(א) כי יהיה ריב -
סופם להיות נגשים אל המשפט.
אמור מעתה אין שלום יוצא מתוך מריבה.
מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק?
הוי אומר: זו מריבה:

והרשיעו את הרשע -
יכול כל המתחייבין בדין לוקין?
תלמוד לומר: והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה.
ומי הוא הלוקה?
למוד מן העניין (פסוק ד), לא תחסום שור בדישו, לאו שלא נתק לעשה:

(ב) והפילו השופט -
מלמד שאין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה:
לפניו כדי רשעתו -
ולאחריו כדי שתים.
מכאן אמרו, מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ושליש מלפניו:

במספר -
ואינו נקוד במספר, למד שהוא דבוק, לומר במספר ארבעים ולא ארבעים שלמים, אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים, והן ארבעים חסר אחת:

(ג) לא יוסיף -
מכאן אזהרה למכה את חברו:
ונקלה אחיך -
כל היום קוראו רשע ומשלקה קראו אחיך:

(ד) לא תחסם שור בדישו -
דיבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל.
אם כן למה נאמר שור?
להוציא את האדם:

בדישו -
יכול יחסמנו מבחוץ?
תלמוד לומר: לא תחסום שור מכל מקום.
ולמה נאמר דיש?
לומר לך מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו וגידולו מן הארץ, אף כל כיוצא בו.
יצא החולב והמגבן והמחבץ שאין גדולו מן הארץ.
יצא הלש והמקטף שנגמרה מלאכתו לחלה.
יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שנגמרה מלאכתן למעשר:

(ה) כי ישבו אחים יחדו -
שהייתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו:
יחדו -
המיוחדים בנחלה, פרט לאחיו מן האם:
ובן אין לו -
עיין עליו בן או בת, או בן הבן, או בת הבן, או בן הבת, או בת הבת:

(ו) והיה הבכור -
גדול האחים הוא מייבם אותה:
אשר תלד -
פרט לאילונית שאינה יולדת:
יקום על שם אחיו -
זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
ולא ימחה שמו -
פרט לאשת סריס ששמו מחוי:

(ז) השערה -
כתרגומו:

לתרע בית דינא:

(ח) ועמד -
בעמידה:
ואמר -
בלשון הקודש, ואף היא דבריה בלשון הקודש:

(ט) וירקה בפניו -
על גבי קרקע:
אשר לא יבנה -
מכאן למי שחלץ שלא יחזור וייבם, דלא כתיב אשר לא בנה, אלא אשר לא יבנה, כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

(י) ונקרא שמו וגו' -
מצווה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל:

(יא) כי ינצו אנשים -
סופן לבא ליד מכות, כמו שנאמר מיד מכהו. אין שלום יוצא מתוך ידי מריבה:

(יב) וקצותה את כפה -
ממון דמי בשתו. הכל לפי המבייש והמתבייש.
או אינו אלא ידה ממש?
נאמר כאן לא תחוס, ונאמר להלן בעדים זוממין (לעיל יט יג) לא תחוס.
מה להלן ממון, אף כאן ממון:

(יג) אבן ואבן -
משקלות:
גדולה וקטנה -
גדולה שמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה:

(יד) לא יהיה לך -
אם עשית כן לא יהיה לך כלום:

(טו) אבן שלמה וצדק יהיה לך -
אם עשית כן יהיה לך הרבה:

(יז) זכור את אשר עשה לך -
אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון:

(יח) אשר קרך בדרך -
לשון מקרה.

דבר אחר:
לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור.

דבר אחר:
לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים.

משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

ויזנב בך -
מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה:
כל הנחשלים אחריך -
חסרי כוח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן:
ואתה עיף ויגע -
עייף בצמא, דכתיב (שמות יז ג) ויצמא שם העם למים, וכתיב אחריו ויבא עמלק:
ויגע -
בדרך:
ולא ירא -
עמלק, אלוהים, מלהרע לך:

(יט) תמחה את זכר עמלק -
מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א' טו ג). שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק הייתה.