(א) כי מצא בה ערות דבר -
מצווה עליו [לגרשה] שלא תמצא חן בעיניו:

(ב) לאיש אחר -
אין זה בן זוגו של ראשון, הוא הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה:

(ג) ושנאה האיש האחרון -
הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה, ואם לאו קוברתו, שנאמר או כי ימות:

(ד) אחרי אשר הטמאה -
לרבות סוטה שנסתרה:

(ה) אשה חדשה -
שהיא חדשה לו ואפילו אלמנה, פרט למחזיר גרושתו:
ולא יעבור עליו -
דבר הצבא:
לכל דבר -
שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים:
יהיה לביתו -
אף בשביל ביתו, אם בנה בית וחנכו ואם נטע כרם וחללו, אינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה:
לביתו -
זה ביתו:
יהיה -
לרבות את כרמו:
ושמח -
ישמח את אשתו.
ותרגומו:

ויחדי ית אתתיה.

והמתרגם ויחדי עם אתתיה, טועה הוא, שאין זה תרגום של ושמח אלא של ושמח:

(ו) לא יחבול -
אם בא למשכנו על חובו בבית דין, לא ימשכננו בדברים שעושים בהן אוכל נפש:
רחים -
היא התחתונה:
ורכב -
היא העליונה:

(ז) כי ימצא -
בעדים והתראה. וכן כל כי ימצא שבתורה:
והתעמר בו -
אינו חייב עד שישתמש בו:

(ח) השמר בנגע הצרעת -
שלא תתלוש סימני טומאה, ולא תקוץ את הבהרת:
ככל אשר יורו אתכם -
אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:

(ט) זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים -
אם באת להיזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע.
זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים:

(י) כי תשה ברעך -
תחוב בחברך:
משאת מאומה -
חוב של כלום:

(יב) לא תשכב בעבוטו -
לא תשכב ועבוטו אצלך:

(יג) כבוא השמש -
אם כסות לילה הוא, ואם כסות יום החזירהו בבקר, וכבר כתוב בואלה המשפטים (שמות כב כה) עד בא השמש תשיבנו לו, כל היום תשיבנו לו וכבוא השמש תיקחנו:
וברכך -
ואם אינו מברכך, מכל מקום ולך תהיה צדקה:

(יד) לא תעשק שכיר -
והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשני לאוין לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר (ויקרא יט יג) לא תעשוק את רעך:
אביון -
התאב לכל דבר:
מגרך -
זה גר צדק:
בשעריך -
זה גר תושב האוכל נבלות:
אשר בארצך -
לרבות שכר בהמה וכלים:

(טו) ואליו הוא נושא את נפשו -
אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן:
והיה בך חטא -
מכל מקום, אלא שממהרין להיפרע על ידי הקורא:

(טז) לא יומתו אבות על בנים -
בעדות בנים.
ואם תאמר בעוון בנים, כבר נאמר איש בחטאו יומתו, אבל מי שאינו איש מת בעוון אביו, הקטנים מתים בעוון אבותם בידי שמים:

(יז) לא תטה משפט גר יתום -
ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז יט) לא תטה משפט, ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו:
ולא תחבול -
שלא בשעת הלוואה:

(יח) וזכרת -
על מנת כן פדיתיך לשמור חוקותיי אפילו יש חסרון כיס בדבר:

(יט) ושכחת עומר -
ולא גדיש.
מכאן אמרו עומר שיש בו סאתיים ושכחו אינו שכחה:

בשדה -
לרבות שכחת קמה ששכח מקצתה מלקצור:
לא תשוב לקחתו -
מכאן אמרו, שלאחריו שכחה, שלפניו אינו שכחה, שאינו בבל תשוב:
למען יברכך -
ואף על פי שבאת לידו שלא במתכוון, קל וחומר לעושה במתכוון.
אמור מעתה, נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה:

(כ) לא תפאר -
לא תיטול תפארתו ממנו. מכאן שמניחין פאה לאילן:
אחריך -
זו שכחה:

(כא) לא תעולל -
אם מצאת בו עוללות לא תיקחנה.
ואיזו היא עוללות?
כל שאין לה לא כתף ולא נטף.
יש לה אחד מהם הרי היא לבעל הבית.

וראיתי בתלמוד ירושלמי:

איזו היא כתף?
פסיגין זה על גב זה.

נטף, אלו התלויות בשדרה ויורדות.