(ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת -
להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו:
עד היום הזה -
שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכוהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו:
משה רבינו! אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה?! ויאמרו: לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה.
ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם:
היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

(ו) ותבאו אל המקום הזה -
עתה אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם, ושמרתם את דברי הברית הזאת.

דבר אחר:
ולא נתן ה' לכם לב לדעת, שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד ולפיכך (פסוק ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו':

פרשת ניצבים

(ט) אתם נצבים -
מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית:
ראשיכם שבטיכם -
ראשיכם לשבטיכם:
זקניכם ושטריכם -
החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל:

(י) מחטב עציך -
מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע. וזהו האמור בגבעונים (יהושע ט, ד) ויעשו גם המה בערמה, ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים:

(יא) לעברך -
להיותך עובר בברית.
ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך, אלא כמו (לעיל ד, יד) לעשותכם אותם:
לעברך בברית -
דרך העברה, כך היו כורתים ברית, עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמו שנאמר (ירמיה לד, יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:

(יב) למען הקים אותך היום לו לעם -
כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם:
והוא יהיה לך לאלוהים -
לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה.

ומדרש אגדה:
למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות?
לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים, הוריקו פניהם, ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?
התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:

היום -
כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסין הם:
אתם ראיתם -
את כל אשר עשה.

דבר אחר:
אתם נצבים -
לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם וכן עשה יהושע וכן שמואל (שמואל א' יב, ז) התיצבו ואשפטה אתכם, כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול:

(יד) ואת אשר איננו פה -
ואף עם דורות העתידים להיות:

(טו) כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם -
לפי שראיתם האומות עובדי עבודה זרה ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם פן יש בכם וגו' (פסוק יז) לפיכך אני צריך להשביעכם:

(טז) ותראו את שקוציהם -
על שם שהם מאוסים כשקצים:
גלליהם -
שמוסרחים ומאוסין כגלל:
עץ ואבן -
אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי, לפי שאין הגויים יראים שמא יגנבו, אבל של כסף וזהב עימהם בחדרי משכיתם הם, לפי שהם יראים שמא יגנבו:

(יז) פן יש בכם -
שמא יש בכם:
אשר לבבו פנה היום -
מלקבל עליו הברית:
שרש פרה ראש ולענה -
שרש מגדל עשב מר כגידין, שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם:

(יח) והתברך בלבבו -
לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו לאמר, לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:
והתברך -
בינדיר"א שי"י בלע"ז [יברך את עצמו], כמו והתגלח והתפלל:
בשררות לבי אלך -
במראית לבי, כמו (במדבר כד, יז) אשורנו ולא קרוב, כלומר מה שלבי רואה לעשות:
למען ספות הרוה -
לפי שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליהם, וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל.

וכן תרגם אונקלוס:

בדיל לאוספא ליה חטאי שלותא על זדנותא.

שאוסיף לו אני השגגות על הזדונות:

הרוה -
שוגג שהוא עושה כאדם שכור שלא מדעת:
הצמאה -
שהוא עושה מדעת ובתאווה:

(יט) יעשן אף ה' -
על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (ש"ב כב, ט) עלה עשן באפו ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע, כפי דרך הארץ:
וקנאתו -
לשון חמה אנפרטמינ"ט [חמה].
אחיזת לבישת נקמה, ואינו מעביר על המידה :

(כ) הכתובה בספר התורה הזה -
ולמעלה הוא אומר (לעיל כח, סא) בספר התורה הזאת גם כל חלי וכל מכה וגו'.
הזאת לשון נקבה מוסב על התורה. הזה לשון זכר מוסב על הספר, ועל ידי פסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות, בפרשת הקללות הטפחא נתונה תחת בספר, והתורה הזאת דבוקים זה לזה, לכך אמר הזאת וכאן הטפחה נתונה תחת התורה, נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו, שהלשון נופל על הספר:

(כה) לא ידעום -
לא ידעו בהם גבורת אלהות:
ולא חלק להם -
לא נתנם לחלקם.

ואונקלוס תרגם:

ולא אוטיבא להון.

לא הטיבו להם שום טובה, ולשון לא חלק אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה ושום חלק:

(כז) ויתשם ה' -
כתרגומו:

וטלטלינון.

וכן (ירמיה יב יד) הנני נותשם מעל אדמתם:

(כח) הנסתרת לה' אלוהינו -
ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (פסוק יז) פן יש בכם איש וגו', ואחר כך (פסוק כא) וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו?
אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם ייענשו את הרבים.

נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.