(ד) שגר אלפיך -
ולדות בקרך שהבהמה משגרת ממעיה:
ועשתרות צאנך -
כתרגומו.

ורבותינו אמרו:

למה נקרא שמם עשתרות?
שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים:

(ה) ברוך טנאך -
פירותיך.

דבר אחר:
טנאך דבר לח שאתה מסנן בסלים:

ומשארתך -
דבר יבש שנשאר בכלי ואינו זב:

(ו) ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך -
שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם:

(ז) ובשבעה דרכים ינוסו לפניך -
כן דרך הנבהלים לברוח מתפזרין לכל צד:

(כ) המארה -
חסרון כמו צרעת ממארת (ויקרא יג, נב):
המהומה -
שגוש קול בהלות:

(כב) בשחפת -
שבשרו נשחף ונפוח:
ובקדחת -
לשון כי אש קדחה באפי (דברים לב, כב) והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד:
ובדלקת -
חמה יותר מקדחת ומיני חלאים הם:
ובחרחר -
חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט (התיבשות).
לשון ועצמי חרה מני חרב (איוב ל, ל).
נחר מפוח מאש (ירמי' ו, כט):

ובחרב -
יביא עליך גייסות:
שדפון וירקון -
מכות תבואה שבשדות:
שדפון -
רוח קדים אשלי"דה בלע"ז (זאננפערבראננט):
ירקון -
יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז (געלב):
עד אבדך -
תרגום:

עד דתיביד.

כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך:

(כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחושת -
קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ושבהר סיני מפי הקב"ה אמרן כמשמען ושם נאמר:
(ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי.
ואם תלכו עמי קרי. (ויקרא כו, כא).
וכן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלוהיך.
(פסוק כא) ידבק ה' בך.
יככה ה' (פסוק כב).

הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד וגם כן בקללה זו הקל שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל את ארצכם כנחושה, (ויקרא כא, יט) שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה.
וכאן הוא אומר שמיך נחושת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין.
ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פירות, וכן השמים לא יריקו מטר:

(כד) מטר ארצך אבק ועפר -
זיקא דבתר מטרא, מטר יורד ולא כל צרכו ואין בו כדי להרביץ את העפר, והרוח באה ומעלה את האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן לחים מן המים ונדבק בהם ונעשה טיט ומתייבש ומרקיבין:

(כה) לזעוה -
לאימה ולזיע, שיזועו כל שומעי מכותיך ממך ויאמרו אוי לנו שלא יבוא עלינו כדרך שבא על אלו:

(כז) בשחין מצרים -

רע היה מאד, לח מבחוץ ויבש מבפנים, כדאיתא בבכורות (מא א):

גרב -
שחין לח:
חרס -
שחין יבש כחרס:

(כח) ובתמהון לבב -
אוטם הלב אשטורדישו"ן בלע"ז [תדהמה]:

(כט) עשוק -
בכל מעשיך יהיה ערעור:

(ל) ישגלנה -
לשון שגל, פלגש, והכתוב כנהו לשבח ישכבנה ותיקון סופרים הוא זה:
תחללנו -
בשנה הרביעית לאכול פריו:

(לב) וכלות אליהם -
מצפות אליהם שישובו ואינם שבים. כל תוחלת שאינה באה קרויה כליון עיניים:

(לז) לשמה -
אשטורדישו"ן [תדהמה] כל הרואה אותך ישום עליך:
למשל -
כשתבא מכה רעה על אדם, יאמרו זו דומה למכת פלוני:
ולשנינה -
לשון ושננתם (לעיל ו, ז) ידברו בך.

וכן תרגומו:

ולשועי, לשון ספור, ואשתעי:

(לח) יחסלנו -
יכלנו, ועל שם כך נקרא חסיל, שמכלה את הכל:

(מ) כי ישל -
ישיר פירותיו.
לשון (לעיל יט, ה) ונשל הברזל:

(מב) יירש הצלצל -
יעשנו הארבה רש מן הפרי:
יירש -
יעני:
צלצל -
מין ארבה.
ואי אפשר לפרש יירש לשון ירושה, שאם כן היה לו לכתוב ירש, ולא לשון הורשה וגירושין, שאם כן היה לכתוב יוריש:

(מז) מרב כל -
בעוד שהיה לך כל טוב:

(מט) כאשר ידאה הנשר -
פתאום ודרך מצלחת ויקלו סוסיו:
לא תשמע לשונו -
לא תכיר לשונו.
וכן (בראשית מא, טו) תשמע חלום לפתור אותו.
וכן (שם מב, כג) כי שומע יוסף אינטינדר"י בלע"ז [להבין]:

(נב) עד רדת חמתיך -
לשון רידוי וכבוש:

(נג) ואכלת פרי בטנך בשר בניך וגו' במצור -
מחמת שיהיו צרין על העיר ויהיה שם מצוק עקת רעבון:

(נד) הרך בך והענג -
הוא הרך הוא הענוג, לשון פינוק.
ומהתענג ומרך מוכיח עליהם ששניהם אחד, אף על פי שהוא מפונק ודעתו קצה בדבר מאוס, ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל.

דבר אחר:
הרך בך הרחמני ורך הלבב, מרוב רעבנותם, יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים:

(נו) תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה -
הגדולים:

(נז) ובשליתה -
בניה הקטנים. בכולן תהא עינה צרה כשתאכל את האחד מליתן לאשר אצלה מן הבשר.

(נט) והפלא ה' את מכתך -
מופלאות ומובדלות משאר מכות:
ונאמנות -
ליסרך לקיים שליחותן:

(ס) אשר יגרת מפניהם -
מפני המכות כשהיו ישראל רואים מכות משונות הבאות על מצרים היו יראים מהם שלא יבואו גם עליהם, תדע שכן כתיב (שמות טו כו) אם שמוע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אין מיראין את האדם אלא בדבר שהוא יגור ממנו:

(סא) יעלם -
לשון עלייה:

(סב) ונשארתם במתי מעט תחת וגו' -
מועטין חלף מרובין:

(סג) כן ישיש ה' -
את אויביכם עליכם להאביד וגו':
ונסחתם -
לשון עקירה.
וכן (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה':

(סד) ועבדת שם אלוהים אחרים -
כתרגומו:
לא עבודת אלוהות ממש, אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה:

(סה) לא תרגיע -
לא תנוח, כמו (ישעיה כח, יב) וזאת המרגעה:
לב רגז -
לב חרד.

כתרגומו :

דחל.

כמו (שם יד ט) שאול מתחת רגזה לך.
(שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון.
(שמואל ב' כב, ח) מוסדות השמים ירגזו:

וכליון עינים -
מצפה לישועה ולא תבוא:

(סו) חייך תלואים לך -
על הספק, כל ספק קרוי תלוי, שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו.

ורבותינו דרשו:

זה הלוקח תבואה מן השוק:

ולא תאמין בחייך -
זה הסומך על הפלטר:

(סז) בבקר תאמר מי יתן ערב -
ויהיה הערב של אמש.

ובערב תאמר מי יתן בקר -
של שחרית, שהצרות מתחזקות תמיד וכל שעה מרובה קללתה משלפניה:

(סח) באניות -
בספינות בשביה:
והתמכרתם שם לאיביך -
אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות:
ואין קנה -
כי יגזרו עליך הרג וכליון:
והתמכרתם -
בלע"ז איפורוונדרי"ץ וו"ש [ותמכרו עצמכם].

ולא יתכן לפרש והתמכרתם לשון ונמכרתם על ידי מוכרים אחרים, מפני שנאמר אחריו ואין קונה:

(סט) לכרת את בני ישראל -
שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה:
מלבד הברית -
קללות שבתורת כוהנים שנאמרו בסיני.