(א) שמור את חדש האביב -
מקודם בואו שמור, שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר, ואם לאו, עבר את השנה:
ממצרים לילה -
והלא ביום יצאו, שנאמר (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו', אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת, שנאמר (שמות יב, לא) ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו':

(ב) וזבחת פסח לה' אלוהיך צאן -
שנאמר (שמות יב ה) מן הכבשים ומן העזים תקחו:
ובקר -
תזבח לחגיגה. שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאים עמו חגיגה כדי שיהא נאכל על השובע,
ועוד למדו רבותינו דברים הרבה מפסוק זה:

(ג) לחם עני -
לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים:
כי בחיפזון יצאת -
ולא הספיק בצק להחמיץ וזה יהיה לך לזיכרון. וחיפזון לא שלך היה אלא של מצרים, שכן הוא אומר (שמות יב, לג) ותחזק מצרים על העם וגו':
למען תזכור -
על ידי אכילת הפסח והמצה, את יום צאתך:

(ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר -
אזהרה למותיר בפסח דורות, לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, ויום ראשון האמור כאן הוא י"ד בניסן, כמה דאת אמר (שמות יב, טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ולפי שנסתלק הכתוב מענינו של פסח והתחיל לדבר בחוקות שבעת ימים, כגון שבעת ימים תאכל עליו מצוות ולא יראה לך שאור בכל גבולך, הוצרך לפרש באיזו זביחה הוא מזהיר, שאם כתב ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב לבקר הייתי אומר שלמים הנשחטים כל שבעה כולן בבל תותירו ואינן נאכלין אלא ליום ולילה, לכך כתב בערב ביום הראשון.

דבר אחר:

בחגיגת י"ד הכתוב מדבר, ו

למד

עליה שנאכלת לשני ימים.
והראשון האמור כאן, ביום טוב הראשון הכתוב מדבר.
וכן משמעות המקרא, בשר חגיגה אשר תזבח בערב, לא ילין ביום טוב הראשון
עד בקרו של שני, אבל נאכלת היא בארבעה עשר ובחמשה עשר.
כך היא שנויה במסכת פסחים (עא ב):

(ו) בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים -
הרי שלושה זמנים חלוקים;
בערב משש שעות ולמעלה זבחהו,
וכבוא השמש תאכלהו,
ומועד צאתך, אתה שורפהו.
כלומר, נעשה נותר ויצא לבית השרפה:

(ז) ובשלת -
זהו צלי אש, שאף הוא קרוי בישול:
ופנית בבקר -
לבקרו של שני, מלמד שטעון לינה ליל של מוצאי יום טוב:

(ח) ששת ימים תאכל מצוות -
ובמקום אחר הוא אומר (שמות יב, טו) שבעת ימים, שבעה מן הישן וששה מן החדש.

דבר אחר:
למד על אכילת מצה בשביעי, שאינה חובה, ומכאן אתה למד לששת ימים.
שהרי שביעי בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד, שאין אכילת מצה בו חובה אלא רשות, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
מה שביעי רשות אף כולם רשות, חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה, שנאמר (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות:

עצרת לה' אלוהיך -
עצור עצמך מן המלאכה.

דבר אחר:
כנופיא של מאכל ומשתה.
לשון (שופטים יג, טו) נעצרה נא אותך:

(ט) מהחל חרמש בקמה -
משנקצר העומר שהוא ראשית הקציר:

(י) מסת נדבת ידך -
די נדבת ידך, הכל לפי הברכה, הבא שלמי שמחה, וקדש קרואים לאכול:

(יא) והלוי והגר והיתום והאלמנה -
ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך:
בנך,
ובתך,
ועבדך,
ואמתך,
אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך:

(יב) וזכרת כי עבד היית וגו' -
על מנת כן פדיתיך, שתשמור ותעשה את החוקים האלה:

(יג) באספך -
בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ.

דבר אחר:
באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב:

(טו) והיית אך שמח -
לפי פשוטו אין זה לשון צווי אלא לשון הבטחה.
ולפי תלמודו למדו מכאן לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה:

(טז) ולא יראה את פני ה' ריקם -
אלא הבא עולות ראייה ושלמי חגיגה:

(יז) איש כמתנת ידו -
מי שיש לו אוכלין הרבה ונכסים מרובין יביא עולות מרובות ושלמים מרובים:

פרשת שופטים

(יח) שופטים ושוטרים -
שופטים, דיינים הפוסקים את הדין.
ושוטרים, הרודין את העם אחר מצוותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט:
בכל שעריך -
בכל עיר ועיר:
לשבטיך -
מוסב על תתן לך. שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נותן לך:
לשבטיך -
מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר:
ושפטו את העם וגו' -
מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק:

(יט) לא תטה משפט -
כמשמעו:
ולא תכיר פנים -
אף בשעת הטענות.
אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חברו מסתתמין טענותיו:

ולא תקח שחד -
אפילו לשפוט צדק:
כי השחד יעור -
משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:
דברי צדיקים -
דברים המצודקים, משפטי אמת:

(כ) צדק צדק תרדוף -
הלך אחר בית דין יפה:
למען תחייה וירשת -
כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן:

(כא) לא תטע לך אשרה -
לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה:
לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלוהיך -
אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית:

(כב) ולא תקים לך מצבה -
מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים:
אשר שנא -
מזבח אבנים ומזבח אדמה ציווה לעשות, ואת זו שנא כי חוק הייתה לכנענים. ואף על פי שהייתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חוק לעבודה זרה.