(א) כי תצא למלחמה -
סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן.
לומר לך, שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה.

דבר אחר:
לומר לך, אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח.
וכן דוד הוא אומר (תהילים קיט, קכא) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי:
על איבך -
יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך:
סוס ורכב -
בעיני כולם כסוס אחד, וכן הוא אומר (שופטים ו, טז) והכית את מדין כאיש אחד.
וכן הוא אומר (שמות טו, יט) כי בא סוס פרעה:
עם רב ממך -
בעיניך הוא רב, אבל בעיני אינו רב:

(ב) כקרבכם אל המלחמה -
סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם:
ונגש הכהן -
המשוח לכך. והוא הנקרא משוח מלחמה:
ודבר אל העם -
בלשון הקדש:

(ג) שמע ישראל -
אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם:
על איביכם -
אין אלו אחיכם, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם, אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר (דה"י ב' כח טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל כושל, ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שומרון, אלא על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה:

אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו -
ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים:
- מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו.
- ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם,
- וצווחין בקולם,
- ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול:

אל ירך לבבכם -
מצהלות סוסים:
אל תיראו -
מהגפת התריסין:
ואל תחפזו -
מקול הקרנות:
ואל תערצו -
מקול הצווחה:

(ד) כי ה' אלוהיכם וגו' -
הם באים בניצחונו של בשר ודם ואתם באים בניצחונו של מקום.
פלשתים באו בניצחונו של גלית.
מה היה סופו?
נפל ונפלו עמו:

ההלך עמכם -
זה מחנה הארון:

(ה) ולא חנכו -
לא דר בו. חנוך לשון התחלה:
ואיש אחר יחנכנו -
ודבר של עגמת נפש הוא זה:

(ו) ולא חללו -
לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלים:

(ז) פן ימות במלחמה -
ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות:

(ח) ויספו השוטרים -
למה נאמר כאן ויספו?
מוסיפין זה על דברי הכהן, שהכהן מדבר ומשמיע מן (פסוק ג - ד) שמע ישראל עד להושיע אתכם, ומי האיש ושני ושלישי כוהן מדבר ושוטר משמיע, וזה שוטר מדבר ושוטר משמיע:

הירא ורך הלבב -

רבי עקיבא אומר: כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה:

(ט) שרי צבאות -
שמעמידין זקפין, מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם וכל מי שרוצה לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. זקפין, בני אדם עומדים בקצה המערכה לזקוף את הנופלים ולחזקם בדברים שובו אל המלחמה ולא תנוסו, שתחילת נפילה ניסה:

(י) כי תקרב אל עיר -
במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בעניין (פסוק טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו':

(יא) כל העם הנמצא בה -
אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטווית להחרימם, אתה רשאי לקיימם:
למס ועבדוך -
עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד:

(יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה -
הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך:
וצרת עליה -
אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים:

(יג) ונתנה ה' אלוהיך בידך -
אם עשית כל האמור בעניין, סוף שה' נותנה בידך:

(יד) והטף -
אף טף של זכרים.
ומה אני מקיים (פסוק יג) והכית את כל זכורה?
בגדולים:

(יז) כאשר צוך -
לרבות את הגרגשי:

(יח) למען אשר לא ילמדו -
הא אם עשו תשובה ומתגיירים, אתה רשאי לקבלם:

(יט) ימים -
שנים:
רבים -
שלשה.
מכאן אמרו: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת.
ולמד שפותח בשלום שנים או שלושה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) וישב דוד בצקלג ימים שנים, ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר:

כי האדם עץ השדה -
הרי כי משמש בלשון דלמא.
שמא האדם עץ השדה להיכנס בתוך המצור מפניך להתייסר בייסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו:

(כ) עד רדתה -
לשון רדוי, שתהא כפופה לך.