(ב) לא תספו -
כגון חמש פרשיות בתפילין חמשת מינין בלולב וחמש ציציות, וכן ולא תגרעו:

(ו) ושמרתם -
זו משנה:
ועשיתם -
כמשמעו:
כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו' -
בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים:

(ח) חקים ומשפטים צדיקם -
הגונים ומקובלים:

(ט) רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים -
אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים:

(י) יום אשר עמדת -
מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך, יום אשר עמדת בחורב אשר ראיתם את הקולות ואת הלפידים:
ילמדון -

ילפון לעצמם:

ילמדון -

יאלפון לאחרים:

(יד) ואתי ציווה ה' בעת ההוא ללמד אתכם -
תורה שבעל פה:

(טז) סמל -
צורה:

(יט) ופן תשא עיניך -
להסתכל בדבר ולתת לב לשוב לטעות אחריהם:
אשר חלק וגו' לכל העמים -
להאיר להם.

דבר אחר:
לאלוהות.
לא מנען מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם.
וכן הוא אומר (תהילים לו ג) כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא:

(כ) מכור -
הוא כלי שמזקקים בו את הזהב:

(כא) התאנף -
נתמלא רוגז:
על דבריכם -
על אודותיכם על עסקיכם:

(כב) כי אנכי מת וגו' אינני עובר -
מאחר שמת מהיכן יעבור, אלא אף עצמותי אינם עוברין:

(כג) תמונת כל -
תמונת כל דבר:
אשר ציוך ה' -
אשר ציוך עליו שלא לעשות:

(כד) אל קנא -
מקנא לנקום אנפרנמנ"ט בלע"ז [חמה] מתחרה על רוגזו להיפרע מעובדי עבודה זרה:

(כה) ונושנתם -
רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמישים ושתים שנה, כמניין ונושנתם. והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמישים והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקיים בהם (פסוק כו) כי אבד תאבדון וזהו שנאמר (דניאל ט יד) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלוהינו, צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה:

(כו) העידותי בכם -
הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם:

(כח) ועבדתם שם אלוהים -
כתרגומו. משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם:

(לא) לא ירפך -
מלהחזיק בך בידיו.
ולשון לא ירפך לשון לא יפעיל הוא, לא יתן לך רפיון, לא יפריש אותך מאצלו.
וכן אחזתיו ולא ארפנו (שה"ש ג ד), שלא ננקד ארפנו.

כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כמו:
(מלכים ב' ד כז) הרפה לה, תן לה רפיון.
(דברים ט, יד) הרף ממני, התרפה ממני:

(לב) לימים ראשונים -
על ימים ראשונים:
ולמקצה השמים -
וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה זהו פשוטו.

ומדרשו:
מלמד

על קומתו של אדם שהייתה מן הארץ עד השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה:

הנהיה כדבר הגדול הזה -
ומהו הדבר הגדול?
השמע עם וגו':

(לד) הנסה אלוהים -
הכי עשה נסים שום אלוה:
לבא לקחת לו גוי וגו' -
כל ההי"ן הללו תמיהות הן לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח הנהיה, הנשמע, הנסה, השמע:

במסות -
על ידי ניסיונות הודיעם גבורותיו, כגון (שמות ח, ה) התפאר עלי, אם אוכל לעשות כן, הרי זה ניסיון:
באותות -
בסימנין להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון (שמות ד ב) מה זה בידך:
ובמופתים -
הם נפלאות שהביא עליהם מכות מופלאות:
ובמלחמה -
בים, שנאמר (שם יד כה) כי ה' נלחם להם:

(לה) הראת -
כתרגומו:

אתחזיתא.

כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים. וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים. וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת:

(לז) ותחת כי אהב -
וכל זה תחת אשר אהב:
ויוצאך בפניו -
כאדם המנהיג בנו לפניו שנאמר (שמות יד יט) ויסע מלאך האלוהים ההולך וגו' וילך מאחריהם.

דבר אחר:
ויוציאך בפניו בפני אבותיו, כמו שנאמר (תהילים עח יב) נגד אבותם עשה פלא.
ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד, שהרי כתבם בלשון יחיד ויבחר בזרעו אחריו:

(לח) ממך מפניך -
סרסהו ודרשהו להוריש מפניך גויים גדולים ועצומים ממך:
כיום הזה -
כאשר אתה רואה היום:

(מא) אז יבדיל -
נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצווה שאפשר לקיימה אקיימנה:
בעבר הירדן מזרחה שמש -
באותו עבר שבמזרחו של ירדן:
מזרחה שמש -
לפי שהוא דבוק נקודה רי"ש בחטף, מזרח של שמש, מקום זריחת השמש:

(מד) וזאת התורה -
זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:

(מה) אלה העדות וגו' אשר דבר -
הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים חזר ושנאה להם בערבות מואב:

(מז) אשר בעבר הירדן -
שהוא במזרח שהעבר השני היה במערב.