(ג) תכין לך הדרך -
מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים:
ושלשת את גבול ארצך -
שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט, כשיעור מהלך שיש ממנה עד השניה. וכן משניה, לשלישית. וכן מן השלישית, עד הגבול השני של ארץ ישראל:

(ה) ונדחה ידו -
כשבא להפיל הגרזן על העץ.

ותרגומו:

ותתמריג ידיה.

לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על העץ.

כי שמטו הבקר (שמואל ב' ו ו)
תרגם יונתן:

ארי מרגוהי תוריא:

ונשל הברזל מן העץ -
יש מרבותינו אומרים:

נשמט הברזל מקתו.

ויש מהם אומרים:

שישל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע, והיא נתזה והרגה:

(ו) פן ירדוף גואל הדם -
לכך אני אומר להכין לך דרך, וערי מקלט רבים:

(ח) ואם ירחיב -
כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני:

(ט) ויספת לך עוד שלוש -
הרי תשע. שלוש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען ושלש לעתיד לבא:

(יא) וכי יהיה איש שונא לרעהו -
על ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו.
מכאן אמרו עבר אדם על מצווה קלה סופו לעבור על מצווה חמורה. לפי שעבר על לא תשנא, סופו לבא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וגו', שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש:

(יג) לא תחוס עינך -
שלא תאמר הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגים את זה ונמצאו שני ישראלים הרוגים:

(יד) לא תסיג גבול -
לשון נסוגו אחור (ישעיה מב יז), שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו למען הרחיב את שלו. והלא כבר נאמר (ויקרא יט, יג) לא תגזול.
מה תלמוד לומר לא תסיג?
למד על העוקר תחום חברו שעובר בשני לאוין.
יכול אף בחוצה לארץ?
תלמוד לומר: בנחלתך אשר תנחל וגו', בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזול:

(טו) עד אחד -
זה בנה אב כל עד שבתורה שנים, אלא אם כן פרט לך בו אחד:

לכל עון ולכל חטאת -
להיות חברו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא לשבועה.
אמר לחברו: תן לי מנה שהלויתיך.
אמר לו: אין לך בידי כלום ועד אחד מעיד שיש לו, חייב להישבע לו:

על פי שני עדים -
ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין הדיינים:

(טז) לענות בו סרה -
דבר שאינו, שהוסר העד הזה מכל העדות הזאת.
כגון, שאמרו להם והלא עמנו הייתם אותו היום במקום פלוני:

(יז) ועמדו שני האנשים -
בעדים הכתוב מדבר,
ולמד שאין עדות בנשים.
ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד:

אשר להם הריב -
אלו בעלי הדין:
לפני ה' -
יהי דומה להם כאילו עומדין לפני המקום, שנאמר בקרב אלוהים ישפוט (תהילים פב, א):
אשר יהיה בימים ההם -
יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד:

(יח) ודרשו השופטים היטב -
על פי המזימין אותם, שבודקים וחוקרים את הבאים להזימם בדרישה ובחקירה:
והנה עד שקר -
כל מקום שנאמר עד, בשנים הכתוב מדבר:

(יט) כאשר זמם -
ולא כאשר עשה.
מכאן אמרו, הרגו אין נהרגין:

לעשות לאחיו -
מה תלמוד לומר לאחיו?
למד על זוממי בת כוהן נשואה שאינן בשריפה, אלא כמיתת הבועל שהוא בחנק, שנאמר היא באש תישרף (ויקרא כא, ט) היא ולא בועלה. לכך נאמר כאן לאחיו, כאשר זמם לעשות לאחיו, ולא כאשר זמם לעשות לאחותו.
אבל בכל שאר מיתות השוה הכתוב אשה לאיש, וזוממי אשה נהרגין כזוממי איש. כגון: שהעידוה שהרגה את הנפש, שחללה את השבת, נהרגין במיתתה. שלא מיעט כאן אחותו אלא במקום שיש לקיים בהן הזמה במיתת הבועל:

(כ) ישמעו ויראו -
מכאן שצריכין הכרזה, איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בבית דין:

(כא) עין בעין -
ממון, וכן שן בשן וגו'.