(א) את כל הדבר -
קלה כחמורה:
תשמרו לעשות -
ליתן לא תעשה על עשה האמורים בפרשה.
שכל הישמר לשון לא תעשה הוא, אלא שאין לוקין על הישמר של עשה:

לא תסף עליו -
חמישה טוטפות בתפילין, חמישה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כוהנים:

(ב) ונתן אליך אות -
בשמים, כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו, יז) ועשית לי אות, ואומר (שם ו, לט) יהי נא חורב אל הגזה וגו':
או מופת -
בארץ אף על פי כן לא תשמע לו.
ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות?
כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם:

(ה) ואת מצותיו תשמרו -
תורת משה:
ובקולו תשמעו -
בקול הנביאים:
ואתו תעבודו -
במקדשו:
ובו תדבקון -
הדבק בדרכיו:
גמול חסדים,
קבור מתים,
בקר חולים,
כמו שעשה הקב"ה:

(ו) סרה -
דבר המוסר מן העולם שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטולוד"א בלע"ז [הסרה]:
והפדך מבית עבדים -
אפילו אין לו עליך אלא שפדאך, דיו:

(ז) כי יסיתך -
אין הסתה אלא גירוי, שנאמר (שמואל א' כו יט) אם ה' הסיתך בי, אמיטר"א בלע"ז [יסית], שמשיאו לעשות כן:
אחיך -
מאב:
או בן אמך -
מאם:
חיקך -
השוכבת בחיקך ומחוקה בך אפיקייד"א בלע"ז [דבוקה].
וכן (יחזקאל מג, יד) ומחיק הארץ, מיסוד התקוע בארץ:

אשר כנפשך -
זה אביך.
פירש לך הכתוב את החביבין לך, קל וחומר לאחרים:

בסתר -
דבר הכתוב בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר.
וכן שלמה הוא אומר (משלי ז, ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה:

אשר לא ידעת אתה ואבותיך -
דבר זה גנאי גדול הוא לך שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזהו אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך:

(ח) הקרובים אליך או הרחוקים -
למה פרט קרובים ורחוקים?
אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים:
מקצה הארץ -
זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:

(ט) לא תאבה לו -
לא תהא תאב לו. לא תאהבנו. לפי שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב:
ולא תשמע אליו -
בהתחננו על נפשו למחול לו, לפי שנאמר (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו, לזה לא תעזוב:
ולא תחוס עינך עליו -
לפי שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, על זה לא תחוס:
ולא תחמול -
לא תהפוך בזכותו:
ולא תכסה עליו -
אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק:

(י) כי הרג תהרגנו -
[אם יצא מבית דין זכאי, החזירהו לחובה] יצא מבית דין חייב, אל תחזירהו לזכות:
ידך תהיה בו בראשונה -
מצווה ביד הניסת להמיתו. לא מת בידו, ימות ביד אחרים, שנאמר ויד כל העם וגו':

(יג) לשבת שם -
פרט לירושלים שלא ניתנה לדירה:
כי תשמע וגו' לאמר -
אומרים כן, יצאו וגו':

(יד) בני בליעל -
בלי עול. שפרקו עולו של מקום:
אנשים -
ולא נשים:
ישבי עירם -
ולא יושבי עיר אחרת.
מכאן אמרו אין נעשית עיר הנידחת עד שידיחוה אנשים, ועד שיהיו מדיחיה מתוכה:

(טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב -
מכאן למדו שבע חקירות מריבוי המקרא.
כאן יש שלוש דרישה וחקירה והיטב. ושאלת, אינו מן המניין, וממנו למדו בדיקות.
ובמקום אחר הוא אומר (דברים יט, יח) ודרשו השופטים היטב.
ועוד במקום אחר הוא אומר (שם יז, ד) ודרשת היטב.
ולמדו היטב היטב לגזירה שווה, ליתן האמור של זה בזה:

(טז) הכה תכה -
אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם, המיתם באחרת:

(יז) לה' אלוהיך -
לשמו ובשבילו:

(יח) למען ישוב ה' מחרון אפו -
שכל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם.