שאותו האיש לוקה בנגעים.
ואם אין אתה מאמין, הרי מרים על ידי שאמרה לשון הרע על משה אחיה לקתה. הוי, זכור את אשר עשה וגו' ומתוך כך לקתה:

אמר ר' יצחק:
למה הדבר דומה?
לעכינא שהיה יושב על פרשת דרכים ונושכת לעוברים ולשבים. בא הדרבון וישב לו כנגדה.
בא החבר וראה אותן אמר: זו עכנא כך היא דרכה לשוך. על זה אני תמיה שבא ונדבק לה.
כך היה משה אומר: מרים שדברה כך היא דרכן של נשים, דברניות הן. אהרן הצדיק אף הוא היה צריך לדבר בי?!
אמר משה: (במדבר יב) ותדבר מרים, שמא ואהרן?!
כיון שידע משה שאף אהרן דבר התחיל צווח: (תהלים מא) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב.

מהו גם איש שלומי?
זה אהרן שמשים שלום עלי, שנאמר: (במדבר ו) וישם לך שלום.
אשר בטחתי בו, בשעה שעצר את מלאך המות.

מנין?
שנאמר: ( שם יז) וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה.
אוכל לחמי, אלו כ"ד מתנות כהונה שאוכל מישראל. ואחר כל השבח הזה, הגדיל עלי עקב.

(שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה
ר' לוי אמר:
ארבע מדות בנשים, ואלו הן:
גרגרניות,
וצוותניות,
וקנאניות,
ועצלניות.

גרגרניות מנין?
מן חוה, דכתיב: (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'.

צוותניות מנין?
דכתיב: (שם יח) ושרה שומעת פתח האהל, שהייתה מציתה על המלאך.

קנאניות מנין?
שנאמר: (שם ל) ותקנא רחל באחותה.

עצלניות מנין?
דכתיב: (שם יח) מהרי שלש סאים קמח סולת.

רבנן אמרי:
עוד שתים:
איסטסוניות
ופטטות.

איסטסוניות מנין?
(שם טז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.

ופטטות מנין?
דכתיב: ותדבר מרים.

דבר אחר:
ותדבר מרים
אמר רבי יהושע דסיכנין:
כשבא הקב"ה לבראות את חוה מן אדם היה מתבונן מהיכן לבראות אותה, שנאמר: (שם ג) ויבן ה' אלהים את הצלע וגו'.
אמר הקב"ה: לא אברא אותה מן העין, שלא תהא עינה רמה.
ולא מן האוזן, שלא תהא צוותנית.
ולא מן הפה, שלא תהא דברנית.
ולא מן היד, שלא תהא גונבת.
ולא מן הרגל, שלא תהא פרדניתא.

מהיכן אברא אותה?
מן אבר הצנוע שיש בו מן הירך ואעפ"כ לא הועיל כלום, וכל מה שנתכוון הקב"ה שלא יהא בה, כולהון הן בכשרות (שבהן).
אמר הקב"ה: לא אברא אותה מן העין, שלא תהא עינה רמה. חוה כתיב בה: (שם ג) ותרא האשה וגו'.
לא אברא אותה מן האוזן, שלא תהא צוותנית: (שם יח) ושרה שומעת וגו'.
לא אברא אותה מן היד, שלא תהא גונבת: (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים.
לא אברא אותה מן הרגל, שלא תהא פרדנית, ולאה כתיב בה: (שם ל) ותצא לאה לקראתו וגו'. לא אברא אותה מן הפה, שלא תהא דברנית, ומרים הצדקת כתיב בה: ותדבר מרים.
וראה מה הגיע לה: זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים.


דבר אחר:
זכור.
רבנן אמרי:
למה הדבר דומה?
למלך שעלה מן המלחמה קילסה אותו מטרונה.
אמר המלך: תיקרי אומן של סנקליטור. לאחר ימים התחילה לערב אוננא של מלך.
אמר המלך: כך עשית?!
תיטרד למטלון!
כך, בשעה שעשה הקב"ה מלחמת הים אמרה מרים שירה ונקראת נביאה, שנאמר: (שמות טו) ותקח מרים הנביאה.
כיון, שאמרה לשון הרע על אחיה, אמר הקב"ה תיטרד למטלון! שנאמר: (במדבר יב) ותסגר מרים:


דבר אחר:
זכור
כיון שראה משה מה הגיע לאחותו, התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו (שם) אל נא רפא נא לה.

רבנן אמרי:
אמר משה: רבש"ע! כבר עשית אותי רופא, אם אתה מרפא אותה הרי מוטב ואם לאו, מרפא אני אותה.

דבר אחר:
מהו אל נא?
אמר רבי אבא בר כהנא:
למה הדבר דומה?
לתלמידו של רופא שעלת מלכיא לראותו והביא אותה אצל רבו.
אמר אותו תלמיד לרבו: מרי! כבר למדת אותי כל סדרן של רפואות, אם אתה מרפא אותה הרי יפה. ואם לאו, הריני מרפא אותה!
כך אמר משה: רבש"ע! כבר למדת אותי כל סדרן של נגעים, אם אתה מרפא אותה הרי יפה. ואם לאו, הרי אני מרפא אותה!

דבר אחר:
(שם) ויצעק משה אל ה' וגו'
משל למה הדבר דומה?
לגבור שהיה הקולר בצווארו נפנה מאותו הקולר. לאחר ימים ראה הקולר נתון בצווארו של אחר התחיל צווח.
אמרו לו: מה לך צווח?
אמר להן: אי אתם יודעים אני יודע באיזה צער הוא נתון! כך היה הקולר בצווארי ואני יודע באיזה צער הוא נתון!
כך היה משה צווח.
אמר לו הקב"ה: מה לך צווח?
אמר לפניו: רבש"ע! אני יודע באיזה צער היא נתונה, שאני זכור השלשלת שהייתה ידי לתוכה.

מנין?
שנאמר: ( שמות ד) והנה ידו מצורעת כשלג.
כיון שנתפלל משה עליה ריפא אותה הקב"ה.

מנין?
שנאמר: (במדבר יב) והעם לא נסע עד האסף מרים.
לפיכך היו זכורין מה הגיע למרים מתחת ידי לשון הרע.


דבר אחר:
אמר רבי אסי:
אין אדם אומר לשון הרע, עד שכופר בהקב"ה.
שנאמר: ( תהלים יב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.

אמר רבי שמעון:
ומה אם מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה, כך הגיע אותה הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן, לחתוך את חייהם על אחת כמה וכמה, שיחתוך הקב"ה את לשונם, שנאמר: (שם) יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'.
אמר הקב"ה: בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סילקתי את שכינתי מביניכם, שנאמר: (שם נז) רומה על השמים אלהים. אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם, שנאמר: (ירמיה לא) והסירותי את לב האבן מבשרכם, אני מחזיר שכינתי ביניכם.
מנין?
שנאמר: (יואל ד) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'.
ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם, כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם.
שנאמר: (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.