(א) ונפן ונעל -
כל צד צפון הוא עלייה:
(ב) אל תירא אתו -
ובסיחון לא הוצרך לומר אל תירא אותו?!
אלא מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, והוא עוג:
(ד) חבל ארגב -
מתרגמינן:

בית פלך טרכונא.

וראיתי תרגום ירושלמי במגילת אסתר קורא:

פלטין טרכונין.

למדתי חבל ארגוב הפרכיא, היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה.
וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה:

(ה) מערי הפרזי -
פרוזות ופתוחות בלא חומה.
וכן (זכריה ב, ח) פרזות תשב ירושלים:

(ו) החרם -
לשון הווה [כמו] הלוך וכלות:
(ח) מיד -
מרשות:
(ט) צידנים יקראו לחרמון שרין -
ובמקום אחר הוא אומר (להלן ד מח) עד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבע שמות, להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכויות מתפארות בכך, זה אומר על שמי יקרא וזה אומר על שמי יקרא.

שניר -
הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען:

(יא) מיתר הרפאים -
שהרגו אמרפל וחבריו בעשתרות קרניים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג:
באמת איש -
באמת עוג:
(יב) ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא -
האמורה למעלה, (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון:
מערער אשר על נחל ארנון -
אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי. אבל לעניין ירושה עד הר חרמון היה:
(יג) ההוא יקרא ארץ רפאים -
היא אותה שנתתי לאברהם:
(טז) תוך הנחל וגבול -
כל הנחל ועוד מעבר לשפתו, כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:
(יז) מכנרת -
מעבר הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כינרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:
(יח) ואצו אתכם -
לבני ראובן ולבני וגד היה מדבר:
לפני אחיכם -
הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גיבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד.

פרשת ואתחנן

(כג) ואתחנן -
אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם.
לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן.

דבר אחר:

זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה, כדאיתא בספרי:

בעת ההיא -
לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר:
לאמר -
זה אחד משלש מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:
(כד) ה' אלוהים -
רחום בדין:
אתה החלות להראות את עבדך -
פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה.
אמר לו: ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך?!
אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו:
את גדלך -
זו מידת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה':
ואת ידך -
זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם:
החזקה -
שאתה כובש ברחמים את מידת הדין החזקה:
אשר מי אל וגו' -
אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מידותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי נתבטל גזירתך.

ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב לא) ראה החלותי תת לפניך, הראני מלחמת שלושים ואחד מלכים:

(כה) אעברה נא -
אין נא אלא לשון בקשה:
ההר הטוב הזה -
זו ירושלים:
והלבנון -
זה בית המקדש:
(כו) ויתעבר ה' -
נתמלא חמה:
למענכם -
בשבילכם, אתם גרמתם לי.
וכן הוא אומר (תהילים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
רב לך -
שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר.

דבר אחר:
רב לך הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך:
(כז) וראה בעיניך -
בקשת ממני (פסוק כה) ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כולה שנאמר (דברים לד, א) ויראהו ה' את כל הארץ:
(כח) וצו את יהושע -
על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות:
וחזקהו ואמצהו -
בדבריך, שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:
כי הוא יעבור -
אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו.
וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י), וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר עוברין, ואם לאו אין עוברין:

(כט) ונשב בגיא וגו' -
ונצמדתם לעבודה זרה ואף על פי כן (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החוקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי לימחל לי: